הפעם, לכבוד יום המשפחה, רציתי לשתף אתכם במשחק חמוד שהמצאנו והכנו יחד בבית.

כל השבוע הקופסא מונחת על השולחן בפינת האוכל ובמוצאי שבת בד"כ הקופסא נפתחת והמשחק מתחיל.

הרעיון הוא פשוט מאד- בתוך הקופסא גלגלנו פתקים שעליהם כתבנו משפטים והוספנו תמונות שמתארים רגשות ומצבים שונים, כולנו היינו שותפים בבחירה ובביצוע.

 כל אחד, בתורו, בוחר בעינים עצומות פתק מגולגל ומספר מקרה שקרה לו השבוע, הקשור לרגש או למצב שמתואר בפתק. לדוג':

"הייתי גאה ב….." ,

"מאד כעסתי כש……",

"שיתפתי פעולה עם……"

"משהו שרציתי לספר….."

הכללים ברורים אך מאד גמישים:

1. כל אחד מקבל את הקופסא לפי התור ובוחר פתק
2. כשמישהו אחד מדבר כולם מקשיבים לו
3. אפשר להחליף פתק אם אין לי מה לספר
4. אפשר להעזר במשתתפים האחרים
5. אפשר לספר יותר מאירוע אחד בכל תור
6. אפשר תמיד להוסיף פתקים חדשים
7. אפשר לשחק עד שנמאס

 

 

על הקשר בין הבעת רגשות, אמפטיה וכשירות חברתית

ככל שאנחנו מודעים יותר ופתוחים יותר לרגשות שלנו עצמנו כך אנחנו מיומנים יותר לקרוא תחושות של אחרים, וזה הבסיס לאמפטיה. לבטא רגשות ולהבין רגשות של אחרים הן שתי כשירויות חברתיות מרכזיות (גולמן,1997).

ההתפתחות של יכולת ההבעה הרגשית, היכולת לווסת רגשות ולהבין רגשות של אחרים היא תנאי להתפתחות היכולות החברתיות של ילדים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

ילדים שמתקשים להביע במילים מה הם מרגישים, מתקשים לווסת את הרגשות שלהם או לעצור רגע ולהבין מה האחר חושב ומרגיש הם ילדים המתקשים לתפקד באופן תקין בשדה החברתי.

לעתים קרובות קושי חברתי משמעותי הוא חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת יותר (כגון הפרעת קשב, הפרעת תקשורת, לקויות למידה, הפרעה בויסות חושי), ובכל מקרה חשוב להתייחס להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ולעזור לילדים המתקשים בכך.

במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות, מתקיימות קבוצות טיפוליות המיועדות לילדים עם קשיים חברתיים. הקבוצות הן לרוב קצרות טווח, כלומר בין 12-15 מפגשים, ומועברות על ידי אנשי מקצוע שונים: מרפאות בעיסוק, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מטפלים רגשיים וקלינאי/ת תקשורת. לעתים קרובות יש לקבוצה שני מנחים, בעלי מקצועות שונים.

הטיפול הקבוצתי יכול מאד לעזור לילדים: ליצור קשרים חברתיים חדשים משמעותיים, לבדוק תפקידים שונים בקבוצה, להתנסות ולהתאמן בהבעה של רגשות במרחב מוגן ובטוח, להתאמן בפתרון קונפליקטים בדרכים לא תוקפניות וללמוד איך להצטרף לאחרים. ההעברה מההקשר הקבוצתי הטיפולי לחיים האמיתיים היא לרוב מורכבת מאד ומחייבת מעורבות פעילה של המבוגרים המשמעותיים לילד.

להורים, מטפלות, גננות ומורים יש הרבה הזדמנויות לעזור לילדים ללמוד על רגשות ויחסים חברתיים, והטיפול המשמעותי ביותר בילד עם קשיים בכישורים חברתיים יכול וצריך להתבצע בסביבה הטבעית- בבית ובמסגרת החינוכית.

האתגר של כולנו אף גדול יותר כיום, בתקופה שבה היחסים בין בני אדם מתבססים באופן יומיומי על קשר מרחוק: נכון שהפרצופים בוואטסאפ מאד מגוונים וכפתור ה"לייק" בפייסבוק מביע עולם ומלואו אך אנחנו צריכים להזהר מאד מדילדול השפה הרגשית שלנו ושל הילדים שלנו. קשרים משמעותיים בין ילדים ובין מבוגרים נפגעים מדי יום בגלל שני סימני V  כחולים בוואטסאפ, סימן קריאה אחד יותר מדי או לחיצה מיותרת על כפתור.

