מאה שנים של תקווה

פוסט חגיגי לכבוד 100 שנה ליסוד מקצוע הריפוי בעיסוק בעולם   ו-70 שנה ליסוד מקצוע הריפוי בעיסוק בישראל

 

ב-27.10, יצויין ברחבי העולם יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי. השנה נחגוג 100 שנים ליסוד המקצוע בעולם ו-70 שנה לריפוי בעיסוק בישראל.

אני מזמינה אתכם לסיפור מלא השראה על אומץ, אהבת אדם ומולדת, על חירות ותקווה.

תכינו לכם משהו לשתות, שבו בנוח ותנו לעצמכם לנסוע במנהרת הזמן 100 שנים לאחור…..

"פסיכיאטר, אדריכל ועובדת סוציאלית נפגשים בסנטוריום"…

נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל כך הכל התחיל.

במרץ 1917 , בסנטוריום לחולי שחפת בניו יורק, נפגשים ששה אנשים, שלושה גברים ושלוש נשים, ומייסדים את החברה לקידום הריפוי בעיסוק:

ג'ורג' אדוארד ברטון- אדריכל חולה בשחפת, ששיקם את עצמו באמצעות עבודת כפיים לאחר שעבר ניתוח,

תומס ר' קינדלר- אדריכל ומזכיר תעסוקתי בצבא קנדה, שהיה אחראי על שיקום מקצועי של חיילים קנדיים במלחמת העולם הראשונה

סוזאן קוקס ג'ונסון- מרצה לאומנות

אלינור קלארק סלייגל- עובדת סוציאלית

ד"ר ויליאם ראש דנטון- פסיכיאטר שהאמין בערך העיסוק לשיקום הגופני והנפשי

איזבל ג' ניוטון- מזכירה ובת זוגו של ד"ר דנטון.

'ידידיי הנכבדים' , אמר ד"ר דנטון לחברי הקבוצה, 'אני מאמין שבאמצעות עיסוק אפשר להסיח את דעתו של החולה ולהשכיח ממנו מעט את הכאב והצרות.

העיסוק מאפשר תרגול של תנועות ותרגול מטלות יומיומיות, שמסייעות לטיפול הנפשי ומאפשרות תפקוד תקין. אני מאמין שהאדם הוא שלם ודינמי ואני אופטימי שיש לו היכולת להשפיע על בריאותו באמצעות השימוש בידיו ובמחשבתו'.

באותה השנה פותחת אלינור קלארק סלייגל את הקורס הראשון לריפוי בעיסוק באילינוי, ארה"ב.

המטרה היתה להכשיר צוות טיפולי לעבודה עם חולים הסובלים מבעיות פיזיקליות או פסיכיאטריות, חיילים פצועים וילדים עם לקויות למידה.

הפצועים הרבים לאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו לצורך לתמוך בנפגעי המלחמה ולכן היה צורך בטיפול שמטרתו לסייע לחולים הכרוניים הרבים להמשיך בחייהם, על אף מגבלתם.

המקצוע התפתח לפי צרכי התקופה ובשנת 1918 מפרסם ד"ר דנטון, הפסיכיאטר שלנו, שלושה סוגים של טיפולי ריפוי בעיסוק:

ריפוי בעיסוק שכולל פעולות פשוטות שמטרתן להסיח את דעתו של החולה,  ריפוי בעיסוק להשגת שיקום שכלי, נפשי או פיזי וריפוי בעיסוק להשגת שיקום מקצועי.

בשנת 1931 איגוד המרפאים בעיסוק האמריקאי כבר חובר להסתדרות הרפואית ונקבעים נהלי ההסמכה של מרפאים בעיסוק.

 

נחזור ל-1917.

בזמן שהשישייה העליזה הכריזה על הקמת החברה לקידום הריפוי בעיסוק, בארץ ישראל המצב היה, איך נאמר, על הפנים.

שמונה שנים קודם לכן, מגיעה הנרייטה סאלד, מטעם ארגון נשות הדסה, ומזדעזעת מתנאי ההגיינה הקשים ומצב הבריאות הנורא בישוב.

