רק מילה טובה. או שתיים. לא יותר מזה.

 

אני זוכרת את הישיבה הראשונה בכיתה א. יועצת מנהלת סגנית והמורה. התחושה הייתה שהרגשתי כל כך קטנה ויש לי עכשיו אחרי החופש שיחה עם היועצת והמורה לא אוהבת את התחושה הזאת בכלל.

 

כהורה לילד עם הפרעת קשב, כלל לא משנה מאיזה רקע ועם איזה ניסיון אני מגיעה – כל מפגש בבית הספר מערער אותי. תמיד אני אהיה זו שמצויה תחת זכוכית מגדלת, דברי עלולים להתפרש שלא כהלכה, או לא כפי שהתכוונתי, החדירה לפרטיות שלי אינה נעימה כלל וכלל – וככל שהפורום גדול כך המבוכה מתעצמת.
נזכרת בפגישה עם פסיכולוגית (צעירה יש לציין) שיתפתי אותה בתחושה שלי שהילד מפתח חרדות, כיוון שבמקצועי מתחום בריאות הנפש דברתי בשפה מקצועית. הרגשתי שזה מאיים עליה ובמקום לנסות להבין את דברי היא אמרה שאני משליכה על הילד פחדים שלי. באותו רגע איבדתי בה אמון.

 

אני רוצה גם לספר על חוויה חיובית עם פסיכולוגית בגן, שלא פחדה להסתכל לי בעיניים, שהבינה עניין ולא ניסתה להקטין אותי. לקחה ברצינות כל דבר שאמרתי, השיחה זרמה באוירה טובה ומחוייכת. יצאתי בהרגשה מצויינת, הייתי צד בשיחה שיוויונית בגובה העיניים


אני זוכרת את הישיבה הראשונה עוד בגן, כשביקשנו עבורו גננת שי"ח.
הגננת אמרה לי לפני, "תדעי שהועדות האלה מדגישים את השלילי, את הקשיים. זה לא שאני לא רואה את החיובי אבל אם אדבר עליו לא יאשרו לנו שעות….אז אל תקחי את זה קשה….."
ולמרות שידעתי מראש, ולמרות שהבנתי, זה היה קשה…….לא יודעת אם אפשר אחרת

 

זה לא על רגל אחת… אבל כללית החוויה של רוב ימי ההורים ,במיוחד בתיכון, היתה של ללכת עם שכפ"ץ.

 

הפגישה הראשונה עם הפסיכולוגית בגן. היא הייתה מאוד צעירה ויהירה, הסתכלה דרכינו בהתנשאות בלי שום חמלה או חסד. חייבת להגיד שהיום התחושה שונה לחלוטין, אני מרגישה שכל צוות בית הספר איתנו, אוהבים את גור אדם מעריכים את היכולות של כולנו להתמודד עם הקושי ויודעים כמונו שרק ביחד אפשר.

 

גם אני הרגשתי קטנה ומצומקת ולא ממש הבנתי מה רוצים שאני אעשה. לא נתנו משהו מעשי, התקשרתי לקופה והתחלתי לחפש ולשאול ודי התברברתי בבירוקרטיה.

 

לפני מספר שבועות היתה לי פגישה בביה"ס שיצאתי ממנה בתחושה שעברתי אירוע טראומטי.
בפגישה ישב הצוות המוביל שכלל גם פסיכולוגית חדשה שלא מכירה אותנו. הפגישה היתה קשה. שמעתי דברים שלא היה לי מושג עליהם – אולי כי איש לא טרח לעדכן אותנו על כך למרות שהייתי בקשר עם ביה"ס. ילד שפשוט לא עושה כלום וויתר על עצמו לחלוטין בכל הנוגע להיות תלמיד.
תוך זמן קצרצר כשאני כבר עם דמעות מגודל מצוקתו של הילד הזרקור הופנה אליי עם הערות בלתי מקצועיות בעליל. מקטינות. מזלזלות. שלא לומר משפילות. כל זאת מצד הפסיכולוגית שכביכול אמורה להביא את הצד המקצועי.

העדויות הללו הם של הורים אמיתיים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז. הם לא חזרו משדה הקרב  ולא מפרק של "הישרדות".

החוויה המטלטלת והקשה הזו היא של הורים שבסך הכל חזרו מפגישות בבית הספר ורצו להגיע הביתה בשלום.

ואם זו התחושה שאיתה חוזרים הורים הביתה, אנחנו, כמטפלים וכצוותים חינוכיים, צריכים לחשב מסלול מחדש.

כשאנחנו, צוותים חינוכיים וטיפוליים, פוגשים הורים אנחנו חייבים לזכור:

שכל הורה אוהב את הילד שלו ועושה את הכי טוב שהוא יכול ויודע עבור הילד שלו בכל רגע נתון.

שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים חווים ביומיום שלהם תחושות של דחק, כשלון, אשמה וחרדה, יותר מהורים לילדים טיפוסיים. הספרות מלאה במחקרים המצביעים על דחק הורי מוגבר, חרדה ודכאון אצל הורים לילדים עם ADHD, והדחק הזה אינו שונה מהורים לילדים עם צרכים מיוחדים אחרים. הם לא צריכים אותנו כדי להוסיף לכל זה.

שאנחנו, אנשי המקצוע, זמניים וחולפים בחיי המשפחה.

אנחנו נכנסים להם באמצע החיים ויוצאים מהם לאחר תקופה קצרה. בתקופה הזו תפקידנו ללוות, לבנות, לחזק, לחבק ולתת כוחות להמשך הדרך.

תפקידנו כאנשי טיפול וחינוך הוא להיות עבור ההורים שותפים לדרך במסע הארוך והמפרך הזה, שנקרא החיים:

תפקידנו ללכת לצידם, לתת להם הדרכה ומידע, לעזור להם לתכנן את המסלול ולנווט בו, להיות שם איתם כשהם עייפים ומותשים ומיואשים ולהראות להם את האור בקצה הדרך.

תפקידנו להציע להם את העזרה לה הם זקוקים באותו הרגע:

לפעמים זו כוס מים, לפעמים זה חיבוק, לפעמים זו תזכורת לאיזו דרך ארוכה הם עברו עד עכשיו וכמה התקדמו בה.

לפעמים הם זקוקים רק להקשבה, לפעמים להדרכה ספציפית למי או לאן לפנות עכשיו בדרך ולפעמים הם צריכים שנגיד להם שהם הורים מספיק טובים.

מה שבטוח הוא, שהם לא צריכים שינזפו בהם, שיחלישו אותם, שישפטו אותם, שיערערו להם את הבטחון בהורות שלהם. אין לאף אחד שום זכות לעשות זאת.

האשמה ושיפוטיות מחלישות. אמפטיה וחמלה מחזקות ומאפשרות להשתמש בכוחות.

הם אלו שמפקידים בידיים שלנו את הגוף והנפש של הדבר היקר להם ביותר בעולם ואנחנו חייבים להיות שם, בשבילו ובשבילם.