המבוגר הכי משמעותי לסייע לילד עם קשיים חברתיים הוא המבוגר שנוכח שם, "בזמן אמיתי"- בחצר בית הספר, בבית, בגינת השעשועים או בפינת הבניה בגן. שם בדרך כלל מתרחשת הלמידה החשובה ביותר.

אז איך עושים את זה?

ראשית, אתם ההורים מכירים את הילד שלכם הכי טוב והכי הרבה זמן. לכן, חשוב שתזהו מתי הילד שלכם זקוק לעזרה ותפנו לעזרה המתאימה. אפשר להתייעץ עם רופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוג/ית הגן או ביה"ס ואם הילד מטופל ע"י איש מקצוע אז כמובן שעם איש המקצוע שמטפל הילד.

שנית, חיי היומיום מזמנים לנו כמעט בכל רגע הזדמנות ליחסים כלשהם עם מישהו אחר וכל הזדמנות הכי קטנה יכולה להיות הזדמנות ללמידה.

למידה חברתית אמיתית ומשמעותית תתקיים בתנאי שיהיה שם מי שיוכל לעזור לילד: שיבין את הקושי שלו, שיעזור לו להבין את הסיטואציה ולתת מילים גם לרגשות שלו וגם לרגשותיהם של אחרים ויעזור לו לחשוב על אפשרות התגובה המתאימה ביותר.

שני כלים מאד יעילים, שיכולים לעזור לילדים מגיל צעיר מאד ועד גיל ההתבגרות הם הדגמה (modeling) והטרמה:

הדגמה:

אין כמו דוגמא אישית. ילדים לומדים הכי הרבה מהדוגמא שהם רואים מהמבוגרים הקרובים אליהם- ההורים, האחים ואח"כ הגננות והמורים. דרך המבוגרים ילדים לומדים מגיל צעיר מאד להביע רגשות, לווסת רגשות, לפתור קונפליקטים ולהביע אמפטיה. כשהורים מדברים עם ילדים על רגשות ועוזרים להם לתאר את הרגשות שלהם הם נותנים להם שפה רגשית שתעזור להם גם לווסת את הרגשות שלהם עצמם וגם להבין את עצמם ואת רגשותיהם של אחרים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

הטרמה:

למידה לפני המעשה, להיות שם איתם ברגע שלפני, לדמיין את התוצאה האפשרית ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת (פלוטניק, 2008). זו היכולת שלכם המבוגרים לעזור לילד למנוע את הנזק, להיות פרואקטיבי ולבחור את התגובה שלו. הטרמה יכולה להתבצע לפני שיוצאים להפסקה, לפני שמתיישבים במפגש, לפני שמתחילה המסיבה בגן/בכתה, לפני שיוצאים לארוחת ערב אצל סבתא, לפני שהולכים לחבר או לפני שמגיע החבר הזה, שאתם יודעים שטוב לא ייצא מזה. השיחה הקטנה הזו של שלוש דקות, בה תדברו על מה הולך להיות, מה יכול לקרות ומה אפשר לעשות אם… יכולה לעשות הרבה מאד. ואם תהיו שם בסביבה, בקשר עין, תשמרו מרחוק ותזכירו אם צריך- זו תהיה הזדמנות נפלאה ללמוד מהצלחה.

אני רוצה להמליץ לכם על כמה ספרים מעולים, שיוכלו לתת לכם גם ידע תאורטי וגם כלים נוספים, מעשיים מאד, לישום כבר מהיום.

כולם כתובים בעברית בהירה וקולחת, ניתנים לרכישה בכל חנויות הספרים ומומלצים להורים, מחנכים ומטפלים:

1. "לא נולדים אלימים- החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים"- מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
2. "לגדול אחרת-עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז"- ד"ר רונית פלוטניק. הוצאת ספרים יסוד, 2008.
3. "קשה כל כך להתיידד איתך-איך לעזור לילד הסובל מליקויי למידה להשיג הצלחה חברתית"- ריצ'ארד לאבוי. הוצאת אמציה, 2006.
4. "אינטליגנציה רגשית"- ד"ר דניאל גולמן. הוצאת מטר, 1997

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: : www.facebook.com/YaelsRoom