10 דברים שכדאי לכם לדעת על הפרעת ויסות חושי

הפרעת ויסות חושי היא אחת התופעות המעניינות והפופולריות, יש סביבה הרבה מיתוסים ותחום האבחון והטיפול בנושא לצערי פרוץ לחלוטין.

כיום הפרעה בויסות החושי עדיין אינה מופיעה כהפרעה בפני עצמה בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי המפורסם, הלא הוא ה 5- DSM , אך היא מופיעה יחד עם הפרעות התפתחותיות ונפשיות אחרות.

המילה "עדיין" חשובה, כי בכל מהדורה מתעדכנות האבחנות בהתאם למחקר ולידע הקליני המצטבר על הפרעות ומחלות שונות.

מהי הפרעה בויסות החושי? מי מוסמך לאבחן ולטפל? איך מאבחנים? איך מטפלים? האם אפשר להשתמש בתכניות הטיפול שמפורסמות ברשת?

רציתם לדעת ולא היה לכם את מי לשאול? הנה 10 דברים חשובים שכדאי לכם לדעת על אבחון וטיפול בהפרעות בויסות החושי:

מהי בכלל הפרעה בויסות החושי?

הפרעת ויסות חושי SMD- Sensory Modulation Disorder היא מצב בריאותי המאופיין בקושי בתפקוד ובהשתתפות בעיסוקים כתוצאה מפגיעה ביכולת לווסת ולהתאים את התגובה ההתנהגותית לגירוי חושי.

זו יכולה להיות תגובה לגירוי טקטילי (מגע), פרופריוספטיבי (התחושה העמוקה), וסטיבולרי (תנועה ושינויי מנח), ראייה, שמיעה, טעם, ריח וכאב.

קושי זה מתבטא בתגובות מוגזמות או בתגובות שאינן בהלימה לדרישות הסביבה.

(מפורט בנייר העמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסיה עם הפרעת ויסות חושי SMD לאורך החיים", 2015)

מדובר בהפרעה שאנשים יכולים לסבול ממנה בכל גיל.

מה שיקבע אם יש הפרעה או לא היא התשובה לשאלה: האם יש  קושי משמעותי או הפרעה בתפקוד ובהשתתפות?

זה אומר שלא כל רגישות לריח, לרעש, לאור או למגע של בד היא הפרעה בכלל או הפרעה בויסות חושי בפרט.

"אדם בתוך עצמו הוא גר": לכל אחד מאיתנו יש תגובות שונות לגירויים שונים בסביבתנו.

לכל אחד מאיתנו יש רגישויות שונות וכל אחד מאיתנו חווה אחרת את העולם. התגובות שלנו מושפעות לא רק מתגובה עצבית לגירויים אלא יש לנו רגשות, חוויות, זכרונות, נעימים יותר או פחות, הקשורים להתנסויות שלנו בעבר, לבד או עם אחרים.

אני מעדיפה בגדים מבד כותנה ובדים סינתטיים פחות נעימים לי, החברה שלי חייבת להיות בתנועה ומחפשת רכבות הרים ובנג'י. ישנם אנשים הרגישים לריחות, לרעשים, לסיבובים ברכב, כל מנעד התגובות האנושיות הוא אפשרי.

אולם לא כל רגישות היא הפרעה ולא כל ילד שמפריעה לו התוית של הבגד או שנושך את החבר שלו, או לועס את השרוול, סובל מהפרעה בויסות החושי.

ולכן, במקרה של חשד להפרעה בויסות החושי חשוב לשאול: עד כמה זה משפיע על התפקוד? עד כמה ההתנהגויות הנ"ל מפריעות להשתתפות התקינה של האדם במשימות, בפעילויות היומיומיות ובאתגרים של החיים?

אכילה לא מאוזנת, הפרעות בשינה, מצבי דחק (סטרס) וטראומה ושינויים הורמונליים יכולים להשפיע מקצה לקצה על האופן שבו אנחנו קולטים גירויים מהסביבה, מעבדים אותם ומגיבים להם.

לכן, במקרים שבהם עולה חשד להפרעה בויסות החושי כדאי ראשית לבדוק אם התזונה, השינה והמצב ההורמונלי והנפשי נמצאים באיזון או לא, ואז לטפל במה שצריך לטפל.

הפרעה בויסות החושי אינה מופיעה ביום בהיר אחד.

מדובר בדפוס מולד, שהורים יכולים לתאר על ילדם כבר מינקות: היה תינוק לא רגוע, כל רעש קטן היה מקפיץ אותו, היה תינוק שקט ואדיש לסביבה, צרח כשהחלפתי לו בגדים, לא ישן בכלל והיה מאד פעיל וכו'.

אז אם בוקר בהיר אחד פתאום הילדה שלכם לא מוכנה לגרוב את הגרביים או הילד שלכם מתחיל לנשוך בגן סביר להניח שזה לא קשור להפרעה בויסות חושי וכנראה שיש להם איזה מסר להעביר לכם.

במקרים רבים, ילדים מתנהגים את המצוקה שלהם ודרך ההתנהגות מעבירים מסרים למבוגרים סביבם.

שכיחות באוכלוסיה:

המחקרים מראים לנו שבין 5-16% מהילדים בגילאי גן וביה"ס סובלים מהפרעה בויסות החושי, תלוי במחקר.

בקרב ילדים ומבוגרים עם הפרעות שונות (כגון אוטיזם, הפרעת קשב וריכוז, מוגבלות שכלית התפתחותית, הפרעת קואורדינציה התפתחותית והפרעות נפשיות) השכיחות הרבה יותר גבוהה ונעה בין 40-90%. מדובר על הפרעה שנמשכת לאורך החיים, וישנם הורים רבים שמדווחים על קשיים דומים שהיו להם כילדים ועד היום, כמבוגרים.

ביחד ולחוד: 

במקרים רבים של הפרעה בויסות החושי נראה שילוב של הפרעה נוספת ולכן האבחון והטיפול חייבים להתייחס לכלל הקשיים של הילד ומשפחתו על מנת לתת להם מענה מתאים ולהביא לשיפור בתפקוד ובהשתתפות.

זה כולל במקרים רבים עבודה בשיתוף אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון- מרפאה בעיסוק, רופא, פסיכולוג, קלינאית תקשורת, פיזיותרפיסט ואנשי הצוות החינוכי.

לכן, בתהליך ההערכה חשובה הראיה המקצועית הרחבה והמעמיקה כדי לדעת להפנות לאנשי מקצוע נוספים כשיש חשד לקיומה של הפרעה נוספת.

כבר קרה לי מספר פעמים שילד הופנה אליי בגלל "בעיה בויסות החושי" ולאחר תהליך של אבחון מעמיק, שכלל שאלונים, ראיונות עם ההורים ותצפיות עלתה שאלה לגבי הפרעה בתקשורת והילד הופנה על ידי לרופא ההתפתחותי ואכן אובחן על הרצף האוטיסטי. זה כמובן שינה לגמרי את מסלול הטיפול בו, בכל ההיבטים.

זו רק דוגמא לכך שמי שמאבחן צריך לדעת בדיוק מה הוא עושה, וצריך לדעת על התפתחות של ילדים ועל תפקוד ועל בריאות וחולי. לכן משרד הבריאות הסמיך מרפאות בעיסוק לאבחן ולטפל בנושא זה.

מרפאות ומרפאים בעיסוק הם היחידים המוסמכים מטעם משרד הבריאות לאבחן ולטפל בליקויים/הפרעות בויסות חושי

גם בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, יש המון "מטפלים", יועצים ומאמנים המציגים את עצמם כ"מומחים לויסות חושי" . לכן, כמו שתקחו את הרכב שלכם רק למוסך מורשה ותטפלו בשיניים שלכם רק אצל רופא מומחה אל תתפשרו גם כאן:

אם יש לכם חשד לקיומה של הפרעה בויסות החושי לכו לאבחון ולטיפול אצל מרפא/ה בעיסוק (ותדרשו לראות תעודת הכרה ממשרד הבריאות).

לא קיים שאלון אחד או אבחון אחד שמאבחן הפרעה בויסות החושי. לכן, "מטפלים" שמציעים לכם לאבחן את עצמכם בשאלון קצר באינטרנט פשוט עובדים עליכם בעיניים

מצטערת, אין לי דרך עדינה יותר לומר זאת.

תהליך ההערכה כולל קודם כל בדיקה של הפרופיל העיסוקי של האדם, ובמילים אחרות- מה הוא עושה בחיים? טוב לו? רע לו? איפה מצליח יותר ואיפה יש קושי משמעותי?

אחר כך משתמשים בכלי אבחון פורמליים (כמו שאלונים) ובכלי אבחון נוספים (כמו ראיונות ותצפיות בסביבה הטבעית של הילד ובסביבה קלינית מובנית).

המידע שנאסף, מאפשר למרפאה בעיסוק המאבחנת להכיר את הפרופיל העיסוקי והחושי של האדם, כיצד מושפעים התפקוד וההשתתפות וכיצד הסביבה מאפשרת או מעכבת.

בסיום תהליך ההערכה, שיכול לקחת מספר פגישות, המטרה היא לקבוע האם ניתן להסביר את הקשיים בתפקוד ע"י קיומה של הפרעה בויסות החושי ואז לבנות תכנית התערבות יחד עם המטופל (או משפחתו) או שניתן להסביר את הקושי התפקודי ע"י קיומם של קשיים אחרים (התנהגותיים, רגשיים, קוגניטיביים) ובהתאם לכך להמליץ על קבלת טיפול מתאים.

אבחון לא נכון ושימוש בתכנית טיפול "גנרית" ולא מותאמת אישית

לא רק שלא יועילו ולא ייטיבו עם המטופל אלא עלולים גם למנוע מהמטופל את הטיפול המתאים ואף להזיק.

טיפול באנשים עם הפרעה בויסות חושי אינו רשימת מכולת.

יש ברשת המון "מומחים" ורשימות אינסופיות של כל מיני רעיונות ל"טיפולים" בהפרעת ויסות חושי, כל מיני רעיונות לפעילויות שונות ומשונות כגון קפיצות בטרמפולינה, עיסויים, הברשות ועוד ועוד.

