רוצה לבחור מספר?

זוכרים את משחק ה"קווה קווה" (kwa kwa) שהיינו משחקים כשהיינו ילדים?

משחק הגרלה שמשלב בתוכו זוג ידיים, קצת אוריגמי, קצת כתיבה, הרבה הומור וחייבים לפחות עוד חבר אחד כדי לשחק!

אני משחקת את המשחק הזה הרבה עם ילדים שיש להם קשיים בכתיבה.

הם לומדים לקפל את הצורה, מתכננים מה לכתוב ואיך, מאד משתדלים לכתוב הכי ברור שהם יכולים ולהתארגן בתוך המרחב המצומצם שיש להם על הדף.

כך הם כותבים בכיף, לא בהקשר לימודי אלא בהקשר משחקי וחברתי, דבר שהם בקושי מתנסים בו.

ומה הכי שווה? שהם לוקחים את הקווה-קווה אחר כך ומשחקים עם החברים בכתה ועם המשפחה בבית!

אז לבקשת הקהל הנה הוראות ההכנה של הקווה-קווה, שלב אחר שלב:

לוקחים דף בצורת ריבוע (או מכינים ריבוע מדף מלבני), מקפלים לחצי ופותחים ושוב לחצי  ופותחים כך שנוצרים שני קווי קיפול החוצים זה את זה:

 

קווה קווה1

 

בשלב השני מקפלים כל פינה אל המרכז:

 

קווה קווה2

 

 

בשלב הבא, הופכים את הריבוע המקופל וחוזרים על קיפול הקצוות אל המרכז:

קווה קווה3

 

 

עכשיו פותחים את הקיפול ומסמנים בתוך הריבוע הפנימי 8 משולשים:

קווה קווה4

 

 

בשלב הבא מסמנים על כל משולש חיצוני סימן בצבע שונה:

קווה קווה5

 

 

ועכשיו כותבים בכל משולש פנימי את הדבר שרוצים שהאחרים יקראו או יעשו. אלו יכולות להיות משימות, עתידות בנוסח בזוקה, מחמאות וכו' וכו', כיד הדמיון:

קווה קווה6

 

ועכשיו מכניסים את האצבעות לתוך ה"כיסים" שנוצרו בחלק האחורי של ה"קווה קווה"- אצבע ואגודל מול אצבע ואגודל:

קווה קווה7

 

מוכנים לשחק??

בוחרים מספר אקראי, מזיזים את  ה"קווה קווה" בעזרת האצבעות, במאוזן ומאונך, וסופרים את התנועות:

קווה קווה8קווה קווה9

 

כשמגיעים למספר שבחרנו, עוצרים ובוחרים את אחד הצבעים. מרימים את המשולש עם הצבע שבחרנו ומגלים מה כתוב לנו מתחתיו:

קווה קווה10

 

והנה ה"קווה קווה" של דניאל החמוד (שם בדוי), שהרשה לי להראות לכם:

קווה קווה 11

 

מומלץ בחום לשחק עם הילדים, עם קשיים בכתיבה ובלי קשיים בכתיבה, גם ילדים בגן חובה יכולים להנות ולהתנסות בכתיבה הילדית ובקיפולי הנייר, אז לכו לשחק ואל תשכחו לספר לי איך היה 🙂

שלכם,

יעל

 

קיצור תולדות הזמן (האחרון)

IMG-20150627-WA0000

אוגוסט. חם. האויר לא זז. בוהה בפסטיבל מספרי סיפורים בשידור חוזר. השעה 02:00.

מתבוננת ביוסי אלפי על המסך ונזכרת כמה זמן לא כתבתי כאן, בבלוג. קצת מאובק כאן ופה ושם אני בטוחה שראיתי כמה קורי עכביש…

עליי שוכב וישן בני השלישי. נשימותיו רכות ומתוקות, מדי פעם מחייך חיוך ממיס על שפתיים קטנטנות.

ילדתי לפני כמעט חודשיים, ילד שלישי. חופשת לידה וחופש גדול הם שילוב מעניין, אין ספק.

בחודשיים האלה למדתי הרבה, בעיקר על עצמי, אך גם על המשפחה שלי ועל הקהילה סביבי.

