יום שישי  בערב , נכנסת הודעה במסנג'ר:

"היי יעל ערב טוב ושבת שלום. שמי רואי אני הנכד של פנינה פרקש.

ראיתי כתבה שהקדשת לה על שבוע הספר קראנו אותה ביחד ומאוד מאוד התרגשנו ורצינו להגיד לך תודה רבה על המחווה המאוד יפה הזאת "

קוראת את ההודעה שוב ושוב ולא מאמינה… הנכד של פנינה סיפור??

כדי להבין את גודל ההתרגשות ולדעת מי זו פנינה סיפור אתם צריכים לעצור כאן ולקרוא את הפוסט "באהבה לפנינה סיפור"

אחרי שתסיימו לקרוא תחזרו בדיוק לנקודה הזו. קבענו?

 

**אזהרת ספויילר לסקרנים-לקרוא אחרי שקראתם את הפוסט "באהבה לפנינה סיפור"**

נחזור ליום שישי 12.2.21:

רואי כותב לי במסנג'ר ואני פשוט קוראת ולא מאמינה: פנינה סיפור?

פנינה סיפור שלי בת 88 , חיה בבאר שבע עם הילדים, הנכדים והנינים והיא קראה עם הנכד שלה את הפוסט שכתבתי עליה בשנת 2013.

המשכנו להתכתב בהתרגשות רואי ואני, וקבענו לדבר עם פנינה ביום ראשון.

ביום ראשון התקשרתי לפנינה וזו היתה שיחה כל כך מרגשת.. הקול שלה נשאר בדיוק אותו הדבר ודברנו על התקופה שבה אני הייתי בכתה א', ב',ג' והיא היתה פנינה סיפור.

פעם בשבוע היתה באה לכתה, יושבת על השולחן עם ספר וחליל (פנינה הזכירה לי שהיה גם חליל) ונותנת לנו סיפורים במתנה.

נזכרנו בנורית זרחי שהיתה באה עם הכלב הקטן שלה למפגשים עם ילדים בספרייה, והזכרתי לה את הפעם ההיא שבא שאלתי ממנה ספר של גלילה רון פדר ומצאתי בו הקדשה לפנינה מגלילה עם מספר הטלפון של גלילה. התקשרתי לפנינה לשאול אם זה הטלפון האמיתי של גלילה רון פדר ואם זה נראה לה בסדר שאתקשר אליה להגיד לה כמה אהבתי את הספר. פנינה היתה מקסימה ונדיבה כתמיד ואמרה לי שכן אבל אם אפשר לא בין שתיים לארבע…

ואתמול בערב נפגשנו בשיחת וידאו- פנינה, רואי ואני.

רואי ואני נזכרנו שוב במדפים הענקיים עמוסי הספרים בחדר הספרים אצל פנינה בבית- אני כמנויה ב"ספריית פנינה" ורואי כנכד שלה.

נזכרתי בכל מיני מפגשים עם סופרים ובסיפורים שפנינה סיפרה לנו בכתה ופנינה סיפרה איך היא הקימה את שעת הסיפור בספרייה העירונית של באר שבע.

דברנו על ילדים ועל סיפורים ועל המתנה הנפלאה שפנינה נתנה לאלפי הילדים בבאר שבע של שנות ה-80 ואולי גם ה-90:

אהבה לספרים, לשפה, לתרבות, לאנשים.

"והילדים הקשיבו? הם לא הפריעו?" שאלה אותי פנינה.

בשיעור סיפור ילד לא צייץ, זבוב לא זמזם. כולם ישבו מרותקים והקשיבו לפנינה סיפור.

ואז פנינה התחילה לדקלם לרואי ולי את "איך זה להיות עץ?" של דתיה בן דור.

מילה במילה בעל פה ושנינו עם דמעות בעיניים.

שעת סיפור פרטית במתנה מפנינה בשביל רואי ובשבילי.

זו היתה פגישה של פעם בחיים ואנחנו עוד נשמור על קשר.

האהבה לספרים ולילדים והנדיבות האינסופית של פנינה ילוו אותי כל חיי ולעולם לא אשכח את האשה הנפלאה הזו וכמה בת מזל אני שזכיתי לעוד סיפור אחד מפנינה סיפור.

ולקינוח: "איך זה להיות עץ" מאת דתיה בן דור.

אם גם אתם גדלתם עם פנינה סיפור אתם מוזמנים לכתוב בתגובות בפוסט בפייסבוק ורואי יראה לה הכל.

בתמונה: "פנינה סיפור" פרקש, רואי הנכד המקסים שלה ואני בפגישה של פעם בחיים