חשוב להבין: הטיפול באנשים עם הפרעה בויסות החושי כולל שיטות שונות המותאמות אישית למטופל ולמשפחתו בהתאם לסיבות הפניה, לקושי התפקודי, למאפיינים האישיים, להעדפות האישיות, לגיל ועוד.

הטיפול יכול לכלול התאמה של הסביבה, התאמה של הפעילות, אסטרטגיות ספציפיות ופעילויות שונות.

לכן, תכנית הטיפול "נתפרת" באופן אישי, היא דינמית ונתונה לשינויים, בהתאם לצרכים. מה שנכון לאחד לא נכון לאחר.

ולקינוח:

למי שמעוניינים להעמיק את הידע, הנה רשימת קריאה מומלצת בעברית:

  1. נייר עמדה "ריפוי בעיסוק בקרב אוכלוסיה עם הפרעת ויסות חושי SMD" בתוך אתר משרד הבריאות

2."ילד, מה הוא צריך? ריפוי בעיסוק לפי גישת האינטגרציה הבין-חושית, להורים, למחנכים ולמטפלים", מאת ג'רי האן-מרקוביץ. הוצאת אחיאסף.

  1. "לחיות דרך החושים", מאת וויני דאן. הוצאת אח.
  2. "הילד הלא מתואם", מאת קרול סטוק קרנוביץ. הוצאת אמציה.
שלכם,
יעל

 

 

מאה שנים של תקווה

פוסט חגיגי לכבוד 100 שנה ליסוד מקצוע הריפוי בעיסוק בעולם   ו-70 שנה ליסוד מקצוע הריפוי בעיסוק בישראל

 

ב-27.10, יצויין ברחבי העולם יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי. השנה נחגוג 100 שנים ליסוד המקצוע בעולם ו-70 שנה לריפוי בעיסוק בישראל.

אני מזמינה אתכם לסיפור מלא השראה על אומץ, אהבת אדם ומולדת, על חירות ותקווה.

תכינו לכם משהו לשתות, שבו בנוח ותנו לעצמכם לנסוע במנהרת הזמן 100 שנים לאחור…..

"פסיכיאטר, אדריכל ועובדת סוציאלית נפגשים בסנטוריום"…

נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל כך הכל התחיל.

במרץ 1917 , בסנטוריום לחולי שחפת בניו יורק, נפגשים ששה אנשים, שלושה גברים ושלוש נשים, ומייסדים את החברה לקידום הריפוי בעיסוק:

ג'ורג' אדוארד ברטון- אדריכל חולה בשחפת, ששיקם את עצמו באמצעות עבודת כפיים לאחר שעבר ניתוח,

תומס ר' קינדלר- אדריכל ומזכיר תעסוקתי בצבא קנדה, שהיה אחראי על שיקום מקצועי של חיילים קנדיים במלחמת העולם הראשונה

סוזאן קוקס ג'ונסון- מרצה לאומנות

אלינור קלארק סלייגל- עובדת סוציאלית

ד"ר ויליאם ראש דנטון- פסיכיאטר שהאמין בערך העיסוק לשיקום הגופני והנפשי

איזבל ג' ניוטון- מזכירה ובת זוגו של ד"ר דנטון.

'ידידיי הנכבדים' , אמר ד"ר דנטון לחברי הקבוצה, 'אני מאמין שבאמצעות עיסוק אפשר להסיח את דעתו של החולה ולהשכיח ממנו מעט את הכאב והצרות.

העיסוק מאפשר תרגול של תנועות ותרגול מטלות יומיומיות, שמסייעות לטיפול הנפשי ומאפשרות תפקוד תקין. אני מאמין שהאדם הוא שלם ודינמי ואני אופטימי שיש לו היכולת להשפיע על בריאותו באמצעות השימוש בידיו ובמחשבתו'.

באותה השנה פותחת אלינור קלארק סלייגל את הקורס הראשון לריפוי בעיסוק באילינוי, ארה"ב.

המטרה היתה להכשיר צוות טיפולי לעבודה עם חולים הסובלים מבעיות פיזיקליות או פסיכיאטריות, חיילים פצועים וילדים עם לקויות למידה.

הפצועים הרבים לאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו לצורך לתמוך בנפגעי המלחמה ולכן היה צורך בטיפול שמטרתו לסייע לחולים הכרוניים הרבים להמשיך בחייהם, על אף מגבלתם.

המקצוע התפתח לפי צרכי התקופה ובשנת 1918 מפרסם ד"ר דנטון, הפסיכיאטר שלנו, שלושה סוגים של טיפולי ריפוי בעיסוק:

ריפוי בעיסוק שכולל פעולות פשוטות שמטרתן להסיח את דעתו של החולה,  ריפוי בעיסוק להשגת שיקום שכלי, נפשי או פיזי וריפוי בעיסוק להשגת שיקום מקצועי.

בשנת 1931 איגוד המרפאים בעיסוק האמריקאי כבר חובר להסתדרות הרפואית ונקבעים נהלי ההסמכה של מרפאים בעיסוק.

 

נחזור ל-1917.

בזמן שהשישייה העליזה הכריזה על הקמת החברה לקידום הריפוי בעיסוק, בארץ ישראל המצב היה, איך נאמר, על הפנים.

שמונה שנים קודם לכן, מגיעה הנרייטה סאלד, מטעם ארגון נשות הדסה, ומזדעזעת מתנאי ההגיינה הקשים ומצב הבריאות הנורא בישוב.

בשנת 1913 מתחיל ארגון הדסה לפעול בארץ ישראל ובעזרת שתי אחיות מוסמכות, רוז קפלן ורחל לאנדי, מתחילים לטפל בתינוקות ובחולי גזזת.

מלחמת העולם הראשונה פורצת והן חוזרות הביתה לאמריקה.

בזמן המלחמה המצב היה עוד יותר על הפנים. מגפות כמו מלריה, טיפוס, כולירע, רעב ומחסור חמור בצוות רפואי מביאים לצמצום אוכלוסיית ירושלים מ-40,000 ל- 25,000. רבים מתו, גורשו או ברחו.

ב-1918 מקים ארגון הדסה את "היחידה המדיצינית ציונית אמריקאית" , שכללה 44 אנשי צוות רפואי, שהקימו בי"ס לאחיות, תחנות לאם ולילד, בתי מרקחת, מרפאות שיניים, בתי חולים ומרפאות.

"אשה ומזוודה בדרך אל הלא נודע"

ב-1931 יוצאת אתל עדינה בלום, צעירה יהודית אמריקאית, באניה, למסע של חייה. היא תגיע לארץ ישראל ואף אחד לא יאמר לה אחרת.

"את לא תעזי לנסוע לשם, שומעת אותי?" הדהדו דבריו של אביה, רותח מזעם. אמה בכתה בשקט ונשקה על מצחה כשיצא האב מן החדר. אתל הרגישה עדיין את מגע שפתיה. דמעות החלו לזלוג על פניה.

היא תעשה את זה. בעצמה. כמו תמיד וכנגד כל הסיכויים. היא תראה להם ולכולם מה היא שווה. בדיוק כמו שהתקדמה בעבודה בקק"ל ומונתה למנהלת משרד. אף אחד לא יגיד לה מה היא שווה. היא יודעת מה היא שווה".

בזמן שהאניה עגנה בצרפת, מצטרפת אתל לקונגרס הציוני ה-17 בבזל. שם היא פוגשת, במקרה, את ד"ר חיים יסקי, מנהל ארגון הדסה בארץ ישראל.

"ד"ר יסקי נראה לחוץ וממהר. המזכירה שלו בירושלים התפטרה (איך היא יכלה לעשות לי את זה דווקא עכשיו?) ויש מברק דחוף לשלוח. אתל מתנדבת לעזור לו והוא שואל אם היא במקרה מחפשת עבודה".

אתל נענית בשמחה לבקשתו וכשהאניה עוגנת בירושלים כבר יש לה עבודה.

לאחר שבוע בלבד בירושלים, אתל נתקפת בכאבים ומאושפזת במשך ששה שבועות בבי"ח רוטשילד. בסמוך לבית החולים היה בית קפה, בו נפגשו יהודים ממוצא אמריקאי.

השמועה על בחורה אמריקאית, בודדה, חדשה בארץ, המאושפזת בביה"ח, הגיעה לבית הקפה וחברי "הפרלמנט" שהו במשמרות ליד מיטתה.

בין התורניות היתה הנרייטה סאלד.

תחילתה של ידידות מופלאה

"אתל שכבה במיטת בית החולים צחורת הסדינים, מביטה מהחלון אל השמים הכחולים. באויר עוד נישא ריח הבשם של הגב' סאלד וניחוח קל של סוכריות המנטה שנשאה בתיקה. העיניים הטובות, מגע כף ידה החמה על לחיה, שניגבה לא אחת את הדמעות. 'את תהיי בסדר גמור, ילדה. בסדר גמור.'

החום האמהי הזה היה כל כך חסר לה. עכשיו רק היתה פנויה להיזכר עד כמה.

'האחות רחל, אולי יש לך כמה חוטי רקמה בשבילי?  ומחט?'

האחות רחל חייכה אל מראה האור בעיניה של אתל. מקץ כמה דקות ישבה כבר אתל במיטתה והחלה לרקום חולצה, מתנה לגב' סאלד.

הדמעות הפכו לחיוך, החוטים הפכו לרקמת פרחים עדינה על חולצה. כך חלפו להן השעות, חלפו הימים והלילות. 11 הנשים שהיו מאושפזות במחלקה ביקשו גם הן חוטים מהאחיות והחלו לתפור ולרקום".

 

בעבור כחודש:

" 'תשמרי על עצמך אתל'. חבקה אותה האחות רחל. אתל חיבבה באופן מיוחד את האחות האדמונית שנתנה לה את החוטים באותו ערב, לפני כמה שבועות. 'אם תצטרכי משהו, אני כאן. את לא חייבת להישאר לבד. אשמח לעזור, להכיר לך כמה חתיכים… איך יצאה החולצה של גב' סאלד? אהבה?'

'עדיין לא נתתי לה. היא בטח תגיע עוד מעט. 'תודה לך רחל, על הכל', חיבקה אתל את האחות מאירת הפנים, ונתנה לה פרח רקום קטן, אליו חיברה סיכת ראש.