בשנת 1913 מתחיל ארגון הדסה לפעול בארץ ישראל ובעזרת שתי אחיות מוסמכות, רוז קפלן ורחל לאנדי, מתחילים לטפל בתינוקות ובחולי גזזת.

מלחמת העולם הראשונה פורצת והן חוזרות הביתה לאמריקה.

בזמן המלחמה המצב היה עוד יותר על הפנים. מגפות כמו מלריה, טיפוס, כולירע, רעב ומחסור חמור בצוות רפואי מביאים לצמצום אוכלוסיית ירושלים מ-40,000 ל- 25,000. רבים מתו, גורשו או ברחו.

ב-1918 מקים ארגון הדסה את "היחידה המדיצינית ציונית אמריקאית" , שכללה 44 אנשי צוות רפואי, שהקימו בי"ס לאחיות, תחנות לאם ולילד, בתי מרקחת, מרפאות שיניים, בתי חולים ומרפאות.

"אשה ומזוודה בדרך אל הלא נודע"

ב-1931 יוצאת אתל עדינה בלום, צעירה יהודית אמריקאית, באניה, למסע של חייה. היא תגיע לארץ ישראל ואף אחד לא יאמר לה אחרת.

"את לא תעזי לנסוע לשם, שומעת אותי?" הדהדו דבריו של אביה, רותח מזעם. אמה בכתה בשקט ונשקה על מצחה כשיצא האב מן החדר. אתל הרגישה עדיין את מגע שפתיה. דמעות החלו לזלוג על פניה.

היא תעשה את זה. בעצמה. כמו תמיד וכנגד כל הסיכויים. היא תראה להם ולכולם מה היא שווה. בדיוק כמו שהתקדמה בעבודה בקק"ל ומונתה למנהלת משרד. אף אחד לא יגיד לה מה היא שווה. היא יודעת מה היא שווה".

בזמן שהאניה עגנה בצרפת, מצטרפת אתל לקונגרס הציוני ה-17 בבזל. שם היא פוגשת, במקרה, את ד"ר חיים יסקי, מנהל ארגון הדסה בארץ ישראל.

"ד"ר יסקי נראה לחוץ וממהר. המזכירה שלו בירושלים התפטרה (איך היא יכלה לעשות לי את זה דווקא עכשיו?) ויש מברק דחוף לשלוח. אתל מתנדבת לעזור לו והוא שואל אם היא במקרה מחפשת עבודה".

אתל נענית בשמחה לבקשתו וכשהאניה עוגנת בירושלים כבר יש לה עבודה.

לאחר שבוע בלבד בירושלים, אתל נתקפת בכאבים ומאושפזת במשך ששה שבועות בבי"ח רוטשילד. בסמוך לבית החולים היה בית קפה, בו נפגשו יהודים ממוצא אמריקאי.

השמועה על בחורה אמריקאית, בודדה, חדשה בארץ, המאושפזת בביה"ח, הגיעה לבית הקפה וחברי "הפרלמנט" שהו במשמרות ליד מיטתה.

בין התורניות היתה הנרייטה סאלד.

תחילתה של ידידות מופלאה

"אתל שכבה במיטת בית החולים צחורת הסדינים, מביטה מהחלון אל השמים הכחולים. באויר עוד נישא ריח הבשם של הגב' סאלד וניחוח קל של סוכריות המנטה שנשאה בתיקה. העיניים הטובות, מגע כף ידה החמה על לחיה, שניגבה לא אחת את הדמעות. 'את תהיי בסדר גמור, ילדה. בסדר גמור.'

החום האמהי הזה היה כל כך חסר לה. עכשיו רק היתה פנויה להיזכר עד כמה.

'האחות רחל, אולי יש לך כמה חוטי רקמה בשבילי?  ומחט?'

האחות רחל חייכה אל מראה האור בעיניה של אתל. מקץ כמה דקות ישבה כבר אתל במיטתה והחלה לרקום חולצה, מתנה לגב' סאלד.