"אבל הם לא משתפים פעולה….", "אבל הוא אף פעם לא מגיע עם הציוד….", "אבל בבית לא שמים לו גבולות…הם לא מתפקדים כהורים!!"

תפקידנו כאנשי מקצוע, במפגש עם ההורים, הוא לשים בצד את השיפוטיות והתסכול שלנו. בשביל זה בדיוק יש הדרכה וזה המקום לעבוד בו על התחושות הקשות שלנו כמטפלים.

אם עזרנו לילד לקרוא טוב יותר, לכתוב טוב יותר, לארגן את הציוד שלו טוב יותר ועל הדרך גרמנו להורים שלו להרגיש שהם לא מספיק טובים – עשינו יותר נזק מתועלת.

תפקידנו להשתמש בעצמנו באופן מודע ולהתייחס להורים, בדיוק כמו אל הילד, עם הרבה רגישות וחמלה:

להקשיב, להבין, לחזק, לעודד ולראות את מה שהם כן עושים, והם עושים המון. גם אם אנחנו לא מסכימים עם הדרך או השיטה אותה בחרו.

לשקף את מה שאתם רואים, כאנשי מקצוע, בלי שיפוטיות, ולהציע עזרה אמיתית ממקום מכבד ותומך, שרואה ומבין את הקושי.

אלו הורים שמתמודדים 24/7 עם הילד והקשיים שלו.

הרבה פעמים הוא לא הילד היחיד עם קשיים במשפחה, הרבה פעמים ההורה עצמו סובל מ ADHD, יחד עם חרדה ו/או דיכאון (או קושי נפשי או גופני אחר) והוא בעצמו מטופל או זקוק לטיפול, ומתמודד עם הקשיים שלו עצמו.

הלחץ המשפחתי היומיומי, הנטל הכלכלי העצום (תרופות, שיעורים פרטיים, טיפולים פרטיים, חוגים), ההתמודדות היא יומיומית ואינסופית.

מחקרים רבים מתארים את הדחק (סטרס) העצום שהורים לילדים עם ADHD חווים באופן יומיומי, את הקושי בניהול המשפחתי היומיומי, התסכול והתשישות ואת המחיר הכבד שהורים משלמים בחייהם במונחים של בריאות פיזית ונפשית, יחסים זוגיים ותפקוד עיסוקי שלהם כהורים.

ועוד לא כתבתי מילה על משפחות חד הוריות ואובדנים באמצע החיים.

הורים מותשים לא תמיד מסוגלים לזהות בעצמם את הכוחות שיש להם ולילדם.

בישיבה הקרובה, בשיחה הבאה עם הורים כולנו חייבים לזכור שזה בדיוק המקום שבו הם הכי זקוקים לנו.

זה המקום שבו אנחנו, אנשי הטיפול והחינוך, יכולים לסייע מנקודת מבט מבוססת כוחות.

במקום להאשים הורים שהם "לא מספיק" בתפקידם כהורים אנחנו מחויבים לתמוך בהם, להראות להם את נקודות החוזק ולתת מידע אמין.

הם זקוקים לנו כדי שנבין, נתמוך, נרגיע, נחזק, נראה את הטוב וניתן להם צידה להמשך הדרך.

אסור לנו לוותר על החמלה. כולנו זקוקים לה כמו אויר לנשימה.

הם צריכים שדווקא בימים הכי קשים, נחפש מתחת לבלטות סיבה לומר מילה טובה לילד שלהם ולדאוג שהם יידעו מזה-  במייל, מסרון או אפילו להרים טלפון בשביל הדבר הטוב הקטן הזה. הילד זקוק לזה וההורים שלו לא פחות.

גם הורים זקוקים למילה טובה. או שתיים. לא יותר מזה.

ולקינוח, קחו שיר במתנה, של יהודית רביץ המופלאה: רק מילה טובה, או שתיים. לא יותר מזה.

שלכם,

יעל

 

מי שמעוניינים להרחיב את הידע המקצועי בנושא:

Corcoran, J., Schildt, B., Hochbrueckner, R. , & Abell, J. (2017). Parents of children with Attention Deficit/Hyperactivity Disrder: A Meta-Synthesis, Part I. Child Adolesc Soc Work J, 34: 281-335.

להרצאות שלי לצוותים חינוכיים וטיפוליים: http://yaelsroom.com/workshops/

ילדי, אני והאיידיאייצ'די מתחילים את שנת הלימודים

 

 

 

 

 

 

 

 

הימים האחרונים של אוגוסט כבר כאן וכולנו נפגוש את הראשון בספטמבר ממש בעוד כמה ימים.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לכל המשפחות עם ADHD, אלו שאחרי אבחון, אלו שממתינים ואלו שעדיין בסימני שאלה.

לאלו שעולים לכתה א', לאלו שעולים לגן חובה, לאלו שעולים כתה ולאלו שעולים לחטיבה.

אז כמה נקודות למחשבה כדי שתתחילו את שנת הלימודים הכי טוב שאפשר:

 

1. כבר דברתם עם הילד שלכם על הפרעת הקשב שלו?

בגובה העינים ובשפה שהוא מבין. הוא לא רע, הוא לא עצלן, הוא לא מקולקל, הוא לא טיפש.

יש לו הפרעת קשב וריכוז והמח שלו פועל אחרת.

הוא מוכשר, נבון, רגיש וסקרן ויש לו קשיים שהם חלק מהפרעת הקשב שלו. הקשיים שלו אינם הוא אלא חלק ממנו.

אילו הילד שלכם היה חולה בסוכרת או סובל מצליאק הייתם מסבירים לו ומשתפים אותו, נכון? אותו דבר גם כאן.

 

2. אל תפחדו מדעות קדומות ואל תשלחו את הבת שלכם למורה או גננת שלא יודעת מי היא ומה היא צריכה:

אל תחששו לשתף את המורה או הגננת ורצוי אפילו לפני יום שישי: מה הבת שלכם צריכה? במה היא אלופה? מה קשה לה? מה יכול לעזור לה?

אל תצפו שכל המידע שמסרתם דרך טפסים ושאלונים יגיע במלואו אל מי שצריך בזמן הנכון.

מהנסיון שלי לאורך 15 שנה, אני יכולה לומר לכם ששיתוף המורה במידע רק היטיב עם הילדים: היא ידעה למה לצפות, איך לדבר, איך לעורר מוטיבציה ואיך לא להיכנס "ראש בראש".תנו לילדה שלכם הזדמנות להתחיל את היום הראשון ללימודים הכי טוב שאפשר: עם כמה שפחות היתקלויות מיותרות. זה יהיה אפשרי אם תקבל אותה מורה שיודעת עליה דבר אחד או שניים. אפילו יהיה לה סיכוי לקבל מחמאות!

המורים  ישמחו לשתף איתכם פעולה!

3. תהיו הורים פרו-אקטיבים:

תזמו אתם את הפגישות עם הצוות החינוכי, בגן או בביה"ס: אל תחכו לטלפון הדחוף מהיועצת שחייבים להיפגש השבוע כי המצב בלתי אפשרי.