'אנחנו צריכות להודות לך, אתל. מאז שהתחלת לרקום כאן, כל הנשים במחלקה בקשו לרקום ולתפור ועשית כאן נס של ממש- הן כמעט ולא קראו לעזרתנו והשתחררו מבית החולים מוקדם מהמצופה'.

'מי השתחררו מוקדם מהמצופה?' בדלת הופיעה הגב' סאלד.

'אתל יוצאת היום הביתה', אמרה בחיוך האחות רחל. 'חזקה ובריאה'. רחל הפריחה לאתל נשיקה באויר והמשיכה בדרכה למחלקה הסמוכה.

'אז זהו? הביתה היום?' חייכה  הגב' סאלד.

'זה בשבילך, גב' סאלד', הגישה לה אתל את החולצה הרקומה. 'הביקורים שלך היו כל כך חשובים לי'.

הגב' סאלד לא הסתירה את התפעלותה. 'זה מדהים, אתל. ומה שעשית כאן לנשים במחלקה עוד יותר מדהים. את צריכה לפתוח מחלקה לריפוי בעיסוק כאן, בבית החולים'.

'אני? אבל אני לא מכירה את המקצוע. אני לא יודעת איך לעשות את זה'.

'גם אני לא יודעת. אבל מה שאני כן יודעת זה לזהות אשה עם רצון וכשרון. תצטרכי לחזור הביתה לניו יורק וללמוד. את תעשי את זה, ילדה. את תעשי את זה. אנחנו זקוקים לך כאן'.

לאחר האשפוז התחזקו הקשרים בין אתל בלום להנרייטה סאלד ואתל אף היתה מזכירתה הראשית.

 

לאחר תשע שנים, ב-1940, עם הגברת הלחץ הגרמני במזרח התיכון, חוזרת אתל בלום לבדה לניו יורק ובעלה נשאר בארץ.

היא משכנעת את ראשי הדסה לשלוח אותה ללמוד ריפוי בעיסוק ושיקום, במימון הדסה, ובתמורה היא תפתח שירותי ריפוי בעיסוק בירושלים.

כמה ועדות והעניין סודר. הדסה מימנה את הלימודים ודמי מחייה בסיסיים ואתל התחיבה לעבוד בארץ ישראל למשך שנתיים.

בזמן שהותה בניו יורק, מגלה אתל שהיא בהריון. למרות ההריון והלידה היא ממשיכה בתכנית הלימודים, מסיימת תואר ראשון בשיקום ובריפוי בעיסוק ותואר שני באדמיניסטרציה. בזמן לימודי התואר השני מצטרף אליה בעלה לניו יורק.

בינתים מבקשת אתל מהדסה לגייס עוד מרפאות בעיסוק אמריקאיות שיסכימו לעבוד בארץ ישראל.

 

לאחר סיום הלימודים מארגנת אתל, בעזרת הדסה, מתנדבות בארה"ב שהכינו דוגמאות למלאכות יד, אספו חומרי גלם וחומרי מחזור לעבודות יד ולקראת הנסיעה לארץ היא עורכת ערב התרמה במלון וולדורף אסטוריה היוקרתי בניו יורק, למטרת איסוף חומרים וכספים.

כל הציוד נכנס לשלושים ארגזים, שנוסעים עם אתל חזרה לירושלים.

עם חזרתה, נפתחת הקליניקה הראשונה לריפוי בעיסוק בהדסה הר הצופים.

אתל משכנעת את הנהלת הדסה לפתוח קורס לריפוי בעיסוק והקורס נפתח, בהנהלתה, בהר הצופים, בשישי לינואר, 1947.

במהלך מלחמת העצמאות נפתחת מחלקת השיקום בהדסה.

ימים של מלחמה

עם פרוץ המלחמה, האוניברסיטה העברית על הר הצופים נסגרת, סטודנטים מגוייסים לקרבות והקורס לריפוי בעיסוק מפונה למספר מבנים ששייכים להדסה, ברחבי ירושלים.

חלק מחברות הקורס הראשון היו חברות ב"הגנה" , השתתפו בקרבות ונעדרו מספסל הלימודים. חיי היומיום בירושלים הנצורה היו קשים מנשוא. הגישה להר הצופים היתה ברכבים משוריינים בלבד.

באסון השיירה להר הצופים נרצחו 78 נוסעים, חברי סגל רפואי. ביניהם ד"ר חיים יסקי.

בקיץ 1949 חוזרת אתל בלום לניו יורק, עם שני ילדים קטנים, ללא בעלה, שנשאר בארץ, וללא עבודה.  היא מתחילה לגייס כספים עבור מדינת ישראל.

בהמשך היא לומדת פסיכולוגיה קלינית וממשיכה לעבוד כפסיכולוגית.

אתל עדינה בלום נפטרה בשנת 1994 בארה"ב.

 

מאז ועד היום

הכל קרה כאילו במקרה.

אשה צעירה, מבריקה, ציונית, יוצאת להגשים את עצמה, בתקופה שזה ממש לא מקובל, בניגוד לרצון אביה, כדי לעשות מה שנכון עבורה ועבור רעיונות גדולים ממנה.

מאז 1947 עבר מקצוע הריפוי בעיסוק בארץ תהפוכות ושינויים. את מלאכות היד וחומרי המחזור מחליפים היום המציאות המדומה, האפליקציות היעודיות ומדפסות תלת המימד.

אולם, תמיד מרפאות בעיסוק היו שם, עבור אלו שהיו זקוקים להן, על פי צו השעה- במחלקות השיקום בכל המלחמות, נפגעי ראש, נפגעי חוט שדרה וקטועי גפיים, במחלקות הפסיכיאטריות שקבלו אליהן ניצולי שואה והלומי קרב, בטיפות חלב, במכונים להתפתחות הילד, בשיקום ילדים חולי פוליו ובמסגרות החינוך המיוחד.

מאז הקורס הראשון בירושלים והקמתו של ביה"ס לריפוי בעיסוק בפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית, נפתחו חוגים אקדמיים לריפוי בעיסוק באוניברסיטאות תל אביב, חיפה והקריה האקדמית אונו, לתואר ראשון ולתארים מתקדמים.

כבוגרת מחזור מ"ח של ביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית בירושלים זכיתי ללמוד בביה"ס לאחיות לפני השיפוץ הגדול.

בקומה העליונה היו עדיין אותם שירותים ומקלחות ששימשו את בנות המחזור הראשון, הספריה עם הקסם המיוחד שלה ומנורות הקריאה, שנדמה שנשארה אי שם בשנות ה-50.

אין ספק שרוחן המופלאה, היצירתית, החכמה, היוזמת ואוהבת האדם של בנות המחזור הראשון, בניצוחה של אתל בלום, עדיין שורה שם במסדרונות, עד היום.

כיום מדינת ישראל היא בין המדינות הבולטות בעולם בתחום הריפוי בעיסוק: במקצועיות, במחקר ובחדשנות.

לא נותר לנו אלא להמשיך את המורשת ולקדם את המקצוע בארץ ובעולם, לפחות ל-100 השנים הבאות.

להמשיך ולעזור לאנשים, בכל הגילאים ובכל מצבי הבריאות, להגיע לחירות לעסוק במה שהם רוצים ואוהבים, וזו תמצית הסיפור כולו.

אנחנו חייבות את זה לאתל עדינה בלום, להנרייטה סאלד ולכל אותן מרפאות בעיסוק שסללו את הדרך כשהיו כאן הרבה קושי ומחסור אך גם, ובעיקר, הרבה תקווה.

שלכם,

יעל

 

 

מקורות:

הפוסט מבוסס על עבודת הדוקטורט של ד"ר טובה מרגליות: "יסוד והתפתחות מקצוע ושירותי הריפוי בעיסוק בישראל בשנים 1940-1979 כבבואה לתמורות בחברה הישראלית". אוניברסיטת בר אילן, שבט תשע"ו.

https://medicine.ekmd.huji.ac.il/schools/occupationaltherapy/He/about/Pages/history_he.aspx

 

כל הדיאלוגים הם בדויים, פרי דמיוני הפרוע וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בהחלט.

 

 

*לא דברנו עוד על אהבה

מוקדש לד"ר שגית ארבל-אלון באהבה

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים וכשסיימתי את לימודי הריפוי בעיסוק היה לי ברור שאמשיך בתחום הילדים.

את דרכי המקצועית התחלתי בגן לילדים עם שיתוק מוחין, שם הייתי גם במהלך ההכשרה הקלינית כסטודנטית. אז, כבר בהכשרה, אמרה לי קלינאית תקשורת אחת: "איך הם אוהבים אותך". ואני אמרתי לה: "אני מאד אוהבת אותם".

מאז חלפתי בחייהם של המון ילדים (ודאי אלפים, אבל מי סופר), למדתי, השתלמתי, קראתי, חקרתי, הודרכתי, אבל אף אחד לא מלמד אותך לאהוב את המטופלים שלך.

כשאני נפגשת עם ילד בטיפול המטרה הראשונה שלי היא לאהוב אותו.

כשילד נכנס לטיפול הוא יודע שאני שמחה לפגוש אותו, שאחכה לו ואקבל אותו בכל מצב-גם כשלא ירצה, גם כשיכעס, גם כשיתפרץ, גם כשישגה, גם כשייכנס מתחת לשולחן או יתחבא מתחת לשמיכה, גם כשיזרוק חפצים, גם כשיצעק שהוא לא רוצה לראות אותי יותר.

הוא יידע שאני נמצאת כאן ועכשיו בשבילו.

וזה מה שיביא אותו לנסות.

לנסות להתמודד, לנסות להתגבר, לנסות את מה שהכי מפחיד עבורו.

הוא יודע שאהיה שם בשבילו באמת. במאה אחוז.

כולנו זקוקים לדעת שאוהבים אותנו, ששמחים שבאנו, שמכירים בערך שלנו.

הילדים שמגיעים לטיפול זקוקים לכך גם ויותר.

אותם ילדים עם בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, לקויות למידה, קשיי תקשורת, הפרעת קשב, שלעתים קרובות מדי כועסים עליהם, גוערים בהם, לא מבינים אותם, מאשימים אותם, מעירים להם, מטיפים להם, משווים אותם לאחרים ומענישים אותם.

