אורית נכנסה לחדר לבדה, אוחזת בשקית ובתוכה נעליים.

"איפה….?" הפניתי אליה מבט שואל.

"הוא בחוץ, הוא לא רוצה להיכנס. הוא לא רצה לבוא היום, הבאתי אותו בכח, הנה הנעליים.

הוא מאד עייף, הלך לישון מאוחר אתמול, רצה להמשיך לישון".

יצאתי מהחדר ומצאתי את אלון. עומד צמוד לדלת, פניו אל הקיר.

"אמא סיפרה לי שאתה מאד עייף, שהלכת לישון מאוחר ושאתה רוצה עוד לישון".

אלון משך בכתפיו והמשיך לעמוד, פניו אל הקיר.

"אתה יודע, אלון? גם אני לפעמים מאד עייפה. ואני ממש מבינה אותך שאתה רוצה להמשיך לישון. אז תראה מה נעשה. אני אסדר לך מיטה, כאן בחדר, ותוכל להמשיך לישון."

השארתי את דלת החדר פתוחה, ולעיניה המשתאות של אורית פרשתי שטיח, עליו מזרון והוספתי כרית ושמיכה מאולתרת מקרדיגן צמר שהיה שם.

כיביתי את האורות והסטתי את הוילונות.

"אלון, הנה המיטה שלך, אתה יכול לבוא לישון, כמה שאתה רוצה, עד שתרגיש שאתה כבר לא עייף. בינתיים, אני מארגנת לך את החללית שלך. כשתקום ויהיה לך כח תטוס בחללית."

תליתי את הערסל ותחתיו פרשתי מזרון שני.

אלון נכנס לחדר , הזדחל במהירות לתוך המיטה שהכנתי עבורו ועצם את עיניו.

"ששש….." אמרתי לאורית. "אלון ישן. כשיקום יוכל לעלות לחללית. ו… רגע! הוא בטח לא הספיק לאכול ארוחת בוקר…יש לי כאן ארוחת בוקר מיוחדת לאסטרונאוטים."

הוצאתי כמה בייגלך מהתיק והנחתי אותם בכוס חד פעמית, סמוך לערסל-חללית.

"כשתקום, מחכה לך ארוחת בוקר של אסטרונאוטים, ליד החללית שלך".

אלון פקח עינים לאחר 2-3 דקות וניגש לחללית. עזרתי לו לשכב בתוך הערסל והמשימה שלו היתה למשוך את עצמו בעזרת חבל, הקשור על הסולם.

מעבורת החלל המריאה, ואיתה אלון המחייך.

בהמשך שיחקנו כדורסל, אלון הכין לעצמו תעודה, והמשכנו בתכנית הטיפול, בהתאם למטרות שנקבעו.

בתום 45 דק' נפרדנו בחיוך ואלון הלך לגן.

לאחר שעתיים שלחה לי אורית הודעה:

"רציתי להגיד לך שאת אלופה! הבאתי לך ילד עצוב ועייף ונכנס לגן שמח ועירני! והכל בחן בנחת וביצירתיות המיוחדים לך".

התנגדויות של ילדים בטיפול הן עניין שכיח וחלק טבעי ובלתי נפרד מתהליך טיפולי.

הילד מביא איתו לטיפול את עצמו, כפי שהוא באותו הרגע- עם הרצונות, הציפיות, האכזבות, הצרכים והחרדות.

כשילד עצוב, כועס, עייף, מתנגד בטיפול ולא "משתף פעולה", לפעמים כל מה שהוא צריך לידו זה מבוגר שישתף פעולה איתו.

את זה למדתי ממורתי היקרה, חנה זלצר, לפני הרבה שנים.

יש סיפור יפה של רבי נחמן מברסלב, "משל ההינדיק", המספר על בן מלך שחשב שהוא תרנגול הודו ונכנס ערום מתחת לשולחן.

במהלך השנים, יצא לי לפגוש כמה ילדים בדיוק שם, מתחת לשולחן.

מה קרה לבן המלך ומי ריפא אותו משגעונו? לא אעשה לכם ספוילר, פשוט תקראו את הסיפור.

לפעמים, כל אחד מאיתנו צריך מישהו שישב איתו יחד, מתחת לשולחן.

שלכם,

יעל

• * בתמונה: האסטרונאוט, החללית והכוס עם הבייגלך של אלון.