תזמו אתם את הפגישה הראשונה עם המחנכת, תזמו אתם פגישות רב מקצועיות, מתוך מקום של הורים שמומחים לילד שלהם ומכירים אותו יום או יומיים.

תהיו עם האצבע על הדופק ותזמו עדכון שוטף מהמורה.

יחד עם זאת (ותודה לאמא לביאה על הדברים החשובים האלה):

תקחו בחשבון שהמערכת הרבה פעמים מסורבלת, איטית ועמוסה ולפעמים אתם מאד תתאמצו, ותיפגשו או תרצו לקיים פגישות ולקדם תהליכים וזה יקח זמן ולא יילך כל כך בקלות.

זו המערכת. מסורבלת וקשה ואפילו אכזרית לפעמים, גם לתלמידים וגם למורים. איתה קמים כל בוקר ואיתה הולכים לישון תלמידים ומורים והורים, שמנסים בכל בוקר מחדש לעשות הכי טוב שהם יכולים.

לא הכל בשליטה שלכם. תבונה, נחישות ואורך רוח הם כלי המשחק.

 

 

4. תהיו אתם המנהלים של ה"תיק" של הילד שלכם (או באנגלית case managers):

תהיו מעורבים בקביעת הפגישות, תבקשו להזמין את אנשי המקצוע שמלווים אתכם, תארגנו את החומר בצורה מסודרת, תשאלו כל דבר שכתוב באבחון ואתם לא מבינים. אין שאלה טפשית.

תדאגו שכולם יהיו בקשר עם כולם. אל תצפו שמישהו יעשה את זה טוב יותר מכם.

כולם חולפים בחיי הילד שלכם אתם אלו שנשארים איתו ומלווים אותו ואצלכם נמצא הידע.

5. אל תחששו לתת לילד שלכם את כל התמיכה והעזרה לה הוא זקוק. ילד עם ADHD צריך כפר שלם בעדו:

אל תחששו מטיפול תרופתי, גם אם המידע מהתקשורת והרשתות החברתיות מציף אתכם. תבדקו את הדברים עם אנשי מקצוע ולא עם ה"מומחים" בפייסבוק.

אל תחששו מטיפול פסיכולוגי אם זה מה שהילד שלכם צריך. הסוסים לא יטפלו בילד שלכם ורכיבה טיפולית אינה מחליפה טיפול רגשי והדרכת הורים טובה.

אל תחששו מאבחון פסיכודידקטי או אבחון דידקטי. אם תדעו מה הקושי של הילד שלכם בלמידה (והפרעת קשב מגיעה הרבה פעמים עם "צ'ופר" נוסף של לקות למידה) ותדעו מהן ההתאמות שיכולות לעזור לו, אתם תעזרו לו להביע את היכולות שלו.

ואל תשכחו שכולנו מאותו הכפר: הורים, מורים, גננות, מטפלים – כולנו רוצים בטובת הילד ולכן חשוב שתהיה תקשורת פתוחה ומכבדת.

6. תלמדו, תקראו, תתעדכנו: 

בין אם מדובר בתרופות חדשות או בטיפולים יעילים אחרים, שהוכחו מחקרית למשל טיפולים בריפוי בעיסוק.

יש היום מענה בטיפול בריפוי בעיסוק לשיפור תפקוד ותפקודים ניהוליים של ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD, החל מגיל ארבע שנים!

מדובר בשיטות התערבות שפותחו בישראל והוכחו כיעילות במחקרים רבי משתתפים. מידע על שיטות התערבות אלו ניתן לקרוא כאן: טיפולים יעודיים בריפוי בעיסוק לילדים ולמתבגרים.

 

7. אל תחששו לסנגר על הילדה שלכם ותלמדו אותה לסנגר על עצמה, מול כל מי שיעמוד מולה:

מה הקושי שלה, במה היא מצוינת, מה היא צריכה כדי להצליח, מהן ההתאמות שנקבעו לה.

 

8. אל תהפכו את הבית לשדה קרב סביב שיעורי הבית

אם יש קושי תשתפו את המורים ותחשבו יחד עם אנשי המקצוע המלווים אתכם על פתרון:

אולי יש קושי בלמידה שצריך להתייחס אליו? אולי יש צורך לשנות סוג תרופה או מינון? אולי צריך לשנות את משך הזמן שיושבים להכין שיעורים או לחלק את הזמן הזה ולשלב בו גם פעילות גופנית? אולי צריך להפחית גורמים מסיחים? אולי צריך להתאים את המשימות לילד ולא את הילד למשימות?

הכל פתוח והמטרה היא שהילד ילמד בלי לפגוע בדימוי העצמי שלו וביחסים במשפחה.

 

9. תתאמו ציפיות מראש:

מהם הכללים, מה מותר ומה אסור. הפסיכיאטר האמריקאי הידוע, ראסל בארקלי, כבר כתב פעם שלאנשים עם ADHD יש שני מצבי זמן: עכשיו ולא עכשיו.

 

לכן, מה שהיה אתמול או בשבוע שעבר כבר לא רלוונטי. הילד שלכם צריך לדעת מה מצופה ממנו עכשיו ולקבל חיזוקים על המאמץ שהוא משקיע בלהיות בסדר עכשיו.

הרבה יותר קל להעיר על התנהגות שלילית מאשר לחפש מתחת לבלטות את החיובית ולהתייחס אליה בזמן אמת. לזה אנחנו צריכים לשאוף.

 

10. תנסו אתם ראשונים ואח"כ תציעו גם לאחרים: להסתכל על הילד שלכם, עם כל הקשיים שלו, דרך משקפיים חיוביים

מה הוא כן עושה? מה הוא כן מנסה? במה הוא כן מצליח ואיפה הוא כן עושה מאמצים? גם אם זה מעט, גם אם זה כמעט, בשבילו זה המון ומגיע לו שנשים לב.

ולא לשכוח ש"אתמול זה אתמול והיום זה היום" וכל יום הוא יום חדש עם אלפי הזדמנויות חדשות.

 

ולקינוח המלצה חמה על ספר לא חדש אבל מקסים מקסים, להורים ולילדים שעדיין לא דיברו על הפרעת הקשב שלהם:

"האיידיאייצ'די שלי" מאת לאורה וולמר, הוצאת אמציה.

למה נעלבו בממלכת בלגניה ומה קרה לשוטרים בממלכת סדריה? מה עשתה להם המכשפה ברדקולה ולמה הילדים בממלכת סדריה התחילו לצעוק "מ'כפתלי!!!!" ? ?

הספר מספר באופן ידידותי להפליא ומותאם לילדים ולהורים מהי הפרעת קשב וריכוז ומה קורה במח ובגוף של ילדים עם ADHD.

אז אם עדיין לא דיברתם עם הילד שלכם על ה ADHD שלו (ואולי גם שלכם), זה הספר שהולך לעזור לכם לעשות את זה בכיף.

שתהיה שנת לימודים מוצלחת!

אהבתם את הפוסט? קיבלתם נקודה למחשבה? שתפו באהבה.