לפעמים קשה יותר לסביבה להראות להם אהבה.

וזה קורה לנו המון, להורים, לאנשי חינוך ומטפלים- שהתגובה שלנו לילדים שונים, על אותו מעשה, היא שונה. גם אם אפילו הכוונה היתה זהה.

יש ילדים שיותר סבלניים כלפיהם, יותר סלחנים, יותר קל לסביבה לאהוב אותם ויש כאלו שפחות. יש גם מבוגרים כאלה.

במצבים שבהם אני מוצאת את עצמי מתאמצת לאהוב ילד בטיפול ורואה שגם לאחרים (הורים, גננת, ילדים אחרים) לא קל, אני חושבת למה?

מה יש בילד הזה שזו התגובה של הסביבה כלפיו? מה הוא עושה? מה הוא יודע? מה הוא לא יודע? מה המוטיבציה שלו?

והמשימה הראשונה היא שלי: לבוא מאהבה.

אפשר לקרוא לזה אמפטיה, חמלה, הכלה, הקשבה, אך אני מרגישה שזה הרבה מעבר.

אנשים, ולא משנה גילם, מרגישים מתי באים אליהם מאהבה.

חלקכם אולי זוכרים את המורה שהכי אהבתם ביסודי? זאת שהיה לה רגש מיוחד כלפיכם? שהרגשתם שהיא פשוט רואה אתכם? כמה הייתם מוכנים להתאמץ בשבילה?

רופאה שהרגשתם שאכפת לה מכם יותר מרופאים אחרים? שהקשיבה לכם באמת, שהיתה זמינה בשבילכם ומרגיעה? שעשתה עבורכם דברים שהם מעבר לנדרש? שנתנה לכם את המבט הנכון, את המילה הנכונה, החיבוק הנכון, בזמן הנכון? בדיוק ברגע שהייתם צריכים?

את המסע המרגש והמופלא הזה אני עוברת יחד עם ילדים ומתבגרים כבר למעלה מ-13 שנה. ואם יש דבר שלמדתי כמה חשוב הוא בתהליך של טיפול, זה לאהוב את המטופלים שלך.

עם האהבה הזו אנחנו מתחילים את המסע בתהליך הטיפולי: יש עליות ומורדות, נכשלים ומצליחים ושוב מנסים, נופלים וקמים ושוב מנסים ומגלים יחד בדרך, שמה שהיה כל כך קשה וגדול ומפחיד, הוא בעצם לא כל כך נורא ושהם לגמרי יכולים.

ולקינוח המלצה חמה על ספר מקסים ומרגש על אהבה:

"סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" מאת שלומית כהן אסיף.

מאחלת לכם חג חנוכה מלא אהבה ואור!

שלכם,

יעל

 

*"לא דברנו עוד על אהבה"/ אהוד מנור ומתי כספי

 

 

שש אפליקציות מומלצות לקראת תחילת שנת הלימודים

IMG_20150820_090703-b

אני מודה שהיחס שלי לעולם האפליקציות מאד דו-ערכי:

מצד אחד נהנית מאד ממה שיש להן להציע ואין ספק שאיכות חיי השתפרה מאד בזכות כמה מהן.

מצד שני, אני בנאדם של Low Tech: לא מוותרת על יומן של נייר (עם ריח של שנה חדשה), מתה על פתקים ודגלונים צבעוניים וקוראת ספרים אמיתיים. כאלה עם דפים, שעל חלקם כתובה בעט הקדשה של אנשים יקרים ללבי.

גם בטיפול בריפוי בעיסוק אני מעדיפה לעבוד עם הילדים עם הגוף: לבשל, לפסל, לשחק, לרקום, לרקוד, לצייר ולכתוב עם כל כלי הכתיבה שאפשר ועל כל מרחב שאפשר.

אני מאמינה שהמפגש הישיר והבלתי אמצעי של ילד עם כלים וחומרים ועם מבוגר משמעותי ביחד איתו, שפנוי לגמרי אליו, הוא חלק קריטי בתהליך של התפתחות ולמידה.

אין שום אפליקציה שתחליף את המבוגר שנמצא עם הילד, שיוצר איתו קשר, שקשוב אליו- שמשחק איתו בכדור או בדוקים, שמדקלם ומדגדג אותו ב-"סבתא בשלה דיסה", מנדנד בנדנדה או מכין איתו ארוחת ערב. פשוט אין.

ובכל זאת, ישנן  אפליקציות רבות שיכולות להיות לעזר רב בתהליכי למידה שונים, בשילוב עם ה Low Tech או במקום.

אין ספק שהשימוש בטאבלט או בטלפון הנייד החכם מעורר מוטיבציה וענין ויכול להיות קרש קפיצה אדיר לילדים ומבוגרים, במיוחד אלו עם צרכים מיוחדים, ולשפר באופן ניכר את היכולת שלהם להשתתף ולקחת חלק פעיל ויצרני בחיי היומיום, בלימודים, בעבודה ובשעות הפנאי.

כדאי שתכירו את הדף של "טכנולוגיה באיזי" של בית איזי שפירא. תמצאו שם רשימה מפוארת של אפליקציות שיכולות לסייע לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים אך לא רק!

אפליקציות ללימוד אותיות ומספרים, חשבון, התארגנות בביה"ס, מיומנויות קוגניטיביות שונות, משחק ופנאי ועוד ועוד.

 

אבל אל תשכחו שגם לעולם האמיתי יש (עדיין) המון מה להציע!

הנה כמה אפליקציות שימושיות, לילדים, למבוגרים ולילדים בנפשם, ותודה מיוחדת לאיריס אדטו-בירן, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום טכנולוגיה מסייעת:

150820_082639-bKids Doodle

אפליקצית ציור ממש ממכרת! באפליקציה תוכלו לצייר (יחד עם הילדים או לעצמכם) עם צבעים זרחניים על רקעים בצבעים שונים, לשמור את הציורים, לעשות סרטון עם תהליך הציור, להוסיף ציור על תמונה קיימת ולשתף את יצירות הפאר בכל אפליקציה שתבחרו. יכולה להיות מעולה לילדים "סרבני ציור", לילדים שלומדים לכתוב וגם לכם  (מה זה כיף!).

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play

CamScanner

קרה לכם שהייתם צריכים לשלוח דחוף מסמך לבנק, לקופת חולים, למשרד, ללקוחות, לרואה חשבון?

קרה לכם שהילדה היתה חולה וחילקו דף עבודה בכתה או שהבן שלכם שכח את החוברת בכתה והכתה עכשיו נעולה?

האפליקציה הזו היא בדיוק בשבילכם!

היא מאפשרת להפוך את הטלפון הנייד שלכם לסורק לכל דבר- לצלם את המסמך, לחתוך אותו לפי הצורך, להפוך אותו לקובץ תמונה או PDF, ולשתף אותו עם אנשים נוספים דרך אפליקציות שונות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

הילקוט הדיגיטלי

זהו מאגר ספרי לימוד דיגיטלים הניתנים לרכישה (בכמעט חצי מחיר מהספר הרגיל) ולקריאה באמצעות אפליקציה בטאבלט (ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play).

במאגר ישנם ספרי לימוד מכתה א' ועד י"ב, בכל המקצועות.

שימושי מאד לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים לסחוב ילקוט כבד, לילדים שנוטים לאבד ספרי לימוד או לאלו מביניכם שרוצים להיות יותר אקולוגים (ועל הדרך גם לחסוך כסף).

הילקוט הדיגיטלי ליסודי

הילקוט הדיגיטלי על יסודי

 

Kids Timer

אפליקציה מעולה לילדים עם קשיים בהתארגנות ובמיוחד בניהול זמן: טיימר חזותי עגול וצבעוני,  הממחיש באופן מאד ברור כמה זמן יש (לשחק במחשב, להתלבש, להכין שיעורים) וכמה זמן עבר או נשאר. יש טיימר של שעה וטיימר של דקות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

Handwriting in Hebrew

אפליקציה ללימוד אותיות הכתב העגול בעברית ומספרים, במיוחד לילדים שמתקשים ומסרבים לכתוב.

בציור האותיות ישנם רמזים לכיוון הנכון של הכתיבה ואפשר לעלות בדרגות הקושי (מאותיות למילים), לצבור נקודות ומטבעות. אפשר לשלב את השימוש באפליקציה יחד עם כתיבה במרחבים שונים בעולם האמיתי, כגון על לוח גדול או על פתקים קטנים או להכין ברכות מצוירות וכתובות באפליקציה של Kids Doodle.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב- Google play

Quizlet

אפליקציה מעולה לתלמידים ולמורים וגם להורים שרוצים לסייע לילדים ללמוד למבחנים והכתבות. האפליקציה מאפשרת לתלמיד/למורה לבנות כרטיסיות וחידונים לצורך למידה ותרגול של מילים להכתבה, מושגים למבחן ועוד. הלמידה הופכת לפשוטה ומהנה יותר, ניתן ללמוד בכל מקום (בבית, באוטובוס, בתור בקופת חולים) וכמובן ללמוד יחד. מורים והורים יכולים לבנות חידונים עבור הילדים, הילדים יכולים לבנות חידונים עבור עצמם וכיוון שכל החידונים חשופים באפליקציה , אז כל החברים יכולים גם להשתמש בהם. מורים יכולים לעקוב אחר תהליך הלמידה של התלמידים- כמה ביצעו, מה התוצאות, מה היו הנושאים/המילים הבעייתיות יותר?

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play ויש גרסה מתקדמת יותר בתשלום.

אחרי אפליקציות כאלה שימושיות איך אפשר בלי קינוח מתוק במיוחד?

כזה שכיף להנות ממנו יחד,  הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, קטנים וגדולים?

בשבוע שעבר הייתי עם הילדים במקום קסום במודיעין: "הסדנא-פשוט לעשות"

סדנת יצירה לכל המשפחה, עם שפע של אפשרויות ליצור בעצמכם אמנות שימושית ובשביל הנשמה- מבד, נייר ועץ. מתאים לכולם- ילדים, נוער ומבוגרים, בנות ובנים, לבעלי ניסיון ולמתחילים, ל"הנדימנים" ולבעלי שתי ידיים שמאליות, כולם כולם יכולים!