למדתי הרבה על גמישות, שיוצרת מרחב ומאפשרת זרימה, ופותחת אפשרויות שונות לפתרונות,

למדתי לקחת זמן לעצמי (ותודה ללידור שהכריח אותי והתוצאה היא שלוש פעמים בשבוע חדר כושר ועצם הכתיבה הזו עכשיו),

למדתי (שוב) שוויניקוט כל כך צדק ושהאמא "הכי" טובה היא אמא "מספיק" טובה,

למדתי שאנשים סביבי כל כך רוצים לעזור ושאם רק אבקש הם יושיטו יד, יבשלו, יסיעו הביתה, יסחבו, יארחו במשך שעות, יקחו ויחזירו, יקשיבו, יעודדו, יחבקו, יתמכו ויגישו טישו כשצריך,

למדתי שיעור בסבלנות. צריך לדעת לחכות, דברים לפעמים מסתדרים עם הזמן,

למדתי שמילה טובה אחת קטנה בזמן הנכון יכולה להביא חיוך גדול

זה המקום להגיד תודה ענקית לכל אלו שסביבי שעזרו ותמכו וחיבקו- אוהבת אתכם המון!

לפני שמסיימת, כמו תמיד, יש לי בשבילכם קינוח.

והפעם, קינוח מרענן במיוחד לכל המשפחה:

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בחופש הזה מחכים בתור למשהו? נוסעים בדרך לאנשהו? מחכים אולי למישהו? יושבים במשך שעות במטוס, ברכב, באוטובוס או ברכבת, מחכים להגיע ליעד?

חשבתם לעצמכם שאולי בזמן הזה בדיוק, המבוזבז ומעצבן לפעמים, אתם יכולים למצוא אוצרות, לפגוש יצורים דמיוניים ואולי גם, אם רק תתנו הזדמנות, לפגוש חלק בעצמכם שעוד לא הכרתם?

בקישור שלפניכם תגלו איך הדרך לחופשה יכולה להיות לא פחות מעניינת, משעשעת ומרגשת מהחופשה עצמה:

Little Treasure

 http://seempli.com/blog/5-things-to-discover-on-the-way-to-your-summer-vacation/

 

קחו לעצמכם את החופש פשוט לשחק !

שמחה לחזור לכאן, התגעגעתי. מקווה שגם אתם.

המשך קיץ נעים, ניפגש בקרוב.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

איך לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים?

הפעם, לכבוד יום המשפחה, רציתי לשתף אתכם במשחק חמוד שהמצאנו והכנו יחד בבית.

IMG_20150215_090805

כל השבוע הקופסא מונחת על השולחן בפינת האוכל ובמוצאי שבת בד"כ הקופסא נפתחת והמשחק מתחיל.

הרעיון הוא פשוט מאד- בתוך הקופסא גלגלנו פתקים שעליהם כתבנו משפטים והוספנו תמונות שמתארים רגשות ומצבים שונים, כולנו היינו שותפים בבחירה ובביצוע.

 כל אחד, בתורו, בוחר בעינים עצומות פתק מגולגל ומספר מקרה שקרה לו השבוע, הקשור לרגש או למצב שמתואר בפתק. לדוג':

"הייתי גאה ב….." ,

"מאד כעסתי כש……",

"שיתפתי פעולה עם……"

"משהו שרציתי לספר….."IMG_20150215_080459

הכללים ברורים אך מאד גמישים:

  1. כל אחד מקבל את הקופסא לפי התור ובוחר פתק
  2. כשמישהו אחד מדבר כולם מקשיבים לו
  3. אפשר להחליף פתק אם אין לי מה לספר
  4. אפשר להעזר במשתתפים האחרים
  5. אפשר לספר יותר מאירוע אחד בכל תור
  6. אפשר תמיד להוסיף פתקים חדשים
  7. אפשר לשחק עד שנמאס

 

 

על הקשר בין הבעת רגשות, אמפטיה וכשירות חברתית

ככל שאנחנו מודעים יותר ופתוחים יותר לרגשות שלנו עצמנו כך אנחנו מיומנים יותר לקרוא תחושות של אחרים, וזה הבסיס לאמפטיה. לבטא רגשות ולהבין רגשות של אחרים הן שתי כשירויות חברתיות מרכזיות (גולמן,1997).

