מי מטפל בילד שלך?

irxqae9hhl8gbrvews-150x150הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן באופן הכי ברור שיש:

תחום הטיפול בילדים פרוץ באופן בלתי נתפס.

מקצועות הבריאות מעוגנים בחקיקה תודה לאל (לדוג' מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, דיאטנים וכו'). אולם, מקצועות טיפוליים אחרים, כגון טיפולים רגשיים וטיפולי רפואה משלימה, לצערי (ולצער מטפלים רבים מתחומים אלו) פרוצים לחלוטין.

זאת ועוד, בשנים האחרונות קמו להם כל מיני "מקצועות" טיפוליים ואבחוניים חדשים וכל אחד יכול היום לאבחן ולטפל, אין דין ואין דיין.

כל אחד יכול לתלות שלט, כל אחת יכולה לפתוח קליניקה ולהצהיר על עצמם כמטפלים בהתפתחות הילד, בויסות חושי, בקשיי תקשורת, בהפרעות קשב וריכוז, רק תגידו, רק תזרקו שם של אבחנה או של סימפטום וכבר יש מי שנמצא שם לטפל בילד שלכם: מטפלים מכל מיני סוגים ומינים, מלווים, יועצים, מאמנים….

ישנם לא מעט "מומחים" שלא עברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת, או שעברו הכשרה של כמה חודשים אצל מישהו שפתח קורס, שאינם כפופים לשום אתיקה מקצועית, שאין להם את הרקע המקצועי הנדרש ואת הידע המתאים.

כשאתם לוקחים את הילד שלכם למטפל, שאינו מוכשר ומוסמך לעסוק במה שהוא עוסק, במקרה הטוב לא ייגרם כל נזק ובמקרה הפחות טוב- תבזבזו את הזמן היקר של ילדכם ושלכם ואת הכסף על טיפול לא מתאים ואולי אפילו מזיק.

לא חסרות משפחות שהגיעו בסופו של דבר לטיפול מקצועי אחרי שעברו בין מטפלים שונים, פספסו אבחנות ובעיקר החמיצו זמן יקר של הילד. זמן שבו הילד יכל לקבל את הטיפול הנכון לו, להתקדם באופן משמעותי ולחסוך סבל רב לו ולמשפחתו.

אתם ההורים, אתם שומרי הסף של הילדים שלכם- אתם ולא אף אחד אחר.

אל תלכו לכל אחת שפתחה דף יפה בפייסבוק או לכל אחד שסיים קורס אצל מומחה זה או אחר.

כמה דברים שאתם חייבים לשים לב אליהם כשאתם בוחרים מטפל/ת לילד שלכם:

מהי ההכשרה המקצועית שלהם?

האם יש להם רישיון לעסוק במה שהם עוסקים?

מטעם מי הרישיון הזה? משרד הבריאות? איגוד מקצועי מוכר וידוע?

מי הגוף האחראי מבחינה מקצועית (למשל, למי פונים במקרה של פגיעה או רשלנות)?

מהם התחומים בהם הם מורשים לעסוק?

למשל, כל הפסיכולוגים רשומים בפנקס הפסיכולוגים על פי תחומי התמחותם. פסיכולוג קליני לא עושה אבחונים פסיכודידקטים ופסיכולוג התפתחותי לא מטפל במבוגרים. כמו שאורטופד לא עושה השתלות שיניים.

פנקס הפסיכולוגים פתוח לכולם וכל אחד יכול לבדוק באינטרנט אם אכן מדובר בפסיכולוג עם רישיון או לא- לא כל מי שלמד פסיכולוגיה רשאי לעבוד כפסיכולוג! רק פסיכולוגים בעלי רישיון בר תוקף מורשים לעסוק בפסיכולוגיה.

כל המרפאים בעיסוק רשומים במשרד הבריאות וכנ"ל כל העוסקים במקצועות הבריאות.

לא כל אחת יכולה להיות דיאטנית או קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק ולא כל אחד או אחת יכולים לאבחן ולטפל באותם תחומים שאלו מטפלות.

האחריות לבדוק מי מטפל בילד שלכם היא רק בידיים שלכם.

תשאלו שאלות על ההתמחות המקצועית והניסיון:

למשל, לא כל אחד יכול להכריז על עצמו כמטפל בתחום "התפתחות הילד". ידעתם שכדי לעסוק בטיפול בהתפתחות הילד יש צורך במינימום של שנתיים עבודה בתוך המכון להתפתחות הילד? לפחות שנתיים של עבודה עם צוות רב מקצועי, תחת הדרכה של אנשי מקצוע בכירים, העברת מאות אבחונים, טיפולים, ישיבות צוות רב מקצועיות והשתלמויות מקצועיות.

ישנם מצבים כגון הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעות תקשורת ועוד- שבהם אבחון וטיפול לא נכונים פשוט יגרמו נזק. מדובר בהפרעות מורכבות הדורשות אבחון וטיפול מקצועיים, מדויקים ורגישים ולעתים קרובות עבודה של צוות רב מקצועי מנוסה, טיפול ישיר בילד, הדרכת הורים ו/או טיפול של הורה וילד יחד.

קרה לי כבר כמה פעמים שילד הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק ורק בגלל שידעתי לשאול את השאלות הנכונות, לעשות את האינטגרציה של המידע מגורמים מקצועיים שונים שראו את הילד בזמנים שונים ולהפנות להמשך בירור אצל הרופא המתאים, הילד אובחן ונבנתה לו תכנית טיפול מתאימה.

איפה המטפל/ת עובדים?

היכן קיבלו את ההכשרה המקצועית שלהם?

המידע הזה מאד רלוונטי לכם.

תתייעצו עם אנשי מקצוע שמכירים את הילד שלכם ואתכם:

רופא הילדים, רופא המשפחה, הגננת, המורה, אחות טיפת חלב:

רופא הילדים ורופא המשפחה מכירים את הילד ואת הילדים האחרים במשפחה, הם יוכלו להפנות אתכם לאבחון וטיפול אצל הגורמים המקצועיים המתאימים, הגננת או המורה רואות את הילד שלכם בין ילדים רבים בני גילו ויכולות להצביע על קושי, מצוקה או פער שנדרשת להם בדיקה והתערבות מקצועית.

אל תסתמכו רק על יעוץ שקיבלתם מה"מומחים" בפייסבוק או בגוגל!

האנשים הטובים מהפייסבוק באמת רוצים לעזור לכם אבל זה לא מספיק.

לכו להתייעץ עם אנשי מקצוע אמיתיים, שיראו אתכם ואת הילד ויידעו לשאול אתכם את השאלות הנכונות. ואתם, אל תתביישו לשאול שאלות- אין דבר כזה שאלה טפשית.

האחריות להיות אלו ששואלים את השאלות היא שלכם.

אתם ההורים יכולים וצריכים להיות המומחים לילדים שלכם- לדעת לשאול, לדעת לפנות לעזרה, לדעת למי לפנות וכמה שיותר מוקדם כדי לצמצם פערים ולמנוע נזקים משניים.

והכי חשוב: אל תשכחו להקשיב לעצמכם כי כבר מזמן ידוע שאמא ואבא בדרך כלל צודקים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

 

מוכנים לכיתה א'- הסדנא שתתן לכם את הכלים הטובים ביותר לעזור לילדכם להצליח בכיתה א'! 

10,17 ליוני 2014 במודיעין, כל הפרטים באתר: www.YaelsRoom.com 

הנחה מיוחדת לנרשמים לסדנא עד סוף החודש- הרשמו עוד היום והבטיחו מקומכם בסדנא!

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

עצמאי בשטח

נעמה בוזקת מלחדניאל, בן 5.5, הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק בהמלצת הגננת, בגלל קשיים בציור, כתיבה וקשיים ב"מוטוריקה עדינה".

כשנפגשתי עם הוריו לשיחה, שוחחנו גם על סדר היום של דניאל בבית. דבר ראשון שאלתי על העצמאות של דניאל בתפקוד היומיומי- לבוש, רחצה, אכילה. האם חשבה לרגע, ואז אמרה שהיא עדיין מלבישה אותו בבוקר.

"יש איזה קושי?" שאלתי, "הוא לא מצליח להתלבש בעצמו?"

