רוצה לבחור מספר?

זוכרים את משחק ה"קווה קווה" (kwa kwa) שהיינו משחקים כשהיינו ילדים?

משחק הגרלה שמשלב בתוכו זוג ידיים, קצת אוריגמי, קצת כתיבה, הרבה הומור וחייבים לפחות עוד חבר אחד כדי לשחק!

אני משחקת את המשחק הזה הרבה עם ילדים שיש להם קשיים בכתיבה.

הם לומדים לקפל את הצורה, מתכננים מה לכתוב ואיך, מאד משתדלים לכתוב הכי ברור שהם יכולים ולהתארגן בתוך המרחב המצומצם שיש להם על הדף.

כך הם כותבים בכיף, לא בהקשר לימודי אלא בהקשר משחקי וחברתי, דבר שהם בקושי מתנסים בו.

ומה הכי שווה? שהם לוקחים את הקווה-קווה אחר כך ומשחקים עם החברים בכתה ועם המשפחה בבית!

אז לבקשת הקהל הנה הוראות ההכנה של הקווה-קווה, שלב אחר שלב:

לוקחים דף בצורת ריבוע (או מכינים ריבוע מדף מלבני), מקפלים לחצי ופותחים ושוב לחצי  ופותחים כך שנוצרים שני קווי קיפול החוצים זה את זה:

 

קווה קווה1

 

בשלב השני מקפלים כל פינה אל המרכז:

 

קווה קווה2

 

 

בשלב הבא, הופכים את הריבוע המקופל וחוזרים על קיפול הקצוות אל המרכז:

קווה קווה3

 

 

עכשיו פותחים את הקיפול ומסמנים בתוך הריבוע הפנימי 8 משולשים:

קווה קווה4

 

 

בשלב הבא מסמנים על כל משולש חיצוני סימן בצבע שונה:

קווה קווה5

 

 

ועכשיו כותבים בכל משולש פנימי את הדבר שרוצים שהאחרים יקראו או יעשו. אלו יכולות להיות משימות, עתידות בנוסח בזוקה, מחמאות וכו' וכו', כיד הדמיון:

קווה קווה6

 

ועכשיו מכניסים את האצבעות לתוך ה"כיסים" שנוצרו בחלק האחורי של ה"קווה קווה"- אצבע ואגודל מול אצבע ואגודל:

קווה קווה7

 

מוכנים לשחק??

בוחרים מספר אקראי, מזיזים את  ה"קווה קווה" בעזרת האצבעות, במאוזן ומאונך, וסופרים את התנועות:

קווה קווה8קווה קווה9

 

כשמגיעים למספר שבחרנו, עוצרים ובוחרים את אחד הצבעים. מרימים את המשולש עם הצבע שבחרנו ומגלים מה כתוב לנו מתחתיו:

קווה קווה10

 

והנה ה"קווה קווה" של דניאל החמוד (שם בדוי), שהרשה לי להראות לכם:

קווה קווה 11

 

מומלץ בחום לשחק עם הילדים, עם קשיים בכתיבה ובלי קשיים בכתיבה, גם ילדים בגן חובה יכולים להנות ולהתנסות בכתיבה הילדית ובקיפולי הנייר, אז לכו לשחק ואל תשכחו לספר לי איך היה 🙂

שלכם,

יעל

 

*לא דברנו עוד על אהבה

מוקדש לד"ר שגית ארבל-אלון באהבה

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים וכשסיימתי את לימודי הריפוי בעיסוק היה לי ברור שאמשיך בתחום הילדים.

את דרכי המקצועית התחלתי בגן לילדים עם שיתוק מוחין, שם הייתי גם במהלך ההכשרה הקלינית כסטודנטית. אז, כבר בהכשרה, אמרה לי קלינאית תקשורת אחת: "איך הם אוהבים אותך". ואני אמרתי לה: "אני מאד אוהבת אותם".

מאז חלפתי בחייהם של המון ילדים (ודאי אלפים, אבל מי סופר), למדתי, השתלמתי, קראתי, חקרתי, הודרכתי, אבל אף אחד לא מלמד אותך לאהוב את המטופלים שלך.

כשאני נפגשת עם ילד בטיפול המטרה הראשונה שלי היא לאהוב אותו.

כשילד נכנס לטיפול הוא יודע שאני שמחה לפגוש אותו, שאחכה לו ואקבל אותו בכל מצב-גם כשלא ירצה, גם כשיכעס, גם כשיתפרץ, גם כשישגה, גם כשייכנס מתחת לשולחן או יתחבא מתחת לשמיכה, גם כשיזרוק חפצים, גם כשיצעק שהוא לא רוצה לראות אותי יותר.

הוא יידע שאני נמצאת כאן ועכשיו בשבילו.

וזה מה שיביא אותו לנסות.

לנסות להתמודד, לנסות להתגבר, לנסות את מה שהכי מפחיד עבורו.

הוא יודע שאהיה שם בשבילו באמת. במאה אחוז.

כולנו זקוקים לדעת שאוהבים אותנו, ששמחים שבאנו, שמכירים בערך שלנו.

הילדים שמגיעים לטיפול זקוקים לכך גם ויותר.

אותם ילדים עם בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, לקויות למידה, קשיי תקשורת, הפרעת קשב, שלעתים קרובות מדי כועסים עליהם, גוערים בהם, לא מבינים אותם, מאשימים אותם, מעירים להם, מטיפים להם, משווים אותם לאחרים ומענישים אותם.

לפעמים קשה יותר לסביבה להראות להם אהבה.

וזה קורה לנו המון, להורים, לאנשי חינוך ומטפלים- שהתגובה שלנו לילדים שונים, על אותו מעשה, היא שונה. גם אם אפילו הכוונה היתה זהה.

יש ילדים שיותר סבלניים כלפיהם, יותר סלחנים, יותר קל לסביבה לאהוב אותם ויש כאלו שפחות. יש גם מבוגרים כאלה.

במצבים שבהם אני מוצאת את עצמי מתאמצת לאהוב ילד בטיפול ורואה שגם לאחרים (הורים, גננת, ילדים אחרים) לא קל, אני חושבת למה?

מה יש בילד הזה שזו התגובה של הסביבה כלפיו? מה הוא עושה? מה הוא יודע? מה הוא לא יודע? מה המוטיבציה שלו?

והמשימה הראשונה היא שלי: לבוא מאהבה.

אפשר לקרוא לזה אמפטיה, חמלה, הכלה, הקשבה, אך אני מרגישה שזה הרבה מעבר.

אנשים, ולא משנה גילם, מרגישים מתי באים אליהם מאהבה.

חלקכם אולי זוכרים את המורה שהכי אהבתם ביסודי? זאת שהיה לה רגש מיוחד כלפיכם? שהרגשתם שהיא פשוט רואה אתכם? כמה הייתם מוכנים להתאמץ בשבילה?

רופאה שהרגשתם שאכפת לה מכם יותר מרופאים אחרים? שהקשיבה לכם באמת, שהיתה זמינה בשבילכם ומרגיעה? שעשתה עבורכם דברים שהם מעבר לנדרש? שנתנה לכם את המבט הנכון, את המילה הנכונה, החיבוק הנכון, בזמן הנכון? בדיוק ברגע שהייתם צריכים?

את המסע המרגש והמופלא הזה אני עוברת יחד עם ילדים ומתבגרים כבר למעלה מ-13 שנה. ואם יש דבר שלמדתי כמה חשוב הוא בתהליך של טיפול, זה לאהוב את המטופלים שלך.