המקום נעים, אינטימי וממוזג, האוירה כיפית ומלאת השראה, ירדן ואליה המדריכות פשוט מקסימות. על אף שהסדנא היתה מלאה הן נתנו לכל אחד יחס אישי והעברנו שם כמעט שלוש שעות של כיף גדול. הילדים התחננו ללכת שוב.

מפרגנת להן בכיף ומזמינה אתכם להנות שם גם!

 IMG_20150820_090030 - b

 

זהו בינתים, ספטמבר כמעט כמעט כבר כאן, תהנו משארית חופשת הקיץ!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

שמעת איזה חג היום?

20131227_111421מזל טוב למרפאים בעיסוק בכל העולם שמציינים היום, 27.10.14, את היום הבינלאומי למודעות למקצוע הריפוי בעיסוק!

על יום האישה הבינלאומי כולם שמעו, גם על יום הילד ואפילו על יום ללא עישון.

אבל על יום בינלאומי של מקצוע, שמעתם? נגיד, "יום עורכי הדין הבינלאומי" או "יום יועצי המס" או "יום חשמלאי הרכב"?

אז מי בכלל צריך יום בינלאומי?

במשך יותר ממאה שנים, שמרפאים בעיסוק בכל העולם, עוסקים בכל יום במלאכת הקודש של החזרת אנשים למעגלי החיים שלהם:

בין אם מדובר בעקרת בית בת 60, אחרי אירוע מוחי, שלומדת לבשל מחדש למשפחה…

או בחייל פצוע מ"צוק איתן", הלומד שוב להתלבש ולהתקלח בעצמו ולהשתמש שוב במחשב,

בין אם מדובר בילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלומד לשלוט בעצמו ולשחק עם חברים בהפסקה,

או במתמודד עם מחלת נפש, שלומד לנהל את חייו, לעשות קניות, לחזור לעבוד ולהיפגש עם אנשים.

בשקט, בחמלה ובצנעה, מלווים מרפאים בעיסוק את כל אותם אנשים, שיצאו ממעגלי החיים, ומביאים אותם חזרה למגרש:

בצעדים קטנים, בעבודה קשה ועיקשת, מלאת יזע ודמעות, מלאת תקווה וסיפוק, כל הדרך הקשה והמייגעת בחזרה למשחק של החיים.

ואנחנו שם איתם- בצחוק ובדמעות, ביאוש ובתקוה, ברגעי החסד והאושר של ההצלחות הקטנות: עוד תנועה, עוד מבט, עוד צעד, עוד כפתור, עוד קו.

יחד מטפסים איתם בחזרה למשחק, יחד נמצאים איתם בניסיונות להיות עם כולם על המגרש.

מרפאים בעיסוק נמצאים בכל מסגרת שבה נמצאים אנשים שזקוקים לעזרה לחזור להשתתף במשחק של החיים: בבתי חולים, בבתי אבות, בבתי ספר וגני ילדים, בקופות חולים, במרפאות פרטיות בקהילה, בהוסטלים ומועדוניות, במרכזי שיקום ובבתי כלא.

כמרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים, אני רואה שליחות בעבודה שלי "להחזיר למשחק" את אותם ילדים שבגלל קשיים שונים יצאו ממנו.

אני בחרתי לעבוד עם הילדים "על מגרש"- במקום בו קורים החיים האמיתיים- בסביבה הטבעית. בבית, בגן, בכתה, ובכל מקום בו הם צריכים את העזרה לחזור למשחק ולהיות "חלק מהנבחרת".

בטיפול בריפוי בעיסוק הילדים לומדים " לחזור למגרש" ולעשות את כל אותם דברים שהם נכשלו בהם, פחדו מהם או מעולם  לא ניסו ולכן לא ידעו שהם יכולים: לשחק עם חברים, לכתוב, לצייר, להתלבש, להכין שיעורים, לרכוב על אופניים, להסתרק, לטפס על המגלשה הכי גבוהה, להתנדנד לבד חזק בנדנדה…..

אז מה זה ריפוי בעיסוק בשבילם? בשביל אותם ילדים והורים שאני פוגשת בדרכי כמרפאה בעיסוק?

הנה כמה דוגמאות שכתבו לי הורים וילדים ש"חזרו למגרש" ובגדול:

"אנו מרגישים שאנו מבינים מה עובר על בתנו, יודעים איך לגשת אליה, יותר סבלנות, זוהי מתנה גדולה עבורנו…. יש תחושה מופחתת של תסכול וחוסר אונים. האוירה בבית יותר נעימה ויותר מכבדת, פחות התפרצויות של כל בני הבית….
זה תהליך שכל הורה צריך לעבור! התהליך עצמו שלא מבזבז את הזמן ומביא לתוצאות! קבלנו פידבק נקודתי בכל פגישה וראינו כמה זה עובד. הבנו איפה אנחנו לא מבינים וכיצד לעזור לה. הבנו שאנו יכולים להשיג תוצאות רצויות בדרך נעימה ולא "רודנית".
(הוריה של אביגיל, בת שש, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר סיום הדרכת הורים בריפוי בעיסוק בגישת  *POET)

"ליעל, את מלמדת טוב! כח-מיכל זה הרעיון הכי טוב ששמעתי. יש לך המון רעיונות טובים. אני היום מסודרת בכתה רק בזכותך. תודה רבה ממיכל". (מיכל, בת 6.5, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר טיפול בריפוי בעיסוק בגישת *Cog-Fun)

"בשביל אור השיטה היא יותר העבודה שעשה עם יעל…אני כאמא מסתכלת תמיד ושואלת את עצמי מה החוויה של הילד? עם יעל החוויה של אור היתה תמיד חיובית, חוויה של הצלחה. אור תמיד היה יוצא עם תחושה טובה, חיוך, מוטיבציה ובעיקר מחוזק ומאמין ביכולות שלו להצליח. וכמובן שהאמונה התחילה להשתקף המציאות החיים היומיומית – אור התחיל לארגן את תיק בית הספר שלו לבד, כל ערב מבלי שננדנד לו , הוא התחיל להביא את הסווצ'ר שלו מבית הספר (במקום לשכוח אותו בכל מיני מקומות) והוא התחיל לראות שאולי הוא לא כזה "שכחן" כמו שחשב את עצמו… וראה שהוא יכול להיות גם ילד "אחראי". מבחינתנו התהליך עם יעל היה חוויה טובה, מחזקת, שאור פגש בה מישהו שמאמין בו ויודע שהוא יכול וטוב כמו שהוא בלי כל רצון לתקן…. התהליך עזר לאור "לעלות על המסלול הנכון", לראות שהוא יכול ומסוגל , להתחבר למקומות שהוא טוב בהם ובעיקר להתחיל לראות שהם קיימים בתוכו". (אמא של אור, תלמיד כתה ג').

"חזרתי נרגש מאסיפת הורים. המורה מלאה תשבוחות ומספרת על זינוק בכתיבה ובסדר. בזמן כל כך קצר. ישבתי אתמול עם נועם וראיתי איך הוא כותב לאט, מתקן את עצמו ועם הרבה מוטיבציה. תודה ענקית!" (אבא של נועם, תלמיד כתה ד', עם קשיי כתיבה).

מאחלת מכל הלב יום ריפוי בעיסוק שמח לכל עמיתיי, המרפאים בעיסוק ברחבי הארץ והעולם, ולכם קוראים יקרים-

אם גם אתם, הילדים שלכם או ההורים שלכם, צריכים עזרה "לחזור למגרש"- יתכן שהמרפאה בעיסוק שלכם נמצאת ממש מעבר לפינה….

www.YaelsRoom.com  *כתובת האתר שלי בו תוכלי למצוא מידע נוסף על גישות הטיפול בריפוי בעיסוק שצוינו בפוסט וכן מידע ומאמרים בנושאים שונים

www.ISOT.org.il אתר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק שם תמצאו מידע על מקצוע הריפוי בעיסוק בישראל, אפשרויות לימודים, פעילות העמותה, רשימת מרפאים בעיסוק חברי העמותה ופורום פתוח לשאלות הציבור בו עונים מרפאים בעיסוק מתחומים שונים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

מי מטפל בילד שלך?

irxqae9hhl8gbrvews-150x150הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן באופן הכי ברור שיש:

תחום הטיפול בילדים פרוץ באופן בלתי נתפס.

מקצועות הבריאות מעוגנים בחקיקה תודה לאל (לדוג' מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, דיאטנים וכו'). אולם, מקצועות טיפוליים אחרים, כגון טיפולים רגשיים וטיפולי רפואה משלימה, לצערי (ולצער מטפלים רבים מתחומים אלו) פרוצים לחלוטין.

זאת ועוד, בשנים האחרונות קמו להם כל מיני "מקצועות" טיפוליים ואבחוניים חדשים וכל אחד יכול היום לאבחן ולטפל, אין דין ואין דיין.

כל אחד יכול לתלות שלט, כל אחת יכולה לפתוח קליניקה ולהצהיר על עצמם כמטפלים בהתפתחות הילד, בויסות חושי, בקשיי תקשורת, בהפרעות קשב וריכוז, רק תגידו, רק תזרקו שם של אבחנה או של סימפטום וכבר יש מי שנמצא שם לטפל בילד שלכם: מטפלים מכל מיני סוגים ומינים, מלווים, יועצים, מאמנים….

ישנם לא מעט "מומחים" שלא עברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת, או שעברו הכשרה של כמה חודשים אצל מישהו שפתח קורס, שאינם כפופים לשום אתיקה מקצועית, שאין להם את הרקע המקצועי הנדרש ואת הידע המתאים.

כשאתם לוקחים את הילד שלכם למטפל, שאינו מוכשר ומוסמך לעסוק במה שהוא עוסק, במקרה הטוב לא ייגרם כל נזק ובמקרה הפחות טוב- תבזבזו את הזמן היקר של ילדכם ושלכם ואת הכסף על טיפול לא מתאים ואולי אפילו מזיק.