הדמעות הפכו לחיוך, החוטים הפכו לרקמת פרחים עדינה על חולצה. כך חלפו להן השעות, חלפו הימים והלילות. 11 הנשים שהיו מאושפזות במחלקה ביקשו גם הן חוטים מהאחיות והחלו לתפור ולרקום".

 

בעבור כחודש:

" 'תשמרי על עצמך אתל'. חבקה אותה האחות רחל. אתל חיבבה באופן מיוחד את האחות האדמונית שנתנה לה את החוטים באותו ערב, לפני כמה שבועות. 'אם תצטרכי משהו, אני כאן. את לא חייבת להישאר לבד. אשמח לעזור, להכיר לך כמה חתיכים… איך יצאה החולצה של גב' סאלד? אהבה?'

'עדיין לא נתתי לה. היא בטח תגיע עוד מעט. 'תודה לך רחל, על הכל', חיבקה אתל את האחות מאירת הפנים, ונתנה לה פרח רקום קטן, אליו חיברה סיכת ראש.

'אנחנו צריכות להודות לך, אתל. מאז שהתחלת לרקום כאן, כל הנשים במחלקה בקשו לרקום ולתפור ועשית כאן נס של ממש- הן כמעט ולא קראו לעזרתנו והשתחררו מבית החולים מוקדם מהמצופה'.

'מי השתחררו מוקדם מהמצופה?' בדלת הופיעה הגב' סאלד.

'אתל יוצאת היום הביתה', אמרה בחיוך האחות רחל. 'חזקה ובריאה'. רחל הפריחה לאתל נשיקה באויר והמשיכה בדרכה למחלקה הסמוכה.

'אז זהו? הביתה היום?' חייכה  הגב' סאלד.

'זה בשבילך, גב' סאלד', הגישה לה אתל את החולצה הרקומה. 'הביקורים שלך היו כל כך חשובים לי'.

הגב' סאלד לא הסתירה את התפעלותה. 'זה מדהים, אתל. ומה שעשית כאן לנשים במחלקה עוד יותר מדהים. את צריכה לפתוח מחלקה לריפוי בעיסוק כאן, בבית החולים'.

'אני? אבל אני לא מכירה את המקצוע. אני לא יודעת איך לעשות את זה'.

'גם אני לא יודעת. אבל מה שאני כן יודעת זה לזהות אשה עם רצון וכשרון. תצטרכי לחזור הביתה לניו יורק וללמוד. את תעשי את זה, ילדה. את תעשי את זה. אנחנו זקוקים לך כאן'.

לאחר האשפוז התחזקו הקשרים בין אתל בלום להנרייטה סאלד ואתל אף היתה מזכירתה הראשית.

 

לאחר תשע שנים, ב-1940, עם הגברת הלחץ הגרמני במזרח התיכון, חוזרת אתל בלום לבדה לניו יורק ובעלה נשאר בארץ.

היא משכנעת את ראשי הדסה לשלוח אותה ללמוד ריפוי בעיסוק ושיקום, במימון הדסה, ובתמורה היא תפתח שירותי ריפוי בעיסוק בירושלים.

כמה ועדות והעניין סודר. הדסה מימנה את הלימודים ודמי מחייה בסיסיים ואתל התחיבה לעבוד בארץ ישראל למשך שנתיים.

בזמן שהותה בניו יורק, מגלה אתל שהיא בהריון. למרות ההריון והלידה היא ממשיכה בתכנית הלימודים, מסיימת תואר ראשון בשיקום ובריפוי בעיסוק ותואר שני באדמיניסטרציה. בזמן לימודי התואר השני מצטרף אליה בעלה לניו יורק.

בינתים מבקשת אתל מהדסה לגייס עוד מרפאות בעיסוק אמריקאיות שיסכימו לעבוד בארץ ישראל.

