מי נתן לך רישיון?

"זהו הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
זה הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים"
(להקת בנזין)

 

אז הגיע הרגע שחיכיתם לו כבר המון זמן: הגעתם לגיל שאפשר להתחיל ללמוד נהיגה!

יש לא מעט מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז (והורים למתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז) שנלחצים וחוששים מהרגע הזה:

מה יהיה? איך יהיה? איך הוא יצליח להתרכז בדרך? איך היא תשים לב לכל מה שמסביב? איך הם יוציאו רישיון??

נהיגה היא תפקוד מורכב שדורש יכולות מוטוריות, חשיבתיות וגם רגשיות:

לתפעל את הרכב בצורה נכונה, להתאים את הנהיגה לתנאי הדרך המשתנים, לתכנן את הדרך, להחליט החלטות נכונות ברגע, להגיב באופן רגוע ובטוח,  לפתור בעיות, לנהוג לפי החוקים ועוד ועוד….

כדי להפחית קצת מהלחץ ולענות לכם על שאלות שמטרידות הרבה מתבגרים עם הפרעת קשב שרוצים להתחיל ללמוד נהיגה

הזמנתי לבלוג את יניב גרינברג- מורה ותיק לנהיגה , שלימד כבר מאות תלמידים עם הפרעת קשב וריכוז:

 

אז לסיכום:
לאנשים עם הפרעת קשב יש אתגרים יחודיים כשהם לומדים לנהוג ובנהיגה עצמה. לכל תלמיד/ה האתגר היחודי שלו/שלה.
מודעות לאתגרים אלו וקבלת כלים להתמודדות איתם במהלך לימוד הנהיגה יאפשרו לכם לנהוג בבטחה.
אין מה להסתיר את הפרעת הקשב שלכם או אם אתם משתמשים בטיפול תרופתי- חובה לדווח על כך בטופס הירוק אחרת תסתבכו מאד מבחינת האחריות הפלילית והביטוחית, ובינינו- דיווח אמת הוא גם חובה על פי חוק וגם נועד לשמור עליכם ועל אחרים בדרך.
חשוב שתהיה לכם מודעות לאיך משפיע עליכם באופן אישי הטיפול התרופתי במהלך הנהיגה ובכל מקרה- חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל שלכם
הרכב המומלץ והבטוח לאנשים עם הפרעת קשב הוא רכב עם גיר הילוכים אוטומטי. 
כדאי להתחיל לקחת כמה שיעורי נהיגה לפני מבחן התיאוריה כי לומדים יותר טוב "דרך הרגליים". אל תקחו יותר מדי שיעורים אם לא עברתם תיאוריה כי לא תוכלו לגשת למבחן המעשי (טסט) בלי שעברתם את המבחן התיאורטי.
חרדה מנהיגה היא חרדה נפוצה ואפשר לעזור. חשוב שתמצאו את המורה שיודע להתאים את עצמו לצרכים שלכם- סובלני, מקצועי, שיתן יחס אישי וילמד אתכם בקצב שלכם.
אין מה להתרגש מתחרות בין החברים על מספר השיעורים או מספר הטסטים- כל אחד לומד בקצב שלו 
סעו בזהירות, שמרו על עצמכם בדרכים ושתהיה לכם שנה טובה!

 

ליצירת קשר עם יניב ניתן לפנות דרך האתר: https://www.safedriver.co.il/
שלכם,
יעל

 

"הכי דחוף זה השרוכים"

"הכי דחוף זה השרוכים".

 

כך אמר לי אביתר בן ה-13 כששאלתי אותו על מה הכי חשוב לו שנעבוד יחד.

 

סביב יום העצמאות מקדישים, בעיקר בגני הילדים וגם קצת בכתה א', זמן לדבר ולעורר מודעות בנושא של עצמאות בתפקודי היומיום: להתלבש בעצמי, להתרחץ בעצמי, ללכת לישון בעצמי, לאכול בעצמי וכו'.

 

לכאורה, פעילויות של תפקודים יומיומיים ילדים אמורים ללמוד לעשות בעצמם כבר בגיל הרך ולהגיע לבית הספר כשהם כבר די עצמאיים ומסוגלים להסתדר בעצמם.  

 

בודאי בכל מה שנוגע לגוף שלהם (למשל להתרחץ, לנקות את עצמם אחרי השירותים, להתלבש ולנעול נעליים), וגם להיות מסוגלים להסתדר כשהם רעבים (לפחות להכין לעצמם כריך או שתיה).

 

אבל כשהרך מגיע לגיל ההתבגרות והוא בן 12, 13 או 15 ועדיין לא יודע לחפוף ראש, לשרוך שרוכים, לאכול עם מזלג וסכין, להכין לעצמו כריך, לחמם לעצמו אוכל או לנסוע באוטובוס- הוא בבעיה רצינית.

 

יש כאן פער משמעותי בין מה שמצופה או נדרש לבין מה שהנער/ה מסוגל/ת לעשות ובמקום שבו מופיע פער כזה בין הדרישה ליכולת- מופיעה בדרך כלל מצוקה גדולה.

 

מעבר לקושי התפקודי היומיומי הגורם לתלות במבוגר, הולך ומצטבר כאן קושי רגשי ולפעמים גם חרדה ודיכאון כשברקע חוסר ההצלחה והפער הבולט בין הנער/ה ובין בני הגיל.

 

איך מרגיש נער בן 12 שצריך שיעזרו לו לחפוף ראש כשאחיו בן השש כבר עושה את זה בעצמו כבר מזמן?

 

איך מרגיש נער בן 13 שצריך מישהו שיקשור לו את השרוכים לפני אימון בחדר הכושר?

 

איך מרגישה נערה שעד גיל 15 עדיין לא למדה לאכול עם סכין ומזלג ומעירים לה על זה לפחות פעם ביום?

 

במקרים רבים מדובר בקשיים שהם "סוחבים" מגיל צעיר- אותם ילדים שלקח המון זמן עד שלמדו (ועדיין מתקשים מאד) להתלבש בעצמם, לגרוב גרביים, לגזור במספריים, לאכול עם כפית, מזלג וסכין, לצייר, לכתוב, לארגן את החפצים שלהם…

 

ישנם מתבגרים (וגם מבוגרים)  ש"סוחבים" איתם מילדות את אותה הפרעה שקופה שנקראת "הפרעת קואורדינציה התפתחותית" או בשם החיבה (DCD (Developmental Coordination Disorder.