עם האהבה הזו אנחנו מתחילים את המסע בתהליך הטיפולי: יש עליות ומורדות, נכשלים ומצליחים ושוב מנסים, נופלים וקמים ושוב מנסים ומגלים יחד בדרך, שמה שהיה כל כך קשה וגדול ומפחיד, הוא בעצם לא כל כך נורא ושהם לגמרי יכולים.

ולקינוח המלצה חמה על ספר מקסים ומרגש על אהבה:

"סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" מאת שלומית כהן אסיף.

מאחלת לכם חג חנוכה מלא אהבה ואור!

שלכם,

יעל

 

*"לא דברנו עוד על אהבה"/ אהוד מנור ומתי כספי

 

 

שש אפליקציות מומלצות לקראת תחילת שנת הלימודים

IMG_20150820_090703-b

אני מודה שהיחס שלי לעולם האפליקציות מאד דו-ערכי:

מצד אחד נהנית מאד ממה שיש להן להציע ואין ספק שאיכות חיי השתפרה מאד בזכות כמה מהן.

מצד שני, אני בנאדם של Low Tech: לא מוותרת על יומן של נייר (עם ריח של שנה חדשה), מתה על פתקים ודגלונים צבעוניים וקוראת ספרים אמיתיים. כאלה עם דפים, שעל חלקם כתובה בעט הקדשה של אנשים יקרים ללבי.

גם בטיפול בריפוי בעיסוק אני מעדיפה לעבוד עם הילדים עם הגוף: לבשל, לפסל, לשחק, לרקום, לרקוד, לצייר ולכתוב עם כל כלי הכתיבה שאפשר ועל כל מרחב שאפשר.

אני מאמינה שהמפגש הישיר והבלתי אמצעי של ילד עם כלים וחומרים ועם מבוגר משמעותי ביחד איתו, שפנוי לגמרי אליו, הוא חלק קריטי בתהליך של התפתחות ולמידה.

אין שום אפליקציה שתחליף את המבוגר שנמצא עם הילד, שיוצר איתו קשר, שקשוב אליו- שמשחק איתו בכדור או בדוקים, שמדקלם ומדגדג אותו ב-"סבתא בשלה דיסה", מנדנד בנדנדה או מכין איתו ארוחת ערב. פשוט אין.

ובכל זאת, ישנן  אפליקציות רבות שיכולות להיות לעזר רב בתהליכי למידה שונים, בשילוב עם ה Low Tech או במקום.

אין ספק שהשימוש בטאבלט או בטלפון הנייד החכם מעורר מוטיבציה וענין ויכול להיות קרש קפיצה אדיר לילדים ומבוגרים, במיוחד אלו עם צרכים מיוחדים, ולשפר באופן ניכר את היכולת שלהם להשתתף ולקחת חלק פעיל ויצרני בחיי היומיום, בלימודים, בעבודה ובשעות הפנאי.

כדאי שתכירו את הדף של "טכנולוגיה באיזי" של בית איזי שפירא. תמצאו שם רשימה מפוארת של אפליקציות שיכולות לסייע לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים אך לא רק!

אפליקציות ללימוד אותיות ומספרים, חשבון, התארגנות בביה"ס, מיומנויות קוגניטיביות שונות, משחק ופנאי ועוד ועוד.

 

אבל אל תשכחו שגם לעולם האמיתי יש (עדיין) המון מה להציע!

הנה כמה אפליקציות שימושיות, לילדים, למבוגרים ולילדים בנפשם, ותודה מיוחדת לאיריס אדטו-בירן, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום טכנולוגיה מסייעת:

150820_082639-bKids Doodle

אפליקצית ציור ממש ממכרת! באפליקציה תוכלו לצייר (יחד עם הילדים או לעצמכם) עם צבעים זרחניים על רקעים בצבעים שונים, לשמור את הציורים, לעשות סרטון עם תהליך הציור, להוסיף ציור על תמונה קיימת ולשתף את יצירות הפאר בכל אפליקציה שתבחרו. יכולה להיות מעולה לילדים "סרבני ציור", לילדים שלומדים לכתוב וגם לכם  (מה זה כיף!).

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play

CamScanner

קרה לכם שהייתם צריכים לשלוח דחוף מסמך לבנק, לקופת חולים, למשרד, ללקוחות, לרואה חשבון?

קרה לכם שהילדה היתה חולה וחילקו דף עבודה בכתה או שהבן שלכם שכח את החוברת בכתה והכתה עכשיו נעולה?

האפליקציה הזו היא בדיוק בשבילכם!

היא מאפשרת להפוך את הטלפון הנייד שלכם לסורק לכל דבר- לצלם את המסמך, לחתוך אותו לפי הצורך, להפוך אותו לקובץ תמונה או PDF, ולשתף אותו עם אנשים נוספים דרך אפליקציות שונות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

הילקוט הדיגיטלי

זהו מאגר ספרי לימוד דיגיטלים הניתנים לרכישה (בכמעט חצי מחיר מהספר הרגיל) ולקריאה באמצעות אפליקציה בטאבלט (ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play).

במאגר ישנם ספרי לימוד מכתה א' ועד י"ב, בכל המקצועות.

שימושי מאד לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים לסחוב ילקוט כבד, לילדים שנוטים לאבד ספרי לימוד או לאלו מביניכם שרוצים להיות יותר אקולוגים (ועל הדרך גם לחסוך כסף).

הילקוט הדיגיטלי ליסודי

הילקוט הדיגיטלי על יסודי

 

Kids Timer

אפליקציה מעולה לילדים עם קשיים בהתארגנות ובמיוחד בניהול זמן: טיימר חזותי עגול וצבעוני,  הממחיש באופן מאד ברור כמה זמן יש (לשחק במחשב, להתלבש, להכין שיעורים) וכמה זמן עבר או נשאר. יש טיימר של שעה וטיימר של דקות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

Handwriting in Hebrew

אפליקציה ללימוד אותיות הכתב העגול בעברית ומספרים, במיוחד לילדים שמתקשים ומסרבים לכתוב.

בציור האותיות ישנם רמזים לכיוון הנכון של הכתיבה ואפשר לעלות בדרגות הקושי (מאותיות למילים), לצבור נקודות ומטבעות. אפשר לשלב את השימוש באפליקציה יחד עם כתיבה במרחבים שונים בעולם האמיתי, כגון על לוח גדול או על פתקים קטנים או להכין ברכות מצוירות וכתובות באפליקציה של Kids Doodle.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב- Google play

Quizlet

אפליקציה מעולה לתלמידים ולמורים וגם להורים שרוצים לסייע לילדים ללמוד למבחנים והכתבות. האפליקציה מאפשרת לתלמיד/למורה לבנות כרטיסיות וחידונים לצורך למידה ותרגול של מילים להכתבה, מושגים למבחן ועוד. הלמידה הופכת לפשוטה ומהנה יותר, ניתן ללמוד בכל מקום (בבית, באוטובוס, בתור בקופת חולים) וכמובן ללמוד יחד. מורים והורים יכולים לבנות חידונים עבור הילדים, הילדים יכולים לבנות חידונים עבור עצמם וכיוון שכל החידונים חשופים באפליקציה , אז כל החברים יכולים גם להשתמש בהם. מורים יכולים לעקוב אחר תהליך הלמידה של התלמידים- כמה ביצעו, מה התוצאות, מה היו הנושאים/המילים הבעייתיות יותר?

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play ויש גרסה מתקדמת יותר בתשלום.

אחרי אפליקציות כאלה שימושיות איך אפשר בלי קינוח מתוק במיוחד?

כזה שכיף להנות ממנו יחד,  הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, קטנים וגדולים?

