הפרעת ויסות חושי היא אחת התופעות המעניינות והפופולריות, יש סביבה הרבה מיתוסים ותחום האבחון והטיפול בנושא לצערי פרוץ לחלוטין.
כיום הפרעה בויסות החושי עדיין אינה מופיעה כהפרעה בפני עצמה בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי המפורסם, הלא הוא ה 5- DSM , אך היא מופיעה יחד עם הפרעות התפתחותיות ונפשיות אחרות.
המילה "עדיין" חשובה, כי בכל מהדורה מתעדכנות האבחנות בהתאם למחקר ולידע הקליני המצטבר על הפרעות ומחלות שונות.
מהי הפרעה בויסות החושי? מי מוסמך לאבחן ולטפל? איך מאבחנים? איך מטפלים? האם אפשר להשתמש בתכניות הטיפול שמפורסמות ברשת?
רציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול? הנה 10 דברים חשובים שכדאי לכם לדעת על אבחון וטיפול בהפרעות בויסות החושי:
מהי בכלל הפרעה בויסות החושי?
הפרעת ויסות חושי SMD- Sensory Modulation Disorder היא מצב בריאותי המאופיין בקושי בתפקוד ובהשתתפות בעיסוקים כתוצאה מפגיעה ביכולת לווסת ולהתאים את התגובה ההתנהגותית לגירוי חושי.
זו יכולה להיות תגובה לגירוי טקטילי (מגע), פרופריוספטיבי (התחושה העמוקה), וסטיבולרי (תנועה ושינויי מנח), ראייה, שמיעה, טעם, ריח וכאב.
קושי זה מתבטא בתגובות מוגזמות או בתגובות שאינן בהלימה לדרישות הסביבה.
(מפורט בנייר העמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסיה עם הפרעת ויסות חושי SMD לאורך החיים", 2015)
מדובר בהפרעה שאנשים יכולים לסבול ממנה בכל גיל.
מה שיקבע אם יש הפרעה או לא היא התשובה לשאלה: האם יש קושי משמעותי או הפרעה בתפקוד ובהשתתפות?
זה אומר שלא כל רגישות לריח, לרעש, לאור או למגע של בד היא הפרעה בכלל או הפרעה בויסות חושי בפרט.
"אדם בתוך עצמו הוא גר": לכל אחד מאיתנו יש תגובות שונות לגירויים שונים בסביבתנו.
לכל אחד מאיתנו יש רגישויות שונות וכל אחד מאיתנו חווה אחרת את העולם. התגובות שלנו מושפעות לא רק מתגובה עצבית לגירויים אלא יש לנו רגשות, חוויות, זכרונות, נעימים יותר או פחות, הקשורים להתנסויות שלנו בעבר, לבד או עם אחרים.
אני מעדיפה בגדים מבד כותנה ובדים סינתטיים פחות נעימים לי, החברה שלי חייבת להיות בתנועה ומחפשת רכבות הרים ובנג'י. ישנם אנשים הרגישים לריחות, לרעשים, לסיבובים ברכב, כל מנעד התגובות האנושיות הוא אפשרי.
אולם לא כל רגישות היא הפרעה ולא כל ילד שמפריעה לו התוית של הבגד או שנושך את החבר שלו, או לועס את השרוול, סובל מהפרעה בויסות החושי.
ולכן, במקרה של חשד להפרעה בויסות החושי חשוב לשאול: עד כמה זה משפיע על התפקוד? עד כמה ההתנהגויות הנ"ל מפריעות להשתתפות התקינה של האדם במשימות, בפעילויות היומיומיות ובאתגרים של החיים?
אכילה לא מאוזנת, הפרעות בשינה, מצבי דחק (סטרס) וטראומה ושינויים הורמונליים יכולים להשפיע מקצה לקצה על האופן שבו אנחנו קולטים גירויים מהסביבה, מעבדים אותם ומגיבים להם.
לכן, במקרים שבהם עולה חשד להפרעה בויסות החושי כדאי ראשית לבדוק אם התזונה, השינה והמצב ההורמונלי והנפשי נמצאים באיזון או לא, ואז לטפל במה שצריך לטפל.
הפרעה בויסות החושי אינה מופיעה ביום בהיר אחד.
מדובר בדפוס מולד, שהורים יכולים לתאר על ילדם כבר מינקות: היה תינוק לא רגוע, כל רעש קטן היה מקפיץ אותו, היה תינוק שקט ואדיש לסביבה, צרח כשהחלפתי לו בגדים, לא ישן בכלל והיה מאד פעיל וכו'.
אז אם בוקר בהיר אחד פתאום הילדה שלכם לא מוכנה לגרוב את הגרביים או הילד שלכם מתחיל לנשוך בגן סביר להניח שזה לא קשור להפרעה בויסות חושי וכנראה שיש להם איזה מסר להעביר לכם.
במקרים רבים, ילדים מתנהגים את המצוקה שלהם ודרך ההתנהגות מעבירים מסרים למבוגרים סביבם.
שכיחות באוכלוסיה:
המחקרים מראים לנו שבין 5-16% מהילדים בגילאי גן וביה"ס סובלים מהפרעה בויסות החושי, תלוי במחקר.
בקרב ילדים ומבוגרים עם הפרעות שונות (כגון אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז, מוגבלות שכלית התפתחותית, הפרעת קואורדינציה התפתחותית והפרעות נפשיות) השכיחות הרבה יותר גבוהה ונעה בין 40-90%. מדובר על הפרעה שנמשכת לאורך החיים, וישנם הורים רבים שמדווחים על קשיים דומים שהיו להם כילדים ועד היום, כמבוגרים.