"לא, הוא הקטן שלי, וככה התרגלתי, אף פעם לא ביקשתי ממנו להתלבש בעצמו".

כשאני מדברת עם הורים לילדים שעולים לכתה א', מאד ברור להם שהילד צריך לזהות ולשיים את שמות האותיות, לכתוב חלק מהן, לכתוב את שמו, לזהות ולשיים את הספרות ולכתוב אותן, לחשב חישובים פשוטים, הקשר של המיומנויות האלה לבית הספר מאד ברור.

פחות ברור הקשר בין העצמאות של ילדים בתפקודי יומיום ובכלל ובין הכנה לכיתה א'.

היכולת להיות עצמאי בחיי היומיום היא בין היכולות החשובות ביותר שצריך לפתח אצל ילדים בכלל, החל מגיל צעיר מאד, ובמיוחד אצל ילדים בגן חובה, לקראת המעבר לבית הספר:

להתלבש ולהתפשט, לנעול נעליים, לגרוב גרביים, ללבוש ולפשוט סווצ'ר או מעיל (ולסגור עם רוכסן/כפתורים, לתלות על מתלה), להיות עצמאי בשירותים (כולל ניגוב, הורדת מים ושטיפת ידיים), להכין לעצמו שוקו/מיץ, למרוח כריך, לחייג מספר טלפון, להחזיר משחקים וחפצים למקומם ועוד.

כשאתם מצפים מהילדים שלכם להיות עצמאים ואחראים על גופם ועל הציוד שלהם (משחקים בהם שיחקו, חפצים בהם השתמשו) אתם מעבירים להם מסר שאתם סומכים עליהם שהם גדולים ובוגרים ובעיקר שהם יכולים (גם אם לא עשה עבודה מושלמת, גם אם נשפך לה קצת, זה בסדר…).

במרחב שאתם יוצרים לילדיכם בבית, הם לומדים להשתמש בגופם כדי להפעיל חפצים שונים ולהשתמש בכלים וחומרים שונים באופן מיומן ויעיל  (קרטון חלב, סכין, מטלית, מיכלים שונים, כפתורים, רוכסנים, גליל נייר, מספריים,מחדד,מחורר ועוד…).

הם לומדים לעבוד עם גופם בתיאום, לווסת כח, לארגן את סביבתם, לפתור בעיות ועוד מיומנויות רבות וחשובות מאד, בבית ובבית הספר.

הם משכללים את היכולות שלהם, ממקום של חויה ועשיה משמעותית, ובונים דימוי עצמי חיובי ובטחון ביכולותיהם. הם גם לומדים איך פועלים בעולם וממה כדאי להזהר.

מעבר לאחריות שלהם על גופם (כמו לבוש, שירותים, רחצה,אכילה) מומלץ ורצוי לתת להם תפקידים בבית: לפנות כלים מהשולחן, לנקות שולחן, לסדר את המיטה, להאכיל חיית מחמד, לסדר את המשחקים, להשקות צמחים וכד'.

 התמיכה שלנו, המבוגרים, בנסיונות של הילדים לבצע משימות שונות באופן עצמאי, היא חשובה מאין כמותה:

ראשית, בעצם החשיפה של הילדים והדרישה מהם לביצוע עצמאי של פעולות שונות:

פעמים רבות הילדים יכולים ואפילו רוצים ואנחנו אלה שלא מאפשרים (כי זה לוקח זמן, כי זה מלכלך…).

כמובן שחשוב לשים לב ולא לדרוש מהילד דברים שאינו מסוגל להם שיצרו אצלו תסכול רב מדי או תחושה של כשלון.

אם יש לילד קשיים שמפריעים לו בתפקוד היומיומי חשוב מאד לפנות למרפאה בעיסוק שתאבחן את הילד ותתן לכם הדרכה, אך אתם כהורים חשוב שתהיו שם בשבילו ותעזרו לו אך לא תעשו למענו:

לפעמים מספיקה רק תזכורת (אתה זוכר איפה צריך להיות הציור שעל החולצה?) לפעמים יעזור לחלק את המשימה לשלבים ("קודם תכניס את הראש") ולפעמים צריך לעזור פיזית. חשוב שהילד יקבל את העזרה לה הוא זקוק ולא יותר.

שנית, ארגון הסביבה:

אם אנחנו רוצים שהילדים יהיו עצמאיים חשוב שהסביבה תהיה נגישה להם- שהבגדים, המשחקים, הכלים, חומרי היצירה, הספרים, יהיו בגובה נגיש ובמקום ממנו יוכלו לקחת בעצמם ואליו יוכלו להחזיר.

שלישית, הסובלנות והסבלנות שלנו:

 לטעויות, ללכלוך, לזמן שזה לוקח- זהו חלק בלתי נפרד מתהליך בריא של למידה וצריך לתת לכך מקום.

רביעית ואחרונה- עידוד של הילד והעצמה שלו:

לא לחינם במילה העצמה ובמילה עצמאות אנחנו פוגשים את אותן האותיות:

 המפגש שלי עצמי עם העוצמה שבי, מאפשר לי להיות עצמאי ובטוח ביכולותיי…

 ואולי זה בעצם הפוך?

אולי העצמאות שלי היא זו שמפגישה את עצמי עם העוצמה שבי ומביאה לתחושת הבטחון שלי ביכולותיי?

מה אתם חושבים?

ולקינוח:

המלצה על ספר מקסים ומצחיק מאת אמי רובינגר: "פשפש מתלבש"/הוצאת כתר.

איך נראה יומו של פשפש שקשה לו לקום בבוקר ולהתארגן? כיף של ספר לקטנים ולגדולים!

 אני מזמינה אתכם לקבל ממני במתנה את המדריך להורים וילדים לקראת כתה א'- שם תקבלו 10 רעיונות שימושיים לעידוד העצמאות והכנה לכיתה א' במסגרת הבית:   www.YaelsRoom.com 

 

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

משחק באגוזים: כיף, חשיבה והרבה אקשן במשחק אחד!

איזה כיף שפסח הגיע!

פסח בשבילי זה לקום מוקדם למחרת הסדר ולבדוק שאליהו הנביא באמת שתה מהכוס שהכינו לו…

פסח בשבילי זה לחמניות חומות מקמח מצה שנארזות לפני הנסיעה האינסופית לאילת…

פסח זה מצה עם שוקולד שחר שיוצא בתולעים קטנות בין החורים של המצה…

אבל הכי פסח שיש זה משחק באגוזים!

משחק פשוט ועתיק, שאפשר לשחק בקיץ עם גוגואים (אם אתם באר שבעים כמוני) או אג'ואים (אם אתם ירושלמים) ואין כמו פסח כדי לשחק יחד, כל המשפחה!

איך משחקים? מה זה פשוט!

1. מחלקים את האגוזים בין המשתתפים שווה בשווה.

2. כל אחד בתורו מגלגל אגוז אחד אל הקיר

אגוזים2

 

3.המשתתף שהאגוז שלו הגיע הכי קרוב לקיר-לוקח את האגוזים של כולם.

4. המנצח- מי שנותרו לו הכי הרבה אגוזים!

אגוזים1

 

 

 

 

 

 

כמובן שאחרי שספרתם וחישבתם כמה יש לכל אחד, כדאי לרשום את התוצאות בטבלה. כך תוכלו לעשות טורניר משפחתי ולגלות מיהו אלוף האלופים

אגוזים4

 

 

בשבוע שעבר העברתי קבוצה של הורים וילדים ולימדתי אותם לשחק במשחק. נחשו למי היה קשה יותר להפסיק לשחק ולחזור הביתה?

המשחק הפשוט הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה:

  • פיתוח כישורי משחק (למשל: לקבוע תור, לחכות בתור, לנצח, להפסיד)
  • פיתוח כישורים חברתיים (למשל: להתמודד עם תסכולים, לבקש עזרה, להביע אמפטיה, לתקשר עם אחרים)
  • פיתוח תפקודים ניהוליים (למשל: ויסות רגשי, תכנון, ארגון, בקרה עצמית)
  • פיתוח תפיסה חשבונית וידע מתימטי (למשל: ספירה, מניה, חיבור, חיסור, תבניות של מספרים)
  • פיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות (ויסות כח, מניפולציות בכף היד, אחיזות עדינות)
  • כתיבה של מספרים
  • כתיבה של שמות פרטיים

נמאס לשחק?  התפצח לכם אגוז באמצע המשחק? אפשר לאכול!

