באהבה לפנינה סיפור- פרק ב'

יום שישי  בערב , נכנסת הודעה במסנג'ר:

"היי יעל ערב טוב ושבת שלום. שמי רואי אני הנכד של פנינה פרקש.

ראיתי כתבה שהקדשת לה על שבוע הספר קראנו אותה ביחד ומאוד מאוד התרגשנו ורצינו להגיד לך תודה רבה על המחווה המאוד יפה הזאת 🙂 "

קוראת את ההודעה שוב ושוב ולא מאמינה… הנכד של פנינה סיפור??

כדי להבין את גודל ההתרגשות ולדעת מי זו פנינה סיפור אתם צריכים לעצור כאן ולקרוא את הפוסט "באהבה לפנינה סיפור"

אחרי שתסיימו לקרוא תחזרו בדיוק לנקודה הזו. קבענו?

 

**אזהרת ספויילר לסקרנים-לקרוא אחרי שקראתם את הפוסט "באהבה לפנינה סיפור"**

נחזור ליום שישי 12.2.21:

רואי כותב לי במסנג'ר ואני פשוט קוראת ולא מאמינה: פנינה סיפור?

פנינה סיפור שלי בת 88 , חיה בבאר שבע עם הילדים, הנכדים והנינים והיא קראה עם הנכד שלה את הפוסט שכתבתי עליה בשנת 2013.

המשכנו להתכתב בהתרגשות רואי ואני, וקבענו לדבר עם פנינה ביום ראשון.

ביום ראשון התקשרתי לפנינה וזו היתה שיחה כל כך מרגשת.. הקול שלה נשאר בדיוק אותו הדבר ודברנו על התקופה שבה אני הייתי בכתה א', ב',ג' והיא היתה פנינה סיפור.

פעם בשבוע היתה באה לכתה, יושבת על השולחן עם ספר וחליל (פנינה הזכירה לי שהיה גם חליל) ונותנת לנו סיפורים במתנה.

נזכרנו בנורית זרחי שהיתה באה עם הכלב הקטן שלה למפגשים עם ילדים בספרייה, והזכרתי לה את הפעם ההיא שבא שאלתי ממנה ספר של גלילה רון פדר ומצאתי בו הקדשה לפנינה מגלילה עם מספר הטלפון של גלילה. התקשרתי לפנינה לשאול אם זה הטלפון האמיתי של גלילה רון פדר ואם זה נראה לה בסדר שאתקשר אליה להגיד לה כמה אהבתי את הספר. פנינה היתה מקסימה ונדיבה כתמיד ואמרה לי שכן אבל אם אפשר לא בין שתיים לארבע…

ואתמול בערב נפגשנו בשיחת וידאו- פנינה, רואי ואני.

רואי ואני נזכרנו שוב במדפים הענקיים עמוסי הספרים בחדר הספרים אצל פנינה בבית- אני כמנויה ב"ספריית פנינה" ורואי כנכד שלה.

נזכרתי בכל מיני מפגשים עם סופרים ובסיפורים שפנינה סיפרה לנו בכתה ופנינה סיפרה איך היא הקימה את שעת הסיפור בספרייה העירונית של באר שבע.

דברנו על ילדים ועל סיפורים ועל המתנה הנפלאה שפנינה נתנה לאלפי הילדים בבאר שבע של שנות ה-80 ואולי גם ה-90:

אהבה לספרים, לשפה, לתרבות, לאנשים.

"והילדים הקשיבו? הם לא הפריעו?" שאלה אותי פנינה.

בשיעור סיפור ילד לא צייץ, זבוב לא זמזם. כולם ישבו מרותקים והקשיבו לפנינה סיפור.

ואז פנינה התחילה לדקלם לרואי ולי את "איך זה להיות עץ?" של דתיה בן דור.

מילה במילה בעל פה ושנינו עם דמעות בעיניים.

שעת סיפור פרטית במתנה מפנינה בשביל רואי ובשבילי.

זו היתה פגישה של פעם בחיים ואנחנו עוד נשמור על קשר.

האהבה לספרים ולילדים והנדיבות האינסופית של פנינה ילוו אותי כל חיי ולעולם לא אשכח את האשה הנפלאה הזו וכמה בת מזל אני שזכיתי לעוד סיפור אחד מפנינה סיפור.

ולקינוח: "איך זה להיות עץ" מאת דתיה בן דור.

אם גם אתם גדלתם עם פנינה סיפור אתם מוזמנים לכתוב בתגובות בפוסט בפייסבוק ורואי יראה לה הכל.

בתמונה: "פנינה סיפור" פרקש, רואי הנכד המקסים שלה ואני בפגישה של פעם בחיים

 

באהבה לפנינה סיפור

מוקדש באהבה ל"פנינה סיפור" פרקש, האחת והיחידה.

כל שנה ביוני מגיע שבוע הספר.

שבוע הספר שלי הוא המון ספרים שקיבלתי מתנה ליום הולדת ומה שנשאר זה לבלוע אותם בבת אחת (במיטה, בשירותים, בארוחת צהריים).

שבוע הספר זה דוכנים של ספרים ברחבת העיריה בבאר שבע, עמוסים בספרים ולצידם דוכני תירס חם ושערות סבתא ורודות וחום אימים.

שבוע הספר שלי זה זיכרון ילדות מתוק של אשה יקרה ושמה "פנינה סיפור" פרקש.

פנינה היתה מורה בבית הספר "אלון" בבאר שבע. פעם בשבוע היתה לנו במערכת "שעת סיפור".

בשעה הזו פנינה היתה מספרת לנו סיפורים מתוך הספרים שהביאה איתה: ספרים של דבורה עומר, גלילה רון-פדר, אורי אורלב, יהודה אטלס, מיכל סנונית ועוד.

