קסם בקצות האצבעות

אחד הדברים המופלאים מעשה ידי אדם בעיני זו סריגה- לוקחים חוט, מסרגה או שתיים והנה יוצרים עולם ומלואו. יש מאין.

מה יש בעיסוק הזה עם החוטים שגורם לכזו הנאה צרופה- ללב היוצר וללב המקבל ?

בכל התרבויות, בכל התקופות, לבד ובחברותא, ישבו נשים (בעיקר) וסרגו. יש בסריגה משהו משפחתי, בין-דורי, חם, מלטף, מחבק, רך ואוהב.

סריגה באה מאהבה.

אמי לימדה אותי לסרוג כשהייתי בת 5 והייתי חולה בבית. אז, בין "רגע עם דודלי" ו"שכונת חיים" בשחור לבן למדתי לסרוג בצמר ירוק עם שתי מסרגות. כמובן שגם אחי, שראה אותי סורגת, קינא ורצה ללמוד גם. היום מסתובב בחיל האויר רב סרן שיודע לסרוג….

מאז סרגתי צעיפים לבובות ולעצמי, אפודה אחת לברבי ולא נשכח את הניסיון האמיץ והאומלל לסרוג סוודר ללידור (שסופו היה שמיכה נעימה לפויה החתולה זצ"ל).

עשיתי לכם חשק ? גם אתם יכולים !

הנה סרטון קל ופשוט המדגים כיצד לסרוג באצבעות- אם אני הצלחתי כל אחד יכול, ילדים מגיל 5-6 ילמדו בקלות רבה:

http://www.youtube.com/watch?v=t3LKAlDz9ig

בחיפושיי אחר צמר באיזור מודיעין הכרתי את אלונה ארובס.

אלונה המקסימה , סורגת בחסד, מנהלת את פורום "סריגה" בתפוז ויש לה גם בלוג משגע העוסק כולו בסריגה. אם עברתם בקיץ ברחוב רוטשילד בתל אביב וראיתם עצים סרוגים, אז תדעו שהם פרי יצירתה ועוד כמה שותפות. מסתבר שסורגים עצים בכל העולם, הרבה לפני שפרה ב"אח הגדול".

הנה הקישור לבלוג של אלונה ותמסרו לה ד"ש ממני:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?foldername=alonaarobas&skip=1

ולקינוח:

איך אפשר בלי ספר שמחמם את הלב ?

"סבתא סורגת" מאת אורי אורלב:

"סַבתא זֶקֵנָה זקנה זקנה

לא הֵביאָה סַל, לא מִזוודָה עם בּגָדים

רַק זוּג מַסרֵגות וּמַקֵל נְדוּדִים.

עברה בעיר, לא מצאה דירה,

אז ישבה בשדה על אבן קרה.

וסרגה לעצמה נעלי בית יפות

בשביל רגליה העייפות…"

ספר שהקסים אותי בילדותי וגם ילדיי הקשיבו לו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב….

יעל ויסוצקי- מרפאה בעיסוק לילדים בסביבה הטבעיתwww.yaelsroom.comובפייסבוק : http://www.facebook.com/YaelsRoomתרגישו בבית…