 

שיהיה לכם חג שמח!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

אילו משחקים לבקש מתנה לחג?

"הבת שלי בת כמעט שנתיים, מה לבקש מתנה לחג?"

"מה לבקש מתנה ליום הולדת שנה?"

"אני עם תינוק בן חצי שנה בבית ומרגישה שהוא לא מתפתח איתי מספיק…"

"מה ילד בן שלוש צריך לדעת לעשות כבר?"

 אלו שאלות שפעמים רבות שואלות אותי אמהות (ולפעמים גם סבתות), אז לקראת פסח המתקרב ובא אני רוצה להמליץ היום על שתי חוברות מקסימות שכתבה ג'רי האן-מרקוביץ, מרפאה בעיסוק:

"תינוקות- מדריך להתפתחות ולמשחק בשנה הראשונה"

"פעוטות-מדריך להתפתחות ולמשחק מגיל שנה ועד גיל שלוש"

בחוברות תמצאו:

רשימות של משחקים מומלצים לכל גיל

למה חשוב לשים לב כשקונים משחק?

רעיונות למשחקים שונים שניתן לשחק עם אותו החפץ

דוגמאות של אבני הדרך ההתפתחותיות הצפויות בכל התחומים (מוטורי, תחושתי, שפתי, קוגניטיבי, רגשי, חברתי) ובכל שלב התפתחותי

רעיונות לפעילויות מומלצות של הורה וילד שאפשר לעשות בבית, בגן השעשועים ובכל מקום!

כל חוברת משמשת כ"יומן" עם מקום לרישומים שלכם ותמונות מכל גיל.

במיוחד כיום, בעידן שבו יש חוג לכל תינוק ומומחה לכל גיהוק, ג'רי האן מרקוביץ מחזירה את הידע לידיים שלכם, ההורים!

החוברות מכילות שפע של רעיונות למשחק משותף של הורים, תינוקות ופעוטות, המקרבים בין הורים וילדים, מעודדים קשר ותקשורת, גורמים להנאה משותפת, מעודדים פעילות עם הגוף ועם חפצים ומעוררים סקרנות ויצירתיות.

החוברות של ג'רי האן מרקוביץ מאפשרות לכן, אמהות ולכם אבות, לחזור ולהיות המומחים לילד שלכם- לשחק, לרקוד, לשיר, להתאים את הסביבה, לבחור את המשחקים המתאימים לשלב ההתפתחותי ובמידת הצורך- לדעת לפנות ליעוץ.

בפעם הבאה כשאתם מחפשים איזה צעצוע לקנות לתינוק שלכם, תזכרו ש…

"לצעצוע יש ערך כל עוד התינוק יכול לעשות בו משהו-בפיו, בידיו, בכוחו הגופני-או לגרום לו לזוז או להשתנות. כמעט כל חפץ עשוי להיות צעצוע: כף שמקישים בה על מכסה של סיר, עיתון ישן שקורעים אותו או מיכל שאפשר להפוך את תכולתו- אלה והדומים להם מהנים את התינוק לא פחות (ולפעמים יותר) מכל צעצוע קנוי" (מתוך החוברת "תינוקות").

את החוברות ניתן לרכוש בעברית ובאנגלית אצל המחברת: jerihahnmarkowitz@gmail.com

חג פסח שמח!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

10 סיבות לאבחון מוקדם של הפרעת קשב וריכוז

טל הגיע אליי לטיפול קצת לפני גיל 4.

בגילו המופלג כבר הספיק להיות אימת הילדים בגן, להיות "טל המרביץ", זה שעדיף להתרחק ממנו, זה שכדאי להזהר ממנו, זה שבסוף בוכים בגללו.

מה ששבר את ההורים היה יום אחד כשטל אמר: "אף אחד לא רוצה לשחק איתי"

וזה באמת היה נכון. כשבאתי לראות אותו בגן ראיתי ילד שעובר ממשחק למשחק ולא באמת משחק, לא נשאר יותר מדקה בכל פינה בגן, נתקל בילדים ולעתים משאיר מישהו בוכה בדרך, כל יוזמה של משחק עם ילד אחר נחוותה על ידי הילדים האחרים כמאיימת ופוגעת ובכל פעם שמישהו בכה בגן שמעת ילד אומר: "זה בגלל טל" (גם אם זה לא היה ממש נכון).

ההורים החליטו שהם לא מחכים, לא נותנים לזמן לעשות את שלו אלא עוזרים לו היום. בגיל 4 טל אובחן עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז.

במפגשים שלי עם טל במסגרת הגן הוא למד לשחק איך עם חברים, למד איך לפתח משחק משמעותי לפרק זמן ארוך יותר, ההורים של טל והגננת למדו כיצד לעזור לו במצבים בהם הוא מתקשה לעצור ולווסת את התנהגותו ורגשותיו. טל הפך לילד אהוב ומקובל וילדים מבקשים לשחק איתו.

הורים רבים לילדים בגיל הרך חוששים ללכת לאבחון של תסמיני הפרעת קשב וריכוז לפני גיל חמש או שש:

"הוא יגדל וזה יעבור", "גם אני הייתי כזה", "תנו לו להיות ילד, הוא עוד קטן", "מה אתם רוצים ממנו?", "למה שישימו עליו סטיגמה?",  "בחיים לא אתן לילד שלי תרופות", "הגננת סתם נטפלת אליו"… נשמע לכם מוכר?

אז הנה 10 סיבות טובות למה כן ללכת לאבחון ולטיפול  עם ילדים שיש להם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז בגיל הרך:

  1. אבחון וטיפול מתאים בגיל הרך יכול לצמצם ואף למנוע קשיים נוספים בעתיד. החשיבה של "לתת לו לגדול" ו"זה יעבור" היא פשוט מוטעית.
  2. אבחון מוקדם יכול לעזור לכם ההורים להבין את הקושי של הילד, לתת לכם כלים לעזור לו ולחסוך לכם הרבה רגשות אשמה, תסכולים, כעסים וחרדות.
  3. בגיל הרך זו ההזדמנות שלכם, ההורים, לעזור לילדה שלכם באופן המשמעותי ביותר בחיי היומיום, במסגרת החינוכית ובשעות הפנאי אם יהיו לכם הכלים המתאימים.
  4. אבחון וטיפול בתסמינים של הפרעת קשב בגיל הרך אינו בא במשוואה עם טיפול תרופתי. ממש לא. אין מה לפחד ללכת לפסיכיאטר, לנוירולוג, לרופא הילדים או רופא המשפחה ולאבחן.

תכנית הטיפול כלל אינה חייבת לכלול בהכרח טיפול תרופתי: הדרכת הורים, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, עיצוב התנהגות, סיוע פרטני בגן ועוד, הם חלק מתכנית התערבות שלמה. הטיפול התרופתי בגיל הרך ניתן במשורה ורק אחרי ניסיון של טיפולים אחרים.

מידע על תכנית התערבות בריפוי בעיסוק לילדים עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז החל מגיל 4 , שפותחה ונחקרה ע"י ד"ר כרמית פריש תוכלו לראות בקישור הבא: POET-  טיפול בריפוי בעיסוק באמצעות הדרכת הורים לילדים עם תסמינים של ADHD.

5. כדי לעזור לילד שלכם היכן שקשה לו היום, ולבנות לו דימוי עצמי חיובי:

ילדים שסובלים מקשיים באמת סובלים יום יום. הם חווים תסכולים וחוסר הצלחה בפעילויות ומשימות שחבריהם בגן נהנים מהן, חווים הצלחות ובונים לעצמם דימוי עצמי חיובי- של ילדים חכמים, חזקים ומצליחים.

זה מגיע גם לילד שלכם.

6. אבחון וטיפול מוקדם יכול לצמצם באופן משמעותי ואף למנוע תחלואה נילווית- כלומר, קשיים נוספים שהופכים בסופו של דבר להפרעה של ממש- ביניהן הפרעות חרדה, דיכאון והפרעות התנהגות.

7. "אבל היום כל אחד מאובחן!" יש כאלו הטוענים שבגלל "אבחון יתר" כל ילד קצת שובב מקבל "חותמת".