 

לאחר סיום הלימודים מארגנת אתל, בעזרת הדסה, מתנדבות בארה"ב שהכינו דוגמאות למלאכות יד, אספו חומרי גלם וחומרי מחזור לעבודות יד ולקראת הנסיעה לארץ היא עורכת ערב התרמה במלון וולדורף אסטוריה היוקרתי בניו יורק, למטרת איסוף חומרים וכספים.

כל הציוד נכנס לשלושים ארגזים, שנוסעים עם אתל חזרה לירושלים.

עם חזרתה, נפתחת הקליניקה הראשונה לריפוי בעיסוק בהדסה הר הצופים.

אתל משכנעת את הנהלת הדסה לפתוח קורס לריפוי בעיסוק והקורס נפתח, בהנהלתה, בהר הצופים, בשישי לינואר, 1947.

במהלך מלחמת העצמאות נפתחת מחלקת השיקום בהדסה.

ימים של מלחמה

עם פרוץ המלחמה, האוניברסיטה העברית על הר הצופים נסגרת, סטודנטים מגוייסים לקרבות והקורס לריפוי בעיסוק מפונה למספר מבנים ששייכים להדסה, ברחבי ירושלים.

חלק מחברות הקורס הראשון היו חברות ב"הגנה" , השתתפו בקרבות ונעדרו מספסל הלימודים. חיי היומיום בירושלים הנצורה היו קשים מנשוא. הגישה להר הצופים היתה ברכבים משוריינים בלבד.

באסון השיירה להר הצופים נרצחו 78 נוסעים, חברי סגל רפואי. ביניהם ד"ר חיים יסקי.

בקיץ 1949 חוזרת אתל בלום לניו יורק, עם שני ילדים קטנים, ללא בעלה, שנשאר בארץ, וללא עבודה.  היא מתחילה לגייס כספים עבור מדינת ישראל.

בהמשך היא לומדת פסיכולוגיה קלינית וממשיכה לעבוד כפסיכולוגית.

אתל עדינה בלום נפטרה בשנת 1994 בארה"ב.

 

מאז ועד היום

הכל קרה כאילו במקרה.

אשה צעירה, מבריקה, ציונית, יוצאת להגשים את עצמה, בתקופה שזה ממש לא מקובל, בניגוד לרצון אביה, כדי לעשות מה שנכון עבורה ועבור רעיונות גדולים ממנה.

מאז 1947 עבר מקצוע הריפוי בעיסוק בארץ תהפוכות ושינויים. את מלאכות היד וחומרי המחזור מחליפים היום המציאות המדומה, האפליקציות היעודיות ומדפסות תלת המימד.

אולם, תמיד מרפאות בעיסוק היו שם, עבור אלו שהיו זקוקים להן, על פי צו השעה- במחלקות השיקום בכל המלחמות, נפגעי ראש, נפגעי חוט שדרה וקטועי גפיים, במחלקות הפסיכיאטריות שקבלו אליהן ניצולי שואה והלומי קרב, בטיפות חלב, במכונים להתפתחות הילד, בשיקום ילדים חולי פוליו ובמסגרות החינוך המיוחד.

מאז הקורס הראשון בירושלים והקמתו של ביה"ס לריפוי בעיסוק בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, נפתחו חוגים אקדמיים לריפוי בעיסוק באוניברסיטאות תל אביב, חיפה והקריה האקדמית אונו, לתואר ראשון ולתארים מתקדמים.

כבוגרת מחזור מ"ח של ביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים זכיתי ללמוד בביה"ס לאחיות לפני השיפוץ הגדול.

בקומה העליונה היו עדיין אותם שירותים ומקלחות ששימשו את בנות המחזור הראשון, הספריה עם הקסם המיוחד שלה ומנורות הקריאה, שנדמה שנשארה אי שם בשנות ה-50.

אין ספק שרוחן המופלאה, היצירתית, החכמה, היוזמת ואוהבת האדם של בנות המחזור הראשון, בניצוחה של אתל בלום, עדיין שורה שם במסדרונות, עד היום.

כיום מדינת ישראל היא בין המדינות הבולטות בעולם בתחום הריפוי בעיסוק: במקצועיות, במחקר ובחדשנות.