ההתפתחות של יכולת ההבעה הרגשית, היכולת לווסת רגשות ולהבין רגשות של אחרים היא תנאי להתפתחות היכולות החברתיות של ילדים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

ילדים שמתקשים להביע במילים מה הם מרגישים, מתקשים לווסת את הרגשות שלהם או לעצור רגע ולהבין מה האחר חושב ומרגיש הם ילדים המתקשים לתפקד באופן תקין בשדה החברתי.

לעתים קרובות קושי חברתי משמעותי הוא חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת יותר (כגון הפרעת קשב, הפרעת תקשורת, לקויות למידה, הפרעה בויסות חושי), ובכל מקרה חשוב להתייחס להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ולעזור לילדים המתקשים בכך.

במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות, מתקיימות קבוצות טיפוליות המיועדות לילדים עם קשיים חברתיים. הקבוצות הן לרוב קצרות טווח, כלומר בין 12-15 מפגשים, ומועברות על ידי אנשי מקצוע שונים: מרפאות בעיסוק, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מטפלים רגשיים וקלינאי/ת תקשורת. לעתים קרובות יש לקבוצה שני מנחים, בעלי מקצועות שונים.

הטיפול הקבוצתי יכול מאד לעזור לילדים: ליצור קשרים חברתיים חדשים משמעותיים, לבדוק תפקידים שונים בקבוצה, להתנסות ולהתאמן בהבעה של רגשות במרחב מוגן ובטוח, להתאמן בפתרון קונפליקטים בדרכים לא תוקפניות וללמוד איך להצטרף לאחרים. ההעברה מההקשר הקבוצתי הטיפולי לחיים האמיתיים היא לרוב מורכבת מאד ומחייבת מעורבות פעילה של המבוגרים המשמעותיים לילד.

להורים, מטפלות, גננות ומורים יש הרבה הזדמנויות לעזור לילדים ללמוד על רגשות ויחסים חברתיים, והטיפול המשמעותי ביותר בילד עם קשיים בכישורים חברתיים יכול וצריך להתבצע בסביבה הטבעית- בבית ובמסגרת החינוכית.

האתגר של כולנו אף גדול יותר כיום, בתקופה שבה היחסים בין בני אדם מתבססים באופן יומיומי על קשר מרחוק: נכון שהפרצופים בוואטסאפ מאד מגוונים וכפתור ה"לייק" בפייסבוק מביע עולם ומלואו אך אנחנו צריכים להזהר מאד מדילדול השפה הרגשית שלנו ושל הילדים שלנו. קשרים משמעותיים בין ילדים ובין מבוגרים נפגעים מדי יום בגלל שני סימני V  כחולים בוואטסאפ, סימן קריאה אחד יותר מדי או לחיצה מיותרת על כפתור.

המבוגר הכי משמעותי לסייע לילד עם קשיים חברתיים הוא המבוגר שנוכח שם, "בזמן אמיתי"- בחצר בית הספר, בבית, בגינת השעשועים או בפינת הבניה בגן. שם בדרך כלל מתרחשת הלמידה החשובה ביותר.

אז איך עושים את זה?

ראשית, אתם ההורים מכירים את הילד שלכם הכי טוב והכי הרבה זמן. לכן, חשוב שתזהו מתי הילד שלכם זקוק לעזרה ותפנו לעזרה המתאימה. אפשר להתייעץ עם רופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוג/ית הגן או ביה"ס ואם הילד מטופל ע"י איש מקצוע אז כמובן שעם איש המקצוע שמטפל הילד.

שנית, חיי היומיום מזמנים לנו כמעט בכל רגע הזדמנות ליחסים כלשהם עם מישהו אחר וכל הזדמנות הכי קטנה יכולה להיות הזדמנות ללמידה.

למידה חברתית אמיתית ומשמעותית תתקיים בתנאי שיהיה שם מי שיוכל לעזור לילד: שיבין את הקושי שלו, שיעזור לו להבין את הסיטואציה ולתת מילים גם לרגשות שלו וגם לרגשותיהם של אחרים ויעזור לו לחשוב על אפשרות התגובה המתאימה ביותר.