במשך שיעור שלם ישבה פנינה על השולחן לפני הכתה והקריאה לנו סיפורים. ספרים שלמים.

בלי שאלות, בלי דרישות, בלי "הקיפו", "מתחו", "צטטו", "כתבו", "חשבו", "הגישו".

קריאה במתנה.

כל השבוע חיכיתי שיגיע היום של השיעור של "פנינה סיפור".

יום אחד  גיליתי תגלית מרעישה: פנינה סיפור היא שכנה של החברים של ההורים שלי! איזה אושר!

יום אחד היא ביקשה, אם אפשר, שאבא שלי יבוא לסדר לה איזה מדף ואני כמובן הצטרפתי בהתרגשות. בדירתה הקטנה והשקטה של פנינה היה חדר- חדר הספרים.

אז, ילדה בת 7, זה נראה לי מקום עצום: מדפים מדפים ממתכת, כמו בספריה העירונית, עמוסים בספרים המסודרים לפי א"ב.

אני זוכרת את ההלם וההתרגשות- כל כך הרבה ספרים בבית אחד! פנינה סיפור שאלה אותי אם אני רוצה לשאול ממנה ספרים הביתה.

אני נזכרת ברגע הזה ועולות לי הדמעות, אין לי מושג למה.

יצאנו מהבית של פנינה סיפור עם שקית ובה שמונה ספרים ואושר גדול מלהכיל. מאז היתה לי גם ספריית פנינה, בנוסף לספריה העירונית ולספריית בית הספר.

אין לי מושג מה עם פנינה היום, כבר אז היא היתה די מבוגרת. אם מישהו מכם מכיר אותה במקרה אשמח להגיד לה שוב תודה.

אין כמו ספרים לחבר בין אנשים: בין הורים לילדים, בין מורים לתלמידים ובין אנשים מתרבויות שונות.

עולם ומלואו יש ברגע הזה שבין ילד, מבוגר וספר:
מגע, ליטוף, חיבוק, נשיקות, ריחות, אינטימיות, צחוק, הפתעה, פחד, התרגשות, עצב, חמלה, אהבה, קשר, קשב, קסם.

בסיפור טוב, ולא משנה אם למבוגרים אם לילדים, תמיד נמצא עוד דבר שלא שמנו לב בקריאה ראשונה, תמיד ישאר לנו מקום לשאלות, תמיד ישאר לנו מקום לדמיון, תמיד נגלה עוד משהו על אחרים ועל עצמנו, תמיד נמצא שם גם חלק מאיתנו.

לכבוד שבוע הספר אני ממליצה לכם כאן על ספרים שנתנו לי כיוונים שונים למחשבה, ספרים שהוסיפו לי ידע, ספרים שעוררו בי שאלות לדברים שהיו לי עליהם תשובות, ספרים שמאד רציתי לשתף בהם אחרים.

ספרים להורים, מחנכים, סבים וסבתות וכל מי שעובד עם ילדים, מטפל בילדים ואוהב אותם מאד:

  1. "לגדול אחרת", מאת: רונית פלוטניק, הוצאת "יסוד".
  2. "פריצת דרך במוטיבציה", מאת ריצ'ארד לאבוי, הוצאת אמציה
  3. "כל כך קשה להתיידד איתך" , מאת ריצ'ארד לאבוי, הוצאת אמציה
  4. "משחק ומציאות", מאת: ד.ו. ויניקוט, הוצאת עם עובד
  5. "כיצד לאהוב ילדים", מאת יאנוש קורצאק, הוצאת הקיבוץ המאוחד
  6. "האיידיאייצ'די שלי", מאת לאורה וולמר, הוצאת אמציה
  7. "כל ילד חושב אחרת", מאת מל לוין, הוצאת מודן
  8. "כמו רומן", מאת דניאל פנק, הוצאת שוקן
  9. "לא נולדים אלימים" מאת מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  10. "בודהיזם לאמהות", מאת שרה נפתלי, הוצאת אסיה.
  11. "קסמן של אגדות", מאת ברונו בטלהיים, הוצאת רשפים

וגם כמה ספרים לנשמה: עם חלקם בכיתי, אחד הצחיק אותי מאד, ישנם כמה שאחריהם לא יכולתי לקרוא עוד הרבה זמן, היו כאלה שלא רציתי שיגמרו, ויש אחד שציטוטים ממנו תלויים לי על המקרר:

  1. "הדבר היה ככה", מאת מאיר שלו, הוצאת עם עובד
  2. "אשה בורחת מבשורה", מאת דוד גרוסמן, הוצאת הספריה החדשה
  3. "משאלה אחת ימינה", מאת אשכול נבו, הוצאת זמורה- ביתן
  4. "על העוורון" , מאת ז'וזה סאראמאגו, הוצאת הספריה החדשה
  5. " ילדה", "נערה", "אשה" טרילוגיה מאת אלונה פרנקל, הוצאות שונות
  6. "סיפור על אהבה וחושך", מאת עמוס עוז, הוצאת כתר
  7. "בשבילה גיבורים עפים", מאת אמיר גוטפרוינד, הוצאת זמורה- ביתן

ולקינוח, מתוך "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז:

"אבל מה גיהנום ? מה גן עדן ? הלוא זה הכל רק בפנים. בתוך הבית. גם גיהנום גם גן עדן אפשר למצוא בכל חדר. מאחורי כל דלת. תחת כל שמיכת זוג. זה ככה: קצת רשעות- ואדם לאדם גיהינום. קצת רחמנות, קצת נדיבות- ואדם לאדם גן עדן"

שבוע ספר שמח!

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

מתנה למצטרפים לרשימת התפוצה שלי: המדריך הראשון מסוגו להורים וילדים שעולים לכתה א’!

הצטרפו עכשיו: www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!