לא נותר לנו אלא להמשיך את המורשת ולקדם את המקצוע בארץ ובעולם, לפחות ל-100 השנים הבאות.

להמשיך ולעזור לאנשים, בכל הגילאים ובכל מצבי הבריאות, להגיע לחירות לעסוק במה שהם רוצים ואוהבים, וזו תמצית הסיפור כולו.

אנחנו חייבות את זה לאתל עדינה בלום, להנרייטה סאלד ולכל אותן מרפאות בעיסוק שסללו את הדרך כשהיו כאן הרבה קושי ומחסור אך גם, ובעיקר, הרבה תקווה.

שלכם,

יעל

 

 

מקורות:

הפוסט מבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר טובה מרגליות: "יסוד והתפתחות מקצוע ושירותי הריפוי בעיסוק בישראל בשנים 1940-1979 כבבואה לתמורות בחברה הישראלית". אוניברסיטת בר אילן, שבט תשע"ו.

https://medicine.ekmd.huji.ac.il/schools/occupationaltherapy/He/about/Pages/history_he.aspx

 

כל הדיאלוגים הם בדויים, פרי דמיוני הפרוע וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט.

 

 

להתחיל מחדש

כמעט בלי להרגיש (בכל זאת, יש כאן מלחמה) הלך לו כבר יותר מחצי חופש גדול ועוד שלושה שבועות מתחילה שנת הלימודים. הפוסט מוקדש הפעם לכל ההורים שמתחילים עם הילדים מסגרות חינוכיות חדשות, שחוזרים למסגרות מוכרות ובמיוחד לאלו מביניכם שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרות החינוך הרגילות.

כמה דברים שכדאי מאד לשים אליהם לב כבר עכשיו, בתחילת שנת הלימודים ובמהלכה:

אבל יש לו כבר אבחון

השקעתם והלכתם בקיץ למכון הכי מומלץ, לרופא הכי מקצועי, למאבחנת הדידקטית הכי טובה וקבלתם רשימת התאמות, שאמורות לסייע לילד שלכם להשתלב וללמוד כמו כולם.

אל תצאו מנקודת הנחה שברגע שנתתם את האבחון ליועצת תם ונשלם תפקידכם בסיפור. תפקידכם רק התחיל: לאורך כל שנת הלימודים חשוב שתהיו כל הזמן עם האצבע על הדופק- לוודא שילדכם מקבל את ההתאמות שנקבעו לו, לוודא שכל המורים המקצועיים הרלוונטים מודעים להתאמות הנ"ל ומיישמים אותן, כולל המורה שמחליפה את זו שיצאה לחופשת לידה.

הורות פרואקטיבית

חשוב שאתם תהיו יוזמים ופעילים: תתנדבו לועד הורים, אל תחכו (לבד, בחושך) שהמורה תתקשר לספר לכם על הקשיים של הילדה שלכם, שהיועצת תזמין אתכם לשיחה רבת משתתפים, תהיו אתם היוזמים.

אם אתם יודעים שיש לילדה שלכם קשיים חשוב שתיזמו אתם פגישה: עם המורה, היועצת וכל מי שרלוונטי. אתם מכירים את הילדה שלכם הכי טוב: אתם יודעים מה עוזר לה, אתם יודעים במה היא מדהימה ומצוינת, אתם יודעים מה הכי עובד עבורה. חשוב שתשתפו את הצוות החינוכי בידע שלכם ממקום של של עוצמה- ממקום של הורים שמכירים את הבת שלהם ויודעים מה עוזר לה. תגייסו את הצוות החינוכי כבר מהתחלה, מתוך מקום של שותפים למטרה אחת- לאפשר לבת שלכם את ההזדמנות הטובה ביותר להצליח בביה"ס ושיהיה לה טוב. מגיע לה, לא?

