עולים לכתה א'- המדריך להורים וילדים הרעיונות הכי שימושיים לילדים ולהורים שעולים לכתה א'

עוד מעט תסתיים שנת הלימודים ותגיע מסיבת הסיום.

אחרי מסיבת הסיום יגיע החופש הגדול ואחרי חודשיים של חופש גדול (שהם כמעט 60 ימים) הגוזלים יעלו לכתה א'!

כשעולים לכתה א' כולם מתרגשים- הילדים, ההורים ואפילו המורות והמורים.

לכבוד ילדים והורים שעולים לכתה א' כתבתי מדריך ראשון מסוגו ובו עשרה (10) רעיונות וטיפים שתוכלו להשתמש בהם כבר היום וגם בכתה א'!

כאן מפורסמים ארבעה מתוך עשרה רעיונות וטיפים מעולים שיעזרו לכם להתכונן לכתה א' בכיף!

רוצים לקבל את המדריך המלא ישירות לדוא"ל שלכם?

כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להרשם לרשימת התפוצה שלי והמדריך יגיע ישירות לדוא"ל שלכם!

www.YaelsRoom.com

 

פעם דג נתקע בנתב"ג!

 

בספר "מחסן השטוזים של…" כולם יכולים להיות סופרים או משוררים או ציירים- כי הכל אפשרי והכל יכול להיות וזאת כל החכמה!

דתיה בן דור נותנת בספר כמה שטוזים מוכרים במתנה ומשאירה לכם המון מרחב לשחק, להשתולל ולהמציא שטוזים וציורים משלכם.

הספר מומלץ מאד לילדים בגן חובה, לקראת כתה א':

רוצים שהילדים יהיו מוכנים לכתה א'? רוצים שיכתבו בהנאה? רוצים לפתח אצלם סקרנות ללמידה?

הספר הזה מהווה יופי של הזדמנות לציור ולכתיבה משמעותיים לילד, לחשיבה על השפה ועל כיצד היא נכתבת, לשימוש במגוון של כלי כתיבה וכל זה במשחק והנאה יחד עם מבוגר או אחים גדולים. הילדים יכולים להמציא שטוזים, לכתוב אותם ולצייר אותם לגמרי בעצמם או ביחד עם אחרים.

הספר מומלץ מאד גם לילדים בכיתות א-ג, כאלו שנהנים לכתוב וכאלו שקשה להם:

הזדמנות נפלאה לכתוב ביחד, לחשוב ביחד, לבדוק ביחד איך כותבים את המילה, לצחוק, לצייר, להמציא ולהשתדל לכתוב ברור כך שכולם יבינו ויוכלו לקרוא ולהיזכר בשטוזים שוב ושוב ושוב…

דתיה בן דור פותחת לנו שער ללונה פארק של יצירה ומשחק עם מילים, חרוזים וציורים- אושר ועושר!

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

כבר הצטרפתם לדף הפייסבוק שלי ?  http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

הילדים כותבים עם שגיאות כתיב? אם לא ינסו איך ידעו?

בת 5

בת 5

"יש לה המון שגיאות כתיב", "לא מבינים כלום ממה שהוא כותב", "אין בכלל רווחים בין המילים".

ילדים רבים בגיל ביה"ס מגיעים לטיפול בריפוי בעיסוק כדי לשפר את כתב היד. 12%-21% מהילדים בביה"ס מתקשים בכתיבה.

בשני פוסטים קודמים התייחסתי למקומה של הכתיבה ככלי לתקשורת בין אנשים, לרגשות שמעוררת הכתיבה ולתהליך הלימוד שלה בבית הספר.

לעתים קרובות מדי ילדים נדרשים לכתוב כתיבה מאד מצומצמת וחסרת משמעות, ממנה הם אינם לומדים דבר על משמעות הכתיבה.

כשילדים "כותבים" שורה, שתיים ושלוש של אות מסויימת הם לא למדו דבר על כתיבה.

מה הם כן למדו?

הם למדו לצייר סימנים, שבמקרה יש להם משמעות מסויימת בשפה אחת ומשמעות אחרת בשפה אחרת, לדוגמא: האותיות ס, ח, ש בעברית מסמלות סימנים מוסכמים שונים בשפות הלטיניות וברוסית.

ציור אותיות מחוץ להקשר איננו כתיבה.

כשילדים נחשפים, בכתה ובבית, למגוון של סוגות כתיבה, אז ורק אז הם לומדים המון על "כיצד כותבים": שיר, סיפור, בדיחה, שלט, מתכון, רשימה וכו'.

תמיד אנחנו קוראים משהו שמישהו כתב ולכן אין לנתק את הקריאה והכתיבה זו מזו.

רק כשילד קורא את מה שכתב נדע להבין מה הוא יודע על כתיבה ומה הוא הסיק על הכתיבה מהידע הקיים שלו.

בבית ובכתה חשוב שהדיון במוסכמה (כלומר כיצד כותבים את המילה) יכלול קריאה של תוצרים שנכתבו על ידי "מישהו שיודע": מילון, עיתון, ספר או אריזה של משחק או מוצר מזון.

כך גם יכולים הורים להתייחס בבית לכתיבה של ילדיהם ולסייע להם בלמידה.

במאמר מעורר מחשבה , מציעה חנה זלצר, מרפאה בעיסוק ויועצת חינוכית, אפשרות אחרת להתבוננות בשגיאות כתיב:

כתיבה יוצרנית לעומת כתיבה מוסכמת: התבוננות בשגיאות כתיב כאל נסיונות להגיע אל המוסכמה. נסיונות המבוססים על הידע הקודם שיש לילדים על כתיבה, כיוון שהם באים עם ידע קודם, גם אם לא למדו אותו באופן פורמלי.

ואם לא ינסו איך ידעו?

מורים יכולים לנצל את מרחב הכתה לדיון על "איך כותבים את המילה", לבקש מילדים לחשוב על אפשרויות שונות ולדון בהן:

מילים כמו נתת ונטעת- נשמעות דומות אך נכתבות באופן שונה ומשמעותן שונה. כך גם המילים מלח, מלח, מלאך או מלך, הרבה וארבה וארבע, או עת, עט ואת, קר וכר, אף ועף, הוד ואוד ועוד (ועוד….).

לעומתן יש מילים שנכתבות אותו דבר אך משמעותן שונה: "אשה נעלה נעלה נעלה", או דוגמא טריה מהיום בטיפול עם ילד: "טבע" (כמו תופעת טבע) או טבע (כמו טבע בים).

מילים רבות מקבלות משמעות מן ההקשר בו הן נכתבות וזאת הילדים לומדים אם מלמדים אותם.

בן: "אמא, קוראים לעפיפון עפיפון בגלל שהוא עף?"

אמא: "כן, כי הוא עף בשמיים, כמו שציפור עפה."

בן: " הם שייכים לאותה משפחה".