שני כלים מאד יעילים, שיכולים לעזור לילדים מגיל צעיר מאד ועד גיל ההתבגרות הם הדגמה (modeling) והטרמה:

הדגמה:

אין כמו דוגמא אישית. ילדים לומדים הכי הרבה מהדוגמא שהם רואים מהמבוגרים הקרובים אליהם- ההורים, האחים ואח"כ הגננות והמורים. דרך המבוגרים ילדים לומדים מגיל צעיר מאד להביע רגשות, לווסת רגשות, לפתור קונפליקטים ולהביע אמפטיה. כשהורים מדברים עם ילדים על רגשות ועוזרים להם לתאר את הרגשות שלהם הם נותנים להם שפה רגשית שתעזור להם גם לווסת את הרגשות שלהם עצמם וגם להבין את עצמם ואת רגשותיהם של אחרים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

הטרמה:

למידה לפני המעשה, להיות שם איתם ברגע שלפני, לדמיין את התוצאה האפשרית ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת (פלוטניק, 2008). זו היכולת שלכם המבוגרים לעזור לילד למנוע את הנזק, להיות פרואקטיבי ולבחור את התגובה שלו. הטרמה יכולה להתבצע לפני שיוצאים להפסקה, לפני שמתיישבים במפגש, לפני שמתחילה המסיבה בגן/בכתה, לפני שיוצאים לארוחת ערב אצל סבתא, לפני שהולכים לחבר או לפני שמגיע החבר הזה, שאתם יודעים שטוב לא ייצא מזה. השיחה הקטנה הזו של שלוש דקות, בה תדברו על מה הולך להיות, מה יכול לקרות ומה אפשר לעשות אם… יכולה לעשות הרבה מאד. ואם תהיו שם בסביבה, בקשר עין, תשמרו מרחוק ותזכירו אם צריך- זו תהיה הזדמנות נפלאה ללמוד מהצלחה.

אני רוצה להמליץ לכם על כמה ספרים מעולים, שיוכלו לתת לכם גם ידע תאורטי וגם כלים נוספים, מעשיים מאד, לישום כבר מהיום.

כולם כתובים בעברית בהירה וקולחת, ניתנים לרכישה בכל חנויות הספרים ומומלצים להורים, מחנכים ומטפלים:

  1. "לא נולדים אלימים- החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים"- מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  2. "לגדול אחרת-עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז"- ד"ר רונית פלוטניק. הוצאת ספרים יסוד, 2008.
  3. "קשה כל כך להתיידד איתך-איך לעזור לילד הסובל מליקויי למידה להשיג הצלחה חברתית"- ריצ'ארד לאבוי. הוצאת אמציה, 2006.
  4. "אינטליגנציה רגשית"- ד"ר דניאל גולמן. הוצאת מטר, 1997

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: : www.facebook.com/YaelsRoom

משחק באגוזים: כיף, חשיבה והרבה אקשן במשחק אחד!

איזה כיף שפסח הגיע!

פסח בשבילי זה לקום מוקדם למחרת הסדר ולבדוק שאליהו הנביא באמת שתה מהכוס שהכינו לו…

פסח בשבילי זה לחמניות חומות מקמח מצה שנארזות לפני הנסיעה האינסופית לאילת…

פסח זה מצה עם שוקולד שחר שיוצא בתולעים קטנות בין החורים של המצה…

אבל הכי פסח שיש זה משחק באגוזים!

משחק פשוט ועתיק, שאפשר לשחק בקיץ עם גוגואים (אם אתם באר שבעים כמוני) או אג'ואים (אם אתם ירושלמים) ואין כמו פסח כדי לשחק יחד, כל המשפחה!

איך משחקים? מה זה פשוט!

1. מחלקים את האגוזים בין המשתתפים שווה בשווה.

2. כל אחד בתורו מגלגל אגוז אחד אל הקיר

אגוזים2

 

3.המשתתף שהאגוז שלו הגיע הכי קרוב לקיר-לוקח את האגוזים של כולם.

4. המנצח- מי שנותרו לו הכי הרבה אגוזים!

אגוזים1

 

 

 

 

 

 

כמובן שאחרי שספרתם וחישבתם כמה יש לכל אחד, כדאי לרשום את התוצאות בטבלה. כך תוכלו לעשות טורניר משפחתי ולגלות מיהו אלוף האלופים

אגוזים4

 

 

בשבוע שעבר העברתי קבוצה של הורים וילדים ולימדתי אותם לשחק במשחק. נחשו למי היה קשה יותר להפסיק לשחק ולחזור הביתה?