כל מה שלא הספקתם עד עכשיו-הגיע הזמן

בדיקות שאולי המליצו לכם לעשות ולא הספקתם עד עכשיו או אולי תכננתם ושכחתם: בדיקות ראיה, שמיעה, מעבדת שינה…בתקופה זו של הקיץ ובתחילת שנת הלימודים זה זמן מצוין לתאם אבחונים וטיפולים (גם אם יתחילו בספטמבר). תבדקו היטב היטב מי בדיוק מטפל בילד שלכם! הנה פוסט שפרסמתי לא מזמן בנושא: http://saloona.co.il/yaelwy/?p=402

ארגון סביבת העבודה של הילד

תחשבו רגע למה הוא הכי זקוק ומה הכי יעזור לו להכין שיעורי בית באופן אופטימלי: אם הילד שלכם מוסח מאד, הכנת שיעורי בית במטבח על האי, כשהטלויזיה בסלון עם בובספוג דולקת ברקע, זו הסביבה הכי פחות מתאימה. סביבה כזו תביא ל"מריחת" שיעורי הבית על פני זמן ממושך מדי, לעוגמת נפש וכעסים מיותרים.

תנסו ליצור זמן קבוע וסביבת עבודה שקטה ונקי מגירויים מסיחים, גישה נוחה לחוברות ולמחברות, התאמה של הריהוט לגודל של הילד, תאורה מתאימה, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מההכנה שלכם ההורים לקראת ביה"ס.

ילדים הזקוקים להתאמות מיוחדות של ריהוט (כגון ילדים עם שיתוק מוחין)- עכשיו זו הזדמנות לפנות ליחידה לטיפולי בית בקופת החולים (בהפנית רופא המשפחה) ולבקש ביקור בית של מרפאה בעיסוק ו/או פיזיותרפיסטית, שימליצו לכם על התאמות שונות לנגישות מירבית ולתפקוד אפטימלי.

איזון,זה שם המשחק

הרישום המוקדם לחוגים כבר התחיל מזמן, גם לצהרונים כבר נרשמתם וקבעתם עם המורה הפרטית. מה שחשוב עכשיו זה לשמור על איזון בין עבודה, פנאי ומנוחה. בין אם הילד שלכם בצהרון ובין אם הוא מגיע הביתה אחרי ביה"ס, קחו לכם כמה דקות לחשוב האם סדר היום שלו מאוזן (הזדמנות לבדוק גם את סדר היום שלכם..):

האם הוא ישן מספיק שעות? האם בין כל החוגים, הצהרון והשיעורים יש לילד שלכם גם זמן לשחק ולנוח? האם יש לכם זמן אישי איתו במשך היום (לדבר, לשתף, לשחק, להיות יחד)? האם אין עליו עומס יתר של חוגים, טיפולים ופעילויות אחה"צ? אם כן זיהיתם עומס, על מה אפשר לוותר כרגע?

קריאה במתנה

אתמול הייתי ברגע של קסם: אבא ובן יושבים על המטה לפני השינה. בן 10, קורא כבר מזמן ספרים בעצמו, בני מאות עמודים, יושב צמוד לאבא שמקריא לו סיפור. קריאה במתנה. בלי שאלות, בלי ציפיות, רק באהבה.

אל תפסיקו לקרוא לילדים שלכם לפני השינה. גם אם הם כבר יודעים לקרוא בעצמם, תשמרו על רגעי הקסם האלה. הם יהפכו לזכרונות הילדות המתוקים של הילדים שלכם. במיוחד אם ילדכם מתקשה ברכישת הקריאה- זה עוד יותר חשוב. כך ילמד המון על קריאה ועל כתיבה. תמיד קוראים משהו שמישהו אחר כתב (ותודה לחנה זלצר על ההשראה).

"אתמול זה אתמול והיום זה היום" (שלומית כהן אסיף מתוך "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק")

מחר תמיד יום חדש ותמיד אפשר שוב לנסות. אם תאמינו ביכולת של הילדים שלכם לנסות ולא לפחד לטעות, לנסות שוב ולא לפחד מהקשיים שבדרך, להתייחס לשגיאות ולטעויות כחלק משמעותי בלמידה ובהתפתחות שלהם- שם תתפתח בהם האמונה בעצמם. שם הם ידעו שהם יכולים, גם אם לא הצליחו בפעם הראשונה. גם אתם.