אמא: " נכון. אז איך כותבים עפיפון?"

בן: "עם ע'".

כשילד בכתה א', ב' או ג' מנסה לכתוב ומוחקים לו את "שגיאות הכתיב" או מתקנים לו את השגיאות שלא בנוכחותו, או מקיפים לו בעיגול את השגיאה וכותבים מעליה את האות הנכונה ללא נוכחותו, או אומרים לו "כך ולא כך" או סופרים לו את השגיאות הוא אינו עובר תהליך של חשיבה, אינו שואל שאלות ומהר מאד לומד שלא כדאי לטעות.

מה עם האפשרות לשנות פרדיגמה וללמוד "איך כותבים" מתוך חקירה ודיון?

הרי ילדים כבר כותבים עם סימנים מוסכמים כבר מגיל 4 ורובם חשופים לכתיבה כבר מגיל 0.

ילדים יכולים ללמוד הרבה יותר על כתיבה אם רק נאפשר להם לכתוב, לטעות, לנחש, לחקור, לחשוב ולשאול, אם רק נכבד את הניסיון שלהם למצוא היגיון בשפה ונעזור להם להגיע אל המוסכמה.

היה זה אלברט איינשטיין שאמר כי  "הדרך הבטוחה ביותר להמנע מטעויות היא שלא יהיו רעיונות".

הרעיונות וההישגים המדעיים החשובים ביותר לאנושות נולדו מתוך "טעויות" .

אם רק לא נצמצם את לימוד הכתיבה לחצי שורה בחוברת, אלא נהפוך את תהליך לימוד הכתיבה לתהליך של חקירה וחשיבה.

תהליך בו יש מקום לשאלות.

תהליך בו יש מקום לטעויות.

תהליך בו יש מקום למשמעויות נוספות.

תהליך בו יש מקום לאפשרויות.

תהליך בו יש מקום של כבוד למילה הכתובה, גם אם היא נכתבה "בשגיעות כטיב".

דווקא כיום, בעולם בו התקשורת הכתובה בין אנשים מסתכמת לעתים קרובות לכדי 140 תווים בטוויטר, יש תפקיד חשוב ביותר למורים ולהורים בהנחלת הכתיבה כנכס תרבותי וכתקשורת רבת מימדים, ככלי לביטוי אישי, ציבורי ואינטימי ולהמשיך מורשת של שפה ותרבות.

כתיבה היא זיכרון חקוק על אבן או כתוב בעט במחברת מצהיבה, כתיבה היא סיפור לפני השינה, היא תורה שבכתב, היא מתכון שעובר במשפחה מדור לדור, היא גלויה מאי שם, היא מכתב אהבה והיא מילה טובה שאפשר לקרוא שוב ושוב.

כתיבה מקבלת חיים כשמישהו קורא אותה:

"רק אחרי שהכותב מוציא מתחת ידיו את הטקסט מתחיל קיומו של הטקסט… בנקודה זו קיומו אילם.. עד הרגע שהקורא קורא אותו.. הכתיבה תלויה בנדיבותו של הקורא ."

(מתוך הספר "תולדות הקריאה" מאת אלברטו מנגל).

גורלה של הכתיבה ייקבע על ידי האופן שבו מתייחס הקורא אל הכתוב..

אם היא משמעותית לכותב היא נכתבת כך שמישהו משמעותי יקרא.

רבים מהילדים שהגיעו לטיפול בריפוי בעיסוק בגלל קשיים בכתיבה היו ילדים שלא כתבו בכתה, שכתב ידם במחברות היה בלתי קריא. הם שנאו לכתוב. הם פחדו לכתוב.

אולם, כשכתבו ברכה לאמא או מתכון לעוגה או חידון למשפחה הם עשו הכל כדי שכתב ידם יהיה קריא להפליא. היתה שם משמעות והיתה שם כוונה והיה שם מי שיקרא באהבה.

כתיבה היא אינטראקציה בין אנשים כשביניהם יש מצע- דף נייר, מסך מגע, שלט ברזל, עט, צלחת קרמיקה, תכשיט זהב או אבן.

כפי שהתוצר הסופי הוא אינטראקציה כך גם תהליך הלמידה צריך להיות באינטראקציה – בדיאלוג או דיון: איך כותבים את המילה? מהי משמעותה כך ומהי משמעותה האחרת?

אם לא נראה להם הם לא ידעו.

ואם לא ידעו איך ידעו מה לשאול?

אפשר גם אחרת. אפשר ללמד ילדים לכתוב כ"חכמים" ולא כאלה ש"אינם יודעים לשאול".

ולקינוח חומר למחשבה, מתוך המאמר: "כיצד כותבים את המילה ??? מיוצרנות למוסכמה" מאת חנה זלצר  (פורסם ב "מחשבות כתובות" גליון  12/13, 1995, בהוצאת  משרד החינוך):

" תפקיד ההתערבות של המבוגר הוא ליצור הזדמנויות לשאול, להשוות, לבחור ולעסוק בשפה הכתובה ובמוסכמות הכתב כחומר לחשיבה.

נקודה זו עקרונית במיוחד אצל הילדים היודעים פחות על השפה הכתובה ועל מוסכמות הכתב, שהרי אחרת ימשיכו 'לחטב לעורחשנים רק קפישמשומים' (רוצה לומר, לכתוב לאורך שנים רק כפי שהם שומעים)."

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

כבר הצטרפתם לדף הפייסבוק שלי ?  http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

 

רוצים לשפר את איכות החיים של ילדים עם ADHD? בואו לטיפול בריפוי בעיסוק!

"תמיד הוא מאבד הכל"

"החפצים שלה מפוזרים בכל הכתה"

"כשהיא משחקת עם חברות זה בדרך כלל מגיע לפיצוץ"

"אין לו מושג מה היו שיעורי הבית"

"לוקח לו המון זמן להתארגן בבוקר"

נשמע לכם מוכר? כיום כבר ידוע שהפרעת קשב וריכוז (ADHD/ADD) הינה בעיה מורכבת המשליכה על כל תחומי התפקוד של האדם- מגיל הילדות המוקדמת ועד הבגרות.

לא מדובר רק בטווח קשב קצר או בתגובות אימפולסיביות או רק במוסחות רבה שמפריעים בביצוע פעילות או משימה כגון: לשבת במפגש בגן, לעבוד באופן עצמאי בכתה או להכין את המצגת למחר.

בין המאפיינים הבולטים  והעיקריים של הפרעת הקשב לאורך מעגל החיים נמצא הליקוי המשמעותי בתפקודים הניהוליים.

מהם תפקודים ניהוליים?

מדובר בתפקודים קוגניטיבים גבוהים המאפשרים לנו לבצע משימות מורכבות:

לעכב תגובה לפני שאני קופצת לפעול, לתכנן, לארגן את הסביבה ואת הזמן, לבדוק את עצמי, לזכור מספר פריטים בבת אחת ולהפעיל עליהם מניפולציות, לפתור בעיות, גמישות חשיבתית ולווסת את עצמי רגשית.