יכול להיות שיש בזה משהו והמודעות ההולכת וגוברת מביאה לאבחון מוגבר, מצד שני עדיף שהילד יהיה באבחון ומעקב מקצועי מאשר ש"יפספסו" אותו ויתחילו לטפל בגיל מאוחר עם כל ההשלכות הנובעות מכך.

8. כי חשוב שתקשיבו לבטן שלכם! וגם אם אנשים סביבכם אומרים לכם "הוא עוד קטן…", "מה את רוצה ממנו?", "תנו לו לגדול בשקט"… אם משהו מספיק מטריד אתכם זה מספיק חשוב כדי שתבדקו אצל איש מקצוע.

9. כי לכם ההורים יש את התפקיד החשוב ביותר בהתפתחות של הילד שלכם. בעזרת אבחון וטיפול מוקדם תוכלו לקבל הדרכה וכלים: איך להתאים לילד שלכם את הסביבה? איך לשחק איתה? איך לדבר איתו? איך לספר לה סיפור? מתי לדרוש ומתי לוותר? מתי להגיב ומתי להתעלם? מתי לאפשר ומתי להציב את הגבול?

זה לא תמיד ברור, ובמיוחד כשיש לילד קשיים זה עוד יותר לא ברור.

10. כי כשמטפלים בגיל הרך המבנים המוחיים והנפשיים עוד מתפתחים וניתנים לשינוי בקלות רבה יותר מאשר בגיל מאוחר יותר. מחקרים רבים של הדמיה מוחית מראים על שינויים משמעותיים במבנה ובפעילות המח בעקבות טיפול מוקדם: המח של אנשים עם ADHD  שטופלו בילדותם היה דומה יותר בפעילותו למוחם של אנשים ללא הפרעת קשב כשבדקו פעילות מוחית במשימות שונות.

בנוסף לנוירולוגים ולפסיכיאטרים ישנם גם רופאי ילדים ורופאי משפחה שמוסמכים לאבחן ולטפל באנשים עם הפרעת קשב וריכוז, קיימות מרפאות קשב של קופות החולים בכל רחבי הארץ, האפשרות שלכם להתייעץ ולבדוק קיימת וזמינה היום יותר מתמיד.

אתם יכולים לעזור לילדיכם ובכך שתתנו להם היום טיפול מתאים תוכלו לשנות את עתידם לטובה.

ולקינוח, המלצה על שני ספרים:

"לחיות עם הפרעת קשב ADHD" בעריכת ד"ר איריס מנור ופרופ' שמואל טיאנו/הוצאת  דיונון.

זהו ספר מקיף מאד ועדכני על אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז במהלך החיים. בספר ישנו פרק המוקדש לאבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז בגיל הרך, שנכתב ע"י ד"ר מרים פסקין, פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער- מומלץ בחום!

"לשלוט ב- ADHD- המדריך השלם והמוסמך להבנת הפרעות קשב וריכוז" מאת ד"ר ראסל א'. בארקלי/ הוצאת גלילה.

הספר מתאר, בשפה ברורה וקולחת, מהם המאפיינים של ADHD , מהם הטיפולים המקובלים ונותן כלים מעשיים להורים ומחנכים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

איך לעזור לילדים עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז לפני גיל 6

 

היום אני שמחה לארח בבלוג את כרמית פריש, מרפאה בעיסוק התפתחותית, דוקטורנטית בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה.

כרמית היא בין המפתחים של גישת POET – גישת טיפול חדשנית שמטרתה שיפור תפקודי לילדים עם ADHD, החל מגיל 4.

"בעבודה אני מנהלת צוות שלם ומול הבן שלי, בן 5 בסך הכל, אני פשוט חסרת אונים."

מיכל ואסף, הוריו של איתי בן ה-5, ישבו מולי ושיתפו אותי בתחושות הכאב וחוסר האונים:

"בבוקר הוא קם לפני הציפורים ולא יודע מה לעשות עם עצמו. בגן שעשועים הוא צופה בחברים שלו מהצד ואחר הצהריים רץ במסדרון הלוך ושוב, מפזר משחקים ולא יושב לרגע לשחק באמת. מכל דבר קטן הוא מיד בוכה- מספיק שמשהו לא הלך לו במשחק או שפשוט אמרתי "לא עכשיו."

"הגננת אומרת שהוא לא ממושמע ובארוחות משפחתיות מעירים לנו כל הזמן על ההתנהגות שלו ועושים לנו פרצופים. הם חושבים שאנחנו לא מחנכים אותו ולא מבינים שזה לא זה".

איך לפענח את הילד הזה? איך לעזור לו? האם הוא באמת לא ממושמע? מה אנחנו צריכים לעשות?

איפה עובר הגבול בין קושי אמיתי לבין בעיה התנהגותית??

למה אחרי חמש שנים שהבוקר בבית שלנו נראה אותו דבר אין לו מושג מה לעשות עם עצמו?

איך יכול להיות שאיתנו הוא משחק נפלא, אבל הוא לא מסוגל לעשות שום דבר כשאני רוצה 5 דקות לעצמי??

באבחון שערכתי לאיתי עלה בבירור שיש לו איחור בהתפתחות התפקודים הניהוליים: היכולת לעכב תגובה, ליזום, לפתור בעיות, לארגן את הסביבה, לזכור מה צריך לעשות עכשיו, לווסת את הרגשות ועוד.

התפקודים הניהוליים הם אותו מנגנון המשמש כמנצח על התזמורת של כל יכולותיו המצוינות האחרות של איתי: לו היו לו תפקודים ניהוליים מפותחים דיים, הוא היה מסוגל ליזום ולהוציא לפועל תוכניות למשחק, להתארגנות בבוקר, להתנהגות, ולכוון את התנהגותו ותפקודו באופן יעיל. הוא היה ממוקד אבל לא מדי, היה פחות תנועתי, יותר שקול בפעולותיו.

אבל הוא לא.

לכן, למרות שהוא מוכשר, חכם וחברותי, הוריו מרגישים שהוא "לא ממצה את עצמו". הגננת כועסת עליו. מיכל ואסף כועסים עליו.

איחור בהתפתחות התפקודים הניהוליים יכול להיות בגלל איחור בהבשלה, וייתכן מאוד שאלו סימנים מוקדמים להפרעת קשב וריכוז.

מיכל ואסף, וכמוהם הורים רבים אחרים, מתארים קשיים שמשפיעים משמעותית על כל תחום בחיי היום יום של הילד ושלהם, פוגע בתפקוד ובאווירה בבית.

את הרגעים הקשים והמתסכלים האלה, היומיומיים, לא ניתן לדמות בחדר בקליניקה, ב"מעבדה" שאינה דומה למציאות שלהם והילד צעיר מכדי ללמוד איך לעזור לעצמו ממפגש שבועי איתי.

אז מה עושים??

אלו היו השורשים להתפתחותה של גישת POET, Parental Occupational Executive Training

הPOET – התפתחה כגישת התערבות בריפוי בעיסוק, שנועדה לשפר תפקוד של ילדים צעירים עם חסרים בתפקודים ניהוליים (Executive Functions) באמצעות הדרכת הורים.

בסדרה ממוקדת של עשרה מפגשי הדרכת הורים קיבלו מיכל ואסף כלים לעזור לאיתי:

הם למדו מהם תפקודים ניהוליים ומהו אותו מנגנון שמקשה על תפקודו והתנהגותו של ילדם (בדרך למדו גם כמה דברים על עצמם..)

הם למדו דרכים מעשיות לעזור לו לתפקד טוב יותר בבית וגם קיבלו כלים להדריך את  הגננת

הם  השתחררו מאותה התלבטות מעיקה- הילד לא עושה דווקא, יש לו קושי.

הם  הצליחו לפצות על החסרים בתפקודים הניהוליים של ילדם, לאפשר לו לתפקד טוב, ולהרגיש טוב עם עצמו.

הם אלו שהצליחו להביא לשינוי ושיפור במקום האמיתי בו הדברים קורים..  בבית, בחוג, אצל סבתא.

הם קיבלו כוח לשנות קצת את השגרה ואת ההתנהלות בבית, משום שהבינו לעומק מה איתי והם ירוויחו מכך.