שלכם,

יעל

כוכבים על פני האדמה

המון זמן לא כתבתי ומאד התגעגעתי…

חופש, חם, הילדים בבית, מדלגים בין הברכה למזגן וחזרה… מוכר, לא?

אצלי בינתיים מתבשלים להם חידושים, מרעננים כלימונענע גרוס,  עליהם אספר לכם ממש בקרוב!

בינתיים למה שלא אפנק אתכם בבילוי ממוזג מול המחשב אצלכם בבית? קלאסי!

הפעם אני רוצה להמליץ לכם על הסרט ההודי המופלא, "כוכבים על פני האדמה". סרט ארוך, כמעט שלוש שעות, אך אף עין לא תישאר יבשה. מבטיחה.

גיבורי הסרט הם הישאן בן התשע, ילד חולמני ולקוי למידה, שייכנס לכם ללב עם עיניו הגדולות ומבטו מעורר החמלה והמורה המחליף שלו, ראם, שלמעשה מציל את חייו.

הרבה מחשבות (ודמעות) עלו בי במהלך הצפיה בסרט, וחלפו ביניהן אחד אחד, ילדים שפגשתי במהלך השנים.

הסרט מתאר באופן אמפטי ורגיש את עולמם הפנימי של  ילדים רבים עם הפרעות קשב וקשיי למידה: את הבדידות האיומה שלהם בהתמודדות, את הבושה, את הקושי של המשפחה להכיר בקשיים, להבין אותם ולהכיל אותם, את הקושי של בית הספר למצוא פתרונות יצירתיים שיובילו לצמצום הפער ולבניית דימוי עצמי חיובי (כי איך אפשר עם 40 ילדים בכתה?), את "כדור השלג" של הכשלונות החוזרים, המתגלגל וגדל וחונק כל חלקה טובה של שמחה, בטחון ויצירתיות (כי מי יכול להיות יצירתי כשהוא עסוק בהישרדות?)

הסרט  נותן גם הרבה תקווה ואופטימיות ומוכיח שוב, מה שהוכח פעמים רבות, שכל מה שילד זקוק לו הוא מבוגר אחד שיאמין בו (הרב שלמה קרליבך).

ולקינוח:

השיר מחמם הלב של נתן זך בביצוע של נורית גלרון המדהימה:

"כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח."

(מתוך "כולנו זקוקים לחסד" מאת נתן זך).

מכירים אנשים שיוכלו להנות מהפוסט ולקחת משהו קטן לדרך? שתפו אותם באהבה ויחד נצליח (אולי) לגרום לעוד ילד לחייך!

שתהיה לכם שבת נפלאה,

יעל

איך מכינים סביבון מדליק בחמש דקות?

הרעיונות הכי טובים שלי הם דווקא אותם רעיונות פשוטים, שבאים כמעט תמיד באלתור של רגע.

את הסביבון הזה אלתרתי מתישהו, אני כבר לא זוכרת מתי, כשחיפשתי פעילות פשוטה לטיפול, שתתאים לילדים בגילאים שונים ושתאפשר התנסות בכלים וחומרים, תכנון והתארגנות עם הגוף ובמרחב הדף וגם כתיבה.

"היה להיט", אמרה לי מרפאה בעיסוק קולגה שלי, שהכינה את הסביבון יחד עם ילד בטיפול. ילד שנמנע מכל פעילות שקשורה לנייר וכלי כתיבה, שרק "מריח" ציור או כתיבה וכבר מנסה להימלט.

אלה הסביבונים שהכינו שני ילדים, מטופלים שלי, בגילאים שונים: הימני בן 4.10 והשמאלי בן 6.4 שנים:

img_20161227_104800

אז הנה לפניכם, שלב אחר שלב, סביבון מדליק בחמש דקות (אפילו פחות). במיוחד לילדים שזקוקים לתוצר מיידי, 100% הצלחה ובזמן קצר:

החומרים הדרושים: בריסטול באיזה צבע שרוצים, קיסמים צבעוניים לא חדים, גוש קטן של פלסטלינה, מספריים, כלי כתיבה.

שלב 1: מציירים עיגול. אפשר גם ריבוע או פרח. את השלב הזה בד"כ אני עושה כדי שהעיגול ייצא סימטרי. אפשר כמובן להעזר בשבלונה או במחוגה:

img_20161228_223245

שלב 2: גוזרים את העיגול ומסמנים במרכזו צלב/איקס, כך שנוצרים 4 רבעים:

img_20161228_223356

שלב 3: כותבים בכל רבע אות או מילה שלמה, לפי רצונכם. ילדים בגיל ביה"ס יכולים לכתוב בכל רבע מילה שלמה ולהתייחס למרחב שלרשותם על מנת לתכנן את הגודל שבו יכתבו. ומה עם ילדים בגיל הגן? הם בהחלט גם יכולים להתנסות בכתיבה! בכתיבה הילדית, כפי שילדים כותבים. רק תתנו להם לנסות ותראו כמה הם יודעים! אפשר לתת להם להעתיק את האותיות ואפשר לתת להם לנסות לכתוב בעצמם את המילים, בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים:

img_20161228_223429

שלב 4: בעזרת עפרון, מחוררים חור קטן במרכז העיגול:

img_20161228_223509

שלב 5: אל החור הזה מכניסים קיסם קהה (לא חד). על מנת לשמור שהקיסם לא "יברח" מהסביבון נכין לו שני "מחסומים" מפלסטלינה, משני צדי הסביבון: נכין נחשי פלסטלינה קטנים, אותם נכרוך בבסיס הקיסם מלמעלה ומלמטה:

img_20161228_224010

 

וכעת מה שנותר הוא לסובב! מוכנים?

img_20161228_224223

אז מה היה לנו כאן?

סביבון מדליק בחמש דקות שאפשר להכין עם ילדים בגילאים שונים

פעילות שאפשר להכין בדרגות קושי שונות לפי גיל הילד והצרכים שלו (ילדים בני שלוש יכולים פשוט לצבוע את הרבעים או להדביק מדבקות)

פעילות רב שלבית המאתגרת את תפקודי הניהול, כגון: היכולת לעכב תגובה, זכרון עבודה, תכנון, התארגנות עם ציוד, מעבר בין שלבים ובקרה עצמית

שימוש בכלים וחומרים מסוגים שונים, הדורשים ויסות משתנה של כח, תיאום בין הידיים, אחיזות עדינות מסוגים שונים ומניפולציה של חפצים קטנים

התנסות בכתיבה לפי השלב ההתפתחותי בו הילד נמצא

מאחלת לכם חג חנוכה שמח, חמים וטעים,

שלכם, יעל

ארוחת בוקר של אסטרונאוטים

אורית נכנסה לחדר לבדה, אוחזת בשקית ובתוכה נעליים.

"איפה….?" הפניתי אליה מבט שואל.

"הוא בחוץ, הוא לא רוצה להיכנס. הוא לא רצה לבוא היום, הבאתי אותו בכח, הנה הנעליים.

הוא מאד עייף, הלך לישון מאוחר אתמול, רצה להמשיך לישון".

יצאתי מהחדר ומצאתי את אלון. עומד צמוד לדלת, פניו אל הקיר.