 

מדובר בילדים ומתבגרים בריאים, עם אינטליגנציה תקינה, המתקשים מאד ללמוד ולארגן רצפים חדשים של רעיונות ושל תנועה:

לחשוב על רעיון חדש (מה לעשות עכשיו?), לתכנן (איך אני יעשה את זה?) ולהוציא את התכנון אל הפועל (מה בדיוק לעשות עכשיו עם הגוף והמרחב ובאיזה תזמון?)

 

למתבוננים מבחוץ הם יכולים להראות כ"עצלנים", "מניפולטיבים", "מפונקים" ועוד כל מיני שמות תואר שיפוטיים להחריד,  כך שמעבר לקושי התפקודי הולך ונבנה דימוי עצמי שלילי בכל מה שקשור לתחושת המסוגלות העצמית.

 

ה"אני בפעולה" בדרך כלל מנסה ונכשל שוב ושוב עד שמהר מאד לומדים שהכי בטוח זה להימנע.

 

המצוקה סביב חוסר ההצלחה בפעולות היומיומיות הפשוטות היא גדולה ומכילה בתוכה תחושות קשות של בושה וכישלון, במיוחד בגיל ההתבגרות.

 

אל הקושי הזה בפעולות היומיומיות הפשוטות יכולים להתלוות קשיים רגשיים וחברתיים ואף חרדה ודיכאון כתחלואה נלווית.

 

ואם זה לא מספיק מחקרים מראים שכמחצית מהילדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD סובלים גם מ DCD (במבצע 1+1).

 

אבל אפשר לעזור.

 

בטיפול בריפוי בעיסוק אפשר לקבוע עם כל אחד מה היה הכי רוצה ללמוד לעשות ולעבוד על זה!

 

בעבודה תפקודית, בסביבה הטבעית, המשלבת אסטרטגיות קוגניטיביות יחד עם למידה מוטורית והתאמה סביבתית אפשר לעזור למתבגר או למתבגרת להצליח באותן פעילויות יומיומיות שהן מובנות מאליהן לבני גילם ולהתחיל לייצר גלגל של הצלחות.

 

יחד אתי אביתר בן ה-13 למד לקשור שרוכים, סהר בן ה-15 למד לאכול עם סכין ומזלג וגיל בן ה-15 למד לטגן חביתה.

 

האור בעיניים, ה"יש!!!" הנלווה לתחושת ההצלחה – אלו שווים הכל.

 

הפרעת קואורדינציה התפתחותית אינה "נעלמת" אחרי גיל 9 (הגיל בו נגמר סל הבריאות ההתפתחותי) ובמקרים רבים "מתפתחת" וגדלה עם הילד ומדגישה את הפער בינו ובין בני גילו בשל עליית הדרישות והציפיות מהסביבה.

 

הטיפול בריפוי בעיסוק בסביבה הטבעית מאפשר לעשות העברה קלה יותר מהמפגש הטיפולי לחיים עצמם: הלמידה והתרגול במטבח הביתי, בחדר האמבטיה ובחדר הפרטי מאפשרים חווייה של הצלחה והעברה לחיי היומיום בקלות רבה יותר.

 

כי לכל אחד מגיע להרגיש שהוא יכול.

שלכם,

יעל

מי מפחד מפסיכיאטרים?

 

כשאומרים לכם את המילה "פסיכיאטר" מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש?

פסיכיאטר זה לפסיכים? מה הקשר פסיכיאטר לקשב וריכוז?

ישנם רופאים שונים שיכולים לאבחן הפרעת קשב וריכוז: נוירולוגים, פסיכיאטרים ורופאי ילדים או משפחה שעברו הכשרה מיוחדת של משרד הבריאות.

הורים ומתבגרים רבים חוששים מאד לפנות לפסיכיאטר, הרבה בגלל דעות קדומות וחוסר ידע.

אז לכבוד כל מי שחושש לפנות לפסיכיאטר הזמנתי לכאן את ד"ר איריס כהן-יבין, פסיכיאטרית ילדים ונוער, מנהלת מרפאת ילדים ונוער בקופת חולים מכבי במודיעין:

אז לסיכום:
כדאי לפנות לפסיכיאטר כשיש גם קושי רגשי או התנהגותי יחד עם הפרעת הקשב
כשיש חרדה או דיכאון יחד עם הפרעת קשב הפסיכיאטרית יכולה מאד לעזור
אבחנה של הפרעת קשב וריכוז אינה פוגעת בשירות הצבאי וכדאי שהצבא יהיה מודע אם יש קושי רגשי או התנהגותי כדי לסייע בהקלות בגיוס ובהמשך טיפול במסגרת הצבא.
תודה רבה לד"ר איריס, ואני מחכה לשאלות ולתגובות שלכם: yaelwy@gmail.com
כמה מילים להורים:
ניתן לפנות לד"ר איריס כהן יבין, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת מרפאת בריאות הנפש לילדים ונוער בקופת חולים מכבי, ליעוץ ולטיפול:
לחברי מכבי: 08-9735666
מרפאה פרטית במודיעין: 08-9701109

 

 

 

 

10 דברים שכדאי לכם לדעת על הפרעת ויסות חושי

הפרעת ויסות חושי היא אחת התופעות המעניינות והפופולריות, יש סביבה הרבה מיתוסים ותחום האבחון והטיפול בנושא לצערי פרוץ לחלוטין.

כיום הפרעה בויסות החושי עדיין אינה מופיעה כהפרעה בפני עצמה בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי המפורסם, הלא הוא ה 5- DSM , אך היא מופיעה יחד עם הפרעות התפתחותיות ונפשיות אחרות.

המילה "עדיין" חשובה, כי בכל מהדורה מתעדכנות האבחנות בהתאם למחקר ולידע הקליני המצטבר על הפרעות ומחלות שונות.

מהי הפרעה בויסות החושי? מי מוסמך לאבחן ולטפל? איך מאבחנים? איך מטפלים? האם אפשר להשתמש בתכניות הטיפול שמפורסמות ברשת?

רציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול? הנה 10 דברים חשובים שכדאי לכם לדעת על אבחון וטיפול בהפרעות בויסות החושי:

מהי בכלל הפרעה בויסות החושי?

הפרעת ויסות חושי SMD- Sensory Modulation Disorder היא מצב בריאותי המאופיין בקושי בתפקוד ובהשתתפות בעיסוקים כתוצאה מפגיעה ביכולת לווסת ולהתאים את התגובה ההתנהגותית לגירוי חושי.

זו יכולה להיות תגובה לגירוי טקטילי (מגע), פרופריוספטיבי (התחושה העמוקה), וסטיבולרי (תנועה ושינויי מנח), ראייה, שמיעה, טעם, ריח וכאב.