אם תחשבו על כל פעולה מורכבת שאתם עושים במהלך היום תגלו שאתם משתמשים בתפקודים הניהוליים שלכם כל הזמן: כשאתם קונים בסופר, כשאתם נוהגים למקום חדש, כשמארגנים ארוחת צהריים למשפחה וכו'.

אם אתם מכירים מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז הם יוכלו להעיד על עצמם טוב יותר מכל אחד אחר על האופן שבו הקשיים הניהוליים שלהם מפריע להם לתפקד ביומיום, בעבודה, בלימודים וביחסים שלהם עם אנשים אחרים.

ילדים עם הפרעת קשב מתמודדים גם הם עם קשיים בתפקודים ניהוליים וחשוב לדעת שקשיים אלו הם חלק מהמאפיינים של הפרעת הקשב. חשוב להכיר בקשיים הללו, לאבחן אותם ולטפל.

מה זה cog-fun?

זוהי תכנית התערבות יחודית וחדשנית שפותחה כאן בארץ ע"י מרפאות בעיסוק. בראש הצוות המפתח והחוקר של השיטה עומדת ד"ר עדינה מאיר, מהמעבדה לשיקום קוגניטיבי בביה"ס לריפוי בעיסוק של האוניברסיטה העברית בירושלים.

שיטת Cog-fun  מתמקדת בילד ובמשפחתו ומתייחסת לקשיים הקוגניטיביים והרגשיים של ילדים עם ADHD/ADD.  מטרת השיטה היא לשפר את תפקודו של הילד ואיכות חייו דרך הקשר הטיפולי, למידה מטה-קוגניטיבית, למידה התנהגותית והתאמה של הסביבה (Hahn-Markowitz, Manor & Maier, 2011 ).

התערבות מוקדמת לשיפור התפקודים הניהוליים יכולה לעזור לשפר את ההשתתפות של הילדים בהווה ובעתיד ולהפחית את ההשפעות הרגשיות והחברתיות השליליות של הפרעת הקשב והריכוז (Dahan, et al., 2013)..

בטיפול בריפוי בעיסוק בשיטת cog-fun המטרה היא לשפר את ההשתתפות: לשפר את תפקודו של הילד בגן, בבית הספר, בבית ובכל מקום בו הוא נדרש לקחת חלק פעיל.

בטיפול בשיטת cog-fun מלמדת המרפאה בעיסוק את הילד אסטרטגיות ניהוליות, בהן הוא לומד להשתמש בהקשרים שונים: בזמן משחק, טיפול עצמי, בזמן משחק עם חברים ובמסגרת הלימודית. הקשר הטיפולי עם המרפאה בעיסוק, החויה החיובית של מסוגלות עצמית והעצמה של הן של הילד והן של ההורים כמתווכים עבור הילד הם חלק מובנה ובלתי נפרד בשיטת ההתערבות.

ההורים הם משתתפים פעילים בטיפול, לומדים בעצמם את האסטרטגיות (השיטות) ומקבלים כלים מעשיים כיצד לסייע לילד ביומיום.

אני מטפלת בשיטה מאז 2011 בילדים ומתבגרים מגיל 5 ועד גיל 18. כל ילד המציא לעצמו שיטות אחרות, קרא להן בשמות אחרים והמציא לעצמו מטרות אחרות.

שיטת cog-fun מאפשרת לילד ולמשפחתו לגלות את העוצמות שיש בילד ובהוריו, כשותפים מלאים בתהליך. השיטה משתמשת ביצירתיות ובתכונות חיוביות נוספות של הילד בתהליך למידת האסטרטגיות וישומן.

סדרת טיפול בשיטת cog-fun לילדים/למתבגרים נמשכת בד"כ 15-20 פגישות.

גאוה ישראלית-אנחנו על המפה!

השיטה הינה פרי פיתוח ומחקר ישראלי בהובלתה של ד"ר עדינה מאיר מביה"ס לריפוי בעיסוק של האוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרים שנערכו על יעילות שיטת ה- cog-fun בקרב ילדים בגילאי 5-10 הראו שיפור מובהק בהשגת המטרות התפקודיות שנקבעו בתחילת הטיפול, שיפור בתפקודים הניהוליים, בתסמינים של ADHD ובאיכות החיים (Hahn-Markowitz, Berger, Manor & Maeir, 2014  ;Maier et al., 2014)

 

ADHD: דרושה התייחסות רב מערכתית

כל המחקרים מהשנים האחרונות מכירים במורכבות האבחנה של ADHD.

ילדים ומבוגרים עם ADHD סובלים מקשיים תפקודיים בתחומים שונים שמגבילים את השתתפותם בעיסוקים שונים ופוגעים באיכות חייהם.

לאבחנה מורכבת יש צורך בהתיחסות טיפולית שתתן מענה לקשיים התפקודיים וכאן גדולתה של שיטת ה cog-fun.

ראשית, חשוב מאד שאת האבחנה יעשה רופא או פסיכולוג המוסמך לאבחן הפרעת קשב וריכוז. לא כל אסופת סימפטומים שנראית כמו הפרעת קשב היא אכן הפרעת קשב וחשוב מאד לדעת לעשות אבחנה מבדלת על מנת לאבחן ולטפל נכון.

חשוב להבין שרק טיפול תרופתי לא יתן מענה לקשיים בתפקודים הניהוליים של ילדים עם ADHD  ולשם כך נחוצה התיחסות טיפולית המאבחנת ומטפלת באופן ספציפי בקשיים הנ"ל בהקשר תפקודי יומיומי (Hahn-Markowitz, Manor & Maier, 2011 ).

הטיפול בריפוי בעיסוק בשיטת cog-fun משתלב מצויין עם טיפולים נוספים, לרבות טיפול תרופתי.

מעבר לטיפול התרופתי ולטיפול בריפוי בעיסוק יש חשיבות גדולה להתייחס למגוון הקשיים של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ולתת להם מענה מתאים, כגון: הדרכת הורים, טיפול פסיכולוגי, הוראה מתקנת, פעילות גופנית והעצמה של הילד בהשתתפות בחוגים ובפעילויות בהן הוא חווה הצלחות.

כאן המקום לציין ולהדגיש: מרפאים בעיסוק עובדים בקשר הדוק עם כל הגורמים שמטפלים ועובדים עם הילד: רופאים, פסיכולוגים ומטפלים רגשיים, מטפלים פארא רפואיים אחרים, מורים וגננות וגורמים טיפוליים וחינוכיים נוספים.

אין כמו בבית

כשאני מטפלת בשיטת cog-fun בסביבה הטבעית של הילד, בבית המשפחה, אני רואה בבהירות ובפרק זמן קצר מהם הקשיים עליהם הילד והוריו מדברים, מהן ההתאמות הנדרשות וכיצד נוכל יחד להשיג את המטרות.