"אמא סיפרה לי שאתה מאד עייף, שהלכת לישון מאוחר ושאתה רוצה עוד לישון".

אלון משך בכתפיו והמשיך לעמוד, פניו אל הקיר.

"אתה יודע, אלון? גם אני לפעמים מאד עייפה. ואני ממש מבינה אותך שאתה רוצה להמשיך לישון. אז תראה מה נעשה. אני אסדר לך מיטה, כאן בחדר, ותוכל להמשיך לישון."

השארתי את דלת החדר פתוחה, ולעיניה המשתאות של אורית פרשתי שטיח, עליו מזרון והוספתי כרית ושמיכה מאולתרת מקרדיגן צמר שהיה שם.

כיביתי את האורות והסטתי את הוילונות.

"אלון, הנה המיטה שלך, אתה יכול לבוא לישון, כמה שאתה רוצה, עד שתרגיש שאתה כבר לא עייף. בינתיים, אני מארגנת לך את החללית שלך. כשתקום ויהיה לך כח תטוס בחללית."

תליתי את הערסל ותחתיו פרשתי מזרון שני.

אלון נכנס לחדר , הזדחל במהירות לתוך המיטה שהכנתי עבורו ועצם את עיניו.

"ששש….." אמרתי לאורית. "אלון ישן. כשיקום יוכל לעלות לחללית. ו… רגע! הוא בטח לא הספיק לאכול ארוחת בוקר…יש לי כאן ארוחת בוקר מיוחדת לאסטרונאוטים."

הוצאתי כמה בייגלך מהתיק והנחתי אותם בכוס חד פעמית, סמוך לערסל-חללית.

"כשתקום, מחכה לך ארוחת בוקר של אסטרונאוטים, ליד החללית שלך".

אלון פקח עינים לאחר 2-3 דקות וניגש לחללית. עזרתי לו לשכב בתוך הערסל והמשימה שלו היתה למשוך את עצמו בעזרת חבל, הקשור על הסולם.

מעבורת החלל המריאה, ואיתה אלון המחייך.

בהמשך שיחקנו כדורסל, אלון הכין לעצמו תעודה, והמשכנו בתכנית הטיפול, בהתאם למטרות שנקבעו.

בתום 45 דק' נפרדנו בחיוך ואלון הלך לגן.

לאחר שעתיים שלחה לי אורית הודעה:

"רציתי להגיד לך שאת אלופה! הבאתי לך ילד עצוב ועייף ונכנס לגן שמח ועירני! והכל בחן בנחת וביצירתיות המיוחדים לך".

התנגדויות של ילדים בטיפול הן עניין שכיח וחלק טבעי ובלתי נפרד מתהליך טיפולי.

הילד מביא איתו לטיפול את עצמו, כפי שהוא באותו הרגע- עם הרצונות, הציפיות, האכזבות, הצרכים והחרדות.

כשילד עצוב, כועס, עייף, מתנגד בטיפול ולא "משתף פעולה", לפעמים כל מה שהוא צריך לידו זה מבוגר שישתף פעולה איתו.

את זה למדתי ממורתי היקרה, חנה זלצר, לפני הרבה שנים.

יש סיפור יפה של רבי נחמן מברסלב, "משל ההינדיק", המספר על בן מלך שחשב שהוא תרנגול הודו ונכנס ערום מתחת לשולחן.

במהלך השנים, יצא לי לפגוש כמה ילדים בדיוק שם, מתחת לשולחן.

מה קרה לבן המלך ומי ריפא אותו משגעונו? לא אעשה לכם ספוילר, פשוט תקראו את הסיפור.

לפעמים, כל אחד מאיתנו צריך מישהו שישב איתו יחד, מתחת לשולחן.

שלכם,

יעל

  • * בתמונה: האסטרונאוט, החללית והכוס עם הבייגלך של אלון.

 

תנו להשתעמם בשקט

 

ילדים היום לא יודעים להשתעמם.

בכל מרפאה, סופר או סתם על הספה בבית. מיד תוקעים להם מסך מול העיניים או שהם מחפשים ומוצאים אותו בעצמם.

ילדים בני שנה וחצי ושנתים ושש, יושבים עם הוריהם בתור לרופא, במפגש משפחתי, בנסיעה במכונית, ובמקום לשוחח איתם, להקריא להם סיפור, לתת להם לשחק ולחקור את הסביבה בעצמם, הם תקועים מול המסך.

הם והמבוגר שלצידם. לפעמים מדובר בשני מסכים שונים.

אנחנו מגדלים דור שלא יודע לייצר לעצמו יש מאין.

אנחנו מגדלים אנשים שיתקשו לייצר לעצמם הנאה ועניין מתוך עצמם ולא כתלות במכשיר חיצוני.

 

זה מתחיל בינקות וממשיך לאורך כל שלבי ההתפתחות שלנו כבני אדם.

תינוקות, פעוטות וילדים שרואים סרטונים ומשחקים בטאבלט במקום לחקור את הסביבה ולשחק במשחק הדדי עם מישהו בסביבתם, מתבגרים ומבוגרים שחיים באינסטגרם ובפייסבוק ומנהלים יחסים וירטואלים עם עשרות, מאות ואלפי חברים ואוהדים ובסופו של יום מרגישים מאד בודדים, חרדים ומדוכאים.

 

בכל מגוון הפעילויות, החוגים, הסדנאות, הסרטונים, המכשירים והמסכים אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו גם קצת להשתעמם.

 

משעמום נולדה החקירה האקראית של הסביבה, נולדה הסקרנות ונולדו השאלות, נולדו הניסויים ונולדו הטעויות המקריות שבאמצעותן הומצאו והתגלו ההמצאות והתגליות הגדולות בהיסטוריה האנושית:

כח המשיכה, הכדורגל, הפניצילין, מערכת השמש ועוד ועוד.

 

מזל שלא היו טאבלטים ביוון העתיקה או בתקופת הרנסנס.

 

ילדים שכל הזמן מופעלים ע"י מבוגרים או ע"י מכשירים, שאינם לומדים להתבונן בסביבתם ולהפעיל אותה באופן יצירתי, הם ילדים שהלמידה שלהם תהיה שטוחה כמו הטאבלט.

ילדים שאינם מתבוננים בעולם סביבם ועורכים בו ניסויים הם ילדים שלא ישאלו שאלות, שלא ינסו ולא יטעו ואז מי ימציא כאן את ההמצאות הגדולות הבאות?

 

בואו ניתן להם ולעצמנו גם להשתעמם. בואו ניתן להם ולעצמנו הזדמנות להתבונן בעולם שסביבנו.

לא רק לראות אלא להתבונן. כמו ילדים שמגלים את העולם מחדש: בזויות שונות, להרגיש את הסביבה עם כל החושים וליצור מהשעמום הזה, מה"אין" הזה, את ה"יש" הבא, שטרם הבחינו בו.

 

ולקינוח, גוגואים לגדולים!