בשבוע שעבר הייתי עם הילדים במקום קסום במודיעין: "הסדנא-פשוט לעשות"

סדנת יצירה לכל המשפחה, עם שפע של אפשרויות ליצור בעצמכם אמנות שימושית ובשביל הנשמה- מבד, נייר ועץ. מתאים לכולם- ילדים, נוער ומבוגרים, בנות ובנים, לבעלי ניסיון ולמתחילים, ל"הנדימנים" ולבעלי שתי ידיים שמאליות, כולם כולם יכולים!

המקום נעים, אינטימי וממוזג, האוירה כיפית ומלאת השראה, ירדן ואליה המדריכות פשוט מקסימות. על אף שהסדנא היתה מלאה הן נתנו לכל אחד יחס אישי והעברנו שם כמעט שלוש שעות של כיף גדול. הילדים התחננו ללכת שוב.

מפרגנת להן בכיף ומזמינה אתכם להנות שם גם!

 IMG_20150820_090030 - b

 

זהו בינתים, ספטמבר כמעט כמעט כבר כאן, תהנו משארית חופשת הקיץ!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

קיצור תולדות הזמן (האחרון)

IMG-20150627-WA0000

אוגוסט. חם. האויר לא זז. בוהה בפסטיבל מספרי סיפורים בשידור חוזר. השעה 02:00.

מתבוננת ביוסי אלפי על המסך ונזכרת כמה זמן לא כתבתי כאן, בבלוג. קצת מאובק כאן ופה ושם אני בטוחה שראיתי כמה קורי עכביש…

עליי שוכב וישן בני השלישי. נשימותיו רכות ומתוקות, מדי פעם מחייך חיוך ממיס על שפתיים קטנטנות.

ילדתי לפני כמעט חודשיים, ילד שלישי. חופשת לידה וחופש גדול הם שילוב מעניין, אין ספק.

בחודשיים האלה למדתי הרבה, בעיקר על עצמי, אך גם על המשפחה שלי ועל הקהילה סביבי.

למדתי הרבה על גמישות, שיוצרת מרחב ומאפשרת זרימה, ופותחת אפשרויות שונות לפתרונות,

למדתי לקחת זמן לעצמי (ותודה ללידור שהכריח אותי והתוצאה היא שלוש פעמים בשבוע חדר כושר ועצם הכתיבה הזו עכשיו),

למדתי (שוב) שוויניקוט כל כך צדק ושהאמא "הכי" טובה היא אמא "מספיק" טובה,

למדתי שאנשים סביבי כל כך רוצים לעזור ושאם רק אבקש הם יושיטו יד, יבשלו, יסיעו הביתה, יסחבו, יארחו במשך שעות, יקחו ויחזירו, יקשיבו, יעודדו, יחבקו, יתמכו ויגישו טישו כשצריך,

למדתי שיעור בסבלנות. צריך לדעת לחכות, דברים לפעמים מסתדרים עם הזמן,

למדתי שמילה טובה אחת קטנה בזמן הנכון יכולה להביא חיוך גדול

זה המקום להגיד תודה ענקית לכל אלו שסביבי שעזרו ותמכו וחיבקו- אוהבת אתכם המון!

לפני שמסיימת, כמו תמיד, יש לי בשבילכם קינוח.

והפעם, קינוח מרענן במיוחד לכל המשפחה:

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בחופש הזה מחכים בתור למשהו? נוסעים בדרך לאנשהו? מחכים אולי למישהו? יושבים במשך שעות במטוס, ברכב, באוטובוס או ברכבת, מחכים להגיע ליעד?

חשבתם לעצמכם שאולי בזמן הזה בדיוק, המבוזבז ומעצבן לפעמים, אתם יכולים למצוא אוצרות, לפגוש יצורים דמיוניים ואולי גם, אם רק תתנו הזדמנות, לפגוש חלק בעצמכם שעוד לא הכרתם?

בקישור שלפניכם תגלו איך הדרך לחופשה יכולה להיות לא פחות מעניינת, משעשעת ומרגשת מהחופשה עצמה:

Little Treasure

 http://seempli.com/blog/5-things-to-discover-on-the-way-to-your-summer-vacation/

 

קחו לעצמכם את החופש פשוט לשחק !

שמחה לחזור לכאן, התגעגעתי. מקווה שגם אתם.

המשך קיץ נעים, ניפגש בקרוב.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

איך לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים?

הפעם, לכבוד יום המשפחה, רציתי לשתף אתכם במשחק חמוד שהמצאנו והכנו יחד בבית.

IMG_20150215_090805

כל השבוע הקופסא מונחת על השולחן בפינת האוכל ובמוצאי שבת בד"כ הקופסא נפתחת והמשחק מתחיל.

הרעיון הוא פשוט מאד- בתוך הקופסא גלגלנו פתקים שעליהם כתבנו משפטים והוספנו תמונות שמתארים רגשות ומצבים שונים, כולנו היינו שותפים בבחירה ובביצוע.

 כל אחד, בתורו, בוחר בעינים עצומות פתק מגולגל ומספר מקרה שקרה לו השבוע, הקשור לרגש או למצב שמתואר בפתק. לדוג':

"הייתי גאה ב….." ,

"מאד כעסתי כש……",

"שיתפתי פעולה עם……"

"משהו שרציתי לספר….."IMG_20150215_080459

הכללים ברורים אך מאד גמישים:

  1. כל אחד מקבל את הקופסא לפי התור ובוחר פתק
  2. כשמישהו אחד מדבר כולם מקשיבים לו
  3. אפשר להחליף פתק אם אין לי מה לספר
  4. אפשר להעזר במשתתפים האחרים
  5. אפשר לספר יותר מאירוע אחד בכל תור
  6. אפשר תמיד להוסיף פתקים חדשים
  7. אפשר לשחק עד שנמאס

 

 

על הקשר בין הבעת רגשות, אמפטיה וכשירות חברתית

ככל שאנחנו מודעים יותר ופתוחים יותר לרגשות שלנו עצמנו כך אנחנו מיומנים יותר לקרוא תחושות של אחרים, וזה הבסיס לאמפטיה. לבטא רגשות ולהבין רגשות של אחרים הן שתי כשירויות חברתיות מרכזיות (גולמן,1997).

ההתפתחות של יכולת ההבעה הרגשית, היכולת לווסת רגשות ולהבין רגשות של אחרים היא תנאי להתפתחות היכולות החברתיות של ילדים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

ילדים שמתקשים להביע במילים מה הם מרגישים, מתקשים לווסת את הרגשות שלהם או לעצור רגע ולהבין מה האחר חושב ומרגיש הם ילדים המתקשים לתפקד באופן תקין בשדה החברתי.

לעתים קרובות קושי חברתי משמעותי הוא חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת יותר (כגון הפרעת קשב, הפרעת תקשורת, לקויות למידה, הפרעה בויסות חושי), ובכל מקרה חשוב להתייחס להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ולעזור לילדים המתקשים בכך.

במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות, מתקיימות קבוצות טיפוליות המיועדות לילדים עם קשיים חברתיים. הקבוצות הן לרוב קצרות טווח, כלומר בין 12-15 מפגשים, ומועברות על ידי אנשי מקצוע שונים: מרפאות בעיסוק, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מטפלים רגשיים וקלינאי/ת תקשורת. לעתים קרובות יש לקבוצה שני מנחים, בעלי מקצועות שונים.