בחדר של הילד, במטבח, בסלון, בשירותים ובכל מקום שבו מופיע הקושי התפקודי: שם נמצא הקושי ושם גם נמצא את הפתרון. אחד ההורים תמיד נוכח בטיפול ולעתים קרובות אנחנו מזמינים גם את האחים ולפעמים גם חברים.

אני נמצאת בקשר רציף עם המורות והגננות כך שכל המשפחה וגם הגננת והמורה, לומדים שפה חדשה- שפת cog-fun!

ומה אומרים הילדים וההורים?

תגובות של ילדים והורים שעברו תהליך טיפולי בשיטת cog-fun תוכלו לקרוא כאן.

לפרטים נוספים אתם מוזמנים ליצור עמי קשר בדוא"ל: yaelwy@gmail.com ואשמח לסייע לכם.

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

כבר הצטרפתם לדף הפייסבוק שלי ?  http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

מקורות

 

Hahn-Markowitz, J., Manor, I., & Maeir, A. (2011). Effectiveness of Cognitive-Functional (Cog-Fun) Intervention with children with Attention Deficit hyperactivity Disorder: A pilot study.  The American Journal of Occupational Therapy 65(4), 384-392.

Hahn-Markowitz, J., Berger, I., Manor, I., & Maeir, A. (2016). Efficacy of Cognitive-Functional (Cog-Fun) Occupational Therapy Intervention Among Children With ADHD: An RCT. Journal of Attention Disorders, September 16, https://doi.org/10.1177/1087054716666955.

Maeir, A., Fisher, O., Traub Bar-Ilan, R., Boas, N., Berger, I., & E. Landau, Y. (2014). Effectiveness of Cognitive-Functional (Cof-Fun) Occupational Therapy Intervention for Young Children With Attention Deficit Hyperactivity Disorder: A Controlled Study. The American Journal Of Occupational Therapy, 68(3), 260-267.

יש לכם ילד עם ADHD? תנו לעצמכם מתנה לחג

רגע לפני ליל הסדר, אחרי שכבר חרשתם את כל הקניונים, המשתלות ואיקאה וקניתם מתנות לכוווולם, הנה המלצה לספר שאתם יכולים לקנות במתנה לעצמכם או לאנשים יקרים לכם שיש להם ילדים עם הפרעת קשב וריכוז:

ADHD– אי שקט בריא מאת ד"ר פינקי פיינשטיין  (הוצאת אורנית).

כמרפאה בעיסוק שעובדת מזה שנים עם ילדים שיש להם אבחנה של ADHD ועם הוריהם (שלעתים קרובות גם הם עם אבחנה דומה) קראתי לא מעט ספרים ומאמרים בנושא וכמו ששיתפה אותי אמא של מטופל שלי: "קראתי ספרים על ADHD וזה פשוט עשה לי רע."

אז בשבילה ובשביל עוד הורים שיודעים לראות גם את הצד הטוב והנפלא שיש בילד/ה שלהם, יחד עם ה- ADHD אני ממליצה בחום על הספר המרתק והמיוחד הזה.

פינקי פיינשטיין הוא פסיכיאטר עם ראיה אחרת, אם תרצו להכיר אותו ואת הגישה שלו קצת יותר לעומק הנה הקישור לאתר שלו: www.drpinki.co.il

הטענה המרכזית שלו היא שלא יתכן שכל כך הרבה ילדים חמודים ובריאים נולדו עם בעיה שמחייבת אותם ליטול תרופות שמשפיעות על המח באופן כל כך משמעותי. פינקי פיינשטיין אינו מתנגד לריטלין ומבחינתו זו אינה השאלה המרכזית

פינקי פיינשטיין מוביל את הקוראים בספר להתבוננות דרך משקפיים אחרים לגמרי, הרואים את התכונות החיוביות של ילדים עם ADHD וכיצד הן יכולות לסייע לתפקוד והתפתחות בריאה.

הוא נותן מקום של כבוד לאנרגיה, ליצירתיות, לדמיון ולתנועה ויחד עם זאת מדגיש את חשיבות הטיפול הרב מערכתי בילד שכולל הן את הבית והן את בית הספר:

נוכחות מאוזנת של שני ההורים בבית, יחסים טובים במשפחה, גבולות ברורים ומקום ברור בהיררכיה המשפחתית, זמן ומקום לביטוי יצירתי חופשי, חויות של שמחה והנאה ואמון בו וביכולותיו- זוהי רק רשימה חלקית מתוך ההמלצות בספר שלדעתי כדאי לתת להן הזדמנות!

בספר תקבלו  35 "מרשמי רופא" שאת חלקם תוכלו לאמץ כבר מרגע זה, וביניהם:

תרופת הספונטניות, התלהבות, תשומת לב אישית, אהבת ההורים, צמצום ביקורת ושיפוטיות, משחקי בית, תרופת השמחה הטבעית, הומור, יצירה משותפת, טיפול בשחיקה ההורית וחיוך.

אסיים בקטע האחרון בספר:

"המסר העיקרי של ספר זה הוא מסר של בריאות. הילדים שלנו יותר בריאים ויותר "נורמלים" ממה שאנחנו מתיחסים אליהם. המשימה הגדולה של המבוגרים היא לתמוך בכח של הילדים ולחפש "מתחת לאדמה" דרכים שבהן הם יוכלו הן ללמוד חומר, הן להרגיש חלק, הן להנות והן להתפתח."

בפוסטים הבאים אתייחס לטיפול היחודי שיש בריפוי בעיסוק לילדים עם ADHD.

שיהיה לכם חג שמח, מהנה, יצירתי ומלא באנרגיות חיוביות!

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

כבר הצטרפתם לדף הפייסבוק שלי? http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

שלושה עשר מי יודע? מה עושים עם הילדים בפסח-המדריך השלם

שבועיים וחצי ארוכים של חופשת פסח לפנינו, אז הנה לכם 13 רעיונות נחמדים, עם הרבה ערך מוסף, לעשות עם הילדים והנכדים:

1. "מסיבת החלפות"

את  הקרדיט לרעיון הזה אני חייבת להילה הראל ושרון אור ממודיעין, שיזמו "מסיבת החלפות" ביום שישי האחרון. מסדרים את הארונות והמגרות, מביאים ספרים, בגדים, משחקים וחפצים שונים במצב טוב שכבר אין בהם שימוש ומחליפים ביניכם – חברים, שכנים או מתארגנים בעבודה: מה שלא נמצא לו שימוש- תורמים לקהילה. גם בבתי הספר היו כמה יוזמות ל"שוקחתן" וזה היה נפלא!

2. שתילה אביבית לפריחה קיצית

אחד האירועים המשמחים ביותר הוא לעקוב אחר צמח שנובט וצומח!