המשחק הפשוט הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה:

  • פיתוח כישורי משחק (למשל: לקבוע תור, לחכות בתור, לנצח, להפסיד)
  • פיתוח כישורים חברתיים (למשל: להתמודד עם תסכולים, לבקש עזרה, להביע אמפטיה, לתקשר עם אחרים)
  • פיתוח תפקודים ניהוליים (למשל: ויסות רגשי, תכנון, ארגון, בקרה עצמית)
  • פיתוח תפיסה חשבונית וידע מתימטי (למשל: ספירה, מניה, חיבור, חיסור, תבניות של מספרים)
  • פיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות (ויסות כח, מניפולציות בכף היד, אחיזות עדינות)
  • כתיבה של מספרים
  • כתיבה של שמות פרטיים

נמאס לשחק?  התפצח לכם אגוז באמצע המשחק? אפשר לאכול!

 

שיהיה לכם חג שמח!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

"אלוהים אינו משחק בקוביות…" ואתם?

אלברט איינשטיין אמר את המשפט המפורסם הזה כשהתייחס לתורה של מכניקת הקוונטים בשנת 1926 (מתוך ויקיפדיה).

ועכשיו לנשום עמוק ולהרגע: לא נעסוק בקוונטים ביום שלישי בצהרים, והמרחק ביני ובין מכניקת הקוונטים הוא מרחק של אינסוף שנות אור.. אך מה שאינשטיין ניסה לומר הוא שבטבע אין "הטלת קוביות" ודברים אינם מתרחשים באופן אקראי: עצם קיומם של דברים החבויים מן העין אין משמעותו שאינם קיימים.

מאז עברו הרבה שנים, המון תורות ותיאוריות התחבטו ועדיין מתחבטות בשאלות הרות גורל על הקוביות של אלוהים ואני מודה שזה לא ממש התחום שלי.

אך כדי להגיד דבר כזה צריך להכיר בכך שיש מציאות ויש דמיון ולעתים המציאות עולה על הדמיון, גם אם אינה נראית לעין באותה נקודת זמן.

ואתם?

כמה מאיתנו מעיזים לשחק לפעמים עם המציאות כפי שהיא מוכרת לנו?

כמה מאיתנו מעיזים לעזוב אותה ולשנות את מה שידענו עליה עד כה?

בעיני, זו אחת האפשרויות להתבונן על משחק.

אמא: "מה זה משחק טוב?"

בת 4: "משחק שכיף לשחק בו… שמשחקים בו ביחד".

פעמים רבות שואלים אותי הורים "על איזה משחק את ממליצה? " או "מה המשחק הזה מפתח?"

בשיטוטי בחנויות המשחקים יש לעתים תחושה שהגעתי לאוניברסיטה הפתוחה ולא לחנות משחקים:

על רוב משחקי הקופסא כתוב "מכתב המלצה" : המשחק משכלל את המוטוריקה העדינה, את הזיכרון, את האחיזה, את יכולת המיון והזיכרון, את הכרת האותיות, הכרת המספרים ועוד ועוד.

כמעט ולא נתקלתי במשחקים שמצויין עליהם שהם מקרבים בין ילדים והורים, גורמים להנאה משותפת, מעודדים סקרנות ושאילת שאלות, מפתחים את הדמיון, היצירתיות ומגמישים את החשיבה.

כל אלה חשובים בעיני הרבה יותר- הם אלו שיביאו לכל השאר.

דווקא המשחקים הפשוטים, ה"עתיקים", אלו שבני אדם המציאו לפני מאות ואלפי שנים הם אלו שמלווים אותנו עד היום ולא במקרה:

הכדור על תצורותיו השונות, בובות מסוגים שונים, תחפושות ומסכות, קוביות, דמקה, שחמט, שש-בש, דוקים, קלפים, משחקי הגרלה- כל אלה היו וממשיכים להיות "מדורות שבט" חוצי תרבויות:

משחקים המזמנים קשר ותקשורת, פעולות עם הגוף ועם חפצים, שימוש בכלים וחומרים שונים, גמישות חשיבתית ויצירתיות.

בדצמבר 2009 , התפרסם מאמר מעניין מאת איתי להט ב"כלכליסט".

למאמר התראיין פסיכיאטר אמריקאי בשם סטוארט בראון. בראון הוא איש חביב, כיום בן 75 בערך, שהמשרד שלו נמצא על צמרת של עץ.