הטיפול הקבוצתי יכול מאד לעזור לילדים: ליצור קשרים חברתיים חדשים משמעותיים, לבדוק תפקידים שונים בקבוצה, להתנסות ולהתאמן בהבעה של רגשות במרחב מוגן ובטוח, להתאמן בפתרון קונפליקטים בדרכים לא תוקפניות וללמוד איך להצטרף לאחרים. ההעברה מההקשר הקבוצתי הטיפולי לחיים האמיתיים היא לרוב מורכבת מאד ומחייבת מעורבות פעילה של המבוגרים המשמעותיים לילד.

להורים, מטפלות, גננות ומורים יש הרבה הזדמנויות לעזור לילדים ללמוד על רגשות ויחסים חברתיים, והטיפול המשמעותי ביותר בילד עם קשיים בכישורים חברתיים יכול וצריך להתבצע בסביבה הטבעית- בבית ובמסגרת החינוכית.

האתגר של כולנו אף גדול יותר כיום, בתקופה שבה היחסים בין בני אדם מתבססים באופן יומיומי על קשר מרחוק: נכון שהפרצופים בוואטסאפ מאד מגוונים וכפתור ה"לייק" בפייסבוק מביע עולם ומלואו אך אנחנו צריכים להזהר מאד מדילדול השפה הרגשית שלנו ושל הילדים שלנו. קשרים משמעותיים בין ילדים ובין מבוגרים נפגעים מדי יום בגלל שני סימני V  כחולים בוואטסאפ, סימן קריאה אחד יותר מדי או לחיצה מיותרת על כפתור.

המבוגר הכי משמעותי לסייע לילד עם קשיים חברתיים הוא המבוגר שנוכח שם, "בזמן אמיתי"- בחצר בית הספר, בבית, בגינת השעשועים או בפינת הבניה בגן. שם בדרך כלל מתרחשת הלמידה החשובה ביותר.

אז איך עושים את זה?

ראשית, אתם ההורים מכירים את הילד שלכם הכי טוב והכי הרבה זמן. לכן, חשוב שתזהו מתי הילד שלכם זקוק לעזרה ותפנו לעזרה המתאימה. אפשר להתייעץ עם רופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוג/ית הגן או ביה"ס ואם הילד מטופל ע"י איש מקצוע אז כמובן שעם איש המקצוע שמטפל הילד.

שנית, חיי היומיום מזמנים לנו כמעט בכל רגע הזדמנות ליחסים כלשהם עם מישהו אחר וכל הזדמנות הכי קטנה יכולה להיות הזדמנות ללמידה.

למידה חברתית אמיתית ומשמעותית תתקיים בתנאי שיהיה שם מי שיוכל לעזור לילד: שיבין את הקושי שלו, שיעזור לו להבין את הסיטואציה ולתת מילים גם לרגשות שלו וגם לרגשותיהם של אחרים ויעזור לו לחשוב על אפשרות התגובה המתאימה ביותר.

שני כלים מאד יעילים, שיכולים לעזור לילדים מגיל צעיר מאד ועד גיל ההתבגרות הם הדגמה (modeling) והטרמה:

הדגמה:

אין כמו דוגמא אישית. ילדים לומדים הכי הרבה מהדוגמא שהם רואים מהמבוגרים הקרובים אליהם- ההורים, האחים ואח"כ הגננות והמורים. דרך המבוגרים ילדים לומדים מגיל צעיר מאד להביע רגשות, לווסת רגשות, לפתור קונפליקטים ולהביע אמפטיה. כשהורים מדברים עם ילדים על רגשות ועוזרים להם לתאר את הרגשות שלהם הם נותנים להם שפה רגשית שתעזור להם גם לווסת את הרגשות שלהם עצמם וגם להבין את עצמם ואת רגשותיהם של אחרים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

הטרמה:

למידה לפני המעשה, להיות שם איתם ברגע שלפני, לדמיין את התוצאה האפשרית ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת (פלוטניק, 2008). זו היכולת שלכם המבוגרים לעזור לילד למנוע את הנזק, להיות פרואקטיבי ולבחור את התגובה שלו. הטרמה יכולה להתבצע לפני שיוצאים להפסקה, לפני שמתיישבים במפגש, לפני שמתחילה המסיבה בגן/בכתה, לפני שיוצאים לארוחת ערב אצל סבתא, לפני שהולכים לחבר או לפני שמגיע החבר הזה, שאתם יודעים שטוב לא ייצא מזה. השיחה הקטנה הזו של שלוש דקות, בה תדברו על מה הולך להיות, מה יכול לקרות ומה אפשר לעשות אם… יכולה לעשות הרבה מאד. ואם תהיו שם בסביבה, בקשר עין, תשמרו מרחוק ותזכירו אם צריך- זו תהיה הזדמנות נפלאה ללמוד מהצלחה.

אני רוצה להמליץ לכם על כמה ספרים מעולים, שיוכלו לתת לכם גם ידע תאורטי וגם כלים נוספים, מעשיים מאד, לישום כבר מהיום.

כולם כתובים בעברית בהירה וקולחת, ניתנים לרכישה בכל חנויות הספרים ומומלצים להורים, מחנכים ומטפלים:

  1. "לא נולדים אלימים- החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים"- מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  2. "לגדול אחרת-עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז"- ד"ר רונית פלוטניק. הוצאת ספרים יסוד, 2008.
  3. "קשה כל כך להתיידד איתך-איך לעזור לילד הסובל מליקויי למידה להשיג הצלחה חברתית"- ריצ'ארד לאבוי. הוצאת אמציה, 2006.
  4. "אינטליגנציה רגשית"- ד"ר דניאל גולמן. הוצאת מטר, 1997

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: : www.facebook.com/YaelsRoom

שמעת איזה חג היום?

20131227_111421מזל טוב למרפאים בעיסוק בכל העולם שמציינים היום, 27.10.14, את היום הבינלאומי למודעות למקצוע הריפוי בעיסוק!

על יום האישה הבינלאומי כולם שמעו, גם על יום הילד ואפילו על יום ללא עישון.

אבל על יום בינלאומי של מקצוע, שמעתם? נגיד, "יום עורכי הדין הבינלאומי" או "יום יועצי המס" או "יום חשמלאי הרכב"?

אז מי בכלל צריך יום בינלאומי?

במשך יותר ממאה שנים, שמרפאים בעיסוק בכל העולם, עוסקים בכל יום במלאכת הקודש של החזרת אנשים למעגלי החיים שלהם:

בין אם מדובר בעקרת בית בת 60, אחרי אירוע מוחי, שלומדת לבשל מחדש למשפחה…

או בחייל פצוע מ"צוק איתן", הלומד שוב להתלבש ולהתקלח בעצמו ולהשתמש שוב במחשב,

בין אם מדובר בילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלומד לשלוט בעצמו ולשחק עם חברים בהפסקה,

או במתמודד עם מחלת נפש, שלומד לנהל את חייו, לעשות קניות, לחזור לעבוד ולהיפגש עם אנשים.

בשקט, בחמלה ובצנעה, מלווים מרפאים בעיסוק את כל אותם אנשים, שיצאו ממעגלי החיים, ומביאים אותם חזרה למגרש:

בצעדים קטנים, בעבודה קשה ועיקשת, מלאת יזע ודמעות, מלאת תקווה וסיפוק, כל הדרך הקשה והמייגעת בחזרה למשחק של החיים.

ואנחנו שם איתם- בצחוק ובדמעות, ביאוש ובתקוה, ברגעי החסד והאושר של ההצלחות הקטנות: עוד תנועה, עוד מבט, עוד צעד, עוד כפתור, עוד קו.

יחד מטפסים איתם בחזרה למשחק, יחד נמצאים איתם בניסיונות להיות עם כולם על המגרש.

