ילדים היום לא יודעים להשתעמם.
בכל מרפאה, סופר או סתם על הספה בבית. מיד תוקעים להם מסך מול העיניים או שהם מחפשים ומוצאים אותו בעצמם.
ילדים בני שנה וחצי ושנתים ושש, יושבים עם הוריהם בתור לרופא, במפגש משפחתי, בנסיעה במכונית, ובמקום לשוחח איתם, להקריא להם סיפור, לתת להם לשחק ולחקור את הסביבה בעצמם, הם תקועים מול המסך.
הם והמבוגר שלצידם. לפעמים מדובר בשני מסכים שונים.
אנחנו מגדלים דור שלא יודע לייצר לעצמו יש מאין.
אנחנו מגדלים אנשים שיתקשו לייצר לעצמם הנאה ועניין מתוך עצמם ולא כתלות במכשיר חיצוני.
זה מתחיל בינקות וממשיך לאורך כל שלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם.
תינוקות, פעוטות וילדים שרואים סרטונים ומשחקים בטאבלט במקום לחקור את הסביבה ולשחק במשחק הדדי עם מישהו בסביבתם, מתבגרים ומבוגרים שחיים באינסטגרם ובפייסבוק ומנהלים יחסים וירטואלים עם עשרות, מאות ואלפי חברים ואוהדים ובסופו של יום מרגישים מאד בודדים, חרדים ומדוכאים.
בכל מגוון הפעילויות, החוגים, הסדנאות, הסרטונים, המכשירים והמסכים אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו גם קצת להשתעמם.
משעמום נולדה החקירה האקראית של הסביבה, נולדה הסקרנות ונולדו השאלות, נולדו הניסויים ונולדו הטעויות המקריות שבאמצעותן הומצאו והתגלו ההמצאות והתגליות הגדולות בהיסטוריה האנושית:
כח המשיכה, הכדורגל, הפניצילין, מערכת השמש ועוד ועוד.
מזל שלא היו טאבלטים ביוון העתיקה או בתקופת הרנסנס.
ילדים שכל הזמן מופעלים ע"י מבוגרים או ע"י מכשירים, שאינם לומדים להתבונן בסביבתם ולהפעיל אותה באופן יצירתי, הם ילדים שהלמידה שלהם תהיה שטוחה כמו הטאבלט.
ילדים שאינם מתבוננים בעולם סביבם ועורכים בו ניסויים הם ילדים שלא ישאלו שאלות, שלא ינסו ולא יטעו ואז מי ימציא כאן את ההמצאות הגדולות הבאות?
בואו ניתן להם ולעצמנו גם להשתעמם. בואו ניתן להם ולעצמנו הזדמנות להתבונן בעולם שסביבנו.
לא רק לראות אלא להתבונן. כמו ילדים שמגלים את העולם מחדש: בזויות שונות, להרגיש את הסביבה עם כל החושים וליצור מהשעמום הזה, מה"אין" הזה, את ה"יש" הבא, שטרם הבחינו בו.
ולקינוח, גוגואים לגדולים!
לידור ויסוצקי, בן זוג ואבא מדהים, צלם אומן ומתבונן מוכשר יצר משחק שמזמין אתכם, על הדרך, להתבונן על העולם מנקודות מבט חדשות ושונות, כמו ילדים.
ב-seempli תמצאו "גוגואים" שיתנו לכם רעיונות להתבוננות שונה בסביבה המוכרת לכם ובסביבות חדשות.
בהתחלה זה יקח לכם קצת זמן, אבל, כמו שריר שמזמן לא הפעלתם או כמו מגירה שמזמן לא פתחתם והמפתח קצת נתקע, ברגע שתפתחו אותה תישאבו פנימה ולא תרצו לסגור.
אני מזמינה אתכם לחזור ולשחק עם הסביבה שלכם, להתבונן בה מחדש, כמו ילדים, עם כלים של גדולים, וללמוד עוד משהו קטן על העולם ועל עצמכם.
להתבונן במוכר מזווית אחרת, לחפש בידוע את הנסתר, להתבונן מקרוב ומרחוק, לבד ובקבוצה.
להתבונן החוצה ולמצוא בעצמכם משהו חדש שלא ידעתם על קיומו. זה פשוט. seempli.com
שלכם,
יעל