קושי זה מתבטא בתגובות מוגזמות או בתגובות שאינן בהלימה לדרישות הסביבה.

(מפורט בנייר העמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסיה עם הפרעת ויסות חושי SMD לאורך החיים", 2015)

מדובר בהפרעה שאנשים יכולים לסבול ממנה בכל גיל.

מה שיקבע אם יש הפרעה או לא היא התשובה לשאלה: האם יש  קושי משמעותי או הפרעה בתפקוד ובהשתתפות?

זה אומר שלא כל רגישות לריח, לרעש, לאור או למגע של בד היא הפרעה בכלל או הפרעה בויסות חושי בפרט.

"אדם בתוך עצמו הוא גר": לכל אחד מאיתנו יש תגובות שונות לגירויים שונים בסביבתנו.

לכל אחד מאיתנו יש רגישויות שונות וכל אחד מאיתנו חווה אחרת את העולם. התגובות שלנו מושפעות לא רק מתגובה עצבית לגירויים אלא יש לנו רגשות, חוויות, זכרונות, נעימים יותר או פחות, הקשורים להתנסויות שלנו בעבר, לבד או עם אחרים.

אני מעדיפה בגדים מבד כותנה ובדים סינתטיים פחות נעימים לי, החברה שלי חייבת להיות בתנועה ומחפשת רכבות הרים ובנג'י. ישנם אנשים הרגישים לריחות, לרעשים, לסיבובים ברכב, כל מנעד התגובות האנושיות הוא אפשרי.

אולם לא כל רגישות היא הפרעה ולא כל ילד שמפריעה לו התוית של הבגד או שנושך את החבר שלו, או לועס את השרוול, סובל מהפרעה בויסות החושי.

ולכן, במקרה של חשד להפרעה בויסות החושי חשוב לשאול: עד כמה זה משפיע על התפקוד? עד כמה ההתנהגויות הנ"ל מפריעות להשתתפות התקינה של האדם במשימות, בפעילויות היומיומיות ובאתגרים של החיים?

אכילה לא מאוזנת, הפרעות בשינה, מצבי דחק (סטרס) וטראומה ושינויים הורמונליים יכולים להשפיע מקצה לקצה על האופן שבו אנחנו קולטים גירויים מהסביבה, מעבדים אותם ומגיבים להם.

לכן, במקרים שבהם עולה חשד להפרעה בויסות החושי כדאי ראשית לבדוק אם התזונה, השינה והמצב ההורמונלי והנפשי נמצאים באיזון או לא, ואז לטפל במה שצריך לטפל.

הפרעה בויסות החושי אינה מופיעה ביום בהיר אחד.

מדובר בדפוס מולד, שהורים יכולים לתאר על ילדם כבר מינקות: היה תינוק לא רגוע, כל רעש קטן היה מקפיץ אותו, היה תינוק שקט ואדיש לסביבה, צרח כשהחלפתי לו בגדים, לא ישן בכלל והיה מאד פעיל וכו'.

אז אם בוקר בהיר אחד פתאום הילדה שלכם לא מוכנה לגרוב את הגרביים או הילד שלכם מתחיל לנשוך בגן סביר להניח שזה לא קשור להפרעה בויסות חושי וכנראה שיש להם איזה מסר להעביר לכם.

במקרים רבים, ילדים מתנהגים את המצוקה שלהם ודרך ההתנהגות מעבירים מסרים למבוגרים סביבם.

שכיחות באוכלוסיה:

המחקרים מראים לנו שבין 5-16% מהילדים בגילאי גן וביה"ס סובלים מהפרעה בויסות החושי, תלוי במחקר.

בקרב ילדים ומבוגרים עם הפרעות שונות (כגון אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז, מוגבלות שכלית התפתחותית, הפרעת קואורדינציה התפתחותית והפרעות נפשיות) השכיחות הרבה יותר גבוהה ונעה בין 40-90%. מדובר על הפרעה שנמשכת לאורך החיים, וישנם הורים רבים שמדווחים על קשיים דומים שהיו להם כילדים ועד היום, כמבוגרים.

ביחד ולחוד: 

במקרים רבים של הפרעה בויסות החושי נראה שילוב של הפרעה נוספת ולכן האבחון והטיפול חייבים להתייחס לכלל הקשיים של הילד ומשפחתו על מנת לתת להם מענה מתאים ולהביא לשיפור בתפקוד ובהשתתפות.

זה כולל במקרים רבים עבודה בשיתוף אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון- מרפאה בעיסוק, רופא, פסיכולוג, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסט ואנשי הצוות החינוכי.

לכן, בתהליך ההערכה חשובה הראיה המקצועית הרחבה והמעמיקה כדי לדעת להפנות לאנשי מקצוע נוספים כשיש חשד לקיומה של הפרעה נוספת.

כבר קרה לי מספר פעמים שילד הופנה אליי בגלל "בעיה בויסות החושי" ולאחר תהליך של אבחון מעמיק, שכלל שאלונים, ראיונות עם ההורים ותצפיות עלתה שאלה לגבי הפרעה בתקשורת והילד הופנה על ידי לרופא ההתפתחותי ואכן אובחן על הרצף האוטיסטי. זה כמובן שינה לגמרי את מסלול הטיפול בו, בכל ההיבטים.

זו רק דוגמא לכך שמי שמאבחן צריך לדעת בדיוק מה הוא עושה, וצריך לדעת על התפתחות של ילדים ועל תפקוד ועל בריאות וחולי. לכן משרד הבריאות הסמיך מרפאות בעיסוק לאבחן ולטפל בנושא זה.

מרפאות ומרפאים בעיסוק הם היחידים המוסמכים מטעם משרד הבריאות לאבחן ולטפל בליקויים/הפרעות בויסות חושי

גם בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, יש המון "מטפלים", יועצים ומאמנים המציגים את עצמם כ"מומחים לויסות חושי" . לכן, כמו שתקחו את הרכב שלכם רק למוסך מורשה ותטפלו בשיניים שלכם רק אצל רופא מומחה אל תתפשרו גם כאן:

אם יש לכם חשד לקיומה של הפרעה בויסות החושי לכו לאבחון ולטיפול אצל מרפא/ה בעיסוק (ותדרשו לראות תעודת הכרה ממשרד הבריאות).

לא קיים שאלון אחד או אבחון אחד שמאבחן הפרעה בויסות החושי. לכן, "מטפלים" שמציעים לכם לאבחן את עצמכם בשאלון קצר באינטרנט פשוט עובדים עליכם בעיניים

מצטערת, אין לי דרך עדינה יותר לומר זאת.