מרפאים בעיסוק נמצאים בכל מסגרת שבה נמצאים אנשים שזקוקים לעזרה לחזור להשתתף במשחק של החיים: בבתי חולים, בבתי אבות, בבתי ספר וגני ילדים, בקופות חולים, במרפאות פרטיות בקהילה, בהוסטלים ומועדוניות, במרכזי שיקום ובבתי כלא.

כמרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים, אני רואה שליחות בעבודה שלי "להחזיר למשחק" את אותם ילדים שבגלל קשיים שונים יצאו ממנו.

אני בחרתי לעבוד עם הילדים "על מגרש"- במקום בו קורים החיים האמיתיים- בסביבה הטבעית. בבית, בגן, בכתה, ובכל מקום בו הם צריכים את העזרה לחזור למשחק ולהיות "חלק מהנבחרת".

בטיפול בריפוי בעיסוק הילדים לומדים " לחזור למגרש" ולעשות את כל אותם דברים שהם נכשלו בהם, פחדו מהם או מעולם  לא ניסו ולכן לא ידעו שהם יכולים: לשחק עם חברים, לכתוב, לצייר, להתלבש, להכין שיעורים, לרכוב על אופניים, להסתרק, לטפס על המגלשה הכי גבוהה, להתנדנד לבד חזק בנדנדה…..

אז מה זה ריפוי בעיסוק בשבילם? בשביל אותם ילדים והורים שאני פוגשת בדרכי כמרפאה בעיסוק?

הנה כמה דוגמאות שכתבו לי הורים וילדים ש"חזרו למגרש" ובגדול:

"אנו מרגישים שאנו מבינים מה עובר על בתנו, יודעים איך לגשת אליה, יותר סבלנות, זוהי מתנה גדולה עבורנו…. יש תחושה מופחתת של תסכול וחוסר אונים. האוירה בבית יותר נעימה ויותר מכבדת, פחות התפרצויות של כל בני הבית….
זה תהליך שכל הורה צריך לעבור! התהליך עצמו שלא מבזבז את הזמן ומביא לתוצאות! קבלנו פידבק נקודתי בכל פגישה וראינו כמה זה עובד. הבנו איפה אנחנו לא מבינים וכיצד לעזור לה. הבנו שאנו יכולים להשיג תוצאות רצויות בדרך נעימה ולא "רודנית".
(הוריה של אביגיל, בת שש, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר סיום הדרכת הורים בריפוי בעיסוק בגישת  *POET)

"ליעל, את מלמדת טוב! כח-מיכל זה הרעיון הכי טוב ששמעתי. יש לך המון רעיונות טובים. אני היום מסודרת בכתה רק בזכותך. תודה רבה ממיכל". (מיכל, בת 6.5, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר טיפול בריפוי בעיסוק בגישת *Cog-Fun)

"בשביל אור השיטה היא יותר העבודה שעשה עם יעל…אני כאמא מסתכלת תמיד ושואלת את עצמי מה החוויה של הילד? עם יעל החוויה של אור היתה תמיד חיובית, חוויה של הצלחה. אור תמיד היה יוצא עם תחושה טובה, חיוך, מוטיבציה ובעיקר מחוזק ומאמין ביכולות שלו להצליח. וכמובן שהאמונה התחילה להשתקף המציאות החיים היומיומית – אור התחיל לארגן את תיק בית הספר שלו לבד, כל ערב מבלי שננדנד לו , הוא התחיל להביא את הסווצ'ר שלו מבית הספר (במקום לשכוח אותו בכל מיני מקומות) והוא התחיל לראות שאולי הוא לא כזה "שכחן" כמו שחשב את עצמו… וראה שהוא יכול להיות גם ילד "אחראי". מבחינתנו התהליך עם יעל היה חוויה טובה, מחזקת, שאור פגש בה מישהו שמאמין בו ויודע שהוא יכול וטוב כמו שהוא בלי כל רצון לתקן…. התהליך עזר לאור "לעלות על המסלול הנכון", לראות שהוא יכול ומסוגל , להתחבר למקומות שהוא טוב בהם ובעיקר להתחיל לראות שהם קיימים בתוכו". (אמא של אור, תלמיד כתה ג').

"חזרתי נרגש מאסיפת הורים. המורה מלאה תשבוחות ומספרת על זינוק בכתיבה ובסדר. בזמן כל כך קצר. ישבתי אתמול עם נועם וראיתי איך הוא כותב לאט, מתקן את עצמו ועם הרבה מוטיבציה. תודה ענקית!" (אבא של נועם, תלמיד כתה ד', עם קשיי כתיבה).

מאחלת מכל הלב יום ריפוי בעיסוק שמח לכל עמיתיי, המרפאים בעיסוק ברחבי הארץ והעולם, ולכם קוראים יקרים-

אם גם אתם, הילדים שלכם או ההורים שלכם, צריכים עזרה "לחזור למגרש"- יתכן שהמרפאה בעיסוק שלכם נמצאת ממש מעבר לפינה….

www.YaelsRoom.com  *כתובת האתר שלי בו תוכלי למצוא מידע נוסף על גישות הטיפול בריפוי בעיסוק שצוינו בפוסט וכן מידע ומאמרים בנושאים שונים

www.ISOT.org.il אתר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק שם תמצאו מידע על מקצוע הריפוי בעיסוק בישראל, אפשרויות לימודים, פעילות העמותה, רשימת מרפאים בעיסוק חברי העמותה ופורום פתוח לשאלות הציבור בו עונים מרפאים בעיסוק מתחומים שונים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

להתחיל מחדש

כמעט בלי להרגיש (בכל זאת, יש כאן מלחמה) הלך לו כבר יותר מחצי חופש גדול ועוד שלושה שבועות מתחילה שנת הלימודים. הפוסט מוקדש הפעם לכל ההורים שמתחילים עם הילדים מסגרות חינוכיות חדשות, שחוזרים למסגרות מוכרות ובמיוחד לאלו מביניכם שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרות החינוך הרגילות.

כמה דברים שכדאי מאד לשים אליהם לב כבר עכשיו, בתחילת שנת הלימודים ובמהלכה:

אבל יש לו כבר אבחון

השקעתם והלכתם בקיץ למכון הכי מומלץ, לרופא הכי מקצועי, למאבחנת הדידקטית הכי טובה וקבלתם רשימת התאמות, שאמורות לסייע לילד שלכם להשתלב וללמוד כמו כולם.

אל תצאו מנקודת הנחה שברגע שנתתם את האבחון ליועצת תם ונשלם תפקידכם בסיפור. תפקידכם רק התחיל: לאורך כל שנת הלימודים חשוב שתהיו כל הזמן עם האצבע על הדופק- לוודא שילדכם מקבל את ההתאמות שנקבעו לו, לוודא שכל המורים המקצועיים הרלוונטים מודעים להתאמות הנ"ל ומיישמים אותן, כולל המורה שמחליפה את זו שיצאה לחופשת לידה.

הורות פרואקטיבית

חשוב שאתם תהיו יוזמים ופעילים: תתנדבו לועד הורים, אל תחכו (לבד, בחושך) שהמורה תתקשר לספר לכם על הקשיים של הילדה שלכם, שהיועצת תזמין אתכם לשיחה רבת משתתפים, תהיו אתם היוזמים.