 

לידור ויסוצקי, בן זוג ואבא מדהים, צלם אומן ומתבונן מוכשר יצר משחק שמזמין אתכם, על הדרך, להתבונן על העולם מנקודות מבט חדשות ושונות, כמו ילדים.

ב-seempli תמצאו "גוגואים" שיתנו לכם רעיונות להתבוננות שונה בסביבה המוכרת לכם ובסביבות חדשות.

בהתחלה זה יקח לכם קצת זמן, אבל, כמו שריר שמזמן לא הפעלתם או כמו מגירה שמזמן לא פתחתם והמפתח קצת נתקע, ברגע שתפתחו אותה תישאבו פנימה ולא תרצו לסגור.

אני מזמינה אתכם לחזור ולשחק עם הסביבה שלכם, להתבונן בה מחדש, כמו ילדים, עם כלים של גדולים, וללמוד עוד משהו קטן על העולם ועל עצמכם.

להתבונן במוכר מזווית אחרת, לחפש בידוע את הנסתר, להתבונן מקרוב ומרחוק, לבד ובקבוצה.

להתבונן החוצה ולמצוא בעצמכם משהו חדש שלא ידעתם על קיומו. זה פשוט. seempli.com

שלכם,

יעל

רוצה לבחור מספר?

זוכרים את משחק ה"קווה קווה" (kwa kwa) שהיינו משחקים כשהיינו ילדים?

משחק הגרלה שמשלב בתוכו זוג ידיים, קצת אוריגמי, קצת כתיבה, הרבה הומור וחייבים לפחות עוד חבר אחד כדי לשחק!

אני משחקת את המשחק הזה הרבה עם ילדים שיש להם קשיים בכתיבה.

הם לומדים לקפל את הצורה, מתכננים מה לכתוב ואיך, מאד משתדלים לכתוב הכי ברור שהם יכולים ולהתארגן בתוך המרחב המצומצם שיש להם על הדף.

כך הם כותבים בכיף, לא בהקשר לימודי אלא בהקשר משחקי וחברתי, דבר שהם בקושי מתנסים בו.

ומה הכי שווה? שהם לוקחים את הקווה-קווה אחר כך ומשחקים עם החברים בכתה ועם המשפחה בבית!

אז לבקשת הקהל הנה הוראות ההכנה של הקווה-קווה, שלב אחר שלב:

לוקחים דף בצורת ריבוע (או מכינים ריבוע מדף מלבני), מקפלים לחצי ופותחים ושוב לחצי  ופותחים כך שנוצרים שני קווי קיפול החוצים זה את זה:

 

קווה קווה1

 

בשלב השני מקפלים כל פינה אל המרכז:

 

קווה קווה2

 

 

בשלב הבא, הופכים את הריבוע המקופל וחוזרים על קיפול הקצוות אל המרכז:

קווה קווה3

 

 

עכשיו פותחים את הקיפול ומסמנים בתוך הריבוע הפנימי 8 משולשים:

קווה קווה4

 

 

בשלב הבא מסמנים על כל משולש חיצוני סימן בצבע שונה:

קווה קווה5

 

 

ועכשיו כותבים בכל משולש פנימי את הדבר שרוצים שהאחרים יקראו או יעשו. אלו יכולות להיות משימות, עתידות בנוסח בזוקה, מחמאות וכו' וכו', כיד הדמיון:

קווה קווה6

 

ועכשיו מכניסים את האצבעות לתוך ה"כיסים" שנוצרו בחלק האחורי של ה"קווה קווה"- אצבע ואגודל מול אצבע ואגודל:

קווה קווה7

 

מוכנים לשחק??

בוחרים מספר אקראי, מזיזים את  ה"קווה קווה" בעזרת האצבעות, במאוזן ומאונך, וסופרים את התנועות:

קווה קווה8קווה קווה9

 

כשמגיעים למספר שבחרנו, עוצרים ובוחרים את אחד הצבעים. מרימים את המשולש עם הצבע שבחרנו ומגלים מה כתוב לנו מתחתיו:

קווה קווה10

 

והנה ה"קווה קווה" של דניאל החמוד (שם בדוי), שהרשה לי להראות לכם:

קווה קווה 11

 

מומלץ בחום לשחק עם הילדים, עם קשיים בכתיבה ובלי קשיים בכתיבה, גם ילדים בגן חובה יכולים להנות ולהתנסות בכתיבה הילדית ובקיפולי הנייר, אז לכו לשחק ואל תשכחו לספר לי איך היה 🙂

שלכם,

יעל

 

*לא דברנו עוד על אהבה

מוקדש לד"ר שגית ארבל-אלון באהבה

 

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

כל הזכויות שמורות ללידור ויסוצקי

תמיד אהבתי לעבוד עם ילדים וכשסיימתי את לימודי הריפוי בעיסוק היה לי ברור שאמשיך בתחום הילדים.

את דרכי המקצועית התחלתי בגן לילדים עם שיתוק מוחין, שם הייתי גם במהלך ההכשרה הקלינית כסטודנטית. אז, כבר בהכשרה, אמרה לי קלינאית תקשורת אחת: "איך הם אוהבים אותך". ואני אמרתי לה: "אני מאד אוהבת אותם".

מאז חלפתי בחייהם של המון ילדים (ודאי אלפים, אבל מי סופר), למדתי, השתלמתי, קראתי, חקרתי, הודרכתי, אבל אף אחד לא מלמד אותך לאהוב את המטופלים שלך.

כשאני נפגשת עם ילד בטיפול המטרה הראשונה שלי היא לאהוב אותו.

כשילד נכנס לטיפול הוא יודע שאני שמחה לפגוש אותו, שאחכה לו ואקבל אותו בכל מצב-גם כשלא ירצה, גם כשיכעס, גם כשיתפרץ, גם כשישגה, גם כשייכנס מתחת לשולחן או יתחבא מתחת לשמיכה, גם כשיזרוק חפצים, גם כשיצעק שהוא לא רוצה לראות אותי יותר.

הוא יידע שאני נמצאת כאן ועכשיו בשבילו.

וזה מה שיביא אותו לנסות.

לנסות להתמודד, לנסות להתגבר, לנסות את מה שהכי מפחיד עבורו.

הוא יודע שאהיה שם בשבילו באמת. במאה אחוז.

כולנו זקוקים לדעת שאוהבים אותנו, ששמחים שבאנו, שמכירים בערך שלנו.

הילדים שמגיעים לטיפול זקוקים לכך גם ויותר.

אותם ילדים עם בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, לקויות למידה, קשיי תקשורת, הפרעת קשב, שלעתים קרובות מדי כועסים עליהם, גוערים בהם, לא מבינים אותם, מאשימים אותם, מעירים להם, מטיפים להם, משווים אותם לאחרים ומענישים אותם.

לפעמים קשה יותר לסביבה להראות להם אהבה.

וזה קורה לנו המון, להורים, לאנשי חינוך ומטפלים- שהתגובה שלנו לילדים שונים, על אותו מעשה, היא שונה. גם אם אפילו הכוונה היתה זהה.

יש ילדים שיותר סבלניים כלפיהם, יותר סלחנים, יותר קל לסביבה לאהוב אותם ויש כאלו שפחות. יש גם מבוגרים כאלה.