תהליך ההערכה כולל קודם כל בדיקה של הפרופיל העיסוקי של האדם, ובמילים אחרות- מה הוא עושה בחיים? טוב לו? רע לו? איפה מצליח יותר ואיפה יש קושי משמעותי?

אחר כך משתמשים בכלי אבחון פורמליים (כמו שאלונים) ובכלי אבחון נוספים (כמו ראיונות ותצפיות בסביבה הטבעית של הילד ובסביבה קלינית מובנית).

המידע שנאסף, מאפשר למרפאה בעיסוק המאבחנת להכיר את הפרופיל העיסוקי והחושי של האדם, כיצד מושפעים התפקוד וההשתתפות וכיצד הסביבה מאפשרת או מעכבת.

בסיום תהליך ההערכה, שיכול לקחת מספר פגישות, המטרה היא לקבוע האם ניתן להסביר את הקשיים בתפקוד ע"י קיומה של הפרעה בויסות החושי ואז לבנות תכנית התערבות יחד עם המטופל (או משפחתו) או שניתן להסביר את הקושי התפקודי ע"י קיומם של קשיים אחרים (התנהגותיים, רגשיים, קוגניטיביים) ובהתאם לכך להמליץ על קבלת טיפול מתאים.

אבחון לא נכון ושימוש בתכנית טיפול "גנרית" ולא מותאמת אישית

לא רק שלא יועילו ולא ייטיבו עם המטופל אלא עלולים גם למנוע מהמטופל את הטיפול המתאים ואף להזיק.

טיפול באנשים עם הפרעה בויסות חושי אינו רשימת מכולת.

יש ברשת המון "מומחים" ורשימות אינסופיות של כל מיני רעיונות ל"טיפולים" בהפרעת ויסות חושי, כל מיני רעיונות לפעילויות שונות ומשונות כגון קפיצות בטרמפולינה, עיסויים, הברשות ועוד ועוד.

חשוב להבין: הטיפול באנשים עם הפרעה בויסות החושי כולל שיטות שונות המותאמות אישית למטופל ולמשפחתו בהתאם לסיבות הפניה, לקושי התפקודי, למאפיינים האישיים, להעדפות האישיות, לגיל ועוד.

הטיפול יכול לכלול התאמה של הסביבה, התאמה של הפעילות, אסטרטגיות ספציפיות ופעילויות שונות.

לכן, תכנית הטיפול "נתפרת" באופן אישי, היא דינמית ונתונה לשינויים, בהתאם לצרכים. מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.

ולקינוח:

למי שמעוניינים להעמיק את הידע, הנה רשימת קריאה מומלצת בעברית:

  1. נייר עמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסיה עם הפרעת ויסות חושי SMD" בתוך אתר משרד הבריאות

2."ילד, מה הוא צריך? ריפוי בעיסוק לפי גישת האינטגרציה הבין-חושית, להורים, למחנכים ולמטפלים", מאת ג'רי האן-מרקוביץ. הוצאת אחיאסף.

  1. "לחיות דרך החושים", מאת וויני דאן. הוצאת אח.
  2. "הילד הלא מתואם", מאת קרול סטוק קרנוביץ. הוצאת אמציה.
שלכם,
יעל

 

 

מה עוזר לשפר תפקודים ניהוליים?

בפוסט הקודם דברנו על תפקודים ניהוליים ואיך הם משפיעים על ההתנהגות שלנו, של כולנו.

הזכרתי את העובדה שקשיים בתפקודים הניהוליים מאפיינים אנשים עם הפרעת קשב וריכוז.

חשוב במיוחד להבין שהקושי הזה הוא חלק מהפרעת הקשב וזה לא קשור בכלל לעצלנות או לחכמה או לטוב לב.

מדובר בקושי אמיתי ואפשר לטפל ולעזור.

 

בפוסט הקודם כתבתי שעייפות, רעב ומצב רוח רע מחריפים את הקושי בתפקודים הניהוליים:

אנשים עייפים ורעבים עצבניים יותר, מתוחים יותר, אימפולסיבים יותר ופחות מסוגלים לגלות גמישות ולפתור בעיות.

אנשים עייפים, רעבים או במצב רוח רע מתקשים יותר לשלוט בעצמם: מתקשים לשלוט בהתנהגות, ברגשות ובמחשבות.

זה קורה לכולם.

לכן חשוב לישון מספיק, לאכול ארוחות מסודרות ומאוזנות ולא להגיע למצב שאתם מאד רעבים.

אם יש לכם תחושות של מתח, חרדה או דיכאון אל תישארו איתן לבד. כדאי לשתף את ההורים, המורה או כל מבוגר אחר שאתם מרגישים איתו בנוח ולגשת לקבל עזרה.

זה הבסיס ועם זה מתחילים: שינה, אוכל, מצב רוח.

כשהגוף והנפש מוכנים ופנויים ללמידה אפשר ללמוד כל מיני שיטות שיעזרו לכם להתגבר על חלק מהקשיים בתפקודים הניהוליים.

החכמה בשיטות היא שלא צריך המון שיטות. מספיק שתיים או שלוש שממש עובדות לכם ועוזרות לכם וזהו.

בפוסטים הבאים נדבר על שיטות שיכולות לעזור ואם בא לכם לשתף במה הכי עוזר לכם, אשמח אם תשלחו לי ואוכל לכתוב כאן (בעילום שם כמובן) ונעזור גם לאחרים.

 

מצורף סרטון קצר, באנגלית, שמתאר מהם תפקודים ניהוליים ואיך הם משפיעים לנו על החיים:

https://youtu.be/FzjBnvH3c0Y

שלכם

יעל

 

 

 

 

 

 

 

מי מטיס את המטוס?

 

שוב לא הצלחת להגיע בזמן לכתה בבוקר

ושוב נכנסת והיית בשוק לגלות שבעוד שעה יש בוחן (מתי הודיעו עליו??)

שוב דיברת קצת יותר ממה שהתכוונת ואמרת דברים שאחר כך הצטערת עליהם

שוב אבדת את המשקפיים ושכחת לגמרי שהבטחת להוריד את הכלב

ודחית את העבודה שצריך להגיש עד לשניה האחרונה וצריך להגיש עד מחר (אחרי הארכה)

ושוב חטפת על הראש מההורים….

נשמע מוכר?

כל מה שתיארתי כאן עובר על עוד הרבה מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז.

 

היכולת להתחיל, לגייס מאמץ, לנהל את הזמן, לזכור הוראות, לתכנן קדימה, להגיב באופן מתאים ולא מוגזם, כל אלו הן מיומנויות קוגניטיביות גבוהות ומשוכללות שנקראות "תפקודים ניהוליים".