בפגישתנו האחרונה הם אמרו לי בחיוך: "נתת לנו חכה."

במידה מסוימת היה להם מזל. הם פנו לסיוע בגיל צעיר.

לא כל ההורים פונים בגיל צעיר. הם חושבים- "לפני גיל 6 שנים, מה כבר יעשו עם הילד…?  "

התערבות לפי ה-POET מתאימה להורים לילדים כבר מגיל 4 שנים. אפשר כבר אז לשפר תפקוד, להקל, להעצים.

ניסיון קליני של 3 שנים עם הPOET הביא לשינוי משמעותי ולשיפור של איכות החיים של עשרות משפחות:

"תהליך ההתערבות אפשר לנו להבין לעומק תפקודים שמשפיעים על התנהגות ילדנו."

"קיבלנו דרכים מעשיות לעזור לבת שלנו"

"הילד שלי סוף סוף מצליח להצטרף למשחק של אחיו, יש פחות מריבות בבית"

"הבת שלי מרגישה שמבינים אותה, יותר רגועה וזורמת"

"אני אמא טובה יותר"

"אני פחות כועסת"

כיום נחקרת יעילות הPOET באוניברסיטת חיפה משום שברצוננו להוכיח את יעילותה גם במדדים המקובלים בעולם המחקרי.

הוכחה מסוג זה תסייע בהפניה של ילדים רבים יותר להתערבות טיפולית כבר בגיל 4 שנים, ועשויה לחסוך להם את הסיבוכים הרגשיים שעלולים להתפתח עד הגיעם לגיל 6 שנים (הגיל המקובל לאבחון של הפרעת קשב).

אם גם אתם רוצים לעזור לילד שלכם, להבין לעומק מהם הגורמים המקשים עליו ולקבל כלים מעשיים לשפר את איכות החיים שלו ושלכם- הכנסו לקישור הבא ותוכלו להגיע למרפאה בעיסוק באיזור מגוריכם המטפלת בגישת POET:

https://www.youtube.com/watch?v=YcrTl83FO8s

כיום ניתן ליהנות מיתרונות ה POET רק במסגרת המחקר.

אשמח לענות לשאלות בדוא"ל: carmitfr@gmail.com

תודה ולהשתמע, כרמית

שימו לב! ביום חמישי הקרוב, 20.2., בשעה 21:00-22:00 כרמית תתארח בדף הפייסבוק שלי לראיון וירטואלי ותענה על שאלותיכם.

אתם מוזמנים לשלוח שאלות מראש או פשוט לשאול במהלך הראיון ונענה בשמחה. לביישנים מביניכם- ניתן לשאול שאלות במסרים אישיים או במייל ונכתוב את שאלתכם בעילום שם.

מכירים הורים שיכולים להעזר בטיפול בגישת POET ? תעבירו את זה הלאה….

תשלחו להם קישור לפוסט הזה ותוכלו לעזור להם בצעד הראשון לקראת תהליך משמעותי שיכול לשנות את איכות חייהם.

נפגשים בדיוק כאן: https://www.facebook.com/YaelsRoom ביום חמישי הקרוב.

ועד אז, המשך שבוע נעים

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

מה מתקנת הוראה מתקנת?

אם אתם מרגישים שהילד שלכם לא מתקדם בקצב הכתה, שיעורי בית הופכים למאבק יומיומי מתמשך, המורה אומרת שהכל בסדר אבל משהו מציק לכם בבטן- תקשיבו לעצמכם.

הרבה פעמים הורים רגישים לצרכים ולקשיים של ילדיהם בבית הספר הרבה לפני שאנשים אחרים שמים לב לקושי, גם אם אתם לא יודעים להגדיר או להסביר לעצמכם או לאחרים מהו בדיוק.

לעתים קרובות אני מפנה ילדים שיש להם קשיים בלמידה לשיעורים אצל מורה להוראה מתקנת.

מה היא מורה להוראה מתקנת ומה היא באמת מתקנת?

ובכן, לא את הילד, כי ילדים אינם "מקולקלים".

מורה להוראה מתקנת משנה את החויה של הילד את עצמו כאדם לומד. חויית הלמידה שלו עוברת תיקון.

אצל מורה טובה להוראה מתקנת הילד יצליח במקומות שבהם הוא חווה שוב ושוב כשלונות בתהליך הלמידה: הלמידה האחרת, בקצב המתאים לו ובשיטה המתאימה עבורו הופכת את חויית הלמידה שלו לחויה מתקנת בה הוא מרגיש שהוא מצליח וחווה את עצמו כמוצלח ויכול.

הפעם אני שמחה לארח בחדר שלי את אחת המורות להוראה מתקנת המוצלחות שאני מכירה. אשה שבזכותה ילדים רבים הצליחו להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי:

גילה ברליאה, מורה להוראה מתקנת ומאבחנת דידקטית.

מה בדיוק עושה מורה להוראה מתקנת?

מהן השאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם כדי לדעת אם ילדכם זקוק לעזרה ברכישת הקריאה, מעבר לתרגול היומיומי?

על כל אלה עונה גילה בפוסט החשוב הזה, לגזור ולשמור:

מי לא מכיר את ההתרגשות של ילד שעולה לכתה א'? קניתם לו את כל הציוד הדרוש, תיק, ספרים, מחק. הילד שעד לפני מספר חודשים היה במסגרת של גן, צריך להסתגל למסגרת שונה-המסגרת הבית ספרית: המבנה הגדול והמסועף, הכיתה, סדר הישיבה בכתה, תלמידים חדשים, מורה חדשה וסדר יום שונה, שדורש ישיבה וריכוז במשך 45 דקות רצופות.

גם אתם, ההורים, שותפים להתרגשות, ובלבכם עולים שאלות וחששות:

איך הילד שלי יסתגל לשינויים? האם יהיה לה טוב בכתה? מי תהיה המורה שלו? איך היא תהיה בשבילו? מי יהיו החברים שלה? איזה תלמיד הוא יהיה?

אתם מלאי תקווה וחלומות ומקווים כי ברבות הימים, הם יתגשמו וילדכם יהיה לאדם מאושר.

אחת המטרות בלמידה בכיתה א' היא הקניית הקריאה והציפיה מהילד היא שבסוף השנה כבר יידע לקרוא.

מה עליכם ההורים לעשות על מנת לאפשר לילד לעבור את תהליך רכישת הקריאה ביתר קלות?

לאורך השנה אתם מתבקשים להמשיך ולתרגל בבית עם התלמיד על פי הנחיות המורה. המחויבות שלכם, ההורים, חיונית לקידום התהליך שעובר הילד.

מחקרים מצביעים על כך שאימון ממוקד ויומיומי משפיע על תהליכים באיזורים שונים במח הקשורים בשלבים שונים של תהליך הקריאה. רוב הילדים ירכשו את הקריאה בעקבות אימון יומיומי ועיקבי של מיומנויות הקריאה במשך כשלושה חודשים.

אתם יודעים שהילד שלכם נבון, על כן , הציפיה שלכם היא שהילד יעבור את התהליך בקלות. והנה, לעיתים משהו לא זורם, ותהליך הקניית הקריאה לילד מלווה בקשיים ובתסכול רב- של ילדיכם ושלכם.

עליכם ההורים להיות ערניים  ולשאול את עצמכם האם הילד זקוק לעזרה מעבר למה שהוא מקבל בבית הספר?

מהם הפרטים שמהווים "נורות אדומות" שחשוב שתבחינו בהם בתהליך רכישת הקריאה של ילדיכם?

תשאלו את עצמכם האם הילד/ה שלכם  מאופיינים באחד או יותר מהאפיונים הבאים:

–          האם הילד לא מצליח לזכור: שמות של אותיות  ומספרים, או את רצף הא-ב עד ת'.

לילדה יש קושי לזכור הברות . אם נצרף לאות ג קמץ ,נקבל גָ

–          הילד לא מצליח לצרף את ההברות למילים. אַ+בָּא    אַבָּא.

–          האם יש לה קושי בזיכרון למילים-הילדה קוראת מילה מסוימת דוגמא: "אַמָר"  ופעם הבאה  שנתקלת במילה זו היא לא זוכרת אותה, וקוראת אותה כאילו זאת הפעם הראשונה שנתקלה בה.