במצבים שבהם אני מוצאת את עצמי מתאמצת לאהוב ילד בטיפול ורואה שגם לאחרים (הורים, גננת, ילדים אחרים) לא קל, אני חושבת למה?

מה יש בילד הזה שזו התגובה של הסביבה כלפיו? מה הוא עושה? מה הוא יודע? מה הוא לא יודע? מה המוטיבציה שלו?

והמשימה הראשונה היא שלי: לבוא מאהבה.

אפשר לקרוא לזה אמפטיה, חמלה, הכלה, הקשבה, אך אני מרגישה שזה הרבה מעבר.

אנשים, ולא משנה גילם, מרגישים מתי באים אליהם מאהבה.

חלקכם אולי זוכרים את המורה שהכי אהבתם ביסודי? זאת שהיה לה רגש מיוחד כלפיכם? שהרגשתם שהיא פשוט רואה אתכם? כמה הייתם מוכנים להתאמץ בשבילה?

רופאה שהרגשתם שאכפת לה מכם יותר מרופאים אחרים? שהקשיבה לכם באמת, שהיתה זמינה בשבילכם ומרגיעה? שעשתה עבורכם דברים שהם מעבר לנדרש? שנתנה לכם את המבט הנכון, את המילה הנכונה, החיבוק הנכון, בזמן הנכון? בדיוק ברגע שהייתם צריכים?

את המסע המרגש והמופלא הזה אני עוברת יחד עם ילדים ומתבגרים כבר למעלה מ-13 שנה. ואם יש דבר שלמדתי כמה חשוב הוא בתהליך של טיפול, זה לאהוב את המטופלים שלך.

עם האהבה הזו אנחנו מתחילים את המסע בתהליך הטיפולי: יש עליות ומורדות, נכשלים ומצליחים ושוב מנסים, נופלים וקמים ושוב מנסים ומגלים יחד בדרך, שמה שהיה כל כך קשה וגדול ומפחיד, הוא בעצם לא כל כך נורא ושהם לגמרי יכולים.

ולקינוח המלצה חמה על ספר מקסים ומרגש על אהבה:

"סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" מאת שלומית כהן אסיף.

מאחלת לכם חג חנוכה מלא אהבה ואור!

שלכם,

יעל

 

*"לא דברנו עוד על אהבה"/ אהוד מנור ומתי כספי

 

 

שש אפליקציות מומלצות לקראת תחילת שנת הלימודים

IMG_20150820_090703-b

אני מודה שהיחס שלי לעולם האפליקציות מאד דו-ערכי:

מצד אחד נהנית מאד ממה שיש להן להציע ואין ספק שאיכות חיי השתפרה מאד בזכות כמה מהן.

מצד שני, אני בנאדם של Low Tech: לא מוותרת על יומן של נייר (עם ריח של שנה חדשה), מתה על פתקים ודגלונים צבעוניים וקוראת ספרים אמיתיים. כאלה עם דפים, שעל חלקם כתובה בעט הקדשה של אנשים יקרים ללבי.

גם בטיפול בריפוי בעיסוק אני מעדיפה לעבוד עם הילדים עם הגוף: לבשל, לפסל, לשחק, לרקום, לרקוד, לצייר ולכתוב עם כל כלי הכתיבה שאפשר ועל כל מרחב שאפשר.

אני מאמינה שהמפגש הישיר והבלתי אמצעי של ילד עם כלים וחומרים ועם מבוגר משמעותי ביחד איתו, שפנוי לגמרי אליו, הוא חלק קריטי בתהליך של התפתחות ולמידה.

אין שום אפליקציה שתחליף את המבוגר שנמצא עם הילד, שיוצר איתו קשר, שקשוב אליו- שמשחק איתו בכדור או בדוקים, שמדקלם ומדגדג אותו ב-"סבתא בשלה דיסה", מנדנד בנדנדה או מכין איתו ארוחת ערב. פשוט אין.

ובכל זאת, ישנן  אפליקציות רבות שיכולות להיות לעזר רב בתהליכי למידה שונים, בשילוב עם ה Low Tech או במקום.

אין ספק שהשימוש בטאבלט או בטלפון הנייד החכם מעורר מוטיבציה וענין ויכול להיות קרש קפיצה אדיר לילדים ומבוגרים, במיוחד אלו עם צרכים מיוחדים, ולשפר באופן ניכר את היכולת שלהם להשתתף ולקחת חלק פעיל ויצרני בחיי היומיום, בלימודים, בעבודה ובשעות הפנאי.

כדאי שתכירו את הדף של "טכנולוגיה באיזי" של בית איזי שפירא. תמצאו שם רשימה מפוארת של אפליקציות שיכולות לסייע לילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים אך לא רק!

אפליקציות ללימוד אותיות ומספרים, חשבון, התארגנות בביה"ס, מיומנויות קוגניטיביות שונות, משחק ופנאי ועוד ועוד.

 

אבל אל תשכחו שגם לעולם האמיתי יש (עדיין) המון מה להציע!

הנה כמה אפליקציות שימושיות, לילדים, למבוגרים ולילדים בנפשם, ותודה מיוחדת לאיריס אדטו-בירן, מרפאה בעיסוק מומחית בתחום טכנולוגיה מסייעת:

150820_082639-bKids Doodle

אפליקצית ציור ממש ממכרת! באפליקציה תוכלו לצייר (יחד עם הילדים או לעצמכם) עם צבעים זרחניים על רקעים בצבעים שונים, לשמור את הציורים, לעשות סרטון עם תהליך הציור, להוסיף ציור על תמונה קיימת ולשתף את יצירות הפאר בכל אפליקציה שתבחרו. יכולה להיות מעולה לילדים "סרבני ציור", לילדים שלומדים לכתוב וגם לכם  (מה זה כיף!).

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play

CamScanner

קרה לכם שהייתם צריכים לשלוח דחוף מסמך לבנק, לקופת חולים, למשרד, ללקוחות, לרואה חשבון?

קרה לכם שהילדה היתה חולה וחילקו דף עבודה בכתה או שהבן שלכם שכח את החוברת בכתה והכתה עכשיו נעולה?

האפליקציה הזו היא בדיוק בשבילכם!

היא מאפשרת להפוך את הטלפון הנייד שלכם לסורק לכל דבר- לצלם את המסמך, לחתוך אותו לפי הצורך, להפוך אותו לקובץ תמונה או PDF, ולשתף אותו עם אנשים נוספים דרך אפליקציות שונות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

הילקוט הדיגיטלי

זהו מאגר ספרי לימוד דיגיטלים הניתנים לרכישה (בכמעט חצי מחיר מהספר הרגיל) ולקריאה באמצעות אפליקציה בטאבלט (ניתנת להורדה בחינם ב App Store וב- Google play).

במאגר ישנם ספרי לימוד מכתה א' ועד י"ב, בכל המקצועות.

שימושי מאד לילדים עם צרכים מיוחדים המתקשים לסחוב ילקוט כבד, לילדים שנוטים לאבד ספרי לימוד או לאלו מביניכם שרוצים להיות יותר אקולוגים (ועל הדרך גם לחסוך כסף).