לשתול פקעות של פרחים, לזרוע זרעי ירקות ולעקוב אחר צמיחתם במשך האביב והקיץ- אושר גדול והרבה למידה על צמיחה, פריחה וסבלנות. תזכרו לכתוב ולצייר שלט קטן עם שם הפרח/הירק בעציץ או בערוגה.

3. משחקי ילדות

אביב בחוץ! אפשר לצאת לרחוב או לפארק הקרוב ולשחק בקלאס, גומי, חבל, שלושה מקלות, חמש אבנים ועוד. לחזור עם הילדים לילדות שלנו, יש אושר גדול מזה ?

4. סדר בתמונות ובחפצים הישנים

לכל תמונה וחפץ יש סיפור או זיכרון: גדול או קטן, מרגש או סתם יומיומי ופשוט.

שתפו את הילדים והנכדים, אפשר לצלם ולכתוב ביחד ספר זכרונות משפחתי- זה יכול להיות נפלא!

5. יחד במטבח

כשמבשלים יחד זו חויה רב חושית לגוף ולנפש. מעבר לכיף ולחום שבתנור ובלב אפשר ללמוד הרבה על תהליכים, על מספרים, על שמות של כלים שונים ומה עושים איתם, על קריאה של מתכונים, עבודה לפי שלבים ועוד ועוד.

6. ליל הסדר- הלילה הזה כולו הצגה!

אמיתי לגמרי: כבר 5 שנים שאנחנו מציגים את סיפור ההגדה בליל הסדר- ממשה בתיבה (שפעם גילמה בתי כתינוקת בסל-קל והיום זו בובה באמבטיה), דרך עשר המכות ועד ליציאת מצריים. סבא בתפקיד הקבוע של פרעה (עם כתר מוזהב מקרטון שמזכיר את הכובע של האפיפיור), סבתא בתפקיד יוכבד, הילדים מחליפים ביניהם את התפקידים ואני קריינית הרצף. בימים שלפני ליל הסדר אנחנו מתכננים ומארגנים את התפאורה, התלבושות והאביזרים: קרפ בגוונים כחולים ליאור ולים סוף, מקל של מטאטא למטה, קרפ אדום לדם בכוס היין, צפרדעים מאוריגמי ( ראו רעיון מספר 7), ארבה שעשוי ממטוסים קטנים מנייר (למרות שהשנה אפשר למצוא כמה אמיתיים..), כדורי קלקר כברד, חיות פלסטיק שמתו מהדבר, דינוזאורים, אריות ושאר חיות טרף צעצוע שמשמשים כערוב, מתגרדים מכינים (לפעמים בכאילו, לפעמים באמת) וכו' וכו'. ההתרגשות רבה וכל הערב מתמלא בצחוק ובשמחה רבה. מומלץ מאד לנסות לפחות שנה אחת ותראו שזה יהפוך למסורת!

7. מקפיצים צפרדעים

דרך פשוטה להכנת צפרדעים קופצניות מקיפולי נייר (אם אני הצלחתי כל אחד יכול!):

http://www.bekaloot.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A-517-%D7%90%D7%99%D7%9A%20%D7%9C%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%9F%20%D7%A6%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A2%20%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%A6%D7%AA%20%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%20%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8.aspx

8. איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב

לצאת ביחד לטיול, קרוב לבית או רחוק: אפשר בדרך לצלם פרחים, חרקים, עצים ולחפש את שמותיהם. אפשר גם לכתוב את השמות של מה שמצאנו בפנקס, שיהיה למזכרת.

9. משחקים עם אגוזים

אגוזים עם קליפה כמובן- מלך, מקדמיה או פקאן:

משחקים כמו "זוג או פרט" או "מי קרוב לקיר" ימשיכו לאתגר ולשמח גם את הילדים שלנו!

10. יצירה ומיחזור

כאן אני חייבת לשתף אתכם בדף הפייסבוק המופלא של חברתי טליה אהרוני:

http://www.facebook.com/talyaaharoniart

שם תגלו הדרכות מצולמות לדברים יפיפיים שניתן לעשות עם חומרים ממוחזרים: אושר ועושר !

11. אטרקציות, פסטיבלים, הצגות, מוזיאונים ועוד

פסח הוא חג הפסטיבלים: פסטיבל תפוחי אדמה בנגב, פסטיבל עיצוב בגליל, הצגות ילדים בחיפה, קרח בירושלים ועוד ועוד. יש גם מבצעים שווים באתרי בילוי רבים וכניסה למוזיאונים רבים בחינם- כדאי לבדוק לפני שמתניעים.

12. עליה לרגל לירושלים

אהבה רבה יש לי לעיר הזו, בה גרנו לפני שנים רבות כזוג סטודנטים. ירושלים מדהימה לילדים בכל ימות השנה, אז פסח זו הזדמנות עוד יותר טובה להגיע: לעיר העתיקה, לכותל, למגדל דוד, מוזיאון ישראל, גן החיות התנ"כי, מוזיאון המדע ועוד ועוד. כל הפרטים לבילוי בירושלים באתר:

http://www.gojerusalem.co.il/

13. קטיף עצמי

נוריות, הדרים ושאר ירקות! אין כמו פירות וירקות טריים שזה עתה קטפתם בעצמכם או נוריות יפיפיות בצבעים מרהיבים- חגיגה לעיניים וללב ואושר גדול לילדים ולמבוגרים, מגיל שנה ועד מאה ועשרים! קטיף עצמי ניתן למצוא בכל הארץ, מנגב עד גולן.

אשמח לתגובות שלכם כאן ובפייסבוק ומאחלת לכם חג פסח שמח, שיהיה לכם אביב נפלא בחוץ ובפנים!

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

ובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

יום הולדת הנה בא!

עוגת שמלת השבתדמיינו את הסיטואציה:

חגיגת יום הולדת. ילדים וילדות בגילאי 4-5, לבושים במיטב מחלצותיהם, מסורקות עם מיטב קוקיותיהן וכולם מתרגשים מאד.

חתן השמחה, עדיין קצת בהלם, כשמתקרבת הליצנית, חצי לבושה חצי לא ממש, וצורחת אל מיקרופון ה"מדונה" שלה:

"מי שבא אליי עכשיו מקבל הפתעה ! מי שמשתתף מקבל הפתעה ! מי שרוקד מקבל הפתעה !"

הילדים עדיין לא "נחתו" וכבר יש להם "עבודה" עם שכר בצידה.

"רק מי שמעודד מקבל ממני הפתעות" ממשיכה הליצנית לצווח, בזמן שארבעה ילדים מתחרים ביניהם וכל היתר יושבים על המחצלת.

"עכשיו אני רוצה אלי שתי ילדים", היא ממשיכה, מביאה ארגז גדול ומרימה אותו אל על : "רואים את ההפתעות ? אני מחלקת למי שמשתתף".

