עצמאי בשטח

נעמה בוזקת מלחדניאל, בן 5.5, הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק בהמלצת הגננת, בגלל קשיים בציור, כתיבה וקשיים ב"מוטוריקה עדינה".

כשנפגשתי עם הוריו לשיחה, שוחחנו גם על סדר היום של דניאל בבית. דבר ראשון שאלתי על העצמאות של דניאל בתפקוד היומיומי- לבוש, רחצה, אכילה. האם חשבה לרגע, ואז אמרה שהיא עדיין מלבישה אותו בבוקר.

"יש איזה קושי?" שאלתי, "הוא לא מצליח להתלבש בעצמו?"

"לא, הוא הקטן שלי, וככה התרגלתי, אף פעם לא ביקשתי ממנו להתלבש בעצמו".

כשאני מדברת עם הורים לילדים שעולים לכתה א', מאד ברור להם שהילד צריך לזהות ולשיים את שמות האותיות, לכתוב חלק מהן, לכתוב את שמו, לזהות ולשיים את הספרות ולכתוב אותן, לחשב חישובים פשוטים, הקשר של המיומנויות האלה לבית הספר מאד ברור.

פחות ברור הקשר בין העצמאות של ילדים בתפקודי יומיום ובכלל ובין הכנה לכיתה א'.

היכולת להיות עצמאי בחיי היומיום היא בין היכולות החשובות ביותר שצריך לפתח אצל ילדים בכלל, החל מגיל צעיר מאד, ובמיוחד אצל ילדים בגן חובה, לקראת המעבר לבית הספר:

להתלבש ולהתפשט, לנעול נעליים, לגרוב גרביים, ללבוש ולפשוט סווצ'ר או מעיל (ולסגור עם רוכסן/כפתורים, לתלות על מתלה), להיות עצמאי בשירותים (כולל ניגוב, הורדת מים ושטיפת ידיים), להכין לעצמו שוקו/מיץ, למרוח כריך, לחייג מספר טלפון, להחזיר משחקים וחפצים למקומם ועוד.

כשאתם מצפים מהילדים שלכם להיות עצמאים ואחראים על גופם ועל הציוד שלהם (משחקים בהם שיחקו, חפצים בהם השתמשו) אתם מעבירים להם מסר שאתם סומכים עליהם שהם גדולים ובוגרים ובעיקר שהם יכולים (גם אם לא עשה עבודה מושלמת, גם אם נשפך לה קצת, זה בסדר…).

במרחב שאתם יוצרים לילדיכם בבית, הם לומדים להשתמש בגופם כדי להפעיל חפצים שונים ולהשתמש בכלים וחומרים שונים באופן מיומן ויעיל  (קרטון חלב, סכין, מטלית, מיכלים שונים, כפתורים, רוכסנים, גליל נייר, מספריים,מחדד,מחורר ועוד…).

הם לומדים לעבוד עם גופם בתיאום, לווסת כח, לארגן את סביבתם, לפתור בעיות ועוד מיומנויות רבות וחשובות מאד, בבית ובבית הספר.

הם משכללים את היכולות שלהם, ממקום של חויה ועשיה משמעותית, ובונים דימוי עצמי חיובי ובטחון ביכולותיהם. הם גם לומדים איך פועלים בעולם וממה כדאי להזהר.

מעבר לאחריות שלהם על גופם (כמו לבוש, שירותים, רחצה,אכילה) מומלץ ורצוי לתת להם תפקידים בבית: לפנות כלים מהשולחן, לנקות שולחן, לסדר את המיטה, להאכיל חיית מחמד, לסדר את המשחקים, להשקות צמחים וכד'.

 התמיכה שלנו, המבוגרים, בנסיונות של הילדים לבצע משימות שונות באופן עצמאי, היא חשובה מאין כמותה:

ראשית, בעצם החשיפה של הילדים והדרישה מהם לביצוע עצמאי של פעולות שונות:

פעמים רבות הילדים יכולים ואפילו רוצים ואנחנו אלה שלא מאפשרים (כי זה לוקח זמן, כי זה מלכלך…).

כמובן שחשוב לשים לב ולא לדרוש מהילד דברים שאינו מסוגל להם שיצרו אצלו תסכול רב מדי או תחושה של כשלון.

אם יש לילד קשיים שמפריעים לו בתפקוד היומיומי חשוב מאד לפנות למרפאה בעיסוק שתאבחן את הילד ותתן לכם הדרכה, אך אתם כהורים חשוב שתהיו שם בשבילו ותעזרו לו אך לא תעשו למענו:

לפעמים מספיקה רק תזכורת (אתה זוכר איפה צריך להיות הציור שעל החולצה?) לפעמים יעזור לחלק את המשימה לשלבים ("קודם תכניס את הראש") ולפעמים צריך לעזור פיזית. חשוב שהילד יקבל את העזרה לה הוא זקוק ולא יותר.

