שביתת עובדי מקצועות הבריאות נכנסת היום ליומה השלישי.
אנשים אחרי אירוע מוחי, פגיעות ראש, השתלות, ניתוחים, כוויות, פגים, ילדים עם שיתוק מוחי, עם הפרעות תקשורת ועיכוב התפתחותי לא מקבלים כבר זה היום השלישי טיפולים דחופים שיאפשרו להם פשוט לחיות חיים סבירים ואפילו טובים.
למי שהתמזל מזלו ולא נזקק לשירותי מקצועות הבריאות, הרי שמדובר על אותם אנשים שעוסקים בריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, תזונה קלינית, יעוץ גנטי, שיננות וטיפול באמנות ויצירה.
מיום ראשון שובתים כ-5000 אנשי מקצועות הבריאות שעובדים במערכת הציבורית- משרד הבריאות, המרכזים לבריאות הנפש, שירותי בריאות כללית, שירותי בריאות מאוחדת, הדסה ובית החולים שערי צדק.
מדובר באותם אנשים שכולנו זקוקים לטיפולם המסור והדחוף בעיתות מצוקה ומשבר.
אלו אנשי המקצוע שלאחר פציעה, מחלה או ניתוח עוזרים לאנשים המחלימים או המשתקמים לחזור לחיים: לקום מהמטה, לשבת, ללכת, לנשום, לבלוע, ללכת לשירותים, להתלבש, להתקלח, לצחצח שיניים, לנהוג.
אלו אנשי המקצוע שמסייעים לילדים עם הפרעות בתקשורת או ילדים עם עיכוב התפתחותי לתקשר עם סביבתם ולצמצם פערים התפתחותיים.
אנשי מקצועות הבריאות מטפלים יום יום ובמסירות אין קץ באנשים החלשים ביותר, שנמצאים במצוקתם הקשה ביותר ואין להם את הכח או היכולת להאבק על זכותם לטיפול טוב יותר:
פגים, נפגעי תאונות עבודה, נפגעי תאונות דרכים, נפגעי פעולות איבה, חיילים, קשישים, אנשים אחרי שבץ מוחי, פגיעת ראש, חולים אונקולוגים, מושתלי ריאות ולב, ילדים עם הפרעות תקשורת, נפגעי נפש, ילדים עם עיכוב התפתחותי, חולי דמנציה ועוד…
מי יצעק את צעקתם?
כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו או את היקרים לו נזקק לשירותי עובדי מקצועות הבריאות.
במצב הנוכחי המערכת בקריסה וכולנו, כן, כולנו, משלמים את המחיר.
המחסור החמור בתקנים במערכת הבריאות מאלץ את אנשי מקצועות הבריאות לעבוד בתנאים בלתי אפשריים ומי שמשלם את המחיר אלו המטופלים:
רשימות ההמתנה הולכות ומתארכות ואנשים נאלצים להמתין חודשים ארוכים ואף למעלה משנה לטיפול, אנשים משתחררים מבית החולים מבלי שקיבלו בזמן את הטיפול הדחוף לו הם זקוקים ובכך מתדרדר מצבם (הפיזי, הקוגניטיבי, הרגשי) ומחמיר, ילדים ממתינים לטיפולים התפתחותיים חצי שנה ויותר ובינתיים מצבם הולך ומתדרדר.
כמרפאה בעיסוק שעובדת בקליניקה פרטית (אחרי 15 שנה בשירות הציבורי) השאלה הראשונה שאני שואלת הורים שפונים היא: "פניתם לקופת חולים? " והתשובות שאני מקבלת הן בד"כ או שהמתינו 3, 5, 7, ואף 10 חודשים לטיפול או שהתייאשו מראש ובכלל לא פנו כי פשוט אין להם את הפריבילגיה להמתין.
לא מדובר בטיפולים שהם "פינוק" או "מותרות" אלא בטיפולים שיאפשרו לנזקקים להם לחיות באיכות חיים סבירה ויאפשרו להם לשפר את מצבם הבריאותי.
בשל המחסור בתקנים נאלצים אנשי מקצועות הבריאות לתת לכם טיפול פחות טוב, שתמתינו לו זמן ממושך, אם בכלל תקבלו אותו ולא- ישלחו אתכם לקבל טיפול במקום פרטי.