הילדים צועקים, צורחים, רוקדים, קופצים ועושים כל מה "שצריך" רק כדי לקבל את ההפתעות הנכספות מהארגז.

אז מה למדנו?

שבאים ליום הולדת ומשתתפים כדי לקבל הפתעות ולא כדי להנות מהחוויה ולשמח את החבר או החברה החוגגים.

שבין "שתי ילדים" מקבל פרס רק ילד אחד.

שעברית שפה קשה.

מסיבות יום הולדת הן חלק משמעותי מעיסוקי הפנאי של ילדים צעירים.

הן בין החוויות השכיחות והנגישות ביותר עבורם, וילדים בגיל הגן משתתפים לעתים קרובות יותר במסיבות יום הולדת מאשר באירועים אחרים הקשורים לתרבות הפנאי.

כל מי שבוחר לעבוד עם ילדים ולשמח ילדים צריך להבין את גודל האחריות שיש לו על הכתפיים, גם אם הוא "רק" ליצן, קוסם או מפעיל בימי הולדת.

ובעיני זה לא "רק".

יש להשתתפות במסיבות יום הולדת תפקיד חשוב בהתפתחות החברתית והרגשית של ילדים, אם רק מתייחסים לילדים ברצינות ובכבוד:

ילדים יכולים ללמוד הרבה על שיתוף פעולה בזוגות ובקבוצה, על תחושת מסוגלות אישית, על פתרון קונפליקטים בדרכים לא אלימות, על אמפטיה לאחר, על התחשבות, על התמודדות עם תסכולים, על התמודדות עם חששות ופחדים ועוד ועוד.

בכל יום הולדת יש ילד או שניים שחוגגים וצריכים להרגיש הכי הכי ויחד עם זאת באחריות המפעילים והמארחים לדאוג לכך שלכל אחד מהאורחים יהיה מקום, ולא רק מקום פיזי, אלא גם מקום רגשי- תחושה של שייכות.

לשמחתי גם נכחתי בחגיגות יום הולדת בהן היו מפעילים אחרים, כאלו שכיבדו את התבונה של הילדים, שהשכילו להתייחס בעדינות ובסובלנות גם לשקטים ולביישנים שבהם.

יום הולדת הוא אירוע מרגש לכל הילדים הנוכחים, לא רק למארחים אלא גם לאורחים:

מרגע קבלת ההזמנה, הכנת המתנה והברכה, ועד ללבישת הבגדים החגיגיים והכניסה לאירוע.

ישנם ילדים רבים, חלקם אורחים וחלקם "חתנים" ו"כלות" השמחה בעצמם, שמאד רוצים להיות חלק מהחגיגה הגדולה והמרגשת, אך כל המצב מלחיץ אותם – הרעש, ההמולה, הבלונים, וקשה להם להשתתף ולקפוץ עם כולם. גם לקושי הזה אפשר להתייחס בתבונה ורגישות.

הנה כמה נקודות למחשבה למפעילים מקצועיים, להורים שמפעילים בעצמם או מארחים ולהורים שמתארחים:

בטיחות

הכי חשוב: אף אחד לא רוצה לטפל באמצע החגיגה בילד שנחנק מנקניקיה או שנפצע מחפץ שלא היה צריך להיות שם.

אם החגיגה בבית- הרחיקו חפצים שבירים, חדים וכו'.

אם החגיגה בחוץ- שימו לב שיש מספר מבוגרים שמשגיחים שאף אחד אינו מתרחק מטווח הראיה ואינו מתקרב לכביש.

אם חוגגים יום הולדת לילדים מתחת לגיל 5- בחרו בקפידה את הכיבוד ואת תכולת שקיות ההפתעה, כדי למנוע סכנת חנק.  ממתקים כגון מסטיקים עגולים, סוכריות קשות (לא על מקל) ופיצוחים עלולים להיות מסוכנים מאד.

לילדים מתחת לגיל חמש חובה לחצות את הנקניקיה שבלחמניה לאורכה.

התיחסו בכבוד לתבונה של ילדים- אין צורך "לשחד" אותם כל הזמן בהפתעות ובפרסים כדי שישתפו פעולה

אם הפעילות מעניינת, מצחיקה ומושכת דיה – הילדים ישתפו פעולה וישתתפו גם אם לא הבטיחו להם 50 פעמים בשעתיים הפתעות ופרסים.

ילדים באים בהתרגשות לימי הולדת כי הם רוצים להשתתף ומשתתפים כי הם נהנים ולא כדי "לקבל משכורת". כך הם לומדים שהנאה מגיעה מהחווייה וההשתתפות ולא מעצם קבלת הפרס.

למילים יש משמעות

כל מי שבחרו לעבוד עם ילדים: יש לכם את הידע  והכשרון לשמח אותם ואתם חלק משמעותי מתרבות הבידור והפנאי שלהם. קחו אותם ואת עצמכם ברצינות ודברו בשפה תקנית.

כולם רוצים להשתתף

כשיש הרבה משתתפים, במיוחד בגיל הגן, לא רצוי להרבות במשחקים בהם רוב הילדים צופים ורק בודדים משחקים. הצופים מאבדים עניין ומשתעממים ואז מתחילות ה"צרות". עדיפים משחקים המעודדים שיתוף פעולה ועבודת צוות ותורמים לתחושה של "ביחד" (כגון פעילויות עם מצנח, משחקים שונים עם אביזרים פשוטים במרחב, באולינג קבוצתי וכו').

לתכנן את המסיבה עם בעלי השמחה

הפגשו איתם מראש ותכננו איתם יחד את מהלך המסיבה. כך הם ירגישו שהאירוע באמת שלהם, כך תפחיתו חרדה בקרב ילדים שקשה להם להתמודד עם אירועים כאלו וגם ההורים יוכלו להתכונן כראוי ולסייע במידת הצורך.

פרסים לכולם ולא רק לזוכים

צריך לזכור שזו לא הגרלת הלוטו אלא מסיבת יום הולדת. אם מחלקים פרסים והפתעות- מחלקים לכולם, גם לאלו שלא השתתפו במשחק ולא היתה להם הזדמנות לזכות.

ישנם ילדים שעצם הנוכחות שלהם במסיבה זו התמודדות קשה וניצחון גדול.

אמא'לה ! מה עושה כאן קיטי בגובה 2 מטר ??!!

במיוחד במסיבות של ילדים צעירים מאד, רצוי להתחפש לפניהם ולא להופיע פתאום בדמות פיק'צו או קיטי אימתניים. יש ילדים שמאד מפחדים כשדמות, שהם אוהבים מהטלויזיה ואולי ישנים איתה בלילה במיטה,  מופיעה פתאום מולם בגודל של מבוגר.

"פעילות חימום"

כדי לעזור לילדים "להכנס לאוירה" כדאי לתת להם פעילות מוכרת לזמן שמתאספים כל האורחים. לדוגמא, דפי צביעה עם דמויות מוכרות ואהובות או הכנת כרטיסי ברכה. כשנכנסים לסיטואציה חדשה עם פעילות מוכרת החרדה פוחתת.