שנית, ארגון הסביבה:

אם אנחנו רוצים שהילדים יהיו עצמאיים חשוב שהסביבה תהיה נגישה להם- שהבגדים, המשחקים, הכלים, חומרי היצירה, הספרים, יהיו בגובה נגיש ובמקום ממנו יוכלו לקחת בעצמם ואליו יוכלו להחזיר.

שלישית, הסובלנות והסבלנות שלנו:

 לטעויות, ללכלוך, לזמן שזה לוקח- זהו חלק בלתי נפרד מתהליך בריא של למידה וצריך לתת לכך מקום.

רביעית ואחרונה- עידוד של הילד והעצמה שלו:

לא לחינם במילה העצמה ובמילה עצמאות אנחנו פוגשים את אותן האותיות:

 המפגש שלי עצמי עם העוצמה שבי, מאפשר לי להיות עצמאי ובטוח ביכולותיי…

 ואולי זה בעצם הפוך?

אולי העצמאות שלי היא זו שמפגישה את עצמי עם העוצמה שבי ומביאה לתחושת הבטחון שלי ביכולותיי?

מה אתם חושבים?

ולקינוח:

המלצה על ספר מקסים ומצחיק מאת אמי רובינגר: "פשפש מתלבש"/הוצאת כתר.

איך נראה יומו של פשפש שקשה לו לקום בבוקר ולהתארגן? כיף של ספר לקטנים ולגדולים!

 אני מזמינה אתכם לקבל ממני במתנה את המדריך להורים וילדים לקראת כתה א'- שם תקבלו 10 רעיונות שימושיים לעידוד העצמאות והכנה לכיתה א' במסגרת הבית:   www.YaelsRoom.com 

 

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

איך לבחור מרפאה בעיסוק לילד שלי ?

נגיד שמשהו בבטן מרגיש לכם ש"משהו לא בסדר" או שהגננת המליצה או שהמורה כבר לוחצת שכדאי ללכת עם הילד לטיפול בריפוי בעיסוק.

נגיד שיש לכם כבר רשימה של מרפאות בעיסוק מקופת חולים, מדפי זהב, מהאינטרנט, מחברים.

איך תדעו מי הכי מתאימה לילד שלכם ?

קחו לכם כמה נקודות למחשבה לפני שמתחילים:

1. לשאול על תעודת הכרה במעמד מטעם משרד הבריאות

זו נקודה חשובה ביותר. מקצוע הריפוי בעיסוק הוא מקצוע המעוגן בחוק מקצועות הבריאות. אדם שטוען שהוא מרפא בעיסוק ואין ברשותו תעודת הכרה במעמד של משרד הבריאות פועל בניגוד לחוק.

זו נקודה חשובה לגבי כל איש מקצוע שתפנו אליו- לשאול ולוודא שיש בידו רישיון לעסוק במקצוע מטעם גורם מוסמך.

למרפאים בעיסוק הנמצאים בהסדר עם קופות החולים יש בודאות תעודת הכרה במעמד תקפה, כיוון שזהו תנאי להתקשרות שלהם עם קופת החולים.

כדי לקבל החזרים מחברות הביטוח, במסגרת הביטוחים המשלימים, תהיו חייבים לצרף העתק תעודת הכרה במעמד של המרפאה בעיסוק, לתביעה שלכם.

ועכשיו סיפור: לפני כמה שנים נתקלתי באחד מהאתרים בהם מפרסמים אנשי מקצועות טיפוליים שונים את עצמם. אין חובה לשלוח לאתר המפרסם תעודות או רישיונות רלוונטים וכך גיליתי (במקרה) מישהי שמפרסמת את עצמה כמרפאה בעיסוק כשלמעשה מעולם לא למדה את המקצוע. אותה גברת טענה שהיא עושה "ריפוי בעיסוק" לילדים ואנשים מגיעים אליה עם הילדים שלהם לטיפול.

לכן זו נקודה שלא מוותרים עליה. שרלטנים יש בלי די ולא כל אחד שמשחק עם ילדים או מצייר איתם הוא "מרפא/ה בעיסוק".

2. לשאול על ידע וניסיון מקצוע

כמו ברפואה ובפסיכולוגיה, גם מרפאים בעיסוק הם בעלי ניסיון מקצועי והכשרה בתחומים שונים:

בתחום הילדים, בתחום בריאות הנפש, בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בתחום הגריאטריה וכו'.