אם אתם יודעים שיש לילדה שלכם קשיים חשוב שתיזמו אתם פגישה: עם המורה, היועצת וכל מי שרלוונטי. אתם מכירים את הילדה שלכם הכי טוב: אתם יודעים מה עוזר לה, אתם יודעים במה היא מדהימה ומצוינת, אתם יודעים מה הכי עובד עבורה. חשוב שתשתפו את הצוות החינוכי בידע שלכם ממקום של של עוצמה- ממקום של הורים שמכירים את הבת שלהם ויודעים מה עוזר לה. תגייסו את הצוות החינוכי כבר מהתחלה, מתוך מקום של שותפים למטרה אחת- לאפשר לבת שלכם את ההזדמנות הטובה ביותר להצליח בביה"ס ושיהיה לה טוב. מגיע לה, לא?

כל מה שלא הספקתם עד עכשיו-הגיע הזמן

בדיקות שאולי המליצו לכם לעשות ולא הספקתם עד עכשיו או אולי תכננתם ושכחתם: בדיקות ראיה, שמיעה, מעבדת שינה…בתקופה זו של הקיץ ובתחילת שנת הלימודים זה זמן מצוין לתאם אבחונים וטיפולים (גם אם יתחילו בספטמבר). תבדקו היטב היטב מי בדיוק מטפל בילד שלכם! הנה פוסט שפרסמתי לא מזמן בנושא: http://saloona.co.il/yaelwy/?p=402

ארגון סביבת העבודה של הילד

תחשבו רגע למה הוא הכי זקוק ומה הכי יעזור לו להכין שיעורי בית באופן אופטימלי: אם הילד שלכם מוסח מאד, הכנת שיעורי בית במטבח על האי, כשהטלויזיה בסלון עם בובספוג דולקת ברקע, זו הסביבה הכי פחות מתאימה. סביבה כזו תביא ל"מריחת" שיעורי הבית על פני זמן ממושך מדי, לעוגמת נפש וכעסים מיותרים.

תנסו ליצור זמן קבוע וסביבת עבודה שקטה ונקי מגירויים מסיחים, גישה נוחה לחוברות ולמחברות, התאמה של הריהוט לגודל של הילד, תאורה מתאימה, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מההכנה שלכם ההורים לקראת ביה"ס.

ילדים הזקוקים להתאמות מיוחדות של ריהוט (כגון ילדים עם שיתוק מוחין)- עכשיו זו הזדמנות לפנות ליחידה לטיפולי בית בקופת החולים (בהפנית רופא המשפחה) ולבקש ביקור בית של מרפאה בעיסוק ו/או פיזיותרפיסטית, שימליצו לכם על התאמות שונות לנגישות מירבית ולתפקוד אפטימלי.

איזון,זה שם המשחק

הרישום המוקדם לחוגים כבר התחיל מזמן, גם לצהרונים כבר נרשמתם וקבעתם עם המורה הפרטית. מה שחשוב עכשיו זה לשמור על איזון בין עבודה, פנאי ומנוחה. בין אם הילד שלכם בצהרון ובין אם הוא מגיע הביתה אחרי ביה"ס, קחו לכם כמה דקות לחשוב האם סדר היום שלו מאוזן (הזדמנות לבדוק גם את סדר היום שלכם..):

האם הוא ישן מספיק שעות? האם בין כל החוגים, הצהרון והשיעורים יש לילד שלכם גם זמן לשחק ולנוח? האם יש לכם זמן אישי איתו במשך היום (לדבר, לשתף, לשחק, להיות יחד)? האם אין עליו עומס יתר של חוגים, טיפולים ופעילויות אחה"צ? אם כן זיהיתם עומס, על מה אפשר לוותר כרגע?

קריאה במתנה

אתמול הייתי ברגע של קסם: אבא ובן יושבים על המטה לפני השינה. בן 10, קורא כבר מזמן ספרים בעצמו, בני מאות עמודים, יושב צמוד לאבא שמקריא לו סיפור. קריאה במתנה. בלי שאלות, בלי ציפיות, רק באהבה.

אל תפסיקו לקרוא לילדים שלכם לפני השינה. גם אם הם כבר יודעים לקרוא בעצמם, תשמרו על רגעי הקסם האלה. הם יהפכו לזכרונות הילדות המתוקים של הילדים שלכם. במיוחד אם ילדכם מתקשה ברכישת הקריאה- זה עוד יותר חשוב. כך ילמד המון על קריאה ועל כתיבה. תמיד קוראים משהו שמישהו אחר כתב (ותודה לחנה זלצר על ההשראה).

"אתמול זה אתמול והיום זה היום" (שלומית כהן אסיף מתוך "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק")

מחר תמיד יום חדש ותמיד אפשר שוב לנסות. אם תאמינו ביכולת של הילדים שלכם לנסות ולא לפחד לטעות, לנסות שוב ולא לפחד מהקשיים שבדרך, להתייחס לשגיאות ולטעויות כחלק משמעותי בלמידה ובהתפתחות שלהם- שם תתפתח בהם האמונה בעצמם. שם הם ידעו שהם יכולים, גם אם לא הצליחו בפעם הראשונה. גם אתם.

בהצלחה רבה לכולם!

New Year - Yael 1 (2)

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

להתרגש. להתחבר. לאהוב.

שנת 82', אני בכתה ב'. כל הילדים מכינים חבילות לחיילים הנלחמים בלבנון. אז קראו לזה "מבצע של"ג", אחר כך המבצע הפך למלחמת לבנון, ועוד כמה שנים עברו והיא הפכה למלחמת לבנון הראשונה.

גם אני, כמו כולם, צרפתי מכתב לחבילה. אני חושבת שכתבתי לחייל שאני אוהבת לשיר ושאני רוצה להיות זמרת כשאהיה גדולה.

אחרי כמה שבועות קבלתי מכתב תשובה מחייל ששמו אליעזר. הוא הזמין אותי לשיר בפני החיילים בגדוד. הסמקתי ממבוכה.

שלושים שנה אחרי, אני והילדים מכינים חבילות של אוכל מבושל וממתקים לחיילים. גם הם כותבים מכתבים:

"חיילים יקרים תשמרו על עצמכם ועל ארץ ישראל מהטילים. כל הכבוד על העבודה הרבה ותודה." (בתי בת השש)

"אתם צבא טוב וחזר ותוכלו לנצח את החמאס" (בני בן ה-10).

 IMG_20140718_150047   image (1)
ביום שישי האחרון הייתי שותפה למפגן אהבה ונתינה מרגש מאין כמוהו בעירי, מודיעין. מג"ד במילואים, מיכאל בן שטרית, מנהל ביה"ס ברנקו וייס בעיר, פרסם בפייסבוק סטטוס בו הוא מבקש להביא קצת אוכל חם וצ'ופרים לחיילי הגדוד שלו, שהוקפצו בצו שמונה.
אין הרבה זמן, תגיע משאית בשעה 16:30 לרחבת החניה מול היכל התרבות.
ההודעה פשטה כמו אש בשדות הוואטסאפ והפייסבוק. כשבאנו לנקודת האיסוף, בתי ואני, עיניי מלאו דמעות: עשרות אנשים, אם לא יותר, מקיפים את המשאית הקטנה וידיהם מלאות בתבניות של אוכל ביתי, חבילות, ממתקים, חלות, דגלים, מכתבים, ציורים, תור ענק של אנשים שבאו רק לתת באהבה.
המשאית הקטנה התמלאה במהירות ולא הספיקה לכל המשלוחים. הזמינו עוד שתי משאיות ופתחו נקודת איסוף נוספת בבנין העיריה.
רק אחרי שחזרתי הביתה והסתכלתי בתמונות שצלמתי, קלטתי את השלט, המתנוסס לו על בנין היכל התרבות, שתיאר במדויק את הרגע הזה: להתרגש. להתחבר. לאהוב.
כל העיר מודיעין,  שבד"כ מאד מנומנמת ביום שישי אחה"צ, פקק אחד גדול וכל המכוניות נוסעות להביא חבילות לנקודות האיסוף.
מה שהלך מול היכל התרבות זה כלום לעומת מה שהיה בעיריה- כל המבואה של מבנה העיריה היתה מלאה בחבילות ואנשים.
התמלאו עוד שתי משאיות. 10 יחידות צבאיות קיבלו שפע של אוכל חם, ממתקים ובעיקר אהבה ביום שישי האחרון.
 בימים הקשים האלה, בהם ילדים בונים ממ"דים מקוביות ומקלטים ב Miner Craft, האפשרות שלהם לקחת חלק פעיל בעשיה ובהתנדבות יכולה להקל קצת על תחושת חוסר האונים.
הזדמנות לקחת חלק ולהשתתף בבישול, אפיה, לצייר ולכתוב לחיילים – עשיה משמעותית וערכית.
שובו בשלום חיילים יקרים, אנחנו איתכם תמיד, יודעים מי שומר עלינו שם בחוץ.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

