היום הראשון בכתה א' הוא אחד הימים בחיים שפשוט זוכרים.
באותו קיץ של 1983 עברנו דירה, מלחמת לבנון הראשונה היתה בעיצומה ואני עליתי לכתה א'.
שכונה חדשה חדשה, אליה עברנו ביום האחרון של גן חובה.
זוכרת ילקוט ענק, חום או ירוק ומה זה מכוער. כמה ימים לפני תחילת השנה הגענו לפגישה עם המורה וההורים. כבר בפגישה הראשונה הערצתי אותה. ורדית זמורסקי האגדית.
ביום הראשון ללימודים הלכתי לבד לבית הספר. לא יודעת למה. אולי אבא שלי היה במילואים? אולי בעבודה? כנראה אמא שלי היתה עם אחי, שגם הלך לגן חדש. אז הלכתי לבד, עם ילקוט ענק ומפתח על הצוואר.
זוכרת חצר מלאה בהמון אנשים וילדים. לא מכירה אף אחד. רק זוכרת לחפש את הכתה עם המורה ורדית. כן, זה היה למעלה במדרגות. המון מדרגות. עולה ועולה ופונה שמאלה לכתה. כן, היתה לכתה דלת כחולה. אבל כל הכיתות עם דלתות כחולות…
נכנסת לכתה ועומדת ליד הדלת. המורה של כתה ד' כבר הבינה שיש כאן ילדה מבולבלת. ענק מכתה ד' מלווה אותי קומה אחת למטה, לכתה א'4, שם מחכה לי, כמו פיה טובה ומחייכת, המורה ורדית. שלום כתה א'.
אני שמחה לארח כאן בבלוג חברה יקרה, המורה איה מוגילנר, מחנכת כתות א-ב (ופיה טובה בשעות הפנאי), שמתארחת כאן עם פוסט מיוחד, על היום הראשון בכתה א' ועל הימים הבאים אחריו:
כשבאים למקום חדש
בבטן יש פרפרים
הלב קצת חושש וגם נרגש
איך יהיו מעכשיו הדברים?
אבל כשמתחילים להתרגל
הפרפרים הופכים לדגדוגים
וכבר אפשר קדימה להסתכל ופחות ופחות דואגים…
הילד/ה עולה לכיתה א'? אין מרגש מזה!
הפרפרים בבטן בשיאם, רק לא מזמן סיימו הילדים גן חובה וכבר מתחילים ללמוד בבית הספר. מעבר זה משמעותי מאוד לילדים ולהורים גם יחד. הוא מלווה בהתרגשות רבה, אך גם לא מעט חששות ופחדים.
ילדים רבים פוחדים שמא לא יצליחו בבית הספר, מה יקרה אם המורה תסביר והם לא יבינו? מי יעזור להם? איך יוכלו לשחק? מתי? אם בכלל?
גם כל "הטררם" מסביב מלחיץ: כל המשפחה מתרגשת, הסבא והסבתא ודאי קנו ילקוט חדש לנכד/ה, ציוד נרכש, הכל חדש, חגיגה שלמה.
להורים רבים יש תחושה שהילד הקטן שלהם שהיה אך לא מזמן פעוט, כבר גדול, המסגרת מחייבת והלחץ גובר.
מנסיוני, כמחנכת כתות א-ב חשוב להדגיש, שככל שהילדים יגיעו פחות לחוצים כך המעבר לכיתה א' יהיה חלק יותר, לזרום עם הילד, להפגין לו בטחון ותחושת יכולת, להקשיב לו אם הוא מדבר על פחד או חשש.
טיפים ליום הראשון:
ביה"ס כולו נערך לקראת קבלתם של הילדים, תלמידי כיתה א'.
מתקיים טקס לכבודם, לרוב יעברו הילדים מתחת לשער ססגוני, יפריחו בלונים ומה לא, כל זאת רק כדי לשמח את הילדים. כל תלמידי ביה"ס יצפו בהם. מה רבה הגאווה. מומלץ להגיע עם הילדים לביה"ס, להיכנס לכיתה, להתרשם, לצלם ולהתרגש, אך לא להישאר יותר מידי, לדעת לשחרר את הילד ולתת לו תחושה של "אנחנו סומכים על המורה והמערכת, אתה בידיים טובות, אתה תצליח".