מרפאים בעיסוק ממשיכים לעבור הדרכה והכשרה מקצועית מתקדמת במסגרות שונות של לימודי המשך, באוכלוסיות בהן הם מטפלים.

כשאתם מחפשים מרפא/ה בעיסוק לילד שלכם, חשוב שתבדקו איתה אם יש לה ניסיון, ידע והכשרה בתחום שבגללו הגעתם לטיפול.

לא פחות חשוב:

מקצועיות של מטפל מתבטאת גם בהכרת גבולות הידע המקצועי שלו- במה הוא יודע לטפל ובמה הוא לא וכדאי שתפנו למישהו אחר, שכן מומחה בתחום: מרפאה בעיסוק אחרת או אולי איש מקצוע מדיסציפלינה שונה.

3. לשאול אנשים שאתם סומכים עליהם

קרובים,חברים, מורים, גננות. תשאלו על הניסיון האישי או המקצועי שלהם עם המרפאה בעיסוק- על החויה האישית, הגישה לילד, הגישה להורים, התהליך שעברו, האם היו מרוצים בסוף התהליך ?

כמובן שככל ששומעים על מישהו דברים טובים כנראה שיש בהם דבר, אבל: "ברפואה כמו באהבה – אין תמיד ואין אף פעם".

אז ברשותכם אסייג את הנקודה הזו בנקודה הבאה והיא…

4. הכי חשוב: תקשיבו לבטן שלכם

רק תציצו הצצה קצרה בפורומים שונים לגבי המלצות על רופאי נשים למשל – על כל שתי ממליצות נלהבות תהיה אחת לפחות שהיתה לה חויה הפוכה לגמרי.

מדובר כאן בבני אדם המטפלים בבני אדם. מעבר לידע ולניסיון המקצועי יש כאן חיבור בין אנשים, תקשורת ואמון הנבנה עם הזמן.

כבר היו אצלי בטיפולים לאורך השנים ילדים שעם חלקם היה "משחק ילדים"- הטיפול זרם על מי מנוחות, הילדים התקדמו וכולם היו מרוצים. היו גם אחרים: שדפקו את הראש בארון וברצפה, ששרטו אותי ואת עצמם, אחד גם כיבד אותי בסטירה מצלצלת.

למתבונן מהצד זה נראה לא טוב..

אל תדאגו: לכולם שלום- כולם נשארו ועברו תהליך משמעותי.  כולם נפרדו בחיבוק גדול ועד היום באים לבקר ומתגעגעים (וגם אני).

מה היה משותף להם ?

שאהבתי אותם מעומק לבי וידעתי שאעשה בשבילם את כל מה שאני יודעת כדי לעזור להם- והם ידעו והרגישו זאת היטב.

שהיתה תקשורת פתוחה וכנה עם כל ההורים, חפה מאקסיומות של "נכון" ו"לא נכון":

היו אפשרויות, היו נסיונות, היו גם טעויות והיו גם הרבה שמחות גדולות על נצחונות קטנים.

אז אם אחרי פגישה אחת או שתיים או חמש משהו מרגיש לכם לא נכון ולא מתאים- אל תתביישו לשאול, לחשוב ביחד- אמנם המרפאה בעיסוק היא מומחית בתחומה אבל המומחים הגדולים ביותר לילד שלכם הם אתם- ההורים.

אל תבהלו אם הילדה שלכם בוכה בטיפולים או מתנגדת ולא משתפת פעולה – תנו לה ולכם ולמרפאה בעיסוק הזדמנות, ובעיקר תנו הזדמנות לתהליך.

תקשיבו לבטן שלכם או ל"אינטואיציה" : מה היא עושה כדי ליצור "חיבור" עם הילד שלי ? איך אני מרגישה ? איזו אוירה יש ? האם אני מרגישה שאנחנו נמצאים בידיים טובות ?

ואם לא הולך ? גם זה קורה. כולנו בני אנוש (זוכרים ?)

המרפאה בעיסוק יכולה להיות "תותחית על" או "מאד בסדר" ועדיין זה לא הלך- החיבור לא היה "זה",  המשפחה שלכם היתה בתקופה קשה, אתם לא הייתם פנויים, יכולות להיות הרבה סיבות התלויות בנסיבות.

זה בסדר לעצור ולנשום.

זה בסדר לעצור ולחשוב.

זה בסדר לעצור ולנסות שוב בזמן אחר, אולי במקום אחר, עם מטפל אחר:

"After all… tomorrow is another day…" (Scarlett O'Hara, “Gone with the wind”, 1939)

יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק בסביבה הטבעית

www.lidorw3.sg-host.com

תרגישו בבית…