–          הכיתה מתקדמת ברכישת הקריאה והילד שלכם נשאר מאחור.

–          הילדה מתבלבלת בין כל התנועות (קמץ, חיריק, סגול וכו')

–          איטיות בקריאה ,בכתיבה והעתקה:

הילד לא מספיק להעתיק מהלוח באופן קבוע. העתקה שצריכה לקחת 10 דקות לוקחת שעה.

הילדה מסרבת לקרא

הילד מסרב להכין שיעורי בית, מה שמכניס לעיתים עימותים ומתח סביב נושא הכנת שיעורי הבית.

כאשר מתעוררות בעיות, ואתם מגלים כי לילד יש קשיים, ייתכן כי יתלוו לכך תחושות של עצב וכעס אשר מבטאות את מה שאתם מרגישים.

חשוב מאד לפנות למורה ולשתף אותה בתחושות שלכם ולפנות לעזרה!

הוראה מתקנת יכולה להיות פעמים רבות העזרה לה הילד שלכם זקוק.

בשיעורי הוראה מתקנת הילד/ה שלכם יקבלו כלים, מותאמים להם אישית על מנת לרכוש את הקריאה ולצמצם את הפערים.

בשיעורי הוראה מתקנת נרכש ידע ומתבצעת פריצת דרך להצלחה בדרך חוויתית ומהנה. ההנאה וחוויית ההצלחה של הילד הופכות להנעה ומהוות גשר מעל הקשיים והחסמים הרגשיים.

עם העזרה המתאימה, הילד שלכם יוכל להיות לתלמיד מצליח ולאדם מאושר.

שלכם,

גילה ברליאה

מורה להוראה מתקנת ומאבחנת דידקטית

טל': 054-6646599

לדף הפייסבוק של גילה ברליאה

שימו לב:

ביום חמישי הקרוב, 14.11.13 בשעה 21:00-22:00 גילה מתארחת בדף הפייסבוק שלי ותענה על שאלותיכם בנושא הוראה מתקנת לביה"ס היסודי ואבחון דידקטי.

אתם מוזמנים לשלוח שאלות לגילה באמצעות הדוא"ל שלי (אם אתם ביישנים ורוצים להשאר בעילום שם) או בדף הפייסבוק שלי עד יום רביעי בצהריים ואנחנו נשמח לענות לשאלותיכם:  https://www.facebook.com/YaelsRoom

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

מהו ריפוי בעיסוק עבורי?

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

במשך השנים מצאתי את עצמי שוב ושוב מסבירה לאנשים אחרים מה אני בדיוק עושה:

"ריפוי ועיסוי?"

"ריפוי ועיסוק?"

"ריפוי ומה….?"

"זה מסאז' לידיים, נכון?"

"זה בשביל המוטוריקה?"

אז לכבוד יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי שיחול ביום ראשון הקרוב, 27.10.13, החלטתי לחקור את הנושא באופק מעמיק, והלכתי לחפש אחר חכמת ההמונים.

אצתי רצתי לבאבא גוגל כדי לקבל תשובה: "מהו ריפוי בעיסוק עבורי?"

והנה מה שמצאתי- לא נגעתי:

"אין לי אופה לחם, אני לשה לחם ביד. לחלוטין ריפוי בעיסוק עבורי. כמה טוב שיש מקום להשתחרר בו ממה שמעיק ולייצר משהו טוב ומיטיב…" (נטאשה)

"החריזה היא עבורי ריפוי בעיסוק- יש לי המון זמן פנוי והעיסוק בחריזה גורם לי הנאה, הרגשה של יצירתיות." (נטע)

"ריפוי בעיסוק- ברבוניות ממולאות. הדרך אל האושר עוברת בקיבה, אבל עדיף שתעבור קודם במטבח. בפעם הבאה שאתם בבאסה תשכחו מהסמים הקלים, הציפרלקס והאלכוהול ופשוט תפרקו ערימת ברבוניות. בשבילי זה עבד יופי" (עמית אהרונסון)

"בישול עבורי זה ריפוי בעיסוק, יצירתיות והזדמנות "לשחק" עם הצעצועים השונים בערכת כלי המטבח שלי." (רועי בר-קט)

"כמה ימים לאחר פתיחת הבלוג גיליתי שאני בהריון. עם הזמן הבלוג נתן לי מקום לפורקן,  עברתי הריון לא פשוט שכלל בין היתר 3 חודשי שמירת הריון במיטה ועוד חודש באשפוז עם מגוון סיבוכים כדי שלא יהיה משעמם. הכתיבה בבלוג הרגיעה אותי והיוותה עבורי מעין "ריפוי בעיסוק". גיליתי שאני מאוד אוהבת לכתוב. זה עושה לי טוב, השחרור הזה." (חלי גורסוי)

"במשך שנים ניהלתי והייתי עצמאית בתחום המזון. בצעירותי ניקיתי בתים תקופה ארוכה. עבורי סדר ונקיון הם ריפוי בעיסוק שהם מה שאני מחפשת. אני עושה את זה באהבה ומבחירה." (שירית משי לוי)

כל אלו שחורזים, כותבים, מבשלים, מנקים, ומקבלים מהעשייה שלהם בחיים סיפוק והנאה, כל אלו שחשים בריאים ומאושרים ומיטיבים עם עצמם ועם אחרים הם אלו שמצאו את התשובה.

זה בדיוק מה שריפוי בעיסוק עבורי:

לעזור לאנשים לקחת חלק פעיל ומשמעותי בחייהם ולהרגיש טוב, עם עצמם ועם אחרים.

כשאני נפגשת עם ילדים בטיפול בריפוי בעיסוק זו בדיוק המטרה שעומדת לי מול העיניים:

שהילדים האלה יצליחו לשחק, לכתוב, לצייר, להתלבש, לאכול, להתארגן, ליזום, ליצור ולהנות מהעיסוקים שלהם בבית, בגן ובבית הספר, עם המשפחה ועם החברים- בחופשיות ובטבעיות ומתוך בחירה.

הטיפול בריפוי בעיסוק יכול להתקיים בכל מקום בו מתקיימים החיים וכל חפץ בעולם הוא אמצעי המשמש לטיפול.

המקום בו אני, כמרפאה בעיסוק, הכי אוהבת לטפל בילדים הוא המקום בו מתרחשים החיים האמיתיים: בבית, בגן, בבית הספר.

כשאני עובדת עם ילדה על כישורים חברתיים בתוך הגן, עם החברים שלה, יש לזה ערך עצום והמשכיות גם אחרי שהטיפול נגמר.

כשאני עובדת עם ילד כדי לשפר את יכולות ההתארגנות שלו, ויחד עם אמא שלו אנחנו מכינים עוגה לשבת אצלם במטבח-  אנחנו משיגים הרבה יותר מכישורי התארגנות ומקלמר מסודר.

כשאני משחקת עם ילד בסלון הביתי, ומצטרפים אלינו ההורים והאחים וכולנו צוחקים ונהנים- זה הרבה מעבר לעבודה על מיומנויות משחק.

אז אם לילד או לילדה שלכם יש קושי לעשות דברים בעצמם,

אם במקום להרגיש סיפוק והנאה מהפעילות שלהם בגן ובבית הספר הם מרגישים תסכול וסבל,

אם אתם רוצים לעזור להם להיות פעילים ולהרגיש טוב עם עצמם – זה הזמן להרים את הטלפון ולדבר אתי.

לכבוד יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי, יתקיים ביום א', 27.10.13 בשעה 21:00-22:00  "קו פתוח" בדף הפייסבוק שלי:http://www.facebook.com/YaelsRoom

אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות בנושאים שונים הקשורים לטיפול ואבחון של ריפוי בעיסוק בילדים ואני אהיה שם עבורכם.

ניתן לשאול שאלות בדף הפייסבוק עצמו או דרך הדוא"ל, באמצעות הרשמה לרשימת התפוצה באתר: www.YaelsRoom.com

מוזמנים להצטרף, תרגישו בבית!

ולכל חברותיי וחבריי, מרפאות ומרפאים בעיסוק בארץ ובעולם – יום ריפוי בעיסוק שמח!

!Dear colleagues, Occupational Therapists all over the world- Happy OT global day

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

מהמורה איה באהבה

 

היום הראשון בכתה א' הוא אחד הימים בחיים שפשוט זוכרים.