ברכות מהחברים והמשפחה

אל תוותרו על ברכות של המשפחה והחברים לבעלי השמחה. תצרו את הזמן הזה, את ההזדמנות הזו פעם בשנה, בה מברכים את חתן או כלת השמחה.

זהו מעמד מרגש למבורכים ולמברכים ונותן המון לקשר ביניהם ולתקשורת שלנו כבני אדם.

בעוד כמה שנים הם יברכו זה את זה בפייסבוק ובמסרונים בטל' הנייד, ועד אז- קצת תקשורת ישירה ובלתי אמצעית לא תזיק לאף אחד.

תמונה שווה יותר מאלף מילים

תזכרו לצלם את הילד החוגג עם החברים והמשפחה ולשלוח לכולם למזכרת. מעבר לזכרון שנשאר ושאפשר לחזור אליו, זה נותן המון לתחושת השייכות והדימוי העצמי של הילד החוגג ושל המשתתפים האחרים.

ולהורים של ילדים שמאד מפחדים ורוצים שתשארו איתם

לא מעט ילדים מפחדים ממסיבות יום הולדת: מהרעש, מהבלונים (שהם פוטנציאל לרעש מפחיד ופתאומי), מהליצן, מהצפיפות, מהסיטואציה החדשה. קשה להם מסיבות שונות (חרדות, קשיים בויסות חושי וכו') והם זקוקים לכם שם כדי להתמודד. תהיו שם בשבילם ותפרגנו להם על ההשתתפות.

תהיו שם איתם כמה שיצטרכו: הם רוצים מאד להשתתף אך זקוקים לכם כדי להתגבר על הפחדים ולהמשיך להיות שם.

כדאי לדבר על האירוע לפני כן (מתי תצאו, מה ילבש, היכן תערך החגיגה, עם מי יישאר), רצוי שתגיעו מעט מוקדם יותר (בתיאום עם המארחים), כך הילדים שלכם יוכלו להסתגל למקום לפני שמתחילה המהומה, לעזור קצת בארגון אם הם רוצים, לפגוש את המפעיל/ה לפני שהם בתלבושת היצוגית ולראות שהם אנשים רגילים ואף לבחור את מקום הישיבה המועדף עליהם. תנו להם את האפשרות לשבת עליכם מחובקים ולהשתתף באירוע מהצד, אם זה מה שהם מסוגלים כרגע.

בשבילם זה ניצחון גדול ובשבילכם זהו עוד צעד שעזרתם להם לעשות כדי שיוכלו להשתתף, בדרכם, יחד עם כולם.

ולקינוח:

המלצה על ספרה של שלומית כהן-אסיף: "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" בהוצאת עם עובד. סיפורו של עכברון שמנסה שוב ושוב לטפס על ההר ומפחד… מה קרה בסוף ? "לא אגלה ולא אגלה".

אתר "הלול" :http://ha-lool.co.il/magazine/cat.asp?id=31

האתר מומלץ להורים אמיצים שמעוניינים להפעיל בעצמם במסיבות יום ההולדת של ילדיהם. באתר רעיונות נחמדים לגילאים שונים והשראה לרעיונות מקוריים שלכם.

שיהיה במזל טוב !

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

ובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

על החלון ישבתי וזכרון כתבתי-חלק ב'

באחד הפורומים באינטרנט, כתבה אמא לילדה בכתה א' כי המורה מצפה מילדתה להעתיק מילים בכתב, מילים שטרם למדה לקרוא, רק כדי "לתרגל את האותיות".

ילדים בכתה א' מצופים לצייר את אותה אות בשורה עשרות פעמים ומתוך זה ללמוד משהו על כתיבה.

ילדים מצופים לעבור על "קווקווים" ומתוך זה אולי ללמוד משהו על כתיבה.

ילדים מצופים לכתוב גם אם אינם מבינים את מה שהם כותבים ומתוך זה להבין משהו על כתיבה.

האם ניתן לצפות מילד לכתוב נכון וברור אם לא מצפים ממנו לחזור אל הטקסט ולקרוא אותו ?

נתחיל עם העובדה שילדים יודעים על כתיבה הרבה לפני שהם לומדים לכתוב באופן פורמלי, כך שלא נכון להתייחס אליהם כאל "טבולה ראסה" כשמתחילים ללמד אותם באופן פורמלי בכתה א'.

ילדים לומדים על כתיבה מהרגע שהם אוחזים בכלי כתיבה ועד לאוניברסיטה, ועלינו המבוגרים להתייחס אליהם כאל בעלי ידע.

מגיל צעיר מאד, אם רק מאפשרים להם, ילדים מתנסים בכתיבה ומנסים למצוא היגיון בשפה הכתובה (אם יש לכם ילדים קטנים, אפילו בני שנתיים, תנסו לתת להם לכתוב ותראו).

תהליך ההתפתחות של הכתיבה אצל ילדים דומה לתהליך התפתחות הכתב האנושי, רק שזה לקח לאנושות כ-6000 שנה.

שחיה לומדים רק בתוך המים. לרכוב על אופניים לומדים רק על האופניים.

כתיבה נלמדת מתוך העיסוק בכתיבה עצמה.

בתהליך לימוד הכתיבה בבית הספר ובבית יש לאפשר לילדים הזדמנויות רבות לעסוק בכתיבה ולא רק במרחב המצומצם של המחברת או החוברת אלא גם במרחבים ובהקשרים אחרים.

למרחב ולהקשר יש השפעה מכרעת על אופי הכתיבה ואיכותה: כתיבה של שלטים, רישום בפנקסים, כתיבת מודעות, פרסומים, מכתבי תודה, כרטיסי ברכה וכתיבה על הלוח.

כדי שילדים יכתבו בהנאה ובמומחיות עלינו "לפרוץ" את גבולות שורת החוברת ושורות המחברת ולאפשר לילדים להתנסות בכתיבה במרחבים שונים, הדורשים התארגנות מרחבית מתאימה: פתקים קטנים ומדבקות, שלטים ענקיים, פנקסים ומעטפות, ניירות מכתבים וכרטיסי ברכה וכן, גם מחברות. "חכמות" ו"טפשות". אך לא רק.

כל אלו יכולים לזמן הזדמנויות יקרות מפז להתנסויות מגוונות וחשובות בכתיבה משמעותית ולפתוח את הנושא לדיון.

וזו נקודה מכרעת בעיני.

כמעט ולא מתקיים דיון סביב הכתיבה בכתה.

בכתה א' אין כמעט בכלל כתיבה חופשית. יש "נכון" או "שגוי" ובעיקר, בתחושה שלי, מירוץ אחר סיום החוברת.

בעיני יש כאן פספוס אדיר.