אפשר לצאת לחצר ולחכות ליד הטקס כדי לראות, אך לצאת מהכיתה ולהניח לילד לעכל את כל המהומה והשמחה סביבו.
לאחר הטקס הילדים נכנסים לכיתה, בדרך כלל לפעילויות של התחלה והכרות כמו משחקים שונים וכד'.
מורות רבות נוהגות לחשוף בפני הילדים את המחברות השונות והחוברות, מסבירות איך משתמשים, איך כותבים ויש אף שיזכו לכתוב בחוברות כבר ביום הראשון ואף לקבל שיעורי בית! ההתלהבות תהיה רבה.
לצד אלו יקבלו הילדים הסברים אודות חוקי הכיתה, סדר יום והכרות עם חדר הכיתה וביה"ס. לאט לאט ובהדרגה יבינו הילדים היכן הם נמצאים, מה מצופה מהם ומה עליהם לעשות. החששות והפרפרים ייעלמו.
כמובן שלא ביום הראשון, גם לא בשבוע הראשון. ישנם ילדים שגם חודש יעבור ועדיין יקח להם זמן להסתגל.
בכל הזמן הזה נסו לגלות אמפתיה כלפי הילד, רגישות לצרכיו וניסיון לא להלחיצו.
עוד במהלך התקופה הראשונה בכיתה, תבדוק המורה ידע קודם של הילדים, מי הגיע כשהוא כבר קורא? מי לא יודע כלל? מי צריך חיזוק? וכד'. בהתאם לכך, תבנה תוכנית עבודה לילדים. לרוב, בתחילת השנה כולם לומדים יחד באותו קצב, אולם לאט לאט נפתח פער והלמידה הופכת להיות אינדיוידואלית, כל ילד בהתאם להתקדמותו ורמתו.
לכן, אם אתם סבורים שילדיכם יודע לקרא, שתפו את המורה, אך סמכו עליה שתדע להתאים לו מה שבאמת נחוץ. בחוברות הראשונות בדרך כלל יש מיומנויות לשון חשובות, שגם אם הילד יודע לקרא עליו לעבור עליהן גם. אין מה למהר.
אם הילד יקבל שיעורי בית, אפשר לסייע, אך חשוב לא להלחיץ בעיקר אם לילד קשה והוא עדיין לא מבין. זו התחלה והקשיים לגיטימיים.
הקדישו לשיעורי הבית זמן קבוע במהלך היום, כשהילד נינוח ורגוע, אפשר אחרי ארוחה או מנוחה.
אם הוא מסרב אל תלחיצו אותו, נסו מאוחר יותר, אך לא לוותר על הכנתם. זהו הרגל חשוב שאם תוותרו בהתחלה יהיו לכך השלכות בהמשך. יחד עם זאת, נסו להבין מדוע הילד לא רוצה להכין שיעורי בית?
אי רצון להכין שיעורי בית לא נובע סתם: אולי הילד לא מבין? אולי עבר עליו משהו בשיעור? אולי הוא מפסיד תוכנית אהובה וכד', דברו איתי והגיעו להבנות.
הכי חשוב מבחינתי שתפו את המורה בדברים שונים על הילד, ככל שהמורה תדע יותר על ילדיכם בין אם דברים טובים ובין אם קשיים רגשיים או לימודיים, כך היא תוכל לסייע לו ביתר קלות. ההצלחה שלו הוא יעד משותף שלכם ושלה.
אפשר לקבוע פגישה או לצלצל למורה, שאלו מתי נוח לה, לכל מורה העדפות אחרות אבל אל תישארו עם הדברים בבטן.
זכרו- עד סוף השנה כולם ידעו לקרא! לאט לאט, אין מה למהר.
ובנימה אישית, השנה, גם בתי עולה לכיתה א' ועל אף הניסיון שלי כמחנכת אני חשה בפרפרים בבטן ומתרגשת מאוד מאוד.
בואו ניתן לפרפרים הללו לעוף לשמיים ולאפשר לילדינו צמיחה וגדילה.
מאחלת לכולם בהצלחה רבה!!!
שלום כיתה א' 🙂
תודה ענקית לאיה ולכולכם אני מאחלת שנה טובה ומוצלחת!
ותודה ענקית ללידור ויסוצקי, בעלי היקר, על התמונה המשגעת: http://imagilo.com/
שלכם, יעל
יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית
נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom
תרגישו בבית!