בראיון עמו, מתייחס ד"ר בראון להשלכות אפשריות, שלעתים הינן מרחיקות לכת וקיצוניות מאד, של ילדות ללא משחק, ילדות עם תבניות משחק מעוותות או מוכתבות מראש ומוגבלות ע"י מבוגרים. בעקבות נסיונו המקצועי הוא הקים את המכון הלאומי למשחק.

לדברי בראון:

"הדחף לשחק מקורו הוא בגזע המוח, שבו נעורים הדחפים הבסיסיים שלנו, ובהם חלימה והישרדות. מצד שני, משחק הוא הדחף הראשון שנפגע בזמן של חרדה, איום גופני, רעב או מחלה. ובכל זאת, משחק הוא משהו שמתקיים גם בתנאים הקיצוניים ביותר של זוועה – במחנות ההשמדה."

כשקראתי את המאמר הזה מיד נזכרתי במורה במסגרת של חינוך מיוחד שבקשה באופן מפורש מהמרפאה בעיסוק של ר': "היום שיבוא אלייך ללמוד ולא רק לשחק, זה לא בסדר שאתם רק משחקים".

ישנם ילדים שאינם יודעים כיצד לשחק. חלקם עם לקויות למידה, הפרעת קשב, הפרעות בתקשורת והפרעות נפשיות.

ר' בא לריפוי בעיסוק כדי ללמוד לשחק כי הוא לא יודע לשחק. לו היה ר' משחק יותר בביה"ס אולי הוא היה לומד יותר ויודע יותר.

מורה יקרה, ר' צריך לשחק כמה שיותר בבית הספר ולקבל המון שיעורי בית:

לשחק והרבה ! עם ההורים,הסבים, האחים והחברים.

דרך המשחק, דרך ההנאה ודרך ההנעה הפנימית הוא ילמד להשתמש בסמלים ולייצג באמצעותם מושגים, לתקשר, להיות מודע לסביבתו, ילמד להסיק מסקנות, להשתמש בכלים, לפעול עם הגוף, יעשיר את אוצר המילים, ילמד לחשב חישובים ולארגן את החשיבה והשפה.

אם נתבונן בכל תחומי היצירה האנושית נראה שהם נשענים על שימוש בסמלים: אמנות, ספרות, מדע, פילוסופיה,תיאטרון ועוד. תחומים אלה מבטאים את את היכולת האנושית לייצג, יכולת שמתגלה כבר במשחקם של ילדים צעירים מאד.

ואנחנו המבוגרים?

ד"ר בראון טוען שהמבוגרים לא הפסיקו לשחק לגמרי, הם בעיקר החליפו משחקים במשחקי כוח ופיתוי והפרידו בין עבודה למשחק.

אנשים שהתמזל מזלם ורואים במקומות העבודה שלהם מקום משחק, יכולים להיות יצירתיים ומאושרים.

בשנים האחרונות הבינו את זה היטב בעיקר בחברות הייטק ובמשרדי פרסום, שפיזרו במקום העבודה שולחנות פינג פונג ומכונות פינבול והוציאו את העובדים לימי כיף אתגריים. המשחק הביא להגברת היצירתיות ועבודת הצוות.

(וידוי קטן, שישאר בינינו: לפעמים קורה שאני חושבת לעצמי במהלך משחק עם ילד אחד או עם קבוצה שזה לא יאומן שמשלמים לי על הכיף הזה…)

מחקרים מראים שקשישים שמשחקים הם מאושרים יותר ובריאים יותר.

אז… בא לכם לשחק?

התחלתי עם אלברט איינשטיין ואיתו גם אסיים:

"דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון – אינסופי."

מקסים, לא?

הפעם קינוח מתוק במיוחד: סרטון מרגש ומדהים על ילד אחד בארה"ב עם רעיונות גדולים מהחיים ומבוגר אחד שמאפשר לילד שבתוכו לשחק וקורא לכולנו להצטרף:

http://vimeo.com/40000072

למעוניינים לקרוא את הראיון המלא עם ד"ר סטוארט בראון במאמרו של איתי להט, פורסם ב"כלכליסט",  17.12.09:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3373238,00.html

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.lidorw3.sg-host.com

ובפייסבוק: : http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…