באותו קיץ של 1983 עברנו דירה, מלחמת לבנון הראשונה היתה בעיצומה ואני עליתי לכתה א'.

שכונה חדשה חדשה, אליה עברנו ביום האחרון של גן חובה.

זוכרת ילקוט ענק, חום או ירוק ומה זה מכוער. כמה ימים לפני תחילת השנה הגענו לפגישה עם המורה וההורים. כבר בפגישה הראשונה הערצתי אותה. ורדית זמורסקי האגדית.

ביום הראשון ללימודים הלכתי לבד לבית הספר. לא יודעת למה. אולי אבא שלי היה במילואים? אולי בעבודה? כנראה אמא שלי היתה עם אחי, שגם הלך לגן חדש. אז הלכתי לבד, עם ילקוט ענק ומפתח על הצוואר.

זוכרת חצר מלאה בהמון אנשים וילדים. לא מכירה אף אחד. רק זוכרת לחפש את הכתה עם המורה ורדית. כן, זה היה למעלה במדרגות. המון מדרגות. עולה ועולה ופונה שמאלה לכתה. כן, היתה לכתה דלת כחולה. אבל כל הכיתות עם דלתות כחולות…

נכנסת לכתה ועומדת ליד הדלת. המורה של כתה ד' כבר הבינה שיש כאן ילדה מבולבלת. ענק מכתה ד' מלווה אותי קומה אחת למטה, לכתה א'4, שם מחכה לי, כמו פיה טובה ומחייכת, המורה ורדית. שלום כתה א'.

אני שמחה לארח כאן בבלוג חברה יקרה, המורה איה מוגילנר, מחנכת כתות א-ב (ופיה טובה בשעות הפנאי), שמתארחת כאן עם פוסט מיוחד, על היום הראשון בכתה א' ועל הימים הבאים אחריו:

כשבאים למקום חדש

בבטן יש פרפרים

הלב קצת חושש וגם נרגש

איך יהיו מעכשיו הדברים?

אבל כשמתחילים להתרגל

הפרפרים הופכים לדגדוגים

וכבר אפשר קדימה להסתכל ופחות ופחות דואגים…

הילד/ה עולה לכיתה א'? אין מרגש מזה!

הפרפרים בבטן בשיאם, רק לא מזמן סיימו הילדים גן חובה וכבר מתחילים ללמוד בבית הספר. מעבר זה משמעותי מאוד לילדים ולהורים גם יחד. הוא מלווה בהתרגשות רבה, אך גם לא מעט חששות ופחדים.

ילדים רבים פוחדים שמא לא יצליחו בבית הספר, מה יקרה אם המורה תסביר והם לא יבינו? מי יעזור להם? איך יוכלו לשחק? מתי? אם בכלל?

גם כל "הטררם" מסביב מלחיץ: כל המשפחה מתרגשת, הסבא והסבתא ודאי קנו ילקוט חדש לנכד/ה, ציוד נרכש, הכל חדש, חגיגה שלמה.

להורים רבים יש תחושה שהילד הקטן שלהם שהיה אך לא מזמן פעוט, כבר גדול, המסגרת מחייבת והלחץ גובר.

מנסיוני, כמחנכת כתות א-ב חשוב להדגיש, שככל שהילדים יגיעו פחות לחוצים כך המעבר לכיתה א' יהיה חלק יותר, לזרום עם הילד, להפגין לו בטחון ותחושת יכולת, להקשיב לו אם הוא מדבר על פחד או חשש.

טיפים ליום הראשון:

ביה"ס כולו נערך לקראת קבלתם של הילדים, תלמידי כיתה א'.

מתקיים טקס לכבודם, לרוב יעברו הילדים מתחת לשער ססגוני, יפריחו בלונים ומה לא, כל זאת רק כדי לשמח את הילדים. כל תלמידי ביה"ס יצפו בהם. מה רבה הגאווה. מומלץ להגיע עם הילדים לביה"ס, להיכנס לכיתה, להתרשם, לצלם ולהתרגש, אך לא להישאר יותר מידי, לדעת לשחרר את הילד ולתת לו תחושה  של "אנחנו סומכים על המורה והמערכת, אתה בידיים טובות, אתה תצליח".

אפשר לצאת לחצר ולחכות ליד הטקס כדי לראות, אך לצאת מהכיתה ולהניח לילד לעכל את כל המהומה והשמחה סביבו.

לאחר הטקס הילדים נכנסים לכיתה, בדרך כלל לפעילויות של התחלה והכרות כמו משחקים שונים וכד'.

מורות רבות נוהגות לחשוף בפני הילדים את המחברות השונות והחוברות, מסבירות איך משתמשים, איך כותבים ויש אף שיזכו לכתוב בחוברות כבר ביום הראשון ואף לקבל שיעורי בית! ההתלהבות תהיה רבה.

לצד אלו יקבלו הילדים הסברים אודות חוקי הכיתה, סדר יום והכרות עם חדר הכיתה וביה"ס. לאט לאט ובהדרגה יבינו הילדים היכן הם נמצאים, מה מצופה מהם ומה עליהם לעשות. החששות והפרפרים ייעלמו.

כמובן שלא ביום הראשון, גם לא בשבוע הראשון. ישנם ילדים שגם חודש יעבור ועדיין יקח להם זמן להסתגל.

בכל הזמן הזה נסו לגלות אמפתיה כלפי הילד, רגישות לצרכיו וניסיון לא להלחיצו.

עוד במהלך התקופה הראשונה בכיתה, תבדוק המורה ידע קודם של הילדים, מי הגיע כשהוא כבר קורא? מי לא יודע כלל? מי צריך חיזוק? וכד'. בהתאם לכך, תבנה תוכנית עבודה לילדים. לרוב, בתחילת השנה כולם לומדים יחד באותו קצב, אולם לאט לאט נפתח פער והלמידה הופכת להיות אינדיוידואלית, כל ילד בהתאם להתקדמותו ורמתו.

לכן, אם אתם סבורים שילדיכם יודע לקרא, שתפו את המורה, אך סמכו עליה שתדע להתאים לו מה שבאמת נחוץ. בחוברות הראשונות בדרך כלל יש מיומנויות לשון חשובות, שגם אם הילד יודע לקרא עליו לעבור עליהן גם. אין מה למהר.

אם הילד יקבל שיעורי בית, אפשר לסייע, אך חשוב לא להלחיץ בעיקר אם לילד קשה והוא עדיין לא מבין. זו התחלה והקשיים לגיטימיים.

הקדישו לשיעורי הבית זמן קבוע במהלך היום, כשהילד נינוח ורגוע, אפשר אחרי ארוחה או מנוחה.

אם הוא מסרב אל תלחיצו אותו, נסו מאוחר יותר, אך לא לוותר על הכנתם. זהו הרגל חשוב שאם תוותרו בהתחלה יהיו לכך השלכות בהמשך. יחד עם זאת, נסו להבין מדוע הילד לא רוצה להכין שיעורי בית?

אי רצון להכין שיעורי בית לא נובע סתם: אולי הילד לא מבין? אולי עבר עליו משהו בשיעור? אולי הוא מפסיד תוכנית אהובה וכד', דברו איתי והגיעו להבנות.

הכי חשוב מבחינתי שתפו את המורה בדברים שונים על הילד, ככל שהמורה תדע יותר על ילדיכם בין אם דברים טובים ובין אם קשיים רגשיים או לימודיים, כך היא תוכל לסייע לו ביתר קלות. ההצלחה שלו הוא יעד משותף שלכם ושלה.

אפשר לקבוע פגישה או לצלצל למורה, שאלו מתי נוח לה, לכל מורה העדפות אחרות אבל אל תישארו עם הדברים בבטן.

זכרו- עד סוף השנה כולם ידעו לקרא! לאט לאט, אין מה למהר.

ובנימה אישית, השנה, גם בתי עולה לכיתה א' ועל אף הניסיון שלי כמחנכת אני חשה בפרפרים בבטן ומתרגשת מאוד מאוד.

בואו ניתן לפרפרים הללו לעוף לשמיים ולאפשר לילדינו צמיחה וגדילה.

מאחלת לכולם בהצלחה רבה!!!