אם יש לכם כסף- התמזל מזלכם. אם לא- תמשיכו לחכות.
הרבה פעמים אנשים מתייאשים מראש, מרימים ידיים ואפילו לא פונים למערכת הציבורית.
למה? למה בישראל בריאות היא מוצר לעשירים בלבד?
מעבר לעומס הבלתי סביר שפוגע באיכות העבודה, מקבלים עובדי מקצועות הבריאות במערכת הציבורית שכר עבודה זעום ביותר (כ-6500 בממוצע על משרה מלאה של 40 שעות שבועיות). רובם הגדול משלימים הכנסה במקומות אחרים ומקבלים השלמת הכנסה במשכורת.
תתפלאו, אך השביתה היא לא על השכר הפעם אלא על התנאים שלא מאפשרים לתת לכם טיפול ראוי.
מדובר באנשים שלמדו תואר ראשון ושני, חלקם לומדים לתואר השלישי שלהם ושאינם מפסיקים כל העת להשתלם וללמוד ולהתמחות על חשבונם כדי להמשיך ולתת לכם את הטיפול הטוב והמתקדם ביותר שקיים.
בגלל התנאים הנוראים שבהם עובדים אנשי מקצועות הבריאות, עובדים רבים נאלצים לעזוב את המערכת הציבורית לטובת המערכת הפרטית, פשוט כי אין להם ברירה.
עם שליחות לא הולכים למכולת.
כמו בסקטורים אחרים, יש למערכת פתרונות יצירתיים ופוגעניים כמובן בעובדים ובמטופלים בסופו של דבר, כמו למשל: העסקת עובדי קבלן, חוזים אישיים והפרטת השירות לגורמי חוץ.
משרדי הבריאות והאוצר חייבים לקחת אחריות ולתקן את העוולה הזו!
להוסיף עוד תקנים למקצועות הבריאות ולאפשר לתושבי ישראל לקבל שירותי בריאות מקצועיים ובזמן המתנה סביר.
מערכת הבריאות בישראל היא מערכת הבריאות הטובה במזרח התיכון ובין הטובות והמתקדמות בעולם. תיירות המרפא כאן חוגגת, מכל העולם באים ללמוד ולהשתלם מהטובים ביותר, בכל תחומי הבריאות והרפואה.
ומה קורה אצלנו? במסדרונות בתי החולים, קופות החולים, מרכזי השיקום,המכונים להתפתחות הילד, המרכזים לבריאות הנפש?
תחכו המון זמן בתור לטיפול, לא יספיקו להדריך אתכם ואת משפחתכם לפני השחרור הביתה אחרי ניתוח או אירוע מוחי או שיקום ממושך, לא יספיקו לעשות לכם הערכה קוגניטיבית או הערכת נהיגה, לא יספיקו להכין לכם את הסדים שיאפשרו לכם להימנע מניתוח או לשמר תוצאות של ניתוח, תחכו עם ילד שלא מתקשר או לא מדבר 7 חודשים ואולי יותר.
מפסיקה כאן, הבנתם את הפואנטה.
אם אתם גרים בפריפריה- משתתפת בצערכם. הסיכוי שלכם לקבל טיפול יורד פי כמה.
בינואר השנה הוכרז ע"י האיגוד המקצועי של מקצועות הבריאות סכסוך עבודה במטרה לנהל מו"מ ולהגיע לפתרון לפני שייפגעו המטופלים.
הצעד הזה לא עזר וההכרזה על השביתה היתה צעד בלתי נמנע.
אם גם אתם סובלים מהמצב, אם גם אתם מטופלים או טופלתם בעבר – אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו למאבק:
תכתבו ברשתות החברתיות (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם..)
תכתבו לחברי כנסת, תכתבו לחברי ועדת הבריאות של הכנסת, תכתבו לשר האוצר, הצטרפו להפגנות- השביתה היא בשבילכם!
למידע על המאבק ניתן להצטרף לדף הפייסבוק: נאבקים למען מקצועות הבריאות
שתפו את הפוסט הזה לכמה שיותר אנשים כי המאבק הזה הוא של כולנו!
שלכם,
יעל