מי מטפל בילד שלך?

irxqae9hhl8gbrvews-150x150הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן באופן הכי ברור שיש:

תחום הטיפול בילדים פרוץ באופן בלתי נתפס.

מקצועות הבריאות מעוגנים בחקיקה תודה לאל (לדוג' מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, דיאטנים וכו'). אולם, מקצועות טיפוליים אחרים, כגון טיפולים רגשיים וטיפולי רפואה משלימה, לצערי (ולצער מטפלים רבים מתחומים אלו) פרוצים לחלוטין.

זאת ועוד, בשנים האחרונות קמו להם כל מיני "מקצועות" טיפוליים ואבחוניים חדשים וכל אחד יכול היום לאבחן ולטפל, אין דין ואין דיין.

כל אחד יכול לתלות שלט, כל אחת יכולה לפתוח קליניקה ולהצהיר על עצמם כמטפלים בהתפתחות הילד, בויסות חושי, בקשיי תקשורת, בהפרעות קשב וריכוז, רק תגידו, רק תזרקו שם של אבחנה או של סימפטום וכבר יש מי שנמצא שם לטפל בילד שלכם: מטפלים מכל מיני סוגים ומינים, מלווים, יועצים, מאמנים….

ישנם לא מעט "מומחים" שלא עברו את ההכשרה המקצועית הנדרשת, או שעברו הכשרה של כמה חודשים אצל מישהו שפתח קורס, שאינם כפופים לשום אתיקה מקצועית, שאין להם את הרקע המקצועי הנדרש ואת הידע המתאים.

כשאתם לוקחים את הילד שלכם למטפל, שאינו מוכשר ומוסמך לעסוק במה שהוא עוסק, במקרה הטוב לא ייגרם כל נזק ובמקרה הפחות טוב- תבזבזו את הזמן היקר של ילדכם ושלכם ואת הכסף על טיפול לא מתאים ואולי אפילו מזיק.

לא חסרות משפחות שהגיעו בסופו של דבר לטיפול מקצועי אחרי שעברו בין מטפלים שונים, פספסו אבחנות ובעיקר החמיצו זמן יקר של הילד. זמן שבו הילד יכל לקבל את הטיפול הנכון לו, להתקדם באופן משמעותי ולחסוך סבל רב לו ולמשפחתו.

אתם ההורים, אתם שומרי הסף של הילדים שלכם- אתם ולא אף אחד אחר.

אל תלכו לכל אחת שפתחה דף יפה בפייסבוק או לכל אחד שסיים קורס אצל מומחה זה או אחר.

כמה דברים שאתם חייבים לשים לב אליהם כשאתם בוחרים מטפל/ת לילד שלכם:

מהי ההכשרה המקצועית שלהם?

האם יש להם רישיון לעסוק במה שהם עוסקים?

מטעם מי הרישיון הזה? משרד הבריאות? איגוד מקצועי מוכר וידוע?

מי הגוף האחראי מבחינה מקצועית (למשל, למי פונים במקרה של פגיעה או רשלנות)?

מהם התחומים בהם הם מורשים לעסוק?

למשל, כל הפסיכולוגים רשומים בפנקס הפסיכולוגים על פי תחומי התמחותם. פסיכולוג קליני לא עושה אבחונים פסיכודידקטים ופסיכולוג התפתחותי לא מטפל במבוגרים. כמו שאורטופד לא עושה השתלות שיניים.

פנקס הפסיכולוגים פתוח לכולם וכל אחד יכול לבדוק באינטרנט אם אכן מדובר בפסיכולוג עם רישיון או לא- לא כל מי שלמד פסיכולוגיה רשאי לעבוד כפסיכולוג! רק פסיכולוגים בעלי רישיון בר תוקף מורשים לעסוק בפסיכולוגיה.

כל המרפאים בעיסוק רשומים במשרד הבריאות וכנ"ל כל העוסקים במקצועות הבריאות.

לא כל אחת יכולה להיות דיאטנית או קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק ולא כל אחד או אחת יכולים לאבחן ולטפל באותם תחומים שאלו מטפלות.

האחריות לבדוק מי מטפל בילד שלכם היא רק בידיים שלכם.

תשאלו שאלות על ההתמחות המקצועית והניסיון:

למשל, לא כל אחד יכול להכריז על עצמו כמטפל בתחום "התפתחות הילד". ידעתם שכדי לעסוק בטיפול בהתפתחות הילד יש צורך במינימום של שנתיים עבודה בתוך המכון להתפתחות הילד? לפחות שנתיים של עבודה עם צוות רב מקצועי, תחת הדרכה של אנשי מקצוע בכירים, העברת מאות אבחונים, טיפולים, ישיבות צוות רב מקצועיות והשתלמויות מקצועיות.

ישנם מצבים כגון הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות, הפרעות תקשורת ועוד- שבהם אבחון וטיפול לא נכונים פשוט יגרמו נזק. מדובר בהפרעות מורכבות הדורשות אבחון וטיפול מקצועיים, מדויקים ורגישים ולעתים קרובות עבודה של צוות רב מקצועי מנוסה, טיפול ישיר בילד, הדרכת הורים ו/או טיפול של הורה וילד יחד.

קרה לי כבר כמה פעמים שילד הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק ורק בגלל שידעתי לשאול את השאלות הנכונות, לעשות את האינטגרציה של המידע מגורמים מקצועיים שונים שראו את הילד בזמנים שונים ולהפנות להמשך בירור אצל הרופא המתאים, הילד אובחן ונבנתה לו תכנית טיפול מתאימה.

איפה המטפל/ת עובדים?

היכן קיבלו את ההכשרה המקצועית שלהם?

המידע הזה מאד רלוונטי לכם.

תתייעצו עם אנשי מקצוע שמכירים את הילד שלכם ואתכם:

רופא הילדים, רופא המשפחה, הגננת, המורה, אחות טיפת חלב:

רופא הילדים ורופא המשפחה מכירים את הילד ואת הילדים האחרים במשפחה, הם יוכלו להפנות אתכם לאבחון וטיפול אצל הגורמים המקצועיים המתאימים, הגננת או המורה רואות את הילד שלכם בין ילדים רבים בני גילו ויכולות להצביע על קושי, מצוקה או פער שנדרשת להם בדיקה והתערבות מקצועית.

אל תסתמכו רק על יעוץ שקיבלתם מה"מומחים" בפייסבוק או בגוגל!

האנשים הטובים מהפייסבוק באמת רוצים לעזור לכם אבל זה לא מספיק.