בהצלחה רבה לכולם!

New Year - Yael 1 (2)

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

מי מטפל בילד שלך?

irxqae9hhl8gbrvews-150x150הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן באופן הכי ברור שיש:

תחום הטיפול בילדים פרוץ באופן בלתי נתפס.

מקצועות הבריאות מעוגנים בחקיקה תודה לאל (לדוג' מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, דיאטנים וכו'). אולם, מקצועות טיפוליים אחרים, כגון טיפולים רגשיים וטיפולי רפואה משלימה, לצערי (ולצער מטפלים רבים מתחומים אלו) פרוצים לחלוטין.

זאת ועוד, בשנים האחרונות קמו להם כל מיני "מקצועות" טיפוליים ואבחוניים חדשים וכל אחד יכול היום לאבחן ולטפל, אין דין ואין דיין.

כל אחד יכול לתלות שלט, כל אחת יכולה לפתוח קליניקה ולהצהיר על עצמם כמטפלים בהתפתחות הילד, בויסות חושי, בקשיי תקשורת, בהפרעות קשב וריכוז, רק תגידו, רק תזרקו שם של אבחנה או של סימפטום וכבר יש מי שנמצא שם לטפל בילד שלכם: מטפלים מכל מיני סוגים ומינים, מלווים, יועצים, מאמנים….

ישנם לא מעט "מומחים" שלא עברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת, או שעברו הכשרה של כמה חודשים אצל מישהו שפתח קורס, שאינם כפופים לשום אתיקה מקצועית, שאין להם את הרקע המקצועי הנדרש ואת הידע המתאים.

כשאתם לוקחים את הילד שלכם למטפל, שאינו מוכשר ומוסמך לעסוק במה שהוא עוסק, במקרה הטוב לא ייגרם כל נזק ובמקרה הפחות טוב- תבזבזו את הזמן היקר של ילדכם ושלכם ואת הכסף על טיפול לא מתאים ואולי אפילו מזיק.

לא חסרות משפחות שהגיעו בסופו של דבר לטיפול מקצועי אחרי שעברו בין מטפלים שונים, פספסו אבחנות ובעיקר החמיצו זמן יקר של הילד. זמן שבו הילד יכל לקבל את הטיפול הנכון לו, להתקדם באופן משמעותי ולחסוך סבל רב לו ולמשפחתו.

אתם ההורים, אתם שומרי הסף של הילדים שלכם- אתם ולא אף אחד אחר.

אל תלכו לכל אחת שפתחה דף יפה בפייסבוק או לכל אחד שסיים קורס אצל מומחה זה או אחר.

כמה דברים שאתם חייבים לשים לב אליהם כשאתם בוחרים מטפל/ת לילד שלכם:

מהי ההכשרה המקצועית שלהם?

האם יש להם רישיון לעסוק במה שהם עוסקים?

מטעם מי הרישיון הזה? משרד הבריאות? איגוד מקצועי מוכר וידוע?

מי הגוף האחראי מבחינה מקצועית (למשל, למי פונים במקרה של פגיעה או רשלנות)?

מהם התחומים בהם הם מורשים לעסוק?

למשל, כל הפסיכולוגים רשומים בפנקס הפסיכולוגים על פי תחומי התמחותם. פסיכולוג קליני לא עושה אבחונים פסיכודידקטים ופסיכולוג התפתחותי לא מטפל במבוגרים. כמו שאורטופד לא עושה השתלות שיניים.

פנקס הפסיכולוגים פתוח לכולם וכל אחד יכול לבדוק באינטרנט אם אכן מדובר בפסיכולוג עם רישיון או לא- לא כל מי שלמד פסיכולוגיה רשאי לעבוד כפסיכולוג! רק פסיכולוגים בעלי רישיון בר תוקף מורשים לעסוק בפסיכולוגיה.