לא חסרות משפחות שהגיעו בסופו של דבר לטיפול מקצועי אחרי שעברו בין מטפלים שונים, פספסו אבחנות ובעיקר החמיצו זמן יקר של הילד. זמן שבו הילד יכל לקבל את הטיפול הנכון לו, להתקדם באופן משמעותי ולחסוך סבל רב לו ולמשפחתו.

אתם ההורים, אתם שומרי הסף של הילדים שלכם- אתם ולא אף אחד אחר.

אל תלכו לכל אחת שפתחה דף יפה בפייסבוק או לכל אחד שסיים קורס אצל מומחה זה או אחר.

כמה דברים שאתם חייבים לשים לב אליהם כשאתם בוחרים מטפל/ת לילד שלכם:

מהי ההכשרה המקצועית שלהם?

האם יש להם רישיון לעסוק במה שהם עוסקים?

מטעם מי הרישיון הזה? משרד הבריאות? איגוד מקצועי מוכר וידוע?

מי הגוף האחראי מבחינה מקצועית (למשל, למי פונים במקרה של פגיעה או רשלנות)?

מהם התחומים בהם הם מורשים לעסוק?

למשל, כל הפסיכולוגים רשומים בפנקס הפסיכולוגים על פי תחומי התמחותם. פסיכולוג קליני לא עושה אבחונים פסיכודידקטים ופסיכולוג התפתחותי לא מטפל במבוגרים. כמו שאורטופד לא עושה השתלות שיניים.

פנקס הפסיכולוגים פתוח לכולם וכל אחד יכול לבדוק באינטרנט אם אכן מדובר בפסיכולוג עם רישיון או לא- לא כל מי שלמד פסיכולוגיה רשאי לעבוד כפסיכולוג! רק פסיכולוגים בעלי רישיון בר תוקף מורשים לעסוק בפסיכולוגיה.

כל המרפאים בעיסוק רשומים במשרד הבריאות וכנ"ל כל העוסקים במקצועות הבריאות.

לא כל אחת יכולה להיות דיאטנית או קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק ולא כל אחד או אחת יכולים לאבחן ולטפל באותם תחומים שאלו מטפלות.

האחריות לבדוק מי מטפל בילד שלכם היא רק בידיים שלכם.

תשאלו שאלות על ההתמחות המקצועית והניסיון:

למשל, לא כל אחד יכול להכריז על עצמו כמטפל בתחום "התפתחות הילד". ידעתם שכדי לעסוק בטיפול בהתפתחות הילד יש צורך במינימום של שנתיים עבודה בתוך המכון להתפתחות הילד? לפחות שנתיים של עבודה עם צוות רב מקצועי, תחת הדרכה של אנשי מקצוע בכירים, העברת מאות אבחונים, טיפולים, ישיבות צוות רב מקצועיות והשתלמויות מקצועיות.

ישנם מצבים כגון הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעות תקשורת ועוד- שבהם אבחון וטיפול לא נכונים פשוט יגרמו נזק. מדובר בהפרעות מורכבות הדורשות אבחון וטיפול מקצועיים, מדויקים ורגישים ולעתים קרובות עבודה של צוות רב מקצועי מנוסה, טיפול ישיר בילד, הדרכת הורים ו/או טיפול של הורה וילד יחד.

קרה לי כבר כמה פעמים שילד הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק ורק בגלל שידעתי לשאול את השאלות הנכונות, לעשות את האינטגרציה של המידע מגורמים מקצועיים שונים שראו את הילד בזמנים שונים ולהפנות להמשך בירור אצל הרופא המתאים, הילד אובחן ונבנתה לו תכנית טיפול מתאימה.

איפה המטפל/ת עובדים?

היכן קיבלו את ההכשרה המקצועית שלהם?

המידע הזה מאד רלוונטי לכם.

תתייעצו עם אנשי מקצוע שמכירים את הילד שלכם ואתכם:

רופא הילדים, רופא המשפחה, הגננת, המורה, אחות טיפת חלב:

רופא הילדים ורופא המשפחה מכירים את הילד ואת הילדים האחרים במשפחה, הם יוכלו להפנות אתכם לאבחון וטיפול אצל הגורמים המקצועיים המתאימים, הגננת או המורה רואות את הילד שלכם בין ילדים רבים בני גילו ויכולות להצביע על קושי, מצוקה או פער שנדרשת להם בדיקה והתערבות מקצועית.

אל תסתמכו רק על יעוץ שקיבלתם מה"מומחים" בפייסבוק או בגוגל!

האנשים הטובים מהפייסבוק באמת רוצים לעזור לכם אבל זה לא מספיק.

לכו להתייעץ עם אנשי מקצוע אמיתיים, שיראו אתכם ואת הילד ויידעו לשאול אתכם את השאלות הנכונות. ואתם, אל תתביישו לשאול שאלות- אין דבר כזה שאלה טפשית.

האחריות להיות אלו ששואלים את השאלות היא שלכם.

אתם ההורים יכולים וצריכים להיות המומחים לילדים שלכם- לדעת לשאול, לדעת לפנות לעזרה, לדעת למי לפנות וכמה שיותר מוקדם כדי לצמצם פערים ולמנוע נזקים משניים.

והכי חשוב: אל תשכחו להקשיב לעצמכם כי כבר מזמן ידוע שאמא ואבא בדרך כלל צודקים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

 

מוכנים לכיתה א'- הסדנא שתתן לכם את הכלים הטובים ביותר לעזור לילדכם להצליח בכיתה א'! 

10,17 ליוני 2014 במודיעין, כל הפרטים באתר: www.YaelsRoom.com 

הנחה מיוחדת לנרשמים לסדנא עד סוף החודש- הרשמו עוד היום והבטיחו מקומכם בסדנא!

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

אילו משחקים לבקש מתנה לחג?

"הבת שלי בת כמעט שנתיים, מה לבקש מתנה לחג?"

"מה לבקש מתנה ליום הולדת שנה?"

"אני עם תינוק בן חצי שנה בבית ומרגישה שהוא לא מתפתח איתי מספיק…"

"מה ילד בן שלוש צריך לדעת לעשות כבר?"

 אלו שאלות שפעמים רבות שואלות אותי אמהות (ולפעמים גם סבתות), אז לקראת פסח המתקרב ובא אני רוצה להמליץ היום על שתי חוברות מקסימות שכתבה ג'רי האן-מרקוביץ, מרפאה בעיסוק:

"תינוקות- מדריך להתפתחות ולמשחק בשנה הראשונה"

"פעוטות-מדריך להתפתחות ולמשחק מגיל שנה ועד גיל שלוש"

בחוברות תמצאו:

רשימות של משחקים מומלצים לכל גיל

למה חשוב לשים לב כשקונים משחק?

רעיונות למשחקים שונים שניתן לשחק עם אותו החפץ

דוגמאות של אבני הדרך ההתפתחותיות הצפויות בכל התחומים (מוטורי, תחושתי, שפתי, קוגניטיבי, רגשי, חברתי) ובכל שלב התפתחותי

רעיונות לפעילויות מומלצות של הורה וילד שאפשר לעשות בבית, בגן השעשועים ובכל מקום!

כל חוברת משמשת כ"יומן" עם מקום לרישומים שלכם ותמונות מכל גיל.

במיוחד כיום, בעידן שבו יש חוג לכל תינוק ומומחה לכל גיהוק, ג'רי האן מרקוביץ מחזירה את הידע לידיים שלכם, ההורים!

החוברות מכילות שפע של רעיונות למשחק משותף של הורים, תינוקות ופעוטות, המקרבים בין הורים וילדים, מעודדים קשר ותקשורת, גורמים להנאה משותפת, מעודדים פעילות עם הגוף ועם חפצים ומעוררים סקרנות ויצירתיות.

החוברות של ג'רי האן מרקוביץ מאפשרות לכן, אמהות ולכם אבות, לחזור ולהיות המומחים לילד שלכם- לשחק, לרקוד, לשיר, להתאים את הסביבה, לבחור את המשחקים המתאימים לשלב ההתפתחותי ובמידת הצורך- לדעת לפנות ליעוץ.

בפעם הבאה כשאתם מחפשים איזה צעצוע לקנות לתינוק שלכם, תזכרו ש…

"לצעצוע יש ערך כל עוד התינוק יכול לעשות בו משהו-בפיו, בידיו, בכוחו הגופני-או לגרום לו לזוז או להשתנות. כמעט כל חפץ עשוי להיות צעצוע: כף שמקישים בה על מכסה של סיר, עיתון ישן שקורעים אותו או מיכל שאפשר להפוך את תכולתו- אלה והדומים להם מהנים את התינוק לא פחות (ולפעמים יותר) מכל צעצוע קנוי" (מתוך החוברת "תינוקות").

את החוברות ניתן לרכוש בעברית ובאנגלית אצל המחברת: jerihahnmarkowitz@gmail.com

חג פסח שמח!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

10 סיבות לאבחון מוקדם של הפרעת קשב וריכוז

טל הגיע אליי לטיפול קצת לפני גיל 4.

בגילו המופלג כבר הספיק להיות אימת הילדים בגן, להיות "טל המרביץ", זה שעדיף להתרחק ממנו, זה שכדאי להזהר ממנו, זה שבסוף בוכים בגללו.

מה ששבר את ההורים היה יום אחד כשטל אמר: "אף אחד לא רוצה לשחק איתי"

וזה באמת היה נכון. כשבאתי לראות אותו בגן ראיתי ילד שעובר ממשחק למשחק ולא באמת משחק, לא נשאר יותר מדקה בכל פינה בגן, נתקל בילדים ולעתים משאיר מישהו בוכה בדרך, כל יוזמה של משחק עם ילד אחר נחוותה על ידי הילדים האחרים כמאיימת ופוגעת ובכל פעם שמישהו בכה בגן שמעת ילד אומר: "זה בגלל טל" (גם אם זה לא היה ממש נכון).

ההורים החליטו שהם לא מחכים, לא נותנים לזמן לעשות את שלו אלא עוזרים לו היום. בגיל 4 טל אובחן עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז.

במפגשים שלי עם טל במסגרת הגן הוא למד לשחק איך עם חברים, למד איך לפתח משחק משמעותי לפרק זמן ארוך יותר, ההורים של טל והגננת למדו כיצד לעזור לו במצבים בהם הוא מתקשה לעצור ולווסת את התנהגותו ורגשותיו. טל הפך לילד אהוב ומקובל וילדים מבקשים לשחק איתו.