לכו להתייעץ עם אנשי מקצוע אמיתיים, שיראו אתכם ואת הילד ויידעו לשאול אתכם את השאלות הנכונות. ואתם, אל תתביישו לשאול שאלות- אין דבר כזה שאלה טפשית.

האחריות להיות אלו ששואלים את השאלות היא שלכם.

אתם ההורים יכולים וצריכים להיות המומחים לילדים שלכם- לדעת לשאול, לדעת לפנות לעזרה, לדעת למי לפנות וכמה שיותר מוקדם כדי לצמצם פערים ולמנוע נזקים משניים.

והכי חשוב: אל תשכחו להקשיב לעצמכם כי כבר מזמן ידוע שאמא ואבא בדרך כלל צודקים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

 

מוכנים לכיתה א'- הסדנא שתתן לכם את הכלים הטובים ביותר לעזור לילדכם להצליח בכיתה א'! 

10,17 ליוני 2014 במודיעין, כל הפרטים באתר: www.YaelsRoom.com 

הנחה מיוחדת לנרשמים לסדנא עד סוף החודש- הרשמו עוד היום והבטיחו מקומכם בסדנא!

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

עצמאי בשטח

נעמה בוזקת מלחדניאל, בן 5.5, הגיע לטיפול בריפוי בעיסוק בהמלצת הגננת, בגלל קשיים בציור, כתיבה וקשיים ב"מוטוריקה עדינה".

כשנפגשתי עם הוריו לשיחה, שוחחנו גם על סדר היום של דניאל בבית. דבר ראשון שאלתי על העצמאות של דניאל בתפקוד היומיומי- לבוש, רחצה, אכילה. האם חשבה לרגע, ואז אמרה שהיא עדיין מלבישה אותו בבוקר.

"יש איזה קושי?" שאלתי, "הוא לא מצליח להתלבש בעצמו?"

"לא, הוא הקטן שלי, וככה התרגלתי, אף פעם לא ביקשתי ממנו להתלבש בעצמו".

כשאני מדברת עם הורים לילדים שעולים לכתה א', מאד ברור להם שהילד צריך לזהות ולשיים את שמות האותיות, לכתוב חלק מהן, לכתוב את שמו, לזהות ולשיים את הספרות ולכתוב אותן, לחשב חישובים פשוטים, הקשר של המיומנויות האלה לבית הספר מאד ברור.

פחות ברור הקשר בין העצמאות של ילדים בתפקודי יומיום ובכלל ובין הכנה לכיתה א'.

היכולת להיות עצמאי בחיי היומיום היא בין היכולות החשובות ביותר שצריך לפתח אצל ילדים בכלל, החל מגיל צעיר מאד, ובמיוחד אצל ילדים בגן חובה, לקראת המעבר לבית הספר:

להתלבש ולהתפשט, לנעול נעליים, לגרוב גרביים, ללבוש ולפשוט סווצ'ר או מעיל (ולסגור עם רוכסן/כפתורים, לתלות על מתלה), להיות עצמאי בשירותים (כולל ניגוב, הורדת מים ושטיפת ידיים), להכין לעצמו שוקו/מיץ, למרוח כריך, לחייג מספר טלפון, להחזיר משחקים וחפצים למקומם ועוד.

כשאתם מצפים מהילדים שלכם להיות עצמאים ואחראים על גופם ועל הציוד שלהם (משחקים בהם שיחקו, חפצים בהם השתמשו) אתם מעבירים להם מסר שאתם סומכים עליהם שהם גדולים ובוגרים ובעיקר שהם יכולים (גם אם לא עשה עבודה מושלמת, גם אם נשפך לה קצת, זה בסדר…).

במרחב שאתם יוצרים לילדיכם בבית, הם לומדים להשתמש בגופם כדי להפעיל חפצים שונים ולהשתמש בכלים וחומרים שונים באופן מיומן ויעיל  (קרטון חלב, סכין, מטלית, מיכלים שונים, כפתורים, רוכסנים, גליל נייר, מספריים,מחדד,מחורר ועוד…).

הם לומדים לעבוד עם גופם בתיאום, לווסת כח, לארגן את סביבתם, לפתור בעיות ועוד מיומנויות רבות וחשובות מאד, בבית ובבית הספר.

הם משכללים את היכולות שלהם, ממקום של חויה ועשיה משמעותית, ובונים דימוי עצמי חיובי ובטחון ביכולותיהם. הם גם לומדים איך פועלים בעולם וממה כדאי להזהר.

מעבר לאחריות שלהם על גופם (כמו לבוש, שירותים, רחצה,אכילה) מומלץ ורצוי לתת להם תפקידים בבית: לפנות כלים מהשולחן, לנקות שולחן, לסדר את המיטה, להאכיל חיית מחמד, לסדר את המשחקים, להשקות צמחים וכד'.

 התמיכה שלנו, המבוגרים, בנסיונות של הילדים לבצע משימות שונות באופן עצמאי, היא חשובה מאין כמותה:

ראשית, בעצם החשיפה של הילדים והדרישה מהם לביצוע עצמאי של פעולות שונות:

פעמים רבות הילדים יכולים ואפילו רוצים ואנחנו אלה שלא מאפשרים (כי זה לוקח זמן, כי זה מלכלך…).

כמובן שחשוב לשים לב ולא לדרוש מהילד דברים שאינו מסוגל להם שיצרו אצלו תסכול רב מדי או תחושה של כשלון.

אם יש לילד קשיים שמפריעים לו בתפקוד היומיומי חשוב מאד לפנות למרפאה בעיסוק שתאבחן את הילד ותתן לכם הדרכה, אך אתם כהורים חשוב שתהיו שם בשבילו ותעזרו לו אך לא תעשו למענו:

לפעמים מספיקה רק תזכורת (אתה זוכר איפה צריך להיות הציור שעל החולצה?) לפעמים יעזור לחלק את המשימה לשלבים ("קודם תכניס את הראש") ולפעמים צריך לעזור פיזית. חשוב שהילד יקבל את העזרה לה הוא זקוק ולא יותר.

שנית, ארגון הסביבה:

אם אנחנו רוצים שהילדים יהיו עצמאיים חשוב שהסביבה תהיה נגישה להם- שהבגדים, המשחקים, הכלים, חומרי היצירה, הספרים, יהיו בגובה נגיש ובמקום ממנו יוכלו לקחת בעצמם ואליו יוכלו להחזיר.

שלישית, הסובלנות והסבלנות שלנו:

 לטעויות, ללכלוך, לזמן שזה לוקח- זהו חלק בלתי נפרד מתהליך בריא של למידה וצריך לתת לכך מקום.

רביעית ואחרונה- עידוד של הילד והעצמה שלו:

לא לחינם במילה העצמה ובמילה עצמאות אנחנו פוגשים את אותן האותיות:

 המפגש שלי עצמי עם העוצמה שבי, מאפשר לי להיות עצמאי ובטוח ביכולותיי…

 ואולי זה בעצם הפוך?

אולי העצמאות שלי היא זו שמפגישה את עצמי עם העוצמה שבי ומביאה לתחושת הבטחון שלי ביכולותיי?

מה אתם חושבים?

ולקינוח:

המלצה על ספר מקסים ומצחיק מאת אמי רובינגר: "פשפש מתלבש"/הוצאת כתר.

איך נראה יומו של פשפש שקשה לו לקום בבוקר ולהתארגן? כיף של ספר לקטנים ולגדולים!

 אני מזמינה אתכם לקבל ממני במתנה את המדריך להורים וילדים לקראת כתה א'- שם תקבלו 10 רעיונות שימושיים לעידוד העצמאות והכנה לכיתה א' במסגרת הבית:   www.YaelsRoom.com 

 

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!