הילקוט הדיגיטלי ליסודי

הילקוט הדיגיטלי על יסודי

 

Kids Timer

אפליקציה מעולה לילדים עם קשיים בהתארגנות ובמיוחד בניהול זמן: טיימר חזותי עגול וצבעוני,  הממחיש באופן מאד ברור כמה זמן יש (לשחק במחשב, להתלבש, להכין שיעורים) וכמה זמן עבר או נשאר. יש טיימר של שעה וטיימר של דקות.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play

Handwriting in Hebrew

אפליקציה ללימוד אותיות הכתב העגול בעברית ומספרים, במיוחד לילדים שמתקשים ומסרבים לכתוב.

בציור האותיות ישנם רמזים לכיוון הנכון של הכתיבה ואפשר לעלות בדרגות הקושי (מאותיות למילים), לצבור נקודות ומטבעות. אפשר לשלב את השימוש באפליקציה יחד עם כתיבה במרחבים שונים בעולם האמיתי, כגון על לוח גדול או על פתקים קטנים או להכין ברכות מצוירות וכתובות באפליקציה של Kids Doodle.

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם ב- Google play

Quizlet

אפליקציה מעולה לתלמידים ולמורים וגם להורים שרוצים לסייע לילדים ללמוד למבחנים והכתבות. האפליקציה מאפשרת לתלמיד/למורה לבנות כרטיסיות וחידונים לצורך למידה ותרגול של מילים להכתבה, מושגים למבחן ועוד. הלמידה הופכת לפשוטה ומהנה יותר, ניתן ללמוד בכל מקום (בבית, באוטובוס, בתור בקופת חולים) וכמובן ללמוד יחד. מורים והורים יכולים לבנות חידונים עבור הילדים, הילדים יכולים לבנות חידונים עבור עצמם וכיוון שכל החידונים חשופים באפליקציה , אז כל החברים יכולים גם להשתמש בהם. מורים יכולים לעקוב אחר תהליך הלמידה של התלמידים- כמה ביצעו, מה התוצאות, מה היו הנושאים/המילים הבעייתיות יותר?

האפליקציה ניתנת להורדה בחינם  ב App Store וב- Google play ויש גרסה מתקדמת יותר בתשלום.

אחרי אפליקציות כאלה שימושיות איך אפשר בלי קינוח מתוק במיוחד?

כזה שכיף להנות ממנו יחד,  הורים וילדים, סבים וסבתות ונכדים, קטנים וגדולים?

בשבוע שעבר הייתי עם הילדים במקום קסום במודיעין: "הסדנא-פשוט לעשות"

סדנת יצירה לכל המשפחה, עם שפע של אפשרויות ליצור בעצמכם אמנות שימושית ובשביל הנשמה- מבד, נייר ועץ. מתאים לכולם- ילדים, נוער ומבוגרים, בנות ובנים, לבעלי ניסיון ולמתחילים, ל"הנדימנים" ולבעלי שתי ידיים שמאליות, כולם כולם יכולים!

המקום נעים, אינטימי וממוזג, האוירה כיפית ומלאת השראה, ירדן ואליה המדריכות פשוט מקסימות. על אף שהסדנא היתה מלאה הן נתנו לכל אחד יחס אישי והעברנו שם כמעט שלוש שעות של כיף גדול. הילדים התחננו ללכת שוב.

מפרגנת להן בכיף ומזמינה אתכם להנות שם גם!

 IMG_20150820_090030 - b

 

זהו בינתים, ספטמבר כמעט כמעט כבר כאן, תהנו משארית חופשת הקיץ!

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

קיצור תולדות הזמן (האחרון)

IMG-20150627-WA0000

אוגוסט. חם. האויר לא זז. בוהה בפסטיבל מספרי סיפורים בשידור חוזר. השעה 02:00.

מתבוננת ביוסי אלפי על המסך ונזכרת כמה זמן לא כתבתי כאן, בבלוג. קצת מאובק כאן ופה ושם אני בטוחה שראיתי כמה קורי עכביש…

עליי שוכב וישן בני השלישי. נשימותיו רכות ומתוקות, מדי פעם מחייך חיוך ממיס על שפתיים קטנטנות.

ילדתי לפני כמעט חודשיים, ילד שלישי. חופשת לידה וחופש גדול הם שילוב מעניין, אין ספק.

בחודשיים האלה למדתי הרבה, בעיקר על עצמי, אך גם על המשפחה שלי ועל הקהילה סביבי.

למדתי הרבה על גמישות, שיוצרת מרחב ומאפשרת זרימה, ופותחת אפשרויות שונות לפתרונות,

למדתי לקחת זמן לעצמי (ותודה ללידור שהכריח אותי והתוצאה היא שלוש פעמים בשבוע חדר כושר ועצם הכתיבה הזו עכשיו),

למדתי (שוב) שוויניקוט כל כך צדק ושהאמא "הכי" טובה היא אמא "מספיק" טובה,

למדתי שאנשים סביבי כל כך רוצים לעזור ושאם רק אבקש הם יושיטו יד, יבשלו, יסיעו הביתה, יסחבו, יארחו במשך שעות, יקחו ויחזירו, יקשיבו, יעודדו, יחבקו, יתמכו ויגישו טישו כשצריך,

למדתי שיעור בסבלנות. צריך לדעת לחכות, דברים לפעמים מסתדרים עם הזמן,

למדתי שמילה טובה אחת קטנה בזמן הנכון יכולה להביא חיוך גדול

זה המקום להגיד תודה ענקית לכל אלו שסביבי שעזרו ותמכו וחיבקו- אוהבת אתכם המון!

לפני שמסיימת, כמו תמיד, יש לי בשבילכם קינוח.

והפעם, קינוח מרענן במיוחד לכל המשפחה:

כמה פעמים מצאתם את עצמכם בחופש הזה מחכים בתור למשהו? נוסעים בדרך לאנשהו? מחכים אולי למישהו? יושבים במשך שעות במטוס, ברכב, באוטובוס או ברכבת, מחכים להגיע ליעד?

חשבתם לעצמכם שאולי בזמן הזה בדיוק, המבוזבז ומעצבן לפעמים, אתם יכולים למצוא אוצרות, לפגוש יצורים דמיוניים ואולי גם, אם רק תתנו הזדמנות, לפגוש חלק בעצמכם שעוד לא הכרתם?

בקישור שלפניכם תגלו איך הדרך לחופשה יכולה להיות לא פחות מעניינת, משעשעת ומרגשת מהחופשה עצמה:

Little Treasure

 http://seempli.com/blog/5-things-to-discover-on-the-way-to-your-summer-vacation/

 

קחו לעצמכם את החופש פשוט לשחק !

שמחה לחזור לכאן, התגעגעתי. מקווה שגם אתם.

המשך קיץ נעים, ניפגש בקרוב.

שלכם,

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

www.YaelsRoom.com

נפגש גם בפייסבוק: יעל ויסוצקי-ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית