ארוחת בוקר של אסטרונאוטים

אורית נכנסה לחדר לבדה, אוחזת בשקית ובתוכה נעליים.

"איפה….?" הפניתי אליה מבט שואל.

"הוא בחוץ, הוא לא רוצה להיכנס. הוא לא רצה לבוא היום, הבאתי אותו בכח, הנה הנעליים.

הוא מאד עייף, הלך לישון מאוחר אתמול, רצה להמשיך לישון".

יצאתי מהחדר ומצאתי את אלון. עומד צמוד לדלת, פניו אל הקיר.

"אמא סיפרה לי שאתה מאד עייף, שהלכת לישון מאוחר ושאתה רוצה עוד לישון".

אלון משך בכתפיו והמשיך לעמוד, פניו אל הקיר.

"אתה יודע, אלון? גם אני לפעמים מאד עייפה. ואני ממש מבינה אותך שאתה רוצה להמשיך לישון. אז תראה מה נעשה. אני אסדר לך מיטה, כאן בחדר, ותוכל להמשיך לישון."

השארתי את דלת החדר פתוחה, ולעיניה המשתאות של אורית פרשתי שטיח, עליו מזרון והוספתי כרית ושמיכה מאולתרת מקרדיגן צמר שהיה שם.

כיביתי את האורות והסטתי את הוילונות.

"אלון, הנה המיטה שלך, אתה יכול לבוא לישון, כמה שאתה רוצה, עד שתרגיש שאתה כבר לא עייף. בינתיים, אני מארגנת לך את החללית שלך. כשתקום ויהיה לך כח תטוס בחללית."

תליתי את הערסל ותחתיו פרשתי מזרון שני.

אלון נכנס לחדר , הזדחל במהירות לתוך המיטה שהכנתי עבורו ועצם את עיניו.

"ששש….." אמרתי לאורית. "אלון ישן. כשיקום יוכל לעלות לחללית. ו… רגע! הוא בטח לא הספיק לאכול ארוחת בוקר…יש לי כאן ארוחת בוקר מיוחדת לאסטרונאוטים."

הוצאתי כמה בייגלך מהתיק והנחתי אותם בכוס חד פעמית, סמוך לערסל-חללית.

"כשתקום, מחכה לך ארוחת בוקר של אסטרונאוטים, ליד החללית שלך".

אלון פקח עינים לאחר 2-3 דקות וניגש לחללית. עזרתי לו לשכב בתוך הערסל והמשימה שלו היתה למשוך את עצמו בעזרת חבל, הקשור על הסולם.

מעבורת החלל המריאה, ואיתה אלון המחייך.

בהמשך שיחקנו כדורסל, אלון הכין לעצמו תעודה, והמשכנו בתכנית הטיפול, בהתאם למטרות שנקבעו.

בתום 45 דק' נפרדנו בחיוך ואלון הלך לגן.

לאחר שעתיים שלחה לי אורית הודעה:

"רציתי להגיד לך שאת אלופה! הבאתי לך ילד עצוב ועייף ונכנס לגן שמח ועירני! והכל בחן בנחת וביצירתיות המיוחדים לך".

התנגדויות של ילדים בטיפול הן עניין שכיח וחלק טבעי ובלתי נפרד מתהליך טיפולי.

הילד מביא איתו לטיפול את עצמו, כפי שהוא באותו הרגע- עם הרצונות, הציפיות, האכזבות, הצרכים והחרדות.

כשילד עצוב, כועס, עייף, מתנגד בטיפול ולא "משתף פעולה", לפעמים כל מה שהוא צריך לידו זה מבוגר שישתף פעולה איתו.

את זה למדתי ממורתי היקרה, חנה זלצר, לפני הרבה שנים.

יש סיפור יפה של רבי נחמן מברסלב, "משל ההינדיק", המספר על בן מלך שחשב שהוא תרנגול הודו ונכנס ערום מתחת לשולחן.

במהלך השנים, יצא לי לפגוש כמה ילדים בדיוק שם, מתחת לשולחן.

מה קרה לבן המלך ומי ריפא אותו משגעונו? לא אעשה לכם ספוילר, פשוט תקראו את הסיפור.

לפעמים, כל אחד מאיתנו צריך מישהו שישב איתו יחד, מתחת לשולחן.

שלכם,

יעל

  • * בתמונה: האסטרונאוט, החללית והכוס עם הבייגלך של אלון.

 

תנו להשתעמם בשקט

 

ילדים היום לא יודעים להשתעמם.

בכל מרפאה, סופר או סתם על הספה בבית. מיד תוקעים להם מסך מול העיניים או שהם מחפשים ומוצאים אותו בעצמם.

ילדים בני שנה וחצי ושנתים ושש, יושבים עם הוריהם בתור לרופא, במפגש משפחתי, בנסיעה במכונית, ובמקום לשוחח איתם, להקריא להם סיפור, לתת להם לשחק ולחקור את הסביבה בעצמם, הם תקועים מול המסך.

הם והמבוגר שלצידם. לפעמים מדובר בשני מסכים שונים.

אנחנו מגדלים דור שלא יודע לייצר לעצמו יש מאין.

אנחנו מגדלים אנשים שיתקשו לייצר לעצמם הנאה ועניין מתוך עצמם ולא כתלות במכשיר חיצוני.

 

זה מתחיל בינקות וממשיך לאורך כל שלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם.

תינוקות, פעוטות וילדים שרואים סרטונים ומשחקים בטאבלט במקום לחקור את הסביבה ולשחק במשחק הדדי עם מישהו בסביבתם, מתבגרים ומבוגרים שחיים באינסטגרם ובפייסבוק ומנהלים יחסים וירטואלים עם עשרות, מאות ואלפי חברים ואוהדים ובסופו של יום מרגישים מאד בודדים, חרדים ומדוכאים.

 

בכל מגוון הפעילויות, החוגים, הסדנאות, הסרטונים, המכשירים והמסכים אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו גם קצת להשתעמם.

 

משעמום נולדה החקירה האקראית של הסביבה, נולדה הסקרנות ונולדו השאלות, נולדו הניסויים ונולדו הטעויות המקריות שבאמצעותן הומצאו והתגלו ההמצאות והתגליות הגדולות בהיסטוריה האנושית:

כח המשיכה, הכדורגל, הפניצילין, מערכת השמש ועוד ועוד.

 

מזל שלא היו טאבלטים ביוון העתיקה או בתקופת הרנסנס.

 

ילדים שכל הזמן מופעלים ע"י מבוגרים או ע"י מכשירים, שאינם לומדים להתבונן בסביבתם ולהפעיל אותה באופן יצירתי, הם ילדים שהלמידה שלהם תהיה שטוחה כמו הטאבלט.

ילדים שאינם מתבוננים בעולם סביבם ועורכים בו ניסויים הם ילדים שלא ישאלו שאלות, שלא ינסו ולא יטעו ואז מי ימציא כאן את ההמצאות הגדולות הבאות?

 

בואו ניתן להם ולעצמנו גם להשתעמם. בואו ניתן להם ולעצמנו הזדמנות להתבונן בעולם שסביבנו.

לא רק לראות אלא להתבונן. כמו ילדים שמגלים את העולם מחדש: בזויות שונות, להרגיש את הסביבה עם כל החושים וליצור מהשעמום הזה, מה"אין" הזה, את ה"יש" הבא, שטרם הבחינו בו.

 

ולקינוח, גוגואים לגדולים!

 

לידור ויסוצקי, בן זוג ואבא מדהים, צלם אומן ומתבונן מוכשר יצר משחק שמזמין אתכם, על הדרך, להתבונן על העולם מנקודות מבט חדשות ושונות, כמו ילדים.

ב-seempli תמצאו "גוגואים" שיתנו לכם רעיונות להתבוננות שונה בסביבה המוכרת לכם ובסביבות חדשות.

בהתחלה זה יקח לכם קצת זמן, אבל, כמו שריר שמזמן לא הפעלתם או כמו מגירה שמזמן לא פתחתם והמפתח קצת נתקע, ברגע שתפתחו אותה תישאבו פנימה ולא תרצו לסגור.

אני מזמינה אתכם לחזור ולשחק עם הסביבה שלכם, להתבונן בה מחדש, כמו ילדים, עם כלים של גדולים, וללמוד עוד משהו קטן על העולם ועל עצמכם.

להתבונן במוכר מזווית אחרת, לחפש בידוע את הנסתר, להתבונן מקרוב ומרחוק, לבד ובקבוצה.

להתבונן החוצה ולמצוא בעצמכם משהו חדש שלא ידעתם על קיומו. זה פשוט. seempli.com

שלכם,

יעל

רוצה לבחור מספר?

זוכרים את משחק ה"קווה קווה" (kwa kwa) שהיינו משחקים כשהיינו ילדים?

משחק הגרלה שמשלב בתוכו זוג ידיים, קצת אוריגמי, קצת כתיבה, הרבה הומור וחייבים לפחות עוד חבר אחד כדי לשחק!

אני משחקת את המשחק הזה הרבה עם ילדים שיש להם קשיים בכתיבה.

הם לומדים לקפל את הצורה, מתכננים מה לכתוב ואיך, מאד משתדלים לכתוב הכי ברור שהם יכולים ולהתארגן בתוך המרחב המצומצם שיש להם על הדף.

כך הם כותבים בכיף, לא בהקשר לימודי אלא בהקשר משחקי וחברתי, דבר שהם בקושי מתנסים בו.

ומה הכי שווה? שהם לוקחים את הקווה-קווה אחר כך ומשחקים עם החברים בכתה ועם המשפחה בבית!

אז לבקשת הקהל הנה הוראות ההכנה של הקווה-קווה, שלב אחר שלב:

לוקחים דף בצורת ריבוע (או מכינים ריבוע מדף מלבני), מקפלים לחצי ופותחים ושוב לחצי  ופותחים כך שנוצרים שני קווי קיפול החוצים זה את זה:

 

קווה קווה1

 

בשלב השני מקפלים כל פינה אל המרכז:

 

קווה קווה2

 

 

בשלב הבא, הופכים את הריבוע המקופל וחוזרים על קיפול הקצוות אל המרכז:

קווה קווה3

 

 

עכשיו פותחים את הקיפול ומסמנים בתוך הריבוע הפנימי 8 משולשים:

קווה קווה4

 

 

בשלב הבא מסמנים על כל משולש חיצוני סימן בצבע שונה:

קווה קווה5

 

 

ועכשיו כותבים בכל משולש פנימי את הדבר שרוצים שהאחרים יקראו או יעשו. אלו יכולות להיות משימות, עתידות בנוסח בזוקה, מחמאות וכו' וכו', כיד הדמיון:

קווה קווה6

 

ועכשיו מכניסים את האצבעות לתוך ה"כיסים" שנוצרו בחלק האחורי של ה"קווה קווה"- אצבע ואגודל מול אצבע ואגודל:

קווה קווה7

 

מוכנים לשחק??

בוחרים מספר אקראי, מזיזים את  ה"קווה קווה" בעזרת האצבעות, במאוזן ומאונך, וסופרים את התנועות:

קווה קווה8קווה קווה9

 

כשמגיעים למספר שבחרנו, עוצרים ובוחרים את אחד הצבעים. מרימים את המשולש עם הצבע שבחרנו ומגלים מה כתוב לנו מתחתיו:

קווה קווה10

 

והנה ה"קווה קווה" של דניאל החמוד (שם בדוי), שהרשה לי להראות לכם:

קווה קווה 11

 

מומלץ בחום לשחק עם הילדים, עם קשיים בכתיבה ובלי קשיים בכתיבה, גם ילדים בגן חובה יכולים להנות ולהתנסות בכתיבה הילדית ובקיפולי הנייר, אז לכו לשחק ואל תשכחו לספר לי איך היה 🙂

שלכם,

יעל

 

*לא דברנו עוד על אהבה

מוקדש לד"ר שגית ארבל-אלון באהבה

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים וכשסיימתי את לימודי הריפוי בעיסוק היה לי ברור שאמשיך בתחום הילדים.

את דרכי המקצועית התחלתי בגן לילדים עם שיתוק מוחין, שם הייתי גם במהלך ההכשרה הקלינית כסטודנטית. אז, כבר בהכשרה, אמרה לי קלינאית תקשורת אחת: "איך הם אוהבים אותך". ואני אמרתי לה: "אני מאד אוהבת אותם".

מאז חלפתי בחייהם של המון ילדים (ודאי אלפים, אבל מי סופר), למדתי, השתלמתי, קראתי, חקרתי, הודרכתי, אבל אף אחד לא מלמד אותך לאהוב את המטופלים שלך.

כשאני נפגשת עם ילד בטיפול המטרה הראשונה שלי היא לאהוב אותו.

כשילד נכנס לטיפול הוא יודע שאני שמחה לפגוש אותו, שאחכה לו ואקבל אותו בכל מצב-גם כשלא ירצה, גם כשיכעס, גם כשיתפרץ, גם כשישגה, גם כשייכנס מתחת לשולחן או יתחבא מתחת לשמיכה, גם כשיזרוק חפצים, גם כשיצעק שהוא לא רוצה לראות אותי יותר.

הוא יידע שאני נמצאת כאן ועכשיו בשבילו.

וזה מה שיביא אותו לנסות.

לנסות להתמודד, לנסות להתגבר, לנסות את מה שהכי מפחיד עבורו.

הוא יודע שאהיה שם בשבילו באמת. במאה אחוז.

כולנו זקוקים לדעת שאוהבים אותנו, ששמחים שבאנו, שמכירים בערך שלנו.

הילדים שמגיעים לטיפול זקוקים לכך גם ויותר.

אותם ילדים עם בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, לקויות למידה, קשיי תקשורת, הפרעת קשב, שלעתים קרובות מדי כועסים עליהם, גוערים בהם, לא מבינים אותם, מאשימים אותם, מעירים להם, מטיפים להם, משווים אותם לאחרים ומענישים אותם.

לפעמים קשה יותר לסביבה להראות להם אהבה.

וזה קורה לנו המון, להורים, לאנשי חינוך ומטפלים- שהתגובה שלנו לילדים שונים, על אותו מעשה, היא שונה. גם אם אפילו הכוונה היתה זהה.

יש ילדים שיותר סבלניים כלפיהם, יותר סלחנים, יותר קל לסביבה לאהוב אותם ויש כאלו שפחות. יש גם מבוגרים כאלה.

במצבים שבהם אני מוצאת את עצמי מתאמצת לאהוב ילד בטיפול ורואה שגם לאחרים (הורים, גננת, ילדים אחרים) לא קל, אני חושבת למה?

מה יש בילד הזה שזו התגובה של הסביבה כלפיו? מה הוא עושה? מה הוא יודע? מה הוא לא יודע? מה המוטיבציה שלו?

והמשימה הראשונה היא שלי: לבוא מאהבה.

אפשר לקרוא לזה אמפטיה, חמלה, הכלה, הקשבה, אך אני מרגישה שזה הרבה מעבר.

אנשים, ולא משנה גילם, מרגישים מתי באים אליהם מאהבה.

חלקכם אולי זוכרים את המורה שהכי אהבתם ביסודי? זאת שהיה לה רגש מיוחד כלפיכם? שהרגשתם שהיא פשוט רואה אתכם? כמה הייתם מוכנים להתאמץ בשבילה?

רופאה שהרגשתם שאכפת לה מכם יותר מרופאים אחרים? שהקשיבה לכם באמת, שהיתה זמינה בשבילכם ומרגיעה? שעשתה עבורכם דברים שהם מעבר לנדרש? שנתנה לכם את המבט הנכון, את המילה הנכונה, החיבוק הנכון, בזמן הנכון? בדיוק ברגע שהייתם צריכים?

את המסע המרגש והמופלא הזה אני עוברת יחד עם ילדים ומתבגרים כבר למעלה מ-13 שנה. ואם יש דבר שלמדתי כמה חשוב הוא בתהליך של טיפול, זה לאהוב את המטופלים שלך.

עם האהבה הזו אנחנו מתחילים את המסע בתהליך הטיפולי: יש עליות ומורדות, נכשלים ומצליחים ושוב מנסים, נופלים וקמים ושוב מנסים ומגלים יחד בדרך, שמה שהיה כל כך קשה וגדול ומפחיד, הוא בעצם לא כל כך נורא ושהם לגמרי יכולים.

ולקינוח המלצה חמה על ספר מקסים ומרגש על אהבה:

"סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" מאת שלומית כהן אסיף.

מאחלת לכם חג חנוכה מלא אהבה ואור!

שלכם,

יעל

 

*"לא דברנו עוד על אהבה"/ אהוד מנור ומתי כספי

 

 

שש אפליקציות מומלצות לקראת תחילת שנת הלימודים

IMG_20150820_090703-b

אני מודה שהיחס שלי לעולם האפליקציות מאד דו-ערכי:

מצד אחד נהנית מאד ממה שיש להן להציע ואין ספק שאיכות חיי השתפרה מאד בזכות כמה מהן.

מצד שני, אני בנאדם של Low Tech: לא מוותרת על יומן של נייר (עם ריח של שנה חדשה), מתה על פתקים ודגלונים צבעוניים וקוראת ספרים אמיתיים. כאלה עם דפים, שעל חלקם כתובה בעט הקדשה של אנשים יקרים ללבי.

גם בטיפול בריפוי בעיסוק אני מעדיפה לעבוד עם הילדים עם הגוף: לבשל, לפסל, לשחק, לרקום, לרקוד, לצייר ולכתוב עם כל כלי הכתיבה שאפשר ועל כל מרחב שאפשר.

אני מאמינה שהמפגש הישיר והבלתי אמצעי של ילד עם כלים וחומרים ועם מבוגר משמעותי ביחד איתו, שפנוי לגמרי אליו, הוא חלק קריטי בתהליך של התפתחות ולמידה.

אין שום אפליקציה שתחליף את המבוגר שנמצא עם הילד, שיוצר איתו קשר, שקשוב אליו- שמשחק איתו בכדור או בדוקים, שמדקלם ומדגדג אותו ב-"סבתא בשלה דיסה", מנדנד בנדנדה או מכין איתו ארוחת ערב. פשוט אין.

ובכל זאת, ישנן  אפליקציות רבות שיכולות להיות לעזר רב בתהליכי למידה שונים, בשילוב עם ה Low Tech או במקום.

אין ספק שהשימוש בטאבלט או בטלפון הנייד החכם מעורר מוטיבציה וענין ויכול להיות קרש קפיצה אדיר לילדים ומבוגרים, במיוחד אלו עם צרכים מיוחדים, ולשפר באופן ניכר את היכולת שלהם להשתתף ולקחת חלק פעיל ויצרני בחיי היומיום, בלימודים, בעבודה ובשעות הפנאי.

כדאי שתכירו את הדף של "טכנולוגיה באיזי" של בית איזי שפירא. תמצאו שם רשימה מפוארת של אפליקציות שיכולות לסייע לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים אך לא רק!

אפליקציות ללימוד אותיות ומספרים, חשבון, התארגנות בביה"ס, מיומנויות קוגניטיביות שונות, משחק ופנאי ועוד ועוד.

 

אבל אל תשכחו שגם לעולם האמיתי יש (עדיין) המון מה להציע!

הנה כמה אפליקציות שימושיות, לילדים, למבוגרים ולילדים בנפשם, ותודה מיוחדת לאיריס אדטו-בירן, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום טכנולוגיה מסייעת:

150820_082639-bKids Doodle

אפליקצית ציור ממש ממכרת! באפליקציה תוכלו לצייר (יחד עם הילדים או לעצמכם) עם צבעים זרחניים על רקעים בצבעים שונים, לשמור את הציורים, לעשות סרטון עם תהליך הציור, להוסיף ציור על תמונה קיימת ולשתף את יצירות הפאר בכל אפליקציה שתבחרו. יכולה להיות מעולה לילדים "סרבני ציור", לילדים שלומדים לכתוב וגם לכם  (מה זה כיף!).

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play

CamScanner

קרה לכם שהייתם צריכים לשלוח דחוף מסמך לבנק, לקופת חולים, למשרד, ללקוחות, לרואה חשבון?

קרה לכם שהילדה היתה חולה וחילקו דף עבודה בכתה או שהבן שלכם שכח את החוברת בכתה והכתה עכשיו נעולה?

האפליקציה הזו היא בדיוק בשבילכם!

היא מאפשרת להפוך את הטלפון הנייד שלכם לסורק לכל דבר- לצלם את המסמך, לחתוך אותו לפי הצורך, להפוך אותו לקובץ תמונה או PDF, ולשתף אותו עם אנשים נוספים דרך אפליקציות שונות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

הילקוט הדיגיטלי

זהו מאגר ספרי לימוד דיגיטלים הניתנים לרכישה (בכמעט חצי מחיר מהספר הרגיל) ולקריאה באמצעות אפליקציה בטאבלט (ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play).

במאגר ישנם ספרי לימוד מכתה א' ועד י"ב, בכל המקצועות.

שימושי מאד לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים לסחוב ילקוט כבד, לילדים שנוטים לאבד ספרי לימוד או לאלו מביניכם שרוצים להיות יותר אקולוגים (ועל הדרך גם לחסוך כסף).

הילקוט הדיגיטלי ליסודי

הילקוט הדיגיטלי על יסודי

 

Kids Timer

אפליקציה מעולה לילדים עם קשיים בהתארגנות ובמיוחד בניהול זמן: טיימר חזותי עגול וצבעוני,  הממחיש באופן מאד ברור כמה זמן יש (לשחק במחשב, להתלבש, להכין שיעורים) וכמה זמן עבר או נשאר. יש טיימר של שעה וטיימר של דקות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

Handwriting in Hebrew

אפליקציה ללימוד אותיות הכתב העגול בעברית ומספרים, במיוחד לילדים שמתקשים ומסרבים לכתוב.

בציור האותיות ישנם רמזים לכיוון הנכון של הכתיבה ואפשר לעלות בדרגות הקושי (מאותיות למילים), לצבור נקודות ומטבעות. אפשר לשלב את השימוש באפליקציה יחד עם כתיבה במרחבים שונים בעולם האמיתי, כגון על לוח גדול או על פתקים קטנים או להכין ברכות מצוירות וכתובות באפליקציה של Kids Doodle.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב- Google play

Quizlet

אפליקציה מעולה לתלמידים ולמורים וגם להורים שרוצים לסייע לילדים ללמוד למבחנים והכתבות. האפליקציה מאפשרת לתלמיד/למורה לבנות כרטיסיות וחידונים לצורך למידה ותרגול של מילים להכתבה, מושגים למבחן ועוד. הלמידה הופכת לפשוטה ומהנה יותר, ניתן ללמוד בכל מקום (בבית, באוטובוס, בתור בקופת חולים) וכמובן ללמוד יחד. מורים והורים יכולים לבנות חידונים עבור הילדים, הילדים יכולים לבנות חידונים עבור עצמם וכיוון שכל החידונים חשופים באפליקציה , אז כל החברים יכולים גם להשתמש בהם. מורים יכולים לעקוב אחר תהליך הלמידה של התלמידים- כמה ביצעו, מה התוצאות, מה היו הנושאים/המילים הבעייתיות יותר?

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play ויש גרסה מתקדמת יותר בתשלום.

אחרי אפליקציות כאלה שימושיות איך אפשר בלי קינוח מתוק במיוחד?

כזה שכיף להנות ממנו יחד,  הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, קטנים וגדולים?

בשבוע שעבר הייתי עם הילדים במקום קסום במודיעין: "הסדנא-פשוט לעשות"

סדנת יצירה לכל המשפחה, עם שפע של אפשרויות ליצור בעצמכם אמנות שימושית ובשביל הנשמה- מבד, נייר ועץ. מתאים לכולם- ילדים, נוער ומבוגרים, בנות ובנים, לבעלי ניסיון ולמתחילים, ל"הנדימנים" ולבעלי שתי ידיים שמאליות, כולם כולם יכולים!

המקום נעים, אינטימי וממוזג, האוירה כיפית ומלאת השראה, ירדן ואליה המדריכות פשוט מקסימות. על אף שהסדנא היתה מלאה הן נתנו לכל אחד יחס אישי והעברנו שם כמעט שלוש שעות של כיף גדול. הילדים התחננו ללכת שוב.

מפרגנת להן בכיף ומזמינה אתכם להנות שם גם!

 IMG_20150820_090030 - b

 

זהו בינתים, ספטמבר כמעט כמעט כבר כאן, תהנו משארית חופשת הקיץ!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

קיצור תולדות הזמן (האחרון)

IMG-20150627-WA0000

אוגוסט. חם. האויר לא זז. בוהה בפסטיבל מספרי סיפורים בשידור חוזר. השעה 02:00.

מתבוננת ביוסי אלפי על המסך ונזכרת כמה זמן לא כתבתי כאן, בבלוג. קצת מאובק כאן ופה ושם אני בטוחה שראיתי כמה קורי עכביש…

עליי שוכב וישן בני השלישי. נשימותיו רכות ומתוקות, מדי פעם מחייך חיוך ממיס על שפתיים קטנטנות.

ילדתי לפני כמעט חודשיים, ילד שלישי. חופשת לידה וחופש גדול הם שילוב מעניין, אין ספק.

בחודשיים האלה למדתי הרבה, בעיקר על עצמי, אך גם על המשפחה שלי ועל הקהילה סביבי.

למדתי הרבה על גמישות, שיוצרת מרחב ומאפשרת זרימה, ופותחת אפשרויות שונות לפתרונות,

למדתי לקחת זמן לעצמי (ותודה ללידור שהכריח אותי והתוצאה היא שלוש פעמים בשבוע חדר כושר ועצם הכתיבה הזו עכשיו),

למדתי (שוב) שוויניקוט כל כך צדק ושהאמא "הכי" טובה היא אמא "מספיק" טובה,

למדתי שאנשים סביבי כל כך רוצים לעזור ושאם רק אבקש הם יושיטו יד, יבשלו, יסיעו הביתה, יסחבו, יארחו במשך שעות, יקחו ויחזירו, יקשיבו, יעודדו, יחבקו, יתמכו ויגישו טישו כשצריך,

למדתי שיעור בסבלנות. צריך לדעת לחכות, דברים לפעמים מסתדרים עם הזמן,

למדתי שמילה טובה אחת קטנה בזמן הנכון יכולה להביא חיוך גדול

זה המקום להגיד תודה ענקית לכל אלו שסביבי שעזרו ותמכו וחיבקו- אוהבת אתכם המון!

לפני שמסיימת, כמו תמיד, יש לי בשבילכם קינוח.

והפעם, קינוח מרענן במיוחד לכל המשפחה:

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בחופש הזה מחכים בתור למשהו? נוסעים בדרך לאנשהו? מחכים אולי למישהו? יושבים במשך שעות במטוס, ברכב, באוטובוס או ברכבת, מחכים להגיע ליעד?

חשבתם לעצמכם שאולי בזמן הזה בדיוק, המבוזבז ומעצבן לפעמים, אתם יכולים למצוא אוצרות, לפגוש יצורים דמיוניים ואולי גם, אם רק תתנו הזדמנות, לפגוש חלק בעצמכם שעוד לא הכרתם?

בקישור שלפניכם תגלו איך הדרך לחופשה יכולה להיות לא פחות מעניינת, משעשעת ומרגשת מהחופשה עצמה:

Little Treasure

 http://seempli.com/blog/5-things-to-discover-on-the-way-to-your-summer-vacation/

 

קחו לעצמכם את החופש פשוט לשחק !

שמחה לחזור לכאן, התגעגעתי. מקווה שגם אתם.

המשך קיץ נעים, ניפגש בקרוב.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

איך לעזור לילדים לפתח כישורים חברתיים?

הפעם, לכבוד יום המשפחה, רציתי לשתף אתכם במשחק חמוד שהמצאנו והכנו יחד בבית.

IMG_20150215_090805

כל השבוע הקופסא מונחת על השולחן בפינת האוכל ובמוצאי שבת בד"כ הקופסא נפתחת והמשחק מתחיל.

הרעיון הוא פשוט מאד- בתוך הקופסא גלגלנו פתקים שעליהם כתבנו משפטים והוספנו תמונות שמתארים רגשות ומצבים שונים, כולנו היינו שותפים בבחירה ובביצוע.

 כל אחד, בתורו, בוחר בעינים עצומות פתק מגולגל ומספר מקרה שקרה לו השבוע, הקשור לרגש או למצב שמתואר בפתק. לדוג':

"הייתי גאה ב….." ,

"מאד כעסתי כש……",

"שיתפתי פעולה עם……"

"משהו שרציתי לספר….."IMG_20150215_080459

הכללים ברורים אך מאד גמישים:

  1. כל אחד מקבל את הקופסא לפי התור ובוחר פתק
  2. כשמישהו אחד מדבר כולם מקשיבים לו
  3. אפשר להחליף פתק אם אין לי מה לספר
  4. אפשר להעזר במשתתפים האחרים
  5. אפשר לספר יותר מאירוע אחד בכל תור
  6. אפשר תמיד להוסיף פתקים חדשים
  7. אפשר לשחק עד שנמאס

 

 

על הקשר בין הבעת רגשות, אמפטיה וכשירות חברתית

ככל שאנחנו מודעים יותר ופתוחים יותר לרגשות שלנו עצמנו כך אנחנו מיומנים יותר לקרוא תחושות של אחרים, וזה הבסיס לאמפטיה. לבטא רגשות ולהבין רגשות של אחרים הן שתי כשירויות חברתיות מרכזיות (גולמן,1997).

ההתפתחות של יכולת ההבעה הרגשית, היכולת לווסת רגשות ולהבין רגשות של אחרים היא תנאי להתפתחות היכולות החברתיות של ילדים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

ילדים שמתקשים להביע במילים מה הם מרגישים, מתקשים לווסת את הרגשות שלהם או לעצור רגע ולהבין מה האחר חושב ומרגיש הם ילדים המתקשים לתפקד באופן תקין בשדה החברתי.

לעתים קרובות קושי חברתי משמעותי הוא חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת יותר (כגון הפרעת קשב, הפרעת תקשורת, לקויות למידה, הפרעה בויסות חושי), ובכל מקרה חשוב להתייחס להתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים ולעזור לילדים המתקשים בכך.

במסגרות שונות, פרטיות וציבוריות, מתקיימות קבוצות טיפוליות המיועדות לילדים עם קשיים חברתיים. הקבוצות הן לרוב קצרות טווח, כלומר בין 12-15 מפגשים, ומועברות על ידי אנשי מקצוע שונים: מרפאות בעיסוק, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מטפלים רגשיים וקלינאי/ת תקשורת. לעתים קרובות יש לקבוצה שני מנחים, בעלי מקצועות שונים.

הטיפול הקבוצתי יכול מאד לעזור לילדים: ליצור קשרים חברתיים חדשים משמעותיים, לבדוק תפקידים שונים בקבוצה, להתנסות ולהתאמן בהבעה של רגשות במרחב מוגן ובטוח, להתאמן בפתרון קונפליקטים בדרכים לא תוקפניות וללמוד איך להצטרף לאחרים. ההעברה מההקשר הקבוצתי הטיפולי לחיים האמיתיים היא לרוב מורכבת מאד ומחייבת מעורבות פעילה של המבוגרים המשמעותיים לילד.

להורים, מטפלות, גננות ומורים יש הרבה הזדמנויות לעזור לילדים ללמוד על רגשות ויחסים חברתיים, והטיפול המשמעותי ביותר בילד עם קשיים בכישורים חברתיים יכול וצריך להתבצע בסביבה הטבעית- בבית ובמסגרת החינוכית.

האתגר של כולנו אף גדול יותר כיום, בתקופה שבה היחסים בין בני אדם מתבססים באופן יומיומי על קשר מרחוק: נכון שהפרצופים בוואטסאפ מאד מגוונים וכפתור ה"לייק" בפייסבוק מביע עולם ומלואו אך אנחנו צריכים להזהר מאד מדילדול השפה הרגשית שלנו ושל הילדים שלנו. קשרים משמעותיים בין ילדים ובין מבוגרים נפגעים מדי יום בגלל שני סימני V  כחולים בוואטסאפ, סימן קריאה אחד יותר מדי או לחיצה מיותרת על כפתור.

המבוגר הכי משמעותי לסייע לילד עם קשיים חברתיים הוא המבוגר שנוכח שם, "בזמן אמיתי"- בחצר בית הספר, בבית, בגינת השעשועים או בפינת הבניה בגן. שם בדרך כלל מתרחשת הלמידה החשובה ביותר.

אז איך עושים את זה?

ראשית, אתם ההורים מכירים את הילד שלכם הכי טוב והכי הרבה זמן. לכן, חשוב שתזהו מתי הילד שלכם זקוק לעזרה ותפנו לעזרה המתאימה. אפשר להתייעץ עם רופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוג/ית הגן או ביה"ס ואם הילד מטופל ע"י איש מקצוע אז כמובן שעם איש המקצוע שמטפל הילד.

שנית, חיי היומיום מזמנים לנו כמעט בכל רגע הזדמנות ליחסים כלשהם עם מישהו אחר וכל הזדמנות הכי קטנה יכולה להיות הזדמנות ללמידה.

למידה חברתית אמיתית ומשמעותית תתקיים בתנאי שיהיה שם מי שיוכל לעזור לילד: שיבין את הקושי שלו, שיעזור לו להבין את הסיטואציה ולתת מילים גם לרגשות שלו וגם לרגשותיהם של אחרים ויעזור לו לחשוב על אפשרות התגובה המתאימה ביותר.

שני כלים מאד יעילים, שיכולים לעזור לילדים מגיל צעיר מאד ועד גיל ההתבגרות הם הדגמה (modeling) והטרמה:

הדגמה:

אין כמו דוגמא אישית. ילדים לומדים הכי הרבה מהדוגמא שהם רואים מהמבוגרים הקרובים אליהם- ההורים, האחים ואח"כ הגננות והמורים. דרך המבוגרים ילדים לומדים מגיל צעיר מאד להביע רגשות, לווסת רגשות, לפתור קונפליקטים ולהביע אמפטיה. כשהורים מדברים עם ילדים על רגשות ועוזרים להם לתאר את הרגשות שלהם הם נותנים להם שפה רגשית שתעזור להם גם לווסת את הרגשות שלהם עצמם וגם להבין את עצמם ואת רגשותיהם של אחרים (רוזנטל, גת וצור, 2008).

הטרמה:

למידה לפני המעשה, להיות שם איתם ברגע שלפני, לדמיין את התוצאה האפשרית ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת (פלוטניק, 2008). זו היכולת שלכם המבוגרים לעזור לילד למנוע את הנזק, להיות פרואקטיבי ולבחור את התגובה שלו. הטרמה יכולה להתבצע לפני שיוצאים להפסקה, לפני שמתיישבים במפגש, לפני שמתחילה המסיבה בגן/בכתה, לפני שיוצאים לארוחת ערב אצל סבתא, לפני שהולכים לחבר או לפני שמגיע החבר הזה, שאתם יודעים שטוב לא ייצא מזה. השיחה הקטנה הזו של שלוש דקות, בה תדברו על מה הולך להיות, מה יכול לקרות ומה אפשר לעשות אם… יכולה לעשות הרבה מאד. ואם תהיו שם בסביבה, בקשר עין, תשמרו מרחוק ותזכירו אם צריך- זו תהיה הזדמנות נפלאה ללמוד מהצלחה.

אני רוצה להמליץ לכם על כמה ספרים מעולים, שיוכלו לתת לכם גם ידע תאורטי וגם כלים נוספים, מעשיים מאד, לישום כבר מהיום.

כולם כתובים בעברית בהירה וקולחת, ניתנים לרכישה בכל חנויות הספרים ומומלצים להורים, מחנכים ומטפלים:

  1. "לא נולדים אלימים- החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים"- מרים רוזנטל, ליהי גת וחנה צור. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  2. "לגדול אחרת-עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז"- ד"ר רונית פלוטניק. הוצאת ספרים יסוד, 2008.
  3. "קשה כל כך להתיידד איתך-איך לעזור לילד הסובל מליקויי למידה להשיג הצלחה חברתית"- ריצ'ארד לאבוי. הוצאת אמציה, 2006.
  4. "אינטליגנציה רגשית"- ד"ר דניאל גולמן. הוצאת מטר, 1997

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: : www.facebook.com/YaelsRoom

שמעת איזה חג היום?

20131227_111421מזל טוב למרפאים בעיסוק בכל העולם שמציינים היום, 27.10.14, את היום הבינלאומי למודעות למקצוע הריפוי בעיסוק!

על יום האישה הבינלאומי כולם שמעו, גם על יום הילד ואפילו על יום ללא עישון.

אבל על יום בינלאומי של מקצוע, שמעתם? נגיד, "יום עורכי הדין הבינלאומי" או "יום יועצי המס" או "יום חשמלאי הרכב"?

אז מי בכלל צריך יום בינלאומי?

במשך יותר ממאה שנים, שמרפאים בעיסוק בכל העולם, עוסקים בכל יום במלאכת הקודש של החזרת אנשים למעגלי החיים שלהם:

בין אם מדובר בעקרת בית בת 60, אחרי אירוע מוחי, שלומדת לבשל מחדש למשפחה…

או בחייל פצוע מ"צוק איתן", הלומד שוב להתלבש ולהתקלח בעצמו ולהשתמש שוב במחשב,

בין אם מדובר בילד עם הפרעת קשב וריכוז, שלומד לשלוט בעצמו ולשחק עם חברים בהפסקה,

או במתמודד עם מחלת נפש, שלומד לנהל את חייו, לעשות קניות, לחזור לעבוד ולהיפגש עם אנשים.

בשקט, בחמלה ובצנעה, מלווים מרפאים בעיסוק את כל אותם אנשים, שיצאו ממעגלי החיים, ומביאים אותם חזרה למגרש:

בצעדים קטנים, בעבודה קשה ועיקשת, מלאת יזע ודמעות, מלאת תקווה וסיפוק, כל הדרך הקשה והמייגעת בחזרה למשחק של החיים.

ואנחנו שם איתם- בצחוק ובדמעות, ביאוש ובתקוה, ברגעי החסד והאושר של ההצלחות הקטנות: עוד תנועה, עוד מבט, עוד צעד, עוד כפתור, עוד קו.

יחד מטפסים איתם בחזרה למשחק, יחד נמצאים איתם בניסיונות להיות עם כולם על המגרש.

מרפאים בעיסוק נמצאים בכל מסגרת שבה נמצאים אנשים שזקוקים לעזרה לחזור להשתתף במשחק של החיים: בבתי חולים, בבתי אבות, בבתי ספר וגני ילדים, בקופות חולים, במרפאות פרטיות בקהילה, בהוסטלים ומועדוניות, במרכזי שיקום ובבתי כלא.

כמרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים, אני רואה שליחות בעבודה שלי "להחזיר למשחק" את אותם ילדים שבגלל קשיים שונים יצאו ממנו.

אני בחרתי לעבוד עם הילדים "על מגרש"- במקום בו קורים החיים האמיתיים- בסביבה הטבעית. בבית, בגן, בכתה, ובכל מקום בו הם צריכים את העזרה לחזור למשחק ולהיות "חלק מהנבחרת".

בטיפול בריפוי בעיסוק הילדים לומדים " לחזור למגרש" ולעשות את כל אותם דברים שהם נכשלו בהם, פחדו מהם או מעולם  לא ניסו ולכן לא ידעו שהם יכולים: לשחק עם חברים, לכתוב, לצייר, להתלבש, להכין שיעורים, לרכוב על אופניים, להסתרק, לטפס על המגלשה הכי גבוהה, להתנדנד לבד חזק בנדנדה…..

אז מה זה ריפוי בעיסוק בשבילם? בשביל אותם ילדים והורים שאני פוגשת בדרכי כמרפאה בעיסוק?

הנה כמה דוגמאות שכתבו לי הורים וילדים ש"חזרו למגרש" ובגדול:

"אנו מרגישים שאנו מבינים מה עובר על בתנו, יודעים איך לגשת אליה, יותר סבלנות, זוהי מתנה גדולה עבורנו…. יש תחושה מופחתת של תסכול וחוסר אונים. האוירה בבית יותר נעימה ויותר מכבדת, פחות התפרצויות של כל בני הבית….
זה תהליך שכל הורה צריך לעבור! התהליך עצמו שלא מבזבז את הזמן ומביא לתוצאות! קבלנו פידבק נקודתי בכל פגישה וראינו כמה זה עובד. הבנו איפה אנחנו לא מבינים וכיצד לעזור לה. הבנו שאנו יכולים להשיג תוצאות רצויות בדרך נעימה ולא "רודנית".
(הוריה של אביגיל, בת שש, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר סיום הדרכת הורים בריפוי בעיסוק בגישת  *POET)

"ליעל, את מלמדת טוב! כח-מיכל זה הרעיון הכי טוב ששמעתי. יש לך המון רעיונות טובים. אני היום מסודרת בכתה רק בזכותך. תודה רבה ממיכל". (מיכל, בת 6.5, מאובחנת עם הפרעת קשב וריכוז, לאחר טיפול בריפוי בעיסוק בגישת *Cog-Fun)

"בשביל אור השיטה היא יותר העבודה שעשה עם יעל…אני כאמא מסתכלת תמיד ושואלת את עצמי מה החוויה של הילד? עם יעל החוויה של אור היתה תמיד חיובית, חוויה של הצלחה. אור תמיד היה יוצא עם תחושה טובה, חיוך, מוטיבציה ובעיקר מחוזק ומאמין ביכולות שלו להצליח. וכמובן שהאמונה התחילה להשתקף המציאות החיים היומיומית – אור התחיל לארגן את תיק בית הספר שלו לבד, כל ערב מבלי שננדנד לו , הוא התחיל להביא את הסווצ'ר שלו מבית הספר (במקום לשכוח אותו בכל מיני מקומות) והוא התחיל לראות שאולי הוא לא כזה "שכחן" כמו שחשב את עצמו… וראה שהוא יכול להיות גם ילד "אחראי". מבחינתנו התהליך עם יעל היה חוויה טובה, מחזקת, שאור פגש בה מישהו שמאמין בו ויודע שהוא יכול וטוב כמו שהוא בלי כל רצון לתקן…. התהליך עזר לאור "לעלות על המסלול הנכון", לראות שהוא יכול ומסוגל , להתחבר למקומות שהוא טוב בהם ובעיקר להתחיל לראות שהם קיימים בתוכו". (אמא של אור, תלמיד כתה ג').

"חזרתי נרגש מאסיפת הורים. המורה מלאה תשבוחות ומספרת על זינוק בכתיבה ובסדר. בזמן כל כך קצר. ישבתי אתמול עם נועם וראיתי איך הוא כותב לאט, מתקן את עצמו ועם הרבה מוטיבציה. תודה ענקית!" (אבא של נועם, תלמיד כתה ד', עם קשיי כתיבה).

מאחלת מכל הלב יום ריפוי בעיסוק שמח לכל עמיתיי, המרפאים בעיסוק ברחבי הארץ והעולם, ולכם קוראים יקרים-

אם גם אתם, הילדים שלכם או ההורים שלכם, צריכים עזרה "לחזור למגרש"- יתכן שהמרפאה בעיסוק שלכם נמצאת ממש מעבר לפינה….

www.YaelsRoom.com  *כתובת האתר שלי בו תוכלי למצוא מידע נוסף על גישות הטיפול בריפוי בעיסוק שצוינו בפוסט וכן מידע ומאמרים בנושאים שונים

www.ISOT.org.il אתר העמותה הישראלית לריפוי בעיסוק שם תמצאו מידע על מקצוע הריפוי בעיסוק בישראל, אפשרויות לימודים, פעילות העמותה, רשימת מרפאים בעיסוק חברי העמותה ופורום פתוח לשאלות הציבור בו עונים מרפאים בעיסוק מתחומים שונים.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

להתחיל מחדש

כמעט בלי להרגיש (בכל זאת, יש כאן מלחמה) הלך לו כבר יותר מחצי חופש גדול ועוד שלושה שבועות מתחילה שנת הלימודים. הפוסט מוקדש הפעם לכל ההורים שמתחילים עם הילדים מסגרות חינוכיות חדשות, שחוזרים למסגרות מוכרות ובמיוחד לאלו מביניכם שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, הלומדים במסגרות החינוך הרגילות.

כמה דברים שכדאי מאד לשים אליהם לב כבר עכשיו, בתחילת שנת הלימודים ובמהלכה:

אבל יש לו כבר אבחון

השקעתם והלכתם בקיץ למכון הכי מומלץ, לרופא הכי מקצועי, למאבחנת הדידקטית הכי טובה וקבלתם רשימת התאמות, שאמורות לסייע לילד שלכם להשתלב וללמוד כמו כולם.

אל תצאו מנקודת הנחה שברגע שנתתם את האבחון ליועצת תם ונשלם תפקידכם בסיפור. תפקידכם רק התחיל: לאורך כל שנת הלימודים חשוב שתהיו כל הזמן עם האצבע על הדופק- לוודא שילדכם מקבל את ההתאמות שנקבעו לו, לוודא שכל המורים המקצועיים הרלוונטים מודעים להתאמות הנ"ל ומיישמים אותן, כולל המורה שמחליפה את זו שיצאה לחופשת לידה.

הורות פרואקטיבית

חשוב שאתם תהיו יוזמים ופעילים: תתנדבו לועד הורים, אל תחכו (לבד, בחושך) שהמורה תתקשר לספר לכם על הקשיים של הילדה שלכם, שהיועצת תזמין אתכם לשיחה רבת משתתפים, תהיו אתם היוזמים.

אם אתם יודעים שיש לילדה שלכם קשיים חשוב שתיזמו אתם פגישה: עם המורה, היועצת וכל מי שרלוונטי. אתם מכירים את הילדה שלכם הכי טוב: אתם יודעים מה עוזר לה, אתם יודעים במה היא מדהימה ומצוינת, אתם יודעים מה הכי עובד עבורה. חשוב שתשתפו את הצוות החינוכי בידע שלכם ממקום של של עוצמה- ממקום של הורים שמכירים את הבת שלהם ויודעים מה עוזר לה. תגייסו את הצוות החינוכי כבר מהתחלה, מתוך מקום של שותפים למטרה אחת- לאפשר לבת שלכם את ההזדמנות הטובה ביותר להצליח בביה"ס ושיהיה לה טוב. מגיע לה, לא?

כל מה שלא הספקתם עד עכשיו-הגיע הזמן

בדיקות שאולי המליצו לכם לעשות ולא הספקתם עד עכשיו או אולי תכננתם ושכחתם: בדיקות ראיה, שמיעה, מעבדת שינה…בתקופה זו של הקיץ ובתחילת שנת הלימודים זה זמן מצוין לתאם אבחונים וטיפולים (גם אם יתחילו בספטמבר). תבדקו היטב היטב מי בדיוק מטפל בילד שלכם! הנה פוסט שפרסמתי לא מזמן בנושא: http://saloona.co.il/yaelwy/?p=402

ארגון סביבת העבודה של הילד

תחשבו רגע למה הוא הכי זקוק ומה הכי יעזור לו להכין שיעורי בית באופן אופטימלי: אם הילד שלכם מוסח מאד, הכנת שיעורי בית במטבח על האי, כשהטלויזיה בסלון עם בובספוג דולקת ברקע, זו הסביבה הכי פחות מתאימה. סביבה כזו תביא ל"מריחת" שיעורי הבית על פני זמן ממושך מדי, לעוגמת נפש וכעסים מיותרים.

תנסו ליצור זמן קבוע וסביבת עבודה שקטה ונקי מגירויים מסיחים, גישה נוחה לחוברות ולמחברות, התאמה של הריהוט לגודל של הילד, תאורה מתאימה, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מההכנה שלכם ההורים לקראת ביה"ס.

ילדים הזקוקים להתאמות מיוחדות של ריהוט (כגון ילדים עם שיתוק מוחין)- עכשיו זו הזדמנות לפנות ליחידה לטיפולי בית בקופת החולים (בהפנית רופא המשפחה) ולבקש ביקור בית של מרפאה בעיסוק ו/או פיזיותרפיסטית, שימליצו לכם על התאמות שונות לנגישות מירבית ולתפקוד אפטימלי.

איזון,זה שם המשחק

הרישום המוקדם לחוגים כבר התחיל מזמן, גם לצהרונים כבר נרשמתם וקבעתם עם המורה הפרטית. מה שחשוב עכשיו זה לשמור על איזון בין עבודה, פנאי ומנוחה. בין אם הילד שלכם בצהרון ובין אם הוא מגיע הביתה אחרי ביה"ס, קחו לכם כמה דקות לחשוב האם סדר היום שלו מאוזן (הזדמנות לבדוק גם את סדר היום שלכם..):

האם הוא ישן מספיק שעות? האם בין כל החוגים, הצהרון והשיעורים יש לילד שלכם גם זמן לשחק ולנוח? האם יש לכם זמן אישי איתו במשך היום (לדבר, לשתף, לשחק, להיות יחד)? האם אין עליו עומס יתר של חוגים, טיפולים ופעילויות אחה"צ? אם כן זיהיתם עומס, על מה אפשר לוותר כרגע?

קריאה במתנה

אתמול הייתי ברגע של קסם: אבא ובן יושבים על המטה לפני השינה. בן 10, קורא כבר מזמן ספרים בעצמו, בני מאות עמודים, יושב צמוד לאבא שמקריא לו סיפור. קריאה במתנה. בלי שאלות, בלי ציפיות, רק באהבה.

אל תפסיקו לקרוא לילדים שלכם לפני השינה. גם אם הם כבר יודעים לקרוא בעצמם, תשמרו על רגעי הקסם האלה. הם יהפכו לזכרונות הילדות המתוקים של הילדים שלכם. במיוחד אם ילדכם מתקשה ברכישת הקריאה- זה עוד יותר חשוב. כך ילמד המון על קריאה ועל כתיבה. תמיד קוראים משהו שמישהו אחר כתב (ותודה לחנה זלצר על ההשראה).

"אתמול זה אתמול והיום זה היום" (שלומית כהן אסיף מתוך "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק")

מחר תמיד יום חדש ותמיד אפשר שוב לנסות. אם תאמינו ביכולת של הילדים שלכם לנסות ולא לפחד לטעות, לנסות שוב ולא לפחד מהקשיים שבדרך, להתייחס לשגיאות ולטעויות כחלק משמעותי בלמידה ובהתפתחות שלהם- שם תתפתח בהם האמונה בעצמם. שם הם ידעו שהם יכולים, גם אם לא הצליחו בפעם הראשונה. גם אתם.

בהצלחה רבה לכולם!

New Year - Yael 1 (2)

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!

 

להתרגש. להתחבר. לאהוב.

שנת 82', אני בכתה ב'. כל הילדים מכינים חבילות לחיילים הנלחמים בלבנון. אז קראו לזה "מבצע של"ג", אחר כך המבצע הפך למלחמת לבנון, ועוד כמה שנים עברו והיא הפכה למלחמת לבנון הראשונה.

גם אני, כמו כולם, צרפתי מכתב לחבילה. אני חושבת שכתבתי לחייל שאני אוהבת לשיר ושאני רוצה להיות זמרת כשאהיה גדולה.

אחרי כמה שבועות קבלתי מכתב תשובה מחייל ששמו אליעזר. הוא הזמין אותי לשיר בפני החיילים בגדוד. הסמקתי ממבוכה.

שלושים שנה אחרי, אני והילדים מכינים חבילות של אוכל מבושל וממתקים לחיילים. גם הם כותבים מכתבים:

"חיילים יקרים תשמרו על עצמכם ועל ארץ ישראל מהטילים. כל הכבוד על העבודה הרבה ותודה." (בתי בת השש)

"אתם צבא טוב וחזר ותוכלו לנצח את החמאס" (בני בן ה-10).

 IMG_20140718_150047   image (1)
ביום שישי האחרון הייתי שותפה למפגן אהבה ונתינה מרגש מאין כמוהו בעירי, מודיעין. מג"ד במילואים, מיכאל בן שטרית, מנהל ביה"ס ברנקו וייס בעיר, פרסם בפייסבוק סטטוס בו הוא מבקש להביא קצת אוכל חם וצ'ופרים לחיילי הגדוד שלו, שהוקפצו בצו שמונה.
אין הרבה זמן, תגיע משאית בשעה 16:30 לרחבת החניה מול היכל התרבות.
ההודעה פשטה כמו אש בשדות הוואטסאפ והפייסבוק. כשבאנו לנקודת האיסוף, בתי ואני, עיניי מלאו דמעות: עשרות אנשים, אם לא יותר, מקיפים את המשאית הקטנה וידיהם מלאות בתבניות של אוכל ביתי, חבילות, ממתקים, חלות, דגלים, מכתבים, ציורים, תור ענק של אנשים שבאו רק לתת באהבה.
המשאית הקטנה התמלאה במהירות ולא הספיקה לכל המשלוחים. הזמינו עוד שתי משאיות ופתחו נקודת איסוף נוספת בבנין העיריה.
רק אחרי שחזרתי הביתה והסתכלתי בתמונות שצלמתי, קלטתי את השלט, המתנוסס לו על בנין היכל התרבות, שתיאר במדויק את הרגע הזה: להתרגש. להתחבר. לאהוב.
כל העיר מודיעין,  שבד"כ מאד מנומנמת ביום שישי אחה"צ, פקק אחד גדול וכל המכוניות נוסעות להביא חבילות לנקודות האיסוף.
מה שהלך מול היכל התרבות זה כלום לעומת מה שהיה בעיריה- כל המבואה של מבנה העיריה היתה מלאה בחבילות ואנשים.
התמלאו עוד שתי משאיות. 10 יחידות צבאיות קיבלו שפע של אוכל חם, ממתקים ובעיקר אהבה ביום שישי האחרון.
 בימים הקשים האלה, בהם ילדים בונים ממ"דים מקוביות ומקלטים ב Miner Craft, האפשרות שלהם לקחת חלק פעיל בעשיה ובהתנדבות יכולה להקל קצת על תחושת חוסר האונים.
הזדמנות לקחת חלק ולהשתתף בבישול, אפיה, לצייר ולכתוב לחיילים – עשיה משמעותית וערכית.
שובו בשלום חיילים יקרים, אנחנו איתכם תמיד, יודעים מי שומר עלינו שם בחוץ.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: http://www.facebook.com/YaelsRoom

תרגישו בבית!