התפקודים הניהוליים מאפשרים לבני אדם לפעול מתוך שליטה עצמית לעבר מטרה מסוימת.

הם כמו הטייס הראשי במטוס: הוא מקבל את ההחלטות ופועל מתוך שיקול דעת והתחשבות בכל הנתונים שלפניו.

אם הדרך עוברת ללא תקלות אפשר לסמוך על הטייס האוטומטי, נכון?

הטייס הראשי, כמו התפקודים הניהוליים, נכנס לשיא הפעולה כשמשהו חדש או לא צפוי קורה או כשמשהו משתבש:

כשצריך לעצור לרגע, להירגע, להתחשב בכל הנתונים, לגייס מאמץ, לזכור אירועים שקרו בעבר ולבחור את הפתרון הטוב ביותר, ואם צריך אז להיות מוכנים לגלות גמישות ולשנות.

 זהו בדיוק תפקידם של התפקודים הניהוליים: לאפשר לנו שליטה עצמית.

לתכנן קדימה, לשלוט בהתנהגות וברגש שלנו ולאפשר לנו קשרים חברתיים עם אנשים אחרים.

הרבה מאד מחקרים הראו שאצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז יש קשיים באותם תפקודים ניהוליים.

קשיים אלו הם ממש מאפיין של הפרעת הקשב, בדיוק כמו הקושי להתרכז לאורך זמן או הצורך בהרבה תנועה.

 

לכן אחד הדברים שהכי חשוב להבין  הוא שמי שיש לו קשיים בתפקודים הניהוליים הוא ממש לא "עצלן" או "חלש" או "רע" או "טיפש".
יש לו קושי וצריך לעזור לו.

 

התוצאה של הקושי הזה בתפקודים הניהוליים היא המצבים שהזכרתי קודם:

הקושי לגייס מאמץ ומוטיבציה, להתחיל משימה ולתכנן קדימה יכול להוביל לדחיית כתיבת העבודה עד לרגע האחרון ממש,

הקושי לעצור ולווסת רגשות יכול להוביל להסתבכויות עם חברים, מורים והורים,

הקושי בזיכרון העבודה יכול להוביל לכך ששכחת לגמרי מה בקשו ממך לפני רגע כמו לצאת עם הכלב או הודעות חשובות, הוראות וכל דבר שצריך לעשות איתו משהו.

 

מה עוד יכול להשפיע על התפקודים הניהוליים אצל כולם?

האזור שבו נמצאים התפקודים הניהוליים במח הוא בקדמת המח, ממש מעל המצח. המח הוא איבר שרגיש מאד לשינויים.

מצבים כמו עייפות, רעב, מתח נפשי כמו עצבנות או עצבות מאד מאד משפיעים על התפקודים הניהוליים ויכולים לגרום לנו לקושי לשלוט בעצמנו:

להיות יותר אימפולסיביים, יותר רגישים ועצבניים, פחות זוכרים מה לעשות ופחות מסוגלים להיות יצירתיים וגמישים בפתרון בעיות.

לסיכום:

תפקודים ניהוליים הם יכולות קוגניטיביות משוכללות שיש לבני אדם, המאפשרות לנו לשלוט בעצמנו.

הם כוללים את היכולות לעצור לפני שמגיבים, לתכנן, לזכור הוראות וחוקים, לשלוט ברגשות ובהתנהגות, ליזום ולהתחיל משימות ולהתמיד בהן, היכולת לבקרה עצמית ולפתרון בעיות.

אנחנו זקוקים להם במיוחד במצבים חדשים או לא שגרתיים

להרבה אנשים עם הפרעת קשב יש קשיים בתפקודים הניהוליים

עייפות, רעב ומתח נפשי משפיעים מאד על התפקודים הניהוליים אצל כולם ויכולים לגרום לקשיים בשליטה העצמית

 

אז מה אפשר לעשות?

על כך בפוסט הבא….

אהבתם? שתפו בכיף.

לשאלות ותגובות ניתן לפנות אליי: yaelwy@gmail.com או בדף הפייסבוק: החדר של יעל-ריפוי בעיסוק לילדים ונוער בסביבה הטבעית

אתם שואלים וד"ר אורנה עונה!

שלום לכולם,
איך התחילה שנת הלימודים שלכם?
מאז שהבלוג נפתח פנו אלינו מתבגרים עם שאלות מאד מעניינות על הפרעת קשב וריכוז.
אחת השאלות היתה מה זה ראשי תיבות ADHD ?
Attention-  באנגלית = קשב
Deficit-  באנגלית=חוסר או ליקוי
Hyperactivity-  באנגלית= פעלתנות יתר
Disorder-  באנגלית= הפרעה
כלומר, הפרעה שכוללת קושי בקשב ולפעמים גם פעלתנות יתר (קפיציות, תזזיתיות, היפר אקטיביות, מה שמתאים לכם).
יש להפרעת הקשב כל מיני מאפיינים, ואצל כל אחד שיש לו ADHD היא מתבטאת קצת אחרת.
הזמנתי היום את  ד"ר אורנה אפשטיין, שהיא רופאה מומחית בנוירולוגיה של הילד והתפתחות הילד, כדי לענות לשאלות שלכם:

 

אז מה למדנו בעצם ?
שהמח של אנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז (ADHD באנגלית) פשוט עובד קצת אחרת
שהרבה פעמים יש גם לאחד ההורים הפרעת קשב וריכוז
שכדאי להגיע לבדיקה של הנוירולוג/ית עם השאלונים וכל החומר שצריך מוכן (וגם כדאי לרשום לעצמכם שאלות שהייתם רוצים לשאול את הרופא/ה)
שכדאי לספר לנוירולוג/ית על עצמכם- גם מה שאתם מצליחים בו וגם מה שהכי קשה לכם
שאתם חכמים ונבונים בדיוק כמו כולם ואם קשה לכם בלימודים זה לא אומר שאתם לא יכולים להצליח בהרבה תחומים אחרים!
החשיבה המיוחדת שלכם והשונה מהאחרים יכולה להביא אתכם להמצאות ותגליות מדהימות, כמו הרבה אנשים חשובים בהסטוריה האנושית, שלכולם היתה הפרעת קשב, ביניהם: אלברט איינשטיין, ביל גייטס, מייקל פלפס, וולט דיסני ותומס אדיסון!

 

בפוסטים הבאים נארח שוב את ד"ר אורנה, ובפעם הבאה נדבר איתה על תרופות.
מחכות לשאלות החכמות שלכם!

 

כמה מילים להורים:
ניתן לפנות לד"ר אורנה אפשטיין ליעוץ ולטיפול במרפאה בנוף איילון, טל' לתיאום: 0526822881

 

ילדי, אני והאיידיאייצ'די מתחילים את שנת הלימודים

 

 

 

 

 

 

 

 

הימים האחרונים של אוגוסט כבר כאן וכולנו נפגוש את הראשון בספטמבר ממש בעוד כמה ימים.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לכל המשפחות עם ADHD, אלו שאחרי אבחון, אלו שממתינים ואלו שעדיין בסימני שאלה.

לאלו שעולים לכתה א', לאלו שעולים לגן חובה, לאלו שעולים כתה ולאלו שעולים לחטיבה.

אז כמה נקודות למחשבה כדי שתתחילו את שנת הלימודים הכי טוב שאפשר:

 

1. כבר דברתם עם הילד שלכם על הפרעת הקשב שלו?

בגובה העינים ובשפה שהוא מבין. הוא לא רע, הוא לא עצלן, הוא לא מקולקל, הוא לא טיפש.

יש לו הפרעת קשב וריכוז והמח שלו פועל אחרת.

הוא מוכשר, נבון, רגיש וסקרן ויש לו קשיים שהם חלק מהפרעת הקשב שלו. הקשיים שלו אינם הוא אלא חלק ממנו.

אילו הילד שלכם היה חולה בסוכרת או סובל מצליאק הייתם מסבירים לו ומשתפים אותו, נכון? אותו דבר גם כאן.

 

2. אל תפחדו מדעות קדומות ואל תשלחו את הבת שלכם למורה או גננת שלא יודעת מי היא ומה היא צריכה:

אל תחששו לשתף את המורה או הגננת ורצוי אפילו לפני יום שישי: מה הבת שלכם צריכה? במה היא אלופה? מה קשה לה? מה יכול לעזור לה?

אל תצפו שכל המידע שמסרתם דרך טפסים ושאלונים יגיע במלואו אל מי שצריך בזמן הנכון.

מהנסיון שלי לאורך 15 שנה, אני יכולה לומר לכם ששיתוף המורה במידע רק היטיב עם הילדים: היא ידעה למה לצפות, איך לדבר, איך לעורר מוטיבציה ואיך לא להיכנס "ראש בראש".תנו לילדה שלכם הזדמנות להתחיל את היום הראשון ללימודים הכי טוב שאפשר: עם כמה שפחות היתקלויות מיותרות. זה יהיה אפשרי אם תקבל אותה מורה שיודעת עליה דבר אחד או שניים. אפילו יהיה לה סיכוי לקבל מחמאות!

המורים  ישמחו לשתף איתכם פעולה!

3. תהיו הורים פרו-אקטיבים:

תזמו אתם את הפגישות עם הצוות החינוכי, בגן או בביה"ס: אל תחכו לטלפון הדחוף מהיועצת שחייבים להיפגש השבוע כי המצב בלתי אפשרי.

תזמו אתם את הפגישה הראשונה עם המחנכת, תזמו אתם פגישות רב מקצועיות, מתוך מקום של הורים שמומחים לילד שלהם ומכירים אותו יום או יומיים.

תהיו עם האצבע על הדופק ותזמו עדכון שוטף מהמורה.

יחד עם זאת (ותודה לאמא לביאה על הדברים החשובים האלה):

תקחו בחשבון שהמערכת הרבה פעמים מסורבלת, איטית ועמוסה ולפעמים אתם מאד תתאמצו, ותיפגשו או תרצו לקיים פגישות ולקדם תהליכים וזה יקח זמן ולא יילך כל כך בקלות.

זו המערכת. מסורבלת וקשה ואפילו אכזרית לפעמים, גם לתלמידים וגם למורים. איתה קמים כל בוקר ואיתה הולכים לישון תלמידים ומורים והורים, שמנסים בכל בוקר מחדש לעשות הכי טוב שהם יכולים.

לא הכל בשליטה שלכם. תבונה, נחישות ואורך רוח הם כלי המשחק.

 

 

4. תהיו אתם המנהלים של ה"תיק" של הילד שלכם (או באנגלית case managers):

תהיו מעורבים בקביעת הפגישות, תבקשו להזמין את אנשי המקצוע שמלווים אתכם, תארגנו את החומר בצורה מסודרת, תשאלו כל דבר שכתוב באבחון ואתם לא מבינים. אין שאלה טפשית.

תדאגו שכולם יהיו בקשר עם כולם. אל תצפו שמישהו יעשה את זה טוב יותר מכם.

כולם חולפים בחיי הילד שלכם אתם אלו שנשארים איתו ומלווים אותו ואצלכם נמצא הידע.

5. אל תחששו לתת לילד שלכם את כל התמיכה והעזרה לה הוא זקוק. ילד עם ADHD צריך כפר שלם בעדו:

אל תחששו מטיפול תרופתי, גם אם המידע מהתקשורת והרשתות החברתיות מציף אתכם. תבדקו את הדברים עם אנשי מקצוע ולא עם ה"מומחים" בפייסבוק.

אל תחששו מטיפול פסיכולוגי אם זה מה שהילד שלכם צריך. הסוסים לא יטפלו בילד שלכם ורכיבה טיפולית אינה מחליפה טיפול רגשי והדרכת הורים טובה.

אל תחששו מאבחון פסיכודידקטי או אבחון דידקטי. אם תדעו מה הקושי של הילד שלכם בלמידה (והפרעת קשב מגיעה הרבה פעמים עם "צ'ופר" נוסף של לקות למידה) ותדעו מהן ההתאמות שיכולות לעזור לו, אתם תעזרו לו להביע את היכולות שלו.

ואל תשכחו שכולנו מאותו הכפר: הורים, מורים, גננות, מטפלים – כולנו רוצים בטובת הילד ולכן חשוב שתהיה תקשורת פתוחה ומכבדת.

6. תלמדו, תקראו, תתעדכנו: 

בין אם מדובר בתרופות חדשות או בטיפולים יעילים אחרים, שהוכחו מחקרית למשל טיפולים בריפוי בעיסוק.

יש היום מענה בטיפול בריפוי בעיסוק לשיפור תפקוד ותפקודים ניהוליים של ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD, החל מגיל ארבע שנים!

מדובר בשיטות התערבות שפותחו בישראל והוכחו כיעילות במחקרים רבי משתתפים. מידע על שיטות התערבות אלו ניתן לקרוא כאן: טיפולים יעודיים בריפוי בעיסוק לילדים ולמתבגרים.

 

7. אל תחששו לסנגר על הילדה שלכם ותלמדו אותה לסנגר על עצמה, מול כל מי שיעמוד מולה:

מה הקושי שלה, במה היא מצוינת, מה היא צריכה כדי להצליח, מהן ההתאמות שנקבעו לה.