שלום כיתה א' 🙂

תודה ענקית לאיה ולכולכם אני מאחלת שנה טובה ומוצלחת!

ותודה ענקית ללידור ויסוצקי, בעלי היקר, על התמונה המשגעת: http://imagilo.com/

שלכם, יעל

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

המשפחה עולה לכתה א'

לקראת השנה החדשה אני שמחה להתחיל מסורת של כותבים אורחים בבלוג! יתארחו כאן אנשי מקצוע שונים הקשורים להתפתחות של ילדים והורים בנושאים מגוונים. עם חלקם אערוך ראיונות בדף הפייסבוק שלי ואתם תוזמנו לקפוץ לביקור, לקרוא ולשאול שאלות אם תרצו.

אני מתרגשת לארח בחדר שלי את האורחת הראשונה-הפסיכולוגית ורוניקה מילשטיין, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מתמחה, בפוסט מיוחד לקראת תחילת שנת הלימודים והמעבר לכתה א'.

ורוניקה תתארח בראיון בדף הפייסבוק שלי ביום חמישי הקרוב, בראיון מיוחד שיעסוק בהסתגלות של ילדים והורים למסגרות חינוכיות (גנים, פעוטונים, בתי ספר, חוגים) ועוד. הראיון יתקיים בשעה 21:00-22:00 ואתם מוזמנים להצטרף אלינו ולשאול שאלותיכם!

מי שמעוניינים יכולים לשלוח אליי את השאלות מראש במייל או במסר בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

המשפחה עולה לכתה א'/ ורוניקה מילשטיין, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מתמחה

המעבר מן הגן לבית הספר הוא אחד המעברים המשמעותיים בחיי הילד ובחיינו ההורים.

מבחינתנו ההורים זהו מפגש הראשון עם הערכה. הערכה זו משקפת מבחינתנו את ההורות שלנו. אם הילד שלנו יצליח בלימודים ויש לו הרבה חברים, משמעו הם "אנחנו הורים טובים" אם זה לא כך, מה זה אומר "עלינו כהורים?".

מבחינת ילדינו, הם נכנסים לעולם חדש בו מרגישים את ציפיות הוריהם והסביבה. בנוסף, הם נדרשים על ידי בית-הספר להתאים את עצמם לנורמות התנהגות שבית הספר מכתיב וזאת מפני שבית-הספר אינו יכול להתאים את עצמו לייחודיות של  כל ילד. מצב זה של "לחצים חיצוניים" הן על ילדינו והן עלינו כהורים עלול מהר מאוד להפוך למתח בין ההורה לילדו.

אז…כיצד ניתן להתמודד עם לחצים אלו ואחרים על מנת לאפשר לילדינו לעבור מעבר משמעותי זה בהצלחה?

1. מודעות עצמית – הורים, שעדיין זיכרונותיהם כתלמידים מהדהדים בראשם, עלולים להיכנס ללחץ עם כניסת ילדיהם לבית-הספר. הורים אחרים עלולים להיכנס ללחץ משום שהם זוכרים את תובענות בית-הספר וכיצד השפיעה תובענות זו על מערכת יחסים עם הבן הבוגר. חשוב ביותר שההורים יעשו הפרדה בין זיכרונותיהם האישיים מתקופת בית-הספר ו/או זיכרונותיהם כהורים לילדים בוגרים, לבין החוויות העתידיות עם ילדם העולה לכיתה א'.

כך נאפשר לילדינו "לסחוב על גבם" רק את הילקוט בית-הספר ללא הפחדים והחרדות שלנו ההורים.

2. ההצלחה בלימודים אינה מובטחת מראש – עם הכניסה לכיתה א' הורים רבים מצפים שילדם יהיה בין התלמידים הטובים בכיתה, אך לא תמיד ציפייה זו מתממשת ובאה בקלות, כמו אצל "הילד של השכן". במצב זה חשוב מאוד לא לחפש "אשמים" אלא להיות מוכנים ופנויים להגיש לילד את העזרה הנחוצה כדי להתגבר על הקושי.

3. "עם כזאת התנהגות לא תוכל לעלות לכיתה א'" – יש הורים המאמינים שאם יפחידו את ילדם, הילד יהיה מוכן טוב יותר לבית-הספר. ההפך הוא הנכון, ילד הנכנס מפוחד לכיתה א', הנו ילד חרד ולא פנוי ללמידה ולפיתוח קשרים חברתיים. ההכנה לכיתה א' צריכה להיות מאוזנת ומרגיעה.

4. הילד העולה לכיתה א' עומד בזכות עצמו – חשוב לראות בילד העולה לכיתה א' כיחיד ולא כמתחרה באחיו הגדולים. אין לצפות ממנו מחד שיעמוד בהצלחת הישגיהם של אחיו הגדולים או מאידך שיהווה פיצוי על האכזבות של אחיו הגדולים. הילד העולה לכיתה א' יכול להצליח אך ורק על פי דרכו שלו וחשוב לזכור ולכבד זאת.

5. הילד הוא העולה לכיתה א' – מי שנכנס לכיתה א' הנו ילדינו ולא אנחנו ההורים, לכן חשוב מאוד לאפשר להם לקחת אחריות על הכנת השיעורים, סידור הילקוט והעמידה בלוח הזמנים. אנחנו ההורים צריכים להיות שם לתמיכה, הכוונה ועזרה לפי הצורך, לא על מנת לעשות את העבודה במקומם!

6. המורה היא דמות משמעותית עבור הילד העולה לכיתה א' – עבור הילד העולה לכיתה א' המורה היא האמא השנייה שלו. הערכת הילד את מורתו היא הכרחית על מנת שיוכל להיעזר בה ולסמוך עליה בעת הצורך. אהבת המורה אינה מחליפה אהבת אם אלא משלימה אותה. על כך, חשוב לא להכניס את הילד לקונפליקט נאמנויות, שכן המצב זה יפגע בתפקודו הלימודי והרגשי של הילד.

ולסיום, עשרת הדברות "עשה ועל תעשה" להורים העולים לכיתה א':

–         עזור לילדך לארגן את יומו כשכלול בו זמן הכנת שיעורים וזמן משחק.

–         ארגן יחד עם ילדיך מקום נוח, שקט ורגוע להכנת שיעורים.

–         זכור! אתה ההורה של ילדך לא המורה שלו!

–         התעניין, שוחח עם ילדיך על בית-הספר. אל תחקור, אל תבקר ואל תבדוק אחריו!

–         המשך לשחק אתו ולקרוא לו סיפורים, אל תפסיק פעילות זו כי הוא כבר "גדול".

–         אל תעביר מסרים למורה דרך הילד. אם יש לך מה לומר למורה, עשה זאת בעצמך!

–         אפשר לילדך להתמודד לבד עם הכנת השיעורים, הוא מסוגל!

–         עזור לילדך לארגן את הילקוט, אל תעשה זאת במקומו!

–         עזור לילדך למצוא את מקומו החברתי, עודד אותו להזמין חברים וללכת לחברים.

–         שדר לילד שאין שופטים אותו על פי הישגיו הלימודיים, אוהבים אותו ללא קשר להצלחותיו הלימודיות או קשייו הלימודיים!

בהצלחה בכיתה א'!

ורוניקה מילשטיין

פסיכולוגית חינוכית מומחית והתפתחותית מתמחה.

מ.ר. 5683

ניתן ליצור קשר בטל': 054-7939722

תודה ענקית לורוניקה על הפוסט, מעוניינים לשאול את ורוניקה שאלות?

ביום חמישי הקרוב אתם מוזמנים להצטרף לראיון שלי עם ורוניקה בדף הפייסבוק שלי בין השעות 21:00-22:00, הכניסה מכאן: http://www.facebook.com/YaelsRoom

איך שאתם, תכינו לעצמכם קפה והצטרפו אלינו- לקרוא, לשאול שאלות ואפילו פשוט להגיד שלום 🙂

מחכות לכם!

נ.ב. למי שעדיין לא נרשמו לרשימת התפוצה ולא קבלו במתנה את המדריך להורים וילדים לקראת כתה א'- עוד לא מאוחר!

הכנסו לאתר שלי, הרשמו לרשימת התפוצה והמדריך עם 10 רעיונות יעילים ושימושיים בדרך אליכם…

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!