הורים רבים לילדים בגיל הרך חוששים ללכת לאבחון של תסמיני הפרעת קשב וריכוז לפני גיל חמש או שש:

"הוא יגדל וזה יעבור", "גם אני הייתי כזה", "תנו לו להיות ילד, הוא עוד קטן", "מה אתם רוצים ממנו?", "למה שישימו עליו סטיגמה?",  "בחיים לא אתן לילד שלי תרופות", "הגננת סתם נטפלת אליו"… נשמע לכם מוכר?

אז הנה 10 סיבות טובות למה כן ללכת לאבחון ולטיפול  עם ילדים שיש להם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז בגיל הרך:

  1. אבחון וטיפול מתאים בגיל הרך יכול לצמצם ואף למנוע קשיים נוספים בעתיד. החשיבה של "לתת לו לגדול" ו"זה יעבור" היא פשוט מוטעית.
  2. אבחון מוקדם יכול לעזור לכם ההורים להבין את הקושי של הילד, לתת לכם כלים לעזור לו ולחסוך לכם הרבה רגשות אשמה, תסכולים, כעסים וחרדות.
  3. בגיל הרך זו ההזדמנות שלכם, ההורים, לעזור לילדה שלכם באופן המשמעותי ביותר בחיי היומיום, במסגרת החינוכית ובשעות הפנאי אם יהיו לכם הכלים המתאימים.
  4. אבחון וטיפול בתסמינים של הפרעת קשב בגיל הרך אינו בא במשוואה עם טיפול תרופתי. ממש לא. אין מה לפחד ללכת לפסיכיאטר, לנוירולוג, לרופא הילדים או רופא המשפחה ולאבחן.

תכנית הטיפול כלל אינה חייבת לכלול בהכרח טיפול תרופתי: הדרכת הורים, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, עיצוב התנהגות, סיוע פרטני בגן ועוד, הם חלק מתכנית התערבות שלמה. הטיפול התרופתי בגיל הרך ניתן במשורה ורק אחרי ניסיון של טיפולים אחרים.

מידע על תכנית התערבות בריפוי בעיסוק לילדים עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז החל מגיל 4 , שפותחה ונחקרה ע"י ד"ר כרמית פריש תוכלו לראות בקישור הבא: POET-  טיפול בריפוי בעיסוק באמצעות הדרכת הורים לילדים עם תסמינים של ADHD.

5. כדי לעזור לילד שלכם היכן שקשה לו היום, ולבנות לו דימוי עצמי חיובי:

ילדים שסובלים מקשיים באמת סובלים יום יום. הם חווים תסכולים וחוסר הצלחה בפעילויות ומשימות שחבריהם בגן נהנים מהן, חווים הצלחות ובונים לעצמם דימוי עצמי חיובי- של ילדים חכמים, חזקים ומצליחים.

זה מגיע גם לילד שלכם.

6. אבחון וטיפול מוקדם יכול לצמצם באופן משמעותי ואף למנוע תחלואה נילווית- כלומר, קשיים נוספים שהופכים בסופו של דבר להפרעה של ממש- ביניהן הפרעות חרדה, דיכאון והפרעות התנהגות.

7. "אבל היום כל אחד מאובחן!" יש כאלו הטוענים שבגלל "אבחון יתר" כל ילד קצת שובב מקבל "חותמת".

יכול להיות שיש בזה משהו והמודעות ההולכת וגוברת מביאה לאבחון מוגבר, מצד שני עדיף שהילד יהיה באבחון ומעקב מקצועי מאשר ש"יפספסו" אותו ויתחילו לטפל בגיל מאוחר עם כל ההשלכות הנובעות מכך.

8. כי חשוב שתקשיבו לבטן שלכם! וגם אם אנשים סביבכם אומרים לכם "הוא עוד קטן…", "מה את רוצה ממנו?", "תנו לו לגדול בשקט"… אם משהו מספיק מטריד אתכם זה מספיק חשוב כדי שתבדקו אצל איש מקצוע.

9. כי לכם ההורים יש את התפקיד החשוב ביותר בהתפתחות של הילד שלכם. בעזרת אבחון וטיפול מוקדם תוכלו לקבל הדרכה וכלים: איך להתאים לילד שלכם את הסביבה? איך לשחק איתה? איך לדבר איתו? איך לספר לה סיפור? מתי לדרוש ומתי לוותר? מתי להגיב ומתי להתעלם? מתי לאפשר ומתי להציב את הגבול?

זה לא תמיד ברור, ובמיוחד כשיש לילד קשיים זה עוד יותר לא ברור.

10. כי כשמטפלים בגיל הרך המבנים המוחיים והנפשיים עוד מתפתחים וניתנים לשינוי בקלות רבה יותר מאשר בגיל מאוחר יותר. מחקרים רבים של הדמיה מוחית מראים על שינויים משמעותיים במבנה ובפעילות המח בעקבות טיפול מוקדם: המח של אנשים עם ADHD  שטופלו בילדותם היה דומה יותר בפעילותו למוחם של אנשים ללא הפרעת קשב כשבדקו פעילות מוחית במשימות שונות.

בנוסף לנוירולוגים ולפסיכיאטרים ישנם גם רופאי ילדים ורופאי משפחה שמוסמכים לאבחן ולטפל באנשים עם הפרעת קשב וריכוז, קיימות מרפאות קשב של קופות החולים בכל רחבי הארץ, האפשרות שלכם להתייעץ ולבדוק קיימת וזמינה היום יותר מתמיד.

אתם יכולים לעזור לילדיכם ובכך שתתנו להם היום טיפול מתאים תוכלו לשנות את עתידם לטובה.

ולקינוח, המלצה על שני ספרים:

"לחיות עם הפרעת קשב ADHD" בעריכת ד"ר איריס מנור ופרופ' שמואל טיאנו/הוצאת  דיונון.

זהו ספר מקיף מאד ועדכני על אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז במהלך החיים. בספר ישנו פרק המוקדש לאבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז בגיל הרך, שנכתב ע"י ד"ר מרים פסקין, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער- מומלץ בחום!

"לשלוט ב- ADHD- המדריך השלם והמוסמך להבנת הפרעות קשב וריכוז" מאת ד"ר ראסל א'. בארקלי/ הוצאת גלילה.

הספר מתאר, בשפה ברורה וקולחת, מהם המאפיינים של ADHD , מהם הטיפולים המקובלים ונותן כלים מעשיים להורים ומחנכים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

איך לעזור לילדים עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז לפני גיל 6

 

היום אני שמחה לארח בבלוג את כרמית פריש, מרפאה בעיסוק התפתחותית, דוקטורנטית בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה.

כרמית היא בין המפתחים של גישת POET – גישת טיפול חדשנית שמטרתה שיפור תפקודי לילדים עם ADHD, החל מגיל 4.

"בעבודה אני מנהלת צוות שלם ומול הבן שלי, בן 5 בסך הכל, אני פשוט חסרת אונים."

מיכל ואסף, הוריו של איתי בן ה-5, ישבו מולי ושיתפו אותי בתחושות הכאב וחוסר האונים:

"בבוקר הוא קם לפני הציפורים ולא יודע מה לעשות עם עצמו. בגן שעשועים הוא צופה בחברים שלו מהצד ואחר הצהריים רץ במסדרון הלוך ושוב, מפזר משחקים ולא יושב לרגע לשחק באמת. מכל דבר קטן הוא מיד בוכה- מספיק שמשהו לא הלך לו במשחק או שפשוט אמרתי "לא עכשיו."

"הגננת אומרת שהוא לא ממושמע ובארוחות משפחתיות מעירים לנו כל הזמן על ההתנהגות שלו ועושים לנו פרצופים. הם חושבים שאנחנו לא מחנכים אותו ולא מבינים שזה לא זה".

איך לפענח את הילד הזה? איך לעזור לו? האם הוא באמת לא ממושמע? מה אנחנו צריכים לעשות?

איפה עובר הגבול בין קושי אמיתי לבין בעיה התנהגותית??

למה אחרי חמש שנים שהבוקר בבית שלנו נראה אותו דבר אין לו מושג מה לעשות עם עצמו?

איך יכול להיות שאיתנו הוא משחק נפלא, אבל הוא לא מסוגל לעשות שום דבר כשאני רוצה 5 דקות לעצמי??

באבחון שערכתי לאיתי עלה בבירור שיש לו איחור בהתפתחות התפקודים הניהוליים: היכולת לעכב תגובה, ליזום, לפתור בעיות, לארגן את הסביבה, לזכור מה צריך לעשות עכשיו, לווסת את הרגשות ועוד.

התפקודים הניהוליים הם אותו מנגנון המשמש כמנצח על התזמורת של כל יכולותיו המצוינות האחרות של איתי: לו היו לו תפקודים ניהוליים מפותחים דיים, הוא היה מסוגל ליזום ולהוציא לפועל תוכניות למשחק, להתארגנות בבוקר, להתנהגות, ולכוון את התנהגותו ותפקודו באופן יעיל. הוא היה ממוקד אבל לא מדי, היה פחות תנועתי, יותר שקול בפעולותיו.

אבל הוא לא.

לכן, למרות שהוא מוכשר, חכם וחברותי, הוריו מרגישים שהוא "לא ממצה את עצמו". הגננת כועסת עליו. מיכל ואסף כועסים עליו.

איחור בהתפתחות התפקודים הניהוליים יכול להיות בגלל איחור בהבשלה, וייתכן מאוד שאלו סימנים מוקדמים להפרעת קשב וריכוז.

מיכל ואסף, וכמוהם הורים רבים אחרים, מתארים קשיים שמשפיעים משמעותית על כל תחום בחיי היום יום של הילד ושלהם, פוגע בתפקוד ובאווירה בבית.

את הרגעים הקשים והמתסכלים האלה, היומיומיים, לא ניתן לדמות בחדר בקליניקה, ב"מעבדה" שאינה דומה למציאות שלהם והילד צעיר מכדי ללמוד איך לעזור לעצמו ממפגש שבועי איתי.

אז מה עושים??