במרחב הכתתי הציבורי יכולה להיות במה שמעוררת חשיבה ומעוררת שאלות שמתוכן תבוא הלמידה המשמעותית ביותר.

כשנותנים לילדים להתנסות ב"כתיבה ציבורית" בכתה על הלוח או בקבוצה ומאפשרים דיון, שאלות וויכוח -מתקיימת למידה אמיתית, עליה "מנצח" המבוגר שיודע (המורה).

מתעוררת ההזדמנות לחשוב על המשמעות ולא על "ציור האותיות" ומתעוררות השאלות: "למה כותבים כך ולא כך ?"

כשמלמדים מדעים מדברים בשפה של שאלות והשערות: שואלים שאלות, מניחים הנחות על סמך ידע קודם, משערים, עורכים ניסויים, "משחקים" עם ההשערות- מאששים או מפריכים אותן ומגיעים למסקנות.

הנחת היסוד היא כי למידה משמעותית מתרחשת מתוך השאלה, מתוך הפעולה ומתוך הדיון הקבוצתי בכתה.

מדוע לא להתייחס כך לכתיבה ?

תפקידנו, ההורים, המורים והמטפלים, להביא את הילדים לחקור ולשאול ולהוביל אותם בדרך של חשיבה אל המוסכמה.

המשך יבוא…

מאמר במתנה כחומר למחשבה :

http://www-personal.umich.edu/~sbneuman/pdf/nisfornonsense.pdf

ותודה לחנה זלצר על ההשראה !

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

ובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

 

"קשה כל כך להתיידד איתך" / ריצ'ארד לאבוי

אם תשאלו הורים וילדים עם קשיי למידה מה הכי מפריע להם או מדאיג אותם ?

יותר מהקשיים בחשבון, יותר מהקשיים בקריאה ובכתיבה, הורים וילדים רבים מספרים על דאגה וחרדה הנוגעות לקשיים החברתיים:

הם מספרים על תחושה קשה של בדידות, על חוסר הבנה של מצבים חברתיים המוביל להסתבכויות, על נידוי חברתי, על קושי ביצירה של קשרים חברותיים משמעותיים ארוכי טווח ועוד.

לעתים קרובות, ילדים עם ליקויי למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז, סובלים מקשיים בתפקוד החברתי שלהם.

כמובן שישנם ילדים רבים עם לקויות למידה ו/או הפרעת קשב שיש להם כישורים חברתיים מצויינים. בזכות כישורים אלה הם מצליחים להתמודד בילדותם ויוכלו להצליח בהמשך בבגרותם:

היכולת להביע אמפטיה, להפגין רגישות לצרכים של האחר, להצטרף לחבורה, ליזום, להנהיג, לשמור על קשרים ולטפח אותם, לפתור סכסוכים ועוד.

בספרו "קשה כל כך להתיידד איתך" (הוצאת אמציה), מתאר ריק לאבוי את ההשפעה של ליקויי הלמידה על התפתחותם של כישורים חברתיים ונותן כלים מעשיים להורים ולמורים כיצד לסייע לילדים המתקשים לתפקד בשדה החברתי.

הוא מתייחס באופן מיוחד גם לאחים של ילדים עם ליקויי למידה- אוכלוסיה שלעתים קרובות נזנחת ואינה מקבלת התייחסות.

ריק לאבוי שזר בספר הזה הרבה אמפתיה, חמלה ואהבה לילדים הסובלים מקשיים חברתיים ולמבוגרים המטפלים בהם.

ולקינוח: "כשהאסימונים נגמרים" הרצאתו של ריצ'ארד לאבוי

http://www.youtube.com/watch?v=HuR_8Q6lyG8

ההרצאה, באנגלית עם תרגום לעברית, מומלצת בחום לכל מי שמטפל בילדים, מלמד ילדים, אוהב ילדים ורוצה לעזור להם: במיוחד לילדים עם קשיי למידה אך לא רק להם. צפיה נעימה !

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.yaelsroom.com

ובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית…

קסם בקצות האצבעות

אחד הדברים המופלאים מעשה ידי אדם בעיני זו סריגה- לוקחים חוט, מסרגה או שתיים והנה יוצרים עולם ומלואו. יש מאין.

מה יש בעיסוק הזה עם החוטים שגורם לכזו הנאה צרופה- ללב היוצר וללב המקבל ?

בכל התרבויות, בכל התקופות, לבד ובחברותא, ישבו נשים (בעיקר) וסרגו. יש בסריגה משהו משפחתי, בין-דורי, חם, מלטף, מחבק, רך ואוהב.

סריגה באה מאהבה.

אמי לימדה אותי לסרוג כשהייתי בת 5 והייתי חולה בבית. אז, בין "רגע עם דודלי" ו"שכונת חיים" בשחור לבן למדתי לסרוג בצמר ירוק עם שתי מסרגות. כמובן שגם אחי, שראה אותי סורגת, קינא ורצה ללמוד גם. היום מסתובב בחיל האויר רב סרן שיודע לסרוג….

מאז סרגתי צעיפים לבובות ולעצמי, אפודה אחת לברבי ולא נשכח את הניסיון האמיץ והאומלל לסרוג סוודר ללידור (שסופו היה שמיכה נעימה לפויה החתולה זצ"ל).

עשיתי לכם חשק ? גם אתם יכולים !

הנה סרטון קל ופשוט המדגים כיצד לסרוג באצבעות- אם אני הצלחתי כל אחד יכול, ילדים מגיל 5-6 ילמדו בקלות רבה:

http://www.youtube.com/watch?v=t3LKAlDz9ig

בחיפושיי אחר צמר באיזור מודיעין הכרתי את אלונה ארובס.

אלונה המקסימה , סורגת בחסד, מנהלת את פורום "סריגה" בתפוז ויש לה גם בלוג משגע העוסק כולו בסריגה. אם עברתם בקיץ ברחוב רוטשילד בתל אביב וראיתם עצים סרוגים, אז תדעו שהם פרי יצירתה ועוד כמה שותפות. מסתבר שסורגים עצים בכל העולם, הרבה לפני שפרה ב"אח הגדול".

הנה הקישור לבלוג של אלונה ותמסרו לה ד"ש ממני:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?foldername=alonaarobas&skip=1

ולקינוח:

איך אפשר בלי ספר שמחמם את הלב ?

"סבתא סורגת" מאת אורי אורלב:

"סַבתא זֶקֵנָה זקנה זקנה

לא הֵביאָה סַל, לא מִזוודָה עם בּגָדים

רַק זוּג מַסרֵגות וּמַקֵל נְדוּדִים.

עברה בעיר, לא מצאה דירה,

אז ישבה בשדה על אבן קרה.

וסרגה לעצמה נעלי בית יפות

בשביל רגליה העייפות…"

ספר שהקסים אותי בילדותי וגם ילדיי הקשיבו לו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב….

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעיתwww.yaelsroom.comובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoomתרגישו בבית…