כל המרפאים בעיסוק רשומים במשרד הבריאות וכנ"ל כל העוסקים במקצועות הבריאות.

לא כל אחת יכולה להיות דיאטנית או קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק ולא כל אחד או אחת יכולים לאבחן ולטפל באותם תחומים שאלו מטפלות.

האחריות לבדוק מי מטפל בילד שלכם היא רק בידיים שלכם.

תשאלו שאלות על ההתמחות המקצועית והניסיון:

למשל, לא כל אחד יכול להכריז על עצמו כמטפל בתחום "התפתחות הילד". ידעתם שכדי לעסוק בטיפול בהתפתחות הילד יש צורך במינימום של שנתיים עבודה בתוך המכון להתפתחות הילד? לפחות שנתיים של עבודה עם צוות רב מקצועי, תחת הדרכה של אנשי מקצוע בכירים, העברת מאות אבחונים, טיפולים, ישיבות צוות רב מקצועיות והשתלמויות מקצועיות.

ישנם מצבים כגון הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעות תקשורת ועוד- שבהם אבחון וטיפול לא נכונים פשוט יגרמו נזק. מדובר בהפרעות מורכבות הדורשות אבחון וטיפול מקצועיים, מדויקים ורגישים ולעתים קרובות עבודה של צוות רב מקצועי מנוסה, טיפול ישיר בילד, הדרכת הורים ו/או טיפול של הורה וילד יחד.

קרה לי כבר כמה פעמים שילד הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק ורק בגלל שידעתי לשאול את השאלות הנכונות, לעשות את האינטגרציה של המידע מגורמים מקצועיים שונים שראו את הילד בזמנים שונים ולהפנות להמשך בירור אצל הרופא המתאים, הילד אובחן ונבנתה לו תכנית טיפול מתאימה.

איפה המטפל/ת עובדים?

היכן קיבלו את ההכשרה המקצועית שלהם?

המידע הזה מאד רלוונטי לכם.

תתייעצו עם אנשי מקצוע שמכירים את הילד שלכם ואתכם:

רופא הילדים, רופא המשפחה, הגננת, המורה, אחות טיפת חלב:

רופא הילדים ורופא המשפחה מכירים את הילד ואת הילדים האחרים במשפחה, הם יוכלו להפנות אתכם לאבחון וטיפול אצל הגורמים המקצועיים המתאימים, הגננת או המורה רואות את הילד שלכם בין ילדים רבים בני גילו ויכולות להצביע על קושי, מצוקה או פער שנדרשת להם בדיקה והתערבות מקצועית.

אל תסתמכו רק על יעוץ שקיבלתם מה"מומחים" בפייסבוק או בגוגל!

האנשים הטובים מהפייסבוק באמת רוצים לעזור לכם אבל זה לא מספיק.

לכו להתייעץ עם אנשי מקצוע אמיתיים, שיראו אתכם ואת הילד ויידעו לשאול אתכם את השאלות הנכונות. ואתם, אל תתביישו לשאול שאלות- אין דבר כזה שאלה טפשית.

האחריות להיות אלו ששואלים את השאלות היא שלכם.

אתם ההורים יכולים וצריכים להיות המומחים לילדים שלכם- לדעת לשאול, לדעת לפנות לעזרה, לדעת למי לפנות וכמה שיותר מוקדם כדי לצמצם פערים ולמנוע נזקים משניים.

והכי חשוב: אל תשכחו להקשיב לעצמכם כי כבר מזמן ידוע שאמא ואבא בדרך כלל צודקים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

 

מוכנים לכיתה א'- הסדנא שתתן לכם את הכלים הטובים ביותר לעזור לילדכם להצליח בכיתה א'! 

10,17 ליוני 2014 במודיעין, כל הפרטים באתר: www.YaelsRoom.com 

הנחה מיוחדת לנרשמים לסדנא עד סוף החודש- הרשמו עוד היום והבטיחו מקומכם בסדנא!

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!