 

8. אל תהפכו את הבית לשדה קרב סביב שיעורי הבית

אם יש קושי תשתפו את המורים ותחשבו יחד עם אנשי המקצוע המלווים אתכם על פתרון:

אולי יש קושי בלמידה שצריך להתייחס אליו? אולי יש צורך לשנות סוג תרופה או מינון? אולי צריך לשנות את משך הזמן שיושבים להכין שיעורים או לחלק את הזמן הזה ולשלב בו גם פעילות גופנית? אולי צריך להפחית גורמים מסיחים? אולי צריך להתאים את המשימות לילד ולא את הילד למשימות?

הכל פתוח והמטרה היא שהילד ילמד בלי לפגוע בדימוי העצמי שלו וביחסים במשפחה.

 

9. תתאמו ציפיות מראש:

מהם הכללים, מה מותר ומה אסור. הפסיכיאטר האמריקאי הידוע, ראסל בארקלי, כבר כתב פעם שלאנשים עם ADHD יש שני מצבי זמן: עכשיו ולא עכשיו.

 

לכן, מה שהיה אתמול או בשבוע שעבר כבר לא רלוונטי. הילד שלכם צריך לדעת מה מצופה ממנו עכשיו ולקבל חיזוקים על המאמץ שהוא משקיע בלהיות בסדר עכשיו.

הרבה יותר קל להעיר על התנהגות שלילית מאשר לחפש מתחת לבלטות את החיובית ולהתייחס אליה בזמן אמת. לזה אנחנו צריכים לשאוף.

 

10. תנסו אתם ראשונים ואח"כ תציעו גם לאחרים: להסתכל על הילד שלכם, עם כל הקשיים שלו, דרך משקפיים חיוביים

מה הוא כן עושה? מה הוא כן מנסה? במה הוא כן מצליח ואיפה הוא כן עושה מאמצים? גם אם זה מעט, גם אם זה כמעט, בשבילו זה המון ומגיע לו שנשים לב.

ולא לשכוח ש"אתמול זה אתמול והיום זה היום" וכל יום הוא יום חדש עם אלפי הזדמנויות חדשות.

 

ולקינוח המלצה חמה על ספר לא חדש אבל מקסים מקסים, להורים ולילדים שעדיין לא דיברו על הפרעת הקשב שלהם:

"האיידיאייצ'די שלי" מאת לאורה וולמר, הוצאת אמציה.

למה נעלבו בממלכת בלגניה ומה קרה לשוטרים בממלכת סדריה? מה עשתה להם המכשפה ברדקולה ולמה הילדים בממלכת סדריה התחילו לצעוק "מ'כפתלי!!!!" ? ?

הספר מספר באופן ידידותי להפליא ומותאם לילדים ולהורים מהי הפרעת קשב וריכוז ומה קורה במח ובגוף של ילדים עם ADHD.

אז אם עדיין לא דיברתם עם הילד שלכם על ה ADHD שלו (ואולי גם שלכם), זה הספר שהולך לעזור לכם לעשות את זה בכיף.

שתהיה שנת לימודים מוצלחת!

אהבתם את הפוסט? קיבלתם נקודה למחשבה? שתפו באהבה.

שלכם,

יעל

בגובה העיניים- להתבגר עם ADHD

 

 

היי וברוכים הבאים לבלוג למתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז!

הבלוג שבו נדבר על הפרעת קשב וריכוז ADHD בגובה העיניים, מקום בו אני מקווה שתמצאו תשובות לשאלות שמטרידות אתכם ומקום בו אני מזמינה אתכם לשאול שאלות שלא היה לכם את מי לשאול.

אני יעל ויסוצקי, אמא לשלושה ומרפאה בעיסוק.

כשפונים אליי הורים למתבגרים אני שואלת אותם מה הבן או הבת שלהם יודעים על הפרעת הקשב שלהם. לעתים קרובות הם מתחילים להתבלבל: "לא ממש דברנו על זה…. לא יצא לנו…. אני לא יודע מה הוא כן יודע או לא…."

כשאני פוגשת את המתבגרים הם גם לא תמיד יודעים מה זה בדיוק ומופתעים לגלות על עצמם כל מיני דברים, שחלקם קשורים להפרעה הכל כך מתוקשרת הזו. והרי, כל שבועיים יוצאת כתבה מפוצצת בעיתון שקשורה בהפרעת קשב וריכוז, בה כותבים כל מיני דברים, שחלקם לא בדוקים ולא נכונים, ורק נראים טוב בכותרות העיתונים.

אז בדיוק זו הסיבה שפתחתי את הבלוג הזה. כדי לדבר איתכם הכי פתוח על ה ADHD הזה:

מה זה הפרעת קשב וריכוז?  איך מאבחנים? מה קורה בפגישות אצל רופאים או פסיכולוגים? איך להערך למבחני נהיגה? איך להערך לצבא?  מה יכול לעזור לי?

ועוד שאלות שאני מקווה שאתם תשלחו אליי במייל ואני אעשה כל מאמץ כדי לתת לכם את התשובה הכי מדויקת שיש.

אפשר לשלוח לי שאלות בדוא"ל yaelwy@gmail.com.

או במסר בדף הפייסבוק שלי: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים ונוער בסביבה הטבעית.

ואתם?

פשוט מוזמנים להיכנס לכאן, לקרוא ולשאול, להזמין את ההורים או חברים, אני כאן בשבילכם.

אז לכבוד פתיחת הבלוג אני מצרפת לכם קישור לאתר עוגן מט"ח שהוא באמת אתר מצוין עם הרבה מידע בכל הקשור להתמודדות עם הפרעת קשב ולקויות למידה (והמון פעמים זה בא ביחד).

בקישור יש סרטון קצרצר ומצוין בו מסביר ד"ר איתי ברגר, נוירולוג ילדים ונוער מהדסה בירושלים, מהי הפרעת קשב וריכוז?

תהנו!

עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג אפשר לקבל בדף הפייסבוק שלי.

שתהיה לכם שנה מעולה ולהתראות בקרוב בפוסט הבא 🙂

שלכם,

יעל

להתחיל מחדש

כמעט בלי להרגיש (בכל זאת, יש כאן מלחמה) הלך לו כבר יותר מחצי חופש גדול ועוד שלושה שבועות מתחילה שנת הלימודים. הפוסט מוקדש הפעם לכל ההורים שמתחילים עם הילדים מסגרות חינוכיות חדשות, שחוזרים למסגרות מוכרות ובמיוחד לאלו מביניכם שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרות החינוך הרגילות.