ביחד ולחוד:
במקרים רבים של הפרעה בויסות החושי נראה שילוב של הפרעה נוספת ולכן האבחון והטיפול חייבים להתייחס לכלל הקשיים של הילד ומשפחתו על מנת לתת להם מענה מתאים ולהביא לשיפור בתפקוד ובהשתתפות.
זה כולל במקרים רבים עבודה בשיתוף אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון- מרפאה בעיסוק, רופא, פסיכולוג, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסט ואנשי הצוות החינוכי.
לכן, בתהליך ההערכה חשובה הראיה המקצועית הרחבה והמעמיקה כדי לדעת להפנות לאנשי מקצוע נוספים כשיש חשד לקיומה של הפרעה נוספת.
כבר קרה לי מספר פעמים שילד הופנה אליי בגלל "בעיה בויסות החושי" ולאחר תהליך של אבחון מעמיק, שכלל שאלונים, ראיונות עם ההורים ותצפיות עלתה שאלה לגבי הפרעה בתקשורת והילד הופנה על ידי לרופא ההתפתחותי ואכן אובחן על הרצף האוטיסטי. זה כמובן שינה לגמרי את מסלול הטיפול בו, בכל ההיבטים.
זו רק דוגמא לכך שמי שמאבחן צריך לדעת בדיוק מה הוא עושה, וצריך לדעת על התפתחות של ילדים ועל תפקוד ועל בריאות וחולי. לכן משרד הבריאות הסמיך מרפאות בעיסוק לאבחן ולטפל בנושא זה.
מרפאות ומרפאים בעיסוק הם היחידים המוסמכים מטעם משרד הבריאות לאבחן ולטפל בליקויים/הפרעות בויסות חושי
גם בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, יש המון "מטפלים", יועצים ומאמנים המציגים את עצמם כ"מומחים לויסות חושי" . לכן, כמו שתקחו את הרכב שלכם רק למוסך מורשה ותטפלו בשיניים שלכם רק אצל רופא מומחה אל תתפשרו גם כאן:
אם יש לכם חשד לקיומה של הפרעה בויסות החושי לכו לאבחון ולטיפול אצל מרפא/ה בעיסוק (ותדרשו לראות תעודת הכרה ממשרד הבריאות).
לא קיים שאלון אחד או אבחון אחד שמאבחן הפרעה בויסות החושי. לכן, "מטפלים" שמציעים לכם לאבחן את עצמכם בשאלון קצר באינטרנט פשוט עובדים עליכם בעיניים
מצטערת, אין לי דרך עדינה יותר לומר זאת.
תהליך ההערכה כולל קודם כל בדיקה של הפרופיל העיסוקי של האדם, ובמילים אחרות- מה הוא עושה בחיים? טוב לו? רע לו? איפה מצליח יותר ואיפה יש קושי משמעותי?
אחר כך משתמשים בכלי אבחון פורמליים (כמו שאלונים) ובכלי אבחון נוספים (כמו ראיונות ותצפיות בסביבה הטבעית של הילד ובסביבה קלינית מובנית).
המידע שנאסף, מאפשר למרפאה בעיסוק המאבחנת להכיר את הפרופיל העיסוקי והחושי של האדם, כיצד מושפעים התפקוד וההשתתפות וכיצד הסביבה מאפשרת או מעכבת.
בסיום תהליך ההערכה, שיכול לקחת מספר פגישות, המטרה היא לקבוע האם ניתן להסביר את הקשיים בתפקוד ע"י קיומה של הפרעה בויסות החושי ואז לבנות תכנית התערבות יחד עם המטופל (או משפחתו) או שניתן להסביר את הקושי התפקודי ע"י קיומם של קשיים אחרים (התנהגותיים, רגשיים, קוגניטיביים) ובהתאם לכך להמליץ על קבלת טיפול מתאים.
אבחון לא נכון ושימוש בתכנית טיפול "גנרית" ולא מותאמת אישית
לא רק שלא יועילו ולא ייטיבו עם המטופל אלא עלולים גם למנוע מהמטופל את הטיפול המתאים ואף להזיק.
טיפול באנשים עם הפרעה בויסות חושי אינו רשימת מכולת.
יש ברשת המון "מומחים" ורשימות אינסופיות של כל מיני רעיונות ל"טיפולים" בהפרעת ויסות חושי, כל מיני רעיונות לפעילויות שונות ומשונות כגון קפיצות בטרמפולינה, עיסויים, הברשות ועוד ועוד.
חשוב להבין: הטיפול באנשים עם הפרעה בויסות החושי כולל שיטות שונות המותאמות אישית למטופל ולמשפחתו בהתאם לסיבות הפניה, לקושי התפקודי, למאפיינים האישיים, להעדפות האישיות, לגיל ועוד.
הטיפול יכול לכלול התאמה של הסביבה, התאמה של הפעילות, אסטרטגיות ספציפיות ופעילויות שונות.
לכן, תכנית הטיפול "נתפרת" באופן אישי, היא דינמית ונתונה לשינויים, בהתאם לצרכים. מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.
ולקינוח:
למי שמעוניינים להעמיק את הידע, הנה רשימת קריאה מומלצת בעברית:
2."ילד, מה הוא צריך? ריפוי בעיסוק לפי גישת האינטגרציה הבין-חושית, להורים, למחנכים ולמטפלים", מאת ג'רי האן-מרקוביץ. הוצאת אחיאסף.
- "לחיות דרך החושים", מאת וויני דאן. הוצאת אח.
- "הילד הלא מתואם", מאת קרול סטוק קרנוביץ. הוצאת אמציה.
שלכם,
יעל