אלו היו השורשים להתפתחותה של גישת POET, Parental Occupational Executive Training

הPOET – התפתחה כגישת התערבות בריפוי בעיסוק, שנועדה לשפר תפקוד של ילדים צעירים עם חסרים בתפקודים ניהוליים (Executive Functions) באמצעות הדרכת הורים.

בסדרה ממוקדת של עשרה מפגשי הדרכת הורים קיבלו מיכל ואסף כלים לעזור לאיתי:

הם למדו מהם תפקודים ניהוליים ומהו אותו מנגנון שמקשה על תפקודו והתנהגותו של ילדם (בדרך למדו גם כמה דברים על עצמם..)

הם למדו דרכים מעשיות לעזור לו לתפקד טוב יותר בבית וגם קיבלו כלים להדריך את  הגננת

הם  השתחררו מאותה התלבטות מעיקה- הילד לא עושה דווקא, יש לו קושי.

הם  הצליחו לפצות על החסרים בתפקודים הניהוליים של ילדם, לאפשר לו לתפקד טוב, ולהרגיש טוב עם עצמו.

הם אלו שהצליחו להביא לשינוי ושיפור במקום האמיתי בו הדברים קורים..  בבית, בחוג, אצל סבתא.

הם קיבלו כוח לשנות קצת את השגרה ואת ההתנהלות בבית, משום שהבינו לעומק מה איתי והם ירוויחו מכך.

בפגישתנו האחרונה הם אמרו לי בחיוך: "נתת לנו חכה."

במידה מסוימת היה להם מזל. הם פנו לסיוע בגיל צעיר.

לא כל ההורים פונים בגיל צעיר. הם חושבים- "לפני גיל 6 שנים, מה כבר יעשו עם הילד…?  "

התערבות לפי ה-POET מתאימה להורים לילדים כבר מגיל 4 שנים. אפשר כבר אז לשפר תפקוד, להקל, להעצים.

ניסיון קליני של 3 שנים עם הPOET הביא לשינוי משמעותי ולשיפור של איכות החיים של עשרות משפחות:

"תהליך ההתערבות אפשר לנו להבין לעומק תפקודים שמשפיעים על התנהגות ילדנו."

"קיבלנו דרכים מעשיות לעזור לבת שלנו"

"הילד שלי סוף סוף מצליח להצטרף למשחק של אחיו, יש פחות מריבות בבית"

"הבת שלי מרגישה שמבינים אותה, יותר רגועה וזורמת"

"אני אמא טובה יותר"

"אני פחות כועסת"

כיום נחקרת יעילות הPOET באוניברסיטת חיפה משום שברצוננו להוכיח את יעילותה גם במדדים המקובלים בעולם המחקרי.

הוכחה מסוג זה תסייע בהפניה של ילדים רבים יותר להתערבות טיפולית כבר בגיל 4 שנים, ועשויה לחסוך להם את הסיבוכים הרגשיים שעלולים להתפתח עד הגיעם לגיל 6 שנים (הגיל המקובל לאבחון של הפרעת קשב).

אם גם אתם רוצים לעזור לילד שלכם, להבין לעומק מהם הגורמים המקשים עליו ולקבל כלים מעשיים לשפר את איכות החיים שלו ושלכם- הכנסו לקישור הבא ותוכלו להגיע למרפאה בעיסוק באיזור מגוריכם המטפלת בגישת POET:

https://www.youtube.com/watch?v=YcrTl83FO8s

כיום ניתן ליהנות מיתרונות ה POET רק במסגרת המחקר.

אשמח לענות לשאלות בדוא"ל: carmitfr@gmail.com

תודה ולהשתמע, כרמית

שימו לב! ביום חמישי הקרוב, 20.2., בשעה 21:00-22:00 כרמית תתארח בדף הפייסבוק שלי לראיון וירטואלי ותענה על שאלותיכם.

אתם מוזמנים לשלוח שאלות מראש או פשוט לשאול במהלך הראיון ונענה בשמחה. לביישנים מביניכם- ניתן לשאול שאלות במסרים אישיים או במייל ונכתוב את שאלתכם בעילום שם.

מכירים הורים שיכולים להעזר בטיפול בגישת POET ? תעבירו את זה הלאה….

תשלחו להם קישור לפוסט הזה ותוכלו לעזור להם בצעד הראשון לקראת תהליך משמעותי שיכול לשנות את איכות חייהם.

נפגשים בדיוק כאן: https://www.facebook.com/YaelsRoom ביום חמישי הקרוב.

ועד אז, המשך שבוע נעים

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

מהו ריפוי בעיסוק עבורי?

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

במשך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב מסבירה לאנשים אחרים מה אני בדיוק עושה:

"ריפוי ועיסוי?"

"ריפוי ועיסוק?"

"ריפוי ומה….?"

"זה מסאז' לידיים, נכון?"

"זה בשביל המוטוריקה?"

אז לכבוד יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי שיחול ביום ראשון הקרוב, 27.10.13, החלטתי לחקור את הנושא באופק מעמיק, והלכתי לחפש אחר חכמת ההמונים.

אצתי רצתי לבאבא גוגל כדי לקבל תשובה: "מהו ריפוי בעיסוק עבורי?"

והנה מה שמצאתי- לא נגעתי:

"אין לי אופה לחם, אני לשה לחם ביד. לחלוטין ריפוי בעיסוק עבורי. כמה טוב שיש מקום להשתחרר בו ממה שמעיק ולייצר משהו טוב ומיטיב…" (נטאשה)

"החריזה היא עבורי ריפוי בעיסוק- יש לי המון זמן פנוי והעיסוק בחריזה גורם לי הנאה, הרגשה של יצירתיות." (נטע)

"ריפוי בעיסוק- ברבוניות ממולאות. הדרך אל האושר עוברת בקיבה, אבל עדיף שתעבור קודם במטבח. בפעם הבאה שאתם בבאסה תשכחו מהסמים הקלים, הציפרלקס והאלכוהול ופשוט תפרקו ערימת ברבוניות. בשבילי זה עבד יופי" (עמית אהרונסון)

"בישול עבורי זה ריפוי בעיסוק, יצירתיות והזדמנות "לשחק" עם הצעצועים השונים בערכת כלי המטבח שלי." (רועי בר-קט)

"כמה ימים לאחר פתיחת הבלוג גיליתי שאני בהריון. עם הזמן הבלוג נתן לי מקום לפורקן,  עברתי הריון לא פשוט שכלל בין היתר 3 חודשי שמירת הריון במיטה ועוד חודש באשפוז עם מגוון סיבוכים כדי שלא יהיה משעמם. הכתיבה בבלוג הרגיעה אותי והיוותה עבורי מעין "ריפוי בעיסוק". גיליתי שאני מאוד אוהבת לכתוב. זה עושה לי טוב, השחרור הזה." (חלי גורסוי)

"במשך שנים ניהלתי והייתי עצמאית בתחום המזון. בצעירותי ניקיתי בתים תקופה ארוכה. עבורי סדר ונקיון הם ריפוי בעיסוק שהם מה שאני מחפשת. אני עושה את זה באהבה ומבחירה." (שירית משי לוי)

כל אלו שחורזים, כותבים, מבשלים, מנקים, ומקבלים מהעשייה שלהם בחיים סיפוק והנאה, כל אלו שחשים בריאים ומאושרים ומיטיבים עם עצמם ועם אחרים הם אלו שמצאו את התשובה.

זה בדיוק מה שריפוי בעיסוק עבורי:

לעזור לאנשים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחייהם ולהרגיש טוב, עם עצמם ועם אחרים.

כשאני נפגשת עם ילדים בטיפול בריפוי בעיסוק זו בדיוק המטרה שעומדת לי מול העיניים:

שהילדים האלה יצליחו לשחק, לכתוב, לצייר, להתלבש, לאכול, להתארגן, ליזום, ליצור ולהנות מהעיסוקים שלהם בבית, בגן ובבית הספר, עם המשפחה ועם החברים- בחופשיות ובטבעיות ומתוך בחירה.

הטיפול בריפוי בעיסוק יכול להתקיים בכל מקום בו מתקיימים החיים וכל חפץ בעולם הוא אמצעי המשמש לטיפול.

המקום בו אני, כמרפאה בעיסוק, הכי אוהבת לטפל בילדים הוא המקום בו מתרחשים החיים האמיתיים: בבית, בגן, בבית הספר.

כשאני עובדת עם ילדה על כישורים חברתיים בתוך הגן, עם החברים שלה, יש לזה ערך עצום והמשכיות גם אחרי שהטיפול נגמר.

כשאני עובדת עם ילד כדי לשפר את יכולות ההתארגנות שלו, ויחד עם אמא שלו אנחנו מכינים עוגה לשבת אצלם במטבח-  אנחנו משיגים הרבה יותר מכישורי התארגנות ומקלמר מסודר.

כשאני משחקת עם ילד בסלון הביתי, ומצטרפים אלינו ההורים והאחים וכולנו צוחקים ונהנים- זה הרבה מעבר לעבודה על מיומנויות משחק.

אז אם לילד או לילדה שלכם יש קושי לעשות דברים בעצמם,

אם במקום להרגיש סיפוק והנאה מהפעילות שלהם בגן ובבית הספר הם מרגישים תסכול וסבל,

אם אתם רוצים לעזור להם להיות פעילים ולהרגיש טוב עם עצמם – זה הזמן להרים את הטלפון ולדבר אתי.

לכבוד יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי, יתקיים ביום א', 27.10.13 בשעה 21:00-22:00  "קו פתוח" בדף הפייסבוק שלי:http://www.facebook.com/YaelsRoom

אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות בנושאים שונים הקשורים לטיפול ואבחון של ריפוי בעיסוק בילדים ואני אהיה שם עבורכם.

ניתן לשאול שאלות בדף הפייסבוק עצמו או דרך הדוא"ל, באמצעות הרשמה לרשימת התפוצה באתר: www.YaelsRoom.com

מוזמנים להצטרף, תרגישו בבית!

ולכל חברותיי וחבריי, מרפאות ומרפאים בעיסוק בארץ ובעולם – יום ריפוי בעיסוק שמח!

!Dear colleagues, Occupational Therapists all over the world- Happy OT global day

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!