כמה דברים שכדאי מאד לשים אליהם לב כבר עכשיו, בתחילת שנת הלימודים ובמהלכה:

אבל יש לו כבר אבחון

השקעתם והלכתם בקיץ למכון הכי מומלץ, לרופא הכי מקצועי, למאבחנת הדידקטית הכי טובה וקבלתם רשימת התאמות, שאמורות לסייע לילד שלכם להשתלב וללמוד כמו כולם.

אל תצאו מנקודת הנחה שברגע שנתתם את האבחון ליועצת תם ונשלם תפקידכם בסיפור. תפקידכם רק התחיל: לאורך כל שנת הלימודים חשוב שתהיו כל הזמן עם האצבע על הדופק- לוודא שילדכם מקבל את ההתאמות שנקבעו לו, לוודא שכל המורים המקצועיים הרלוונטים מודעים להתאמות הנ"ל ומיישמים אותן, כולל המורה שמחליפה את זו שיצאה לחופשת לידה.

הורות פרואקטיבית

חשוב שאתם תהיו יוזמים ופעילים: תתנדבו לועד הורים, אל תחכו (לבד, בחושך) שהמורה תתקשר לספר לכם על הקשיים של הילדה שלכם, שהיועצת תזמין אתכם לשיחה רבת משתתפים, תהיו אתם היוזמים.

אם אתם יודעים שיש לילדה שלכם קשיים חשוב שתיזמו אתם פגישה: עם המורה, היועצת וכל מי שרלוונטי. אתם מכירים את הילדה שלכם הכי טוב: אתם יודעים מה עוזר לה, אתם יודעים במה היא מדהימה ומצוינת, אתם יודעים מה הכי עובד עבורה. חשוב שתשתפו את הצוות החינוכי בידע שלכם ממקום של של עוצמה- ממקום של הורים שמכירים את הבת שלהם ויודעים מה עוזר לה. תגייסו את הצוות החינוכי כבר מהתחלה, מתוך מקום של שותפים למטרה אחת- לאפשר לבת שלכם את ההזדמנות הטובה ביותר להצליח בביה"ס ושיהיה לה טוב. מגיע לה, לא?

כל מה שלא הספקתם עד עכשיו-הגיע הזמן

בדיקות שאולי המליצו לכם לעשות ולא הספקתם עד עכשיו או אולי תכננתם ושכחתם: בדיקות ראיה, שמיעה, מעבדת שינה…בתקופה זו של הקיץ ובתחילת שנת הלימודים זה זמן מצוין לתאם אבחונים וטיפולים (גם אם יתחילו בספטמבר). תבדקו היטב היטב מי בדיוק מטפל בילד שלכם! הנה פוסט שפרסמתי לא מזמן בנושא: http://saloona.co.il/yaelwy/?p=402

ארגון סביבת העבודה של הילד

תחשבו רגע למה הוא הכי זקוק ומה הכי יעזור לו להכין שיעורי בית באופן אופטימלי: אם הילד שלכם מוסח מאד, הכנת שיעורי בית במטבח על האי, כשהטלויזיה בסלון עם בובספוג דולקת ברקע, זו הסביבה הכי פחות מתאימה. סביבה כזו תביא ל"מריחת" שיעורי הבית על פני זמן ממושך מדי, לעוגמת נפש וכעסים מיותרים.

תנסו ליצור זמן קבוע וסביבת עבודה שקטה ונקי מגירויים מסיחים, גישה נוחה לחוברות ולמחברות, התאמה של הריהוט לגודל של הילד, תאורה מתאימה, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מההכנה שלכם ההורים לקראת ביה"ס.

ילדים הזקוקים להתאמות מיוחדות של ריהוט (כגון ילדים עם שיתוק מוחין)- עכשיו זו הזדמנות לפנות ליחידה לטיפולי בית בקופת החולים (בהפנית רופא המשפחה) ולבקש ביקור בית של מרפאה בעיסוק ו/או פיזיותרפיסטית, שימליצו לכם על התאמות שונות לנגישות מירבית ולתפקוד אפטימלי.

איזון,זה שם המשחק

הרישום המוקדם לחוגים כבר התחיל מזמן, גם לצהרונים כבר נרשמתם וקבעתם עם המורה הפרטית. מה שחשוב עכשיו זה לשמור על איזון בין עבודה, פנאי ומנוחה. בין אם הילד שלכם בצהרון ובין אם הוא מגיע הביתה אחרי ביה"ס, קחו לכם כמה דקות לחשוב האם סדר היום שלו מאוזן (הזדמנות לבדוק גם את סדר היום שלכם..):

האם הוא ישן מספיק שעות? האם בין כל החוגים, הצהרון והשיעורים יש לילד שלכם גם זמן לשחק ולנוח? האם יש לכם זמן אישי איתו במשך היום (לדבר, לשתף, לשחק, להיות יחד)? האם אין עליו עומס יתר של חוגים, טיפולים ופעילויות אחה"צ? אם כן זיהיתם עומס, על מה אפשר לוותר כרגע?

קריאה במתנה

אתמול הייתי ברגע של קסם: אבא ובן יושבים על המטה לפני השינה. בן 10, קורא כבר מזמן ספרים בעצמו, בני מאות עמודים, יושב צמוד לאבא שמקריא לו סיפור. קריאה במתנה. בלי שאלות, בלי ציפיות, רק באהבה.

אל תפסיקו לקרוא לילדים שלכם לפני השינה. גם אם הם כבר יודעים לקרוא בעצמם, תשמרו על רגעי הקסם האלה. הם יהפכו לזכרונות הילדות המתוקים של הילדים שלכם. במיוחד אם ילדכם מתקשה ברכישת הקריאה- זה עוד יותר חשוב. כך ילמד המון על קריאה ועל כתיבה. תמיד קוראים משהו שמישהו אחר כתב (ותודה לחנה זלצר על ההשראה).

"אתמול זה אתמול והיום זה היום" (שלומית כהן אסיף מתוך "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק")

מחר תמיד יום חדש ותמיד אפשר שוב לנסות. אם תאמינו ביכולת של הילדים שלכם לנסות ולא לפחד לטעות, לנסות שוב ולא לפחד מהקשיים שבדרך, להתייחס לשגיאות ולטעויות כחלק משמעותי בלמידה ובהתפתחות שלהם- שם תתפתח בהם האמונה בעצמם. שם הם ידעו שהם יכולים, גם אם לא הצליחו בפעם הראשונה. גם אתם.

בהצלחה רבה לכולם!

New